ענף הבניין בישראל מספק עבודה רבה לרשויות האכיפה – אם אלה עסקאות שוחד ושחיתות בין קבלנים לראשי ערים, ואם אלה ארגוני פשיעה הגובים דמי חסות מקבלנים באתרי בנייה. ביום ראשון השבוע קיבלנו תזכורת טרגית לסוגיה שהולכת ומחמירה בשנים האחרונות – תאונות העבודה שבהן נהרגים ונפצעים פועלי בניין. קריסת מנוף באתר בנייה של חברת 'רמי שבירו' בעיר יבנה הביאה למותם של ארבעה מעובדי האתר. זרועו האחורית של המנוף קרסה במהלך פירוקו, ככל הנראה בשל פין בטיחות חסר. סרגיי סמיונוב, יוני סבג, בן דקלו, וגיל חזאזי ז"ל נהרגו כתוצאה מנפילה מגובה או מפגיעת משקולות המנוף. מאז תחילת 2019 מצאו את מותם בין הפיגומים והמנופים 20 פועלים.
11 חשודים ברשלנות נחקרו באזהרה בעקבות האירוע; ארבעה מהם נשלחו למעצר בית של חמישה ימים, והשאר שוחררו בתום חקירתם. בעלי אתר הבנייה, רמי שבירו, ששהה בעת התאונה בחו"ל, דרוש גם הוא לחקירה. כדי להבין מה קורה כיום בענף הבנייה בישראל, די להתבונן על השנה האחרונה של חברת שבירו. בפברואר 2018 הוציאה עיריית הרצליה צו הפסקת עבודה נגד החברה, לאחר שהיא החלה בעבודות חפירה ללא היתר בנייה במתחם גליל־ים. מלבד זאת, משנת 2017 הוצאו חמישה צווי בטיחות נגד החברה בחמישה אתרים – אתר אחד בנתניה ועוד ארבעה ברעננה.
רק לפני שלושה שבועות פורסם בחדשות 'כאן' תחקיר על אותו אתר בנייה ביבנה, לאחר שנהרגו בו שלשה פועלים בתוך שלושה ימים. עדויות מהמקום העלו תהיות על ליקויים בטיחותיים שהובילו לתאונות העבודה, ושאלות קשות האם ניתן היה למנוע אותן. לידי 'כאן' הגיעה התכתבות בין מנהל העבודה לאחד המנופאים במקום. "מנוף חמש פגע בכבל חשמל, השבית את כל יבנה. לא כיוונו אותו נכון, אז הוא לא נזהר כל־כך", כתב מנהל העבודה, והפועל תהה: "מדברים איתנו כל הזמן על בטיחות. זה בטיחותי?". גם עכשיו, למעט האתר ביבנה שנסגר לשלושים יום, אתרי הבנייה האחרים של החברה ממשיכים לפעול כרגיל.
"ללא קשירות, ללא בטיחות"
הנה הנתונים הקשים של תאונות העבודה בענף הבנייה בשנים האחרונות, מתוך דו"ח של משרד העבודה והרווחה: בשנת 2010 נהרגו 26 פועלים בתאונות עבודה בענף הבניין; ב־2011 נהרגו 38; ב־2012 נהרגו 31; ב־2013 נהרגו 32; ב־2014 נהרגו 31; ב־2015 נהרגו 35; ב־2016 נהרגו 47; ב־2017 נהרגו 30; ב־2018 נהרגו 33; ומתחילת 2019 עד עתה נהרגו 20 פועלים. אם נסכם, בתשע השנים האחרונות נהרגו בישראל 322 פועלים בענף הבנייה. מספרי הפצועים גבוהים הרבה יותר: ב־2017 נפצעו 228 פועלים, מתוכם 55 פצועים קשה; ב־2018 נפצעו 170 פועלים, מתוכם 44 קשה, ומתחילת 2019 עד כה נפצעו 28 פועלים, מתוכם 11 באופן קשה. בסך הכול מ־2017 ועד היום, במשך כשנתיים וחצי, נפצעו 426 פועלים.
