ביום שישי שעבר, יממה בלבד לפני גמר תחרות האירוויזיון בתל־אביב, בחר יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ למתוח ביקורת בטוויטר על חילול השבת הנרחב שנכרך בה. במפלגה היו מי שזעו באי־נוחות מהתבטאות נוספת שלו בעניין ("חילול השבת במסגרת האירוויזיון הוא מעשה שלא ייעשה"), אך בשיחה עימנו הרב פרץ עומד מאחוריה. "אני שמח שהציונות הדתית יכולה לומר בצורה ברורה שאנחנו מתנגדים לחילול שבת בפרהסיה, ואני אומר לך שכל הציונות הדתית עומדת מאחורי הדבר הזה. לא יכולתי לעמוד בראש הנהגת הציונות הדתית אם לא הייתי נגד חילול השבת".
במידה רבה, הציוץ הזה מבטא את השינוי העמוק המתחולל בהנהגה הפוליטית של הציונות הדתית. לא עוד טשטוש עמדות לטובת הרחבת הבית, אלא שיבה ליסודות. בתקופתו של נפתלי בנט כיו"ר הבית היהודי נוצרו לא מעט מתחים וחיכוכים בינו ובין הרבנים, בעיקר בסוגיות דת ומדינה. כך למשל, הזמנת רבני צהר לאחת מישיבות הסיעה על ידי בנט כדי להציג את הכשרות האלטרנטיבית שלהם, עוררה מהומה פנימית; פעילותם של השר אורי אריאל וח"כ בצלאל סמוטריץ נגד חילול השבת במגרשי הכדורגל נתפסה כחתרנית כמעט, ותמיכתו של בנט בבנות המתגייסות לצה"ל עוררה נגדו מחאה מצד הציבור החרד"לי.
העובדה שיהודים יחללו את השבת לטובת קיום אירוע האירוויזיון היא מצערת וכואבת. קדושת השבת היא אות לחיבור היהודי שלנו, למשפחה שלנו ולעולם רחב ועמוק שרבים מסרו עליו את הנפש בהסטוריה שלנו.
כשיש פיקוח נפש נעשה הכל להציל חיים בשבת אבל לצורך בידור אין שום הצדקה.— רפי פרץ (@realrafiperets) 17 במאי 2019
כעת, לאחר עזיבתם של בנט ושקד, המפלגה הציונית־דתית הוותיקה שבה להדגיש ולחדד גם את המרכיב הדתי בזהותה. אם תרצו, את הצד השני של המקף. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני העלו שם דרישות נרחבות בנושאי דת ומדינה, ובהן הפיכת הרבנות הראשית לרשות עם סמכויות מורחבות, תיקונים לחומרה במתווה הגיור של משה נסים, שימור הסטטוס־קוו הנוכחי בכותל, חקיקת חוק יסוד 'ערך לימוד התורה' ומחויבות לשבּת במרחב הציבורי. שורה של נושאים שנדחקו בשנים האחרונות הצידה, חזרו במלוא העוז לקדמת הבמה. אם לא די בכך, בבית היהודי הסכימו לערוב לדרישות הסיעות החרדיות בנושאי דת ומדינה, כדי ליצור כוח משותף במשא ומתן.
הנה עוד סיפור קטן שממחיש את הרוח שמביא עימו יו"ר המפלגה החדש. הרבצ"ר וראש המכינה לשעבר, שמקבל בשבועות האחרונים קורס מזורז במנהגי הכנסת, גילה שהזירה הפוליטית רוחשת לא רק עשייה אלא גם רכילויות לוהטות. לפיכך הוא הכריז על נוהג חדש, שבמסגרתו כל ישיבה של סיעת הבית היהודי תיפתח בלימוד מתוך הספר 'חפץ חיים', העוסק בהלכות לשון הרע. הישיבה מסתיימת בתפילת מנחה סיעתית, שהפכה גם היא למנהג סדיר.
ביום רביעי השבוע התכנסו בחדרו של השר יריב לוין נציגי שלוש המפלגות הדתיות – יהדות התורה, ש"ס והבית היהודי – לתיאום דרישות בנושאי דת ומדינה. השמועה מספרת שחובשי הכיפות הסרוגות הצליחו לעקוף בדרישותיהם את חובשי המגבעות השחורות. במרחק כמה חדרים משם ניסח יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ מכתב אל שרת התרבות מירי רגב, ובו ביקש לדחות בחצי שעה את פתיחתם של משחקי כדורגל כדי שגם אוהדים שומרי שבת יוכלו להשתתף. הפעם המכתב לא נשלח מהספסלים האחוריים של הבית היהודי, אלא מהצמרת.
מסרים אחידים
בניגוד לרושם אפשרי, מחאה נגד חילולי שבת איננה עניין חרדי בלעדי או המצאה של פרץ וסמוטריץ. ב־1976 הפילה המפד"ל את ממשלת רבין הראשונה לאחר שהוא ושריו השתתפו בטקס קבלת שלושת מטוסי F־15 הראשונים שהגיעו לישראל, ושהתקיים סמוך לכניסת השבת. יומיים לאחר מכן התקיימה הצבעת אי־אמון בממשלה, ושני שרי המפד"ל נמנעו בה. ההצבעה לא צלחה, אך רבין החליט בכל זאת ללכת לבחירות.
לעומת זאת, את משברי עבודות הרכבת ופתיחת המרכולים בשנים האחרונות ניהלו רק החרדים. קולם של שרי הבית היהודי לא נשמע, למעט זה של אורי אריאל, ובכל מקרה האיום בהפלת הממשלה היה נחלת המפלגות החרדיות בלבד. "משנת 2013 הבית היהודי התעסקה פחות בנושאי דת ומדינה, ונתנה לאחרים לעשות את המלאכה. היו לנו חילוקי דעות קשים על זה, ואפילו כאלה שאמרו שזה כבר לא יכול להיות הבית שלהם", מעיד ח"כ לשעבר ניסן סלומינסקי. הוא נזכר בניסיון אחר של המפד"ל לצמצם את חילולי השבת, באמצעות קביעת יום מנוחה ביום ראשון. "בקדנציה של זבולון אורלב הגשנו הצעה שיום ראשון יהיה מיועד למשחקי כדורגל וקניונים, ושבת תהיה דברים יותר רוחניים. היא הייתה אפילו חלק מההסכמים הקואליציוניים".
גם השר לשעבר ואיש הליכוד משה נסים איננו סבור שיש פה אירוע חריג מבחינת הציונות הדתית. "ניהלתי משאים ומתנים להקמת ממשלות בישראל, מבגין ועד שמיר", הוא מספר, "ומעת לעת המפד"ל באה גם עם דרישות בנושאי דת ומדינה. אבל לא תמיד. בשנים האחרונות, לפי מיטב שיפוטי, הבית היהודי מיעט מאוד להיכנס לנושאים האלה". על דרישת הבית היהודי שלא לאמץ את דו"ח הגיור שלו כלשונו אלא לבצע בו שינויים, הוא אומר: "אני חושב שהרבה מהמגיבים לא קראו את הדו"ח ולא יודעים מה כתוב בהצעת החוק. יש קיצוניות בבית היהודי שלא הייתה בעבר, וזה נובע מסמוטריץ והאיחוד הלאומי".
אגב, נסים טוען כי החלטת המפד"ל לפרוש מממשלת רבין ב־76' לא נבעה רק ממחאה על כבוד השבת. "אני חושב שבימים ההם עלתה קרנם של צעירי המפד"ל, המר ובן־מאיר. הם היו מאוד ימניים, לעומת המפד"ל שלפני כן שהייתה קשורה בעבותות למפא"י. פניהם היו לליכוד, ולפי דעתי הם דחפו לפרישה כדי לקדם את ההתנתקות ממפא"י".
ויש גם מי שמביעים התנגדות חריפה לכיוון החדש. בשבת האחרונה שהה הרב פרץ ביישוב אלעזר לרגל שמחה משפחתית, והתבקש באופן ספונטני לשאת דברים בפני בנות מדרשת לינדנבאום העומדות להתגייס לצה"ל. הגרסאות בנוגע למה שקרה שם נשענות על שתי עובדות: הרב פרץ הבהיר שהוא נגד גיוס בנות לצה"ל, ובסופו של דבר הוא לא דיבר בפני הבנות. ראש המדרשה, הרב אהד טהרלב, אמר לנו השבוע כי "איך שהבית היהודי נראה היום, הוא הפך ל'בית הקו'. כשהרב פרץ אומר 'אני נגד גיוס בנות', הוא יורה לעצמו ברגל. אם אתה רוצה לייצג ציבור רחב, אתה צריך לדעת איך להכיל אותו".
הרב פרץ דוחה את הטענות נגדו בעקבות התקרית וטוען שהייתה שם אי־הבנה: "אמרתי לאחר מכן שאשמח לתת להן שיחה. מה פירוש אני לא רוצה לחזק בנות? אני הייתי הרבצ"ר שדאג הכי הרבה לבנות בצה"ל. אני מצטער שקרה דבר כזה". הרב פרץ וחבריו למפלגה בחרו שלא להגיב השבוע לסוגיית שינוי הניסוח בטופסי המתגייסים כדי שיכלול משפחות להט"ביות. בסביבתו אמרו כי הוא פעל כך בשם השמירה על הממלכתיות ועל צה"ל.
אך לא רק סוגיית גיוס הבנות הדתיות מטרידה את הרב טהרלב. "בנושא הכשרות, הגיור והרבנות הראשית, הבית היהודי יותר 'ימינה' מהחרדים", הוא טוען. "לצערי הרב כולם שם מאותו בית מדרש, עם כיוון מחשבתי מאוד מסוים. הבית היהודי הפכה למפלגה של חרד"לים. אני הייתי שותף בהקמת ארגון רבני בית הלל, ובתחילת הדרך עשינו סקר עומק בציונות הדתית וראינו שהציבור החרד"לי הוא 25 אחוז, השמאל הדתי בין 10 ל־15 אחוז, וכל השאר הם אנשים ששולחים את הילדים לממ"ד ולא לתורני מופרד. לציבור הזה אין היום ייצוג. הבית היהודי לא מייצג את שכמותי. זה לא רק עניין של דעות, הם לא מדברים את השפה של רבים בציונות הדתית. יש שם משהו מתנשא של 'כל האמת אצלי', וזה כואב לי".