מהם הגורמים למקרי המוות? ב־2017, למשל, 40 אחוזים מהם נבעו מנפילה מגובה; ב־30 אחוזים מהמקרים, העובדים נהרגו מפגיעת עצם על הקרקע או מנפילת עצם מגבוה; וב־18 אחוזים כתוצאה מהתמוטטות או קריסה באתר הבנייה.
בדיון שנערך בספטמבר 2018 בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ניתנה דוגמה להתנהלות הבעייתית בחקירת התאונות הללו. "ג'ואד, הבן שלי, נפל מגובה של 23 קומות. התיק נסגר מחוסר ראיות", סיפרה בכאב ליליאן זידאן, שבנה בן ה־19 נהרג בתאונת בניין בנתניה. לדבריה, "אף אחד במשטרה לא חקר את החברים שלו בעבודה – מה היה, איך הוא נפל. הוא היה עובר ממקום למקום על לוח עץ, והלוח נשבר והוא נפל למטה. ללא קשירות, ללא בטיחות, כלום. ובסוף אין ראיות ואין אף אחד שאשם, וככה נסגר התיק. ידעתי על התאונה מהחברים שלו. אף אחד במשטרה לא פנה אליי, וגם במהלך החקירות, כל השנתיים וחצי, לא ידעתי כלום".
הדס תגרי, מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין וממובילי המחאה בנושא, הטיחה במפכ"ל דאז רוני אלשיך שישב בחדר: "תפקוד המשטרה בנושא התאונות באתרי בנייה לא ראוי להצדעה. לא חוקרים ולא מגישים כתבי אישום. אנחנו יודעים איך נראו אתרי הבנייה האלה, לא צריך מומחיות מיוחדת".
על פי נתוני משטרת ישראל, בין השנים 2010־2015 נפתחו 222 תיקים פליליים בגין חשד לעבירות רשלנות באתרי בנייה. ב־95 מהתיקים היה חשד לגרימת מוות ברשלנות. מה עלה בגורל החקירות? כמעט מחציתן, 110 תיקים, נסגרו, רובם המוחלט בגין מחסור בראיות. מנתוני פרקליטות המדינה עולה תוצאה דומה: בין השנים 2010־2016 העבירה המשטרה לפרקליטות 148 תיקי חקירה לקבלת החלטה אם להגיש כתב אישום בגין גרימת מוות או גרימת חבלה ברשלנות. הפרקליטות סגרה 52% מהם, לרוב בגלל מחסור בראיות; ב־13% הוגשו כתבי אישום, וב־23% טרם התקבלה החלטה, נכון למועד שבו סופקו הנתונים (2016). בשמונה תיקים בלבד הייתה הרשעה. ביקשנו וקיבלנו מפרקליטות המדינה נתונים עדכניים של שנת 2018, וניכר בהם שינוי מסוים: מתוך 33 תיקי חקירה שהועברו בשנה שעברה לפרקליטות, ב־15 הוגשו כתבי אישום. היתר נסגרו או שטרם התקבלה בהם החלטה.
ביום האחרון של שנת 2018 חנכה משטרת ישראל את יחידת פל"ס, פועלים ללא סיכון, הפועלת כמפלג חקירות תאונות עבודה ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) בלהב 433. מטרת היחידה היא לחדור מעבר לגדרות ולשערים המקיפים את אתרי הבנייה, להתחיל לשים יד על קבלנים רשלנים ולחקור בעצימות גבוהה תאונות בענף הבנייה. היחידה הוקמה על רקע ההבנה שמדובר בחקירות ייחודיות, וכי על מנת לבלום את ההידרדרות בתחום יש להקצות לנושא צוותי חקירה ייעודים. במשך כארבעה חודשים עמלו במשטרה על הקמת היחידה וגיבוש תורת לחימה, ובסוף מארס 2019 החלו שוטריה וחוקריה לפעול.
בזמן הקצר של פעילות היחידה היא טרם הספיקה לחולל שינוי משמעותי בשטח, אך צעדים ראשונים כבר ניכרים. בעיר חריש, ההולכת ונבנית בשנים האחרונות ורוויה באתרי בנייה, נהרגו לפני חודשיים שלושה פועלים כתוצאה מתאונת עבודה באתר של הקבלן יצחק שטרן. לשטרן, אגב, רזומה של חמש תאונות עבודה באתרים שתחת חסותו. עוד באותו שבוע פשטו אנשי יחידת פל"ס יחד עם פקחי משרד העבודה והרווחה על אתרי בנייה רבים בחריש, וסגרו שמונה מהם. בין השאר נמצאו ליקויים של עבודה מסוכנת בגובה, חיבור פיגומים לקוי ועבודת חשמל מסכנת חיים. במהלך 2019 סגרה היחידה יחד עם פקחי משרד העבודה והרווחה למעלה ממאה אתרי בנייה.
אלא שגם לאחר הקמת היחידה נראה שעדיין יש צורך בשינויי חקיקה ונהלי אכיפה מתאימים. כך למשל, בנוגע לתאונה השבוע ביבנה פרסם עיתונאי 'כאן' רועי ינובסקי כי שניים מאנשי חברת הבנייה היו אמונים על ניהול העבודות ופיקוח עליהן. עם זאת יהיה קשה להטיל עליהם אחריות פלילית, בשל פרצה בחוק המתירה לכל חברה קבלנית לפרק מנופים בלי הכשרה מתאימה.
הפיגומים והפגמים
60 אחוזים מהכשלים שפקחי משרד העבודה מוצאים באתרי הבנייה קשורים לפיגומים. הנתון הזה הביא את הכנסת האחרונה להעביר, ממש לפני פיזורה, את רפורמת הפיגומים. במסגרת הרפורמה יידרשו בוני הפיגומים לעמוד בתקן האירופי, הנחשב בטיחותי ומתקדם יותר מהתקן הישראלי שהיה נהוג עד כה. על פי ניתוח שבוצע במשרד העבודה, 30% מהתאונות היו נמנעות אם במקום העבודה היה מותקן פיגום בתקן אירופי. בתקופה הקרובה יצטרכו הקבלנים להחליף את הפיגומים הישנים. עלות המהלך תהיה כ־37 מיליון שקלים, שהקבלנים יגלגלו מן הסתם על רוכשי הדירות באמצעות העלאת מחירים. על פי הערכות משרד העבודה, הסכום הזה יציל את חייהם של כשמונה פועלים בשנה.
הרפורמה גובשה על ידי ההסתדרות בתיאום עם איגוד הקבלנים 'בוני הארץ', אך בכל זאת היא מעוררת תרעומת בקרב הקבלנים. במאמר שפרסם ניר ינושבסקי, סמנכ"ל 'ינושבסקי הנדסה ובניין', הוא טען כי הבעיה אינה נעוצה באיכות הפיגום אלא ברשלנות באופן השימוש בו, ולכן הרפורמה תחמיץ את המטרה ורק תייקר את הדירות ללא הצדקה. "האם הנפילות מהפיגומים הן אכן תוצאה של איכות הפיגום? אין בידינו מידע כמה אירועים אכן התרחשו כתוצאה מכשל בייצור הפיגום ואיכותו", כתב ינושבסקי במאמר דעה ב'דה מרקר', ומתח ביקורת גם על הדרישה להגביל את גיל המנוף לעשר שנים. לדבריו, "קיימים ממצאים מחקריים שמראים כי הסיכוי לתקלה במנוף קשור לרמת התחזוקה שלו, לאו דווקא לגילו. דוגמה נוספת היא האיסור שהוציא משרד העבודה על העסקת עובדים מתחת לגיל 18 בבניין. מעבר מהיר על רשימת הנפגעים מראה כי עובדים אלה אינם בסיכון הגבוה ביותר להיפגע. איסור זה פוגע באלפי משפחות, רובן מבני המעמד הנמוך, ששולחות את בניהן לעבודה בבניין על מנת לסייע בפרנסה".
ביקורת נגדית כלפי ההסתדרות מגיעה מכיוון הפועלים עצמם וממובילי המאבק. לפני כחצי שנה החליטה ההסתדרות על השבתת המשק כמחאה על תאונות הבנייה הרבות. כך הצליחו להעביר את רפורמת הפיגומים וכן סיכום על תוספת 60 מפקחים על אתרי בנייה, ליחידה במשרד העבודה שעד אז כללה 24 מפקחים. נכון לעכשיו רק 30 מהתקנים הוקצו – 20 אוישו, ו־10 נוספים נמצאים בתהליכי איוש.
לאחר התאונה ביבנה השבוע זימן יו"ר ההסתדרות ארנון בן־דוד את ראשי איגוד הקבלנים לישיבה דחופה בנוגע ליישום נהלים לשמירה על העובדים. בישיבה הוחלט להקים "מטה בטיחות משותף", ומי שמונה לעמוד בראשו הוא ח"כ לשעבר ואלוף במיל' איל בן־ראובן. עו"ד הדס תגרי, מייסדת ומנהלת הקואליציה למאבק בתאונות בניין, מותחת ביקורת על עצם הקמת מטה משותף לקבלנים ולעובדים, כאשר העומד בראשו הוא נציג הקבלנים.
"במקום להקים אגף לקידום בטיחות עובדים בהסתדרות הכללית, שייזום, יקדם ויוביל את החקיקה המקיפה ומהלכי הרגולציה הנדרשים לשיפור מצב בטיחות העובדים, הוקם מטה משותף להסתדרות ולקבלנים, שבראשו יעמוד נציג התאחדות בוני הארץ", קובלת תגרי. "הם יקדמו צעדים שאכן הולמים פעילות של ארגון מעסיקים, אך רחוקים ממה שנדרש ומצופה מארגון עובדים. המציאות כיום היא שהקבלנים לא מקפידים על הבטיחות, המדינה לא אוכפת, המשטרה לא חוקרת מספיק והפרקליטות לא מגישה כתבי אישום. למרות הקמת היחידה במשטרה, אנחנו רואים את המצב נמשך. יש גם בעיית חקיקה. למשל, החברה היזמית היא זו שעושה את הכסף הגדול, אבל לא תמיד היא בונה בפועל אלא במקרים רבים זה קבלן־משנה. לחברה הקבלנית יש אחריות משפטית לכל מה שקורה באתר, אבל היזם נקי מאחריות פלילית. אז למה ליזם להשקיע בבטיחות? מה שחשוב לו זה כמה שיותר מהר. אנחנו רצינו חקיקה שתרחיב את האחריות גם עליהם. מי שגורף את הרווחים שידאג לבטיחות. התאחדות בוני הארץ הם נציגים של החברות הללו. יש כאן ניגוד אינטרסים".
נעשו צעדים, למשל רפורמת הפיגומים.
"נכון, אני לא מבטלת את זה, אבל זה רק קצה חוט שגם אליו הקבלנים התנגדו. רפורמת הפיגומים עוסקת בסוג אחד של פיגומים ולא למשל בפיגומי מרפסות וגגות. מתוך הנפילות מגובה, רק 20 אחוזים אלו נפילות מהפיגומים בסוג הזה. זה חשוב ומשמעותי, אבל עדיין נקודתי מאוד. ברור שאין פתרון פלא אחד, אבל צריך רפורמה גדולה בכל המשק. המצב שבו ההסתדרות משאירה להתאחדות בוני הארץ את הובלת התוכנית לטיפול בנושא מטרידה מאוד".
לוקחים אחריות
"המצב היום רע מאוד, וכך לאורך זמן", מסכים איל בן־ראובן, ראש מטה הבטיחות המשותף, "אבל אני חושב שאנחנו בתחילת שינוי. לפני חמש שנים הסוגיה הייתה מאוד בשוליים, אם בכלל. זה לא עניין את השיח הישראלי. בשנים האחרונות הציבור יודע ומכיר שיש בעיה, וזה הודות לארגונים הקטנים למען הפועלים שאנחנו מכבדים אותם מאוד, גם כשיש מחלוקות. גם התקשורת מכירה ומציפה את זה. כרגע התוצאות בשטח רחוקות מהשינוי הרצוי, אבל עם האווירה הציבורית אני מקווה שנגיע לשם".
לדברי בן־ראובן, במהלך כהונתו בכנסת הוא היה ממובילי יוזמות החקיקה בנושא והיה מעורב גם ברפורמת הפיגומים המדוברת. "אני פוגש קבלנים רבים, ויש נכונות גדולה מאוד מתוך הבנה שכך אי־אפשר להמשיך", הוא אומר ביחס לחוסר האמון בכוונותיהם הטובות של הקבלנים. "צריך לעצור, להבין לאן הולכים וליצור משהו אחר. בהתאחדות בוני הארץ הקמנו את מטה הבטיחות, שהוא למעשה אמירה מרכזית אחת: אנחנו הקבלנים לוקחים אחריות על האנשים והפועלים שלנו. אנחנו לא מסירים אחריות. כמובן גם למדינה יש אחריות, אבל כל אחד צריך לפעול בגזרתו. בעקבות האסון ביבנה הפצנו מסמך שממליץ לבדוק ליקויי בנייה שעלו באותו אסון. השבוע עצרנו את העבודות בכל אתרי הבנייה בארץ לחצי יום. זו לא הייתה שביתה או מחאה, אלא חצי יום שהוקדש לנושא הבטיחות באתרים. כמו בצה"ל – טנק מתהפך, עוצרים הכול ומרעננים נהלי בטיחות. זה שינוי תרבותי".
מה אתם מתכוונים לעשות לשיפור הבטיחות מצד הקבלנים?
"בימים אלה אנחנו עמלים על תוכנית עבודה שלמה. למשל, אנחנו מתכוונים להגיע למצב שבכל מקום עם תאונה נקבל תוצאות תחקור. זה לא יבוא כאשמה, אלא כביקורת בונה של מה אנחנו מציעים לקבלנים לבדוק אצלם. הכרזנו יחד עם ההסתדרות ש־2020 תהיה שנת הבטיחות, ואנחנו הולכים להשקיע משאבים גדולים בנושא. פנינו לשר העבודה על כך שאין הכשרה לפועלי בניין. בעולם המדינה היא שמכשירה אותם. היום כל אחד יכול להיכנס לאתר בנייה ולהתחיל לעבוד, בלי לדעת נוהלי בטיחות וכיצד עובדים. אנחנו רוצים שפועל שלא עבר הכשרה של המדינה, שלא ייכנס לאתר בנייה.
"בסוף החודש ייכנס לתוקף חוק דרמטי שיזמתי כח"כ, חוק עוזרי בטיחות, המחייב שבכל אתר בנייה מגודל מסוים יהיה אדם שכל תפקידו הוא בטיחות. עד היום מנהל העבודה היה גם אחראי בטיחות על הדרך, וברור שהוא לא עשה את זה. הם אמרו לי בעצמם שזו משימה גדולה מדי. כעת זה ישתנה. אנחנו בסוף תמכנו ברפורמת הפיגומים. אמרנו למדינה תאכפו, תטפלו, תפקחו. קבלן שצריך לשלם, שישלם. בקרוב נתחיל לדרג יזמים וקבלנים לפי מידת הבטיחות שלהם. שכנענו את כל משרדי הממשלה, למעט האוצר, שלא לתת פרויקטים לחברות שאינן עומדות ברף הגבוה. בנוסף, אנחנו רוצים שחלק מהדרישות במכרזי הבנייה יהיו בטיחות. עד היום מי שמנצח היה המכרז עם המחיר הנמוך ביותר. זה אבסורד, כי מי שניצח ממה הוריד? בבטיחות. גם זה דבר שלשמחתי יש עליו הסכמה של מרבית משרדי הממשלה. משרד האוצר מתנגד, כי זה יעלה את מחירי הבנייה".
רגולציה אכן מייקרת את הענף היקר ממילא.
"נכון, זה יעלה. אבל המדינה משקיעה גם המון כסף בביטוח הלאומי של כל הפצועים ומשפחות ההרוגים. מדובר בחמישה מיליארד שקל. אני אומר, אל תיתנו לי את כל הסכום, תנו רק עשרה אחוז לבטיחות והצלת חיים, שנוכל למנוע מראש את האסונות האלה".