יו"ר המפד"ל לשעבר, הרב יצחק לוי, מברך על הקו הברור שהמפלגה מאמצת. "נושא הרבנות ואחרים הוזנחו בשש השנים האחרונות, ואני שמח על התפנית הזו. היא נכונה וטובה". ביקורתו של הרב לוי מתמקדת בתחומים אחרים: "אנחנו לא עוסקים באיחוד המפלגות, וזה מפריע לציבור שלנו. דבר שני שלא אהבתי הוא הלהיטות של סמוטריץ להעביר את חוק החסינות. אני נגד החוק הזה. ראש הממשלה יכול להשתמש בסעיפי החוק הקיים. כבר נגמרו לנו, לציונות הדתית, הסעיפים והדרישות, שאנחנו צריכים לדרוש את החוק הזה?"
מלבד שני היו"רים, פרץ וסמוטריץ, מפלגת הבית־היהודי־האיחוד־הלאומי מונה שלושה חברי כנסת מכהנים ועוד שניים בפוטנציאל: מוטי יוגב, אופיר סופר ועידית סילמן. אליהם יצטרף בקרוב הרב אלי בן־דהן, שיפרוש מהליכוד בהתאם להסכם שנחתם לפני הבחירות, ואורית סטרוק שתהפוך לח"כית לאחר מינוי הרב פרץ לשר ופרישתו מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. הרב פרץ וסילמן נבחרו על ידי ועדה מסדרת בשאיפה לגוון את המפלגה, אך בפועל המסרים של כולם אחידים.
הרב לוי לא מסכים שמדובר בבית חרד"לי, אך מודה שיש צורך בגיוון רב יותר. ברב פרץ הוא רואה דמות מחברת: "יש לו רוחב גדול, והוא נוגע בחלקים גדולים של הציונות הדתית ולא רק בחלק של ישיבות הקו. נכון שיש לו קרבה מסוימת לרבנים המזוהים עם הרב טאו, אבל הנגיעה שלו לציבור הדתי רחבה יותר, בעיקר מהיותו ראש מכינה. עברו תחתיו מאות ואלפי תלמידים, שהמגוון שלהם בציבור הדתי גדול מאוד".
לא חוזרים אחורה
יותר מחמישה מנדטים של הציונות הדתית, קרוב ל־200 אלף מצביעים, נותרו ללא ייצוג כתוצאה מכישלונן של הימין החדש וזהות. בבית היהודי רוצים להחזיר אותם הביתה, אבל לא במחיר ויתור על הערכים שהעלו על נס בבחירות האחרונות. שאלתי השבוע את ח"כ פרץ לאן הוא מכוון את המפלגה שנבחר לעמוד בראשה. "הכיוון הוא אל העם", השיב, במענה לטענות על סגירת שורות. "המשימה הגדולה היא לבנות את הבית היהודי מחדש, את הסניפים והפעילים, לחבר אותם חזרה. במעגל הרחב יותר תפקידנו לחבר את בני הפריפריה, שידעו שאנחנו כתובת. 'החיים הספרדיים' שלי מאוד מקבלים ומכילים ומכבדים את כולם. אני אדם ממלכתי, ואני לא חושב שאני צריך להוכיח את זה".
בימים האחרונים החל הרב פרץ לפעול להקמת מועצה ציבורית למפלגה, שתדון בסוגיות מהותיות ותחליט על הכיוון בנושאי דת ומדינה המסעירים את הרוחות. בשאיפתו של הרב פרץ, "המועצה תכלול מנציגי הקיבוץ הדתי ורבני גוש עציון, דרך נשים ואנשי מדע ורבני ישיבות. אני רוצה לשמוע בסופו של דבר את כולם, ולהראות שיש בית אחד לכולם".
מי שמלווה את הרב פרץ בתהליך הוא מנכ"ל המפלגה ניר אורבך. אחרי שחתר יחד עם בנט לפתוח את שורות המפלגה לחילונים, כעת הוא פועל לארגן מחדש את המפלגה בכיוון שונה. הוא מנסה להצניע את השינוי: "יש מציאות פוליטית של ציבור ציונות דתית קלאסי, שמשלב דאגה לצורכי המגזר וגם מכוון להיות במנהיגות הלאומית. אנחנו לא חוזרים שלושים שנה אחורה ולא חוזרים להיות שחקן משני. בניסיון שלנו לדבר לקהל יותר רחב, אנחנו צריכים קודם כול לחדד לעצמנו את ערכי הבסיס. דאגה לערכי המגזר מחד, ולכלל מאידך".
ח"כ לשעבר סלומינסקי רואה במצב הנוכחי עניין זמני. "אנחנו יודעים שהפסדנו בתי מדרש שונים בגלל שבנינו את המפלגה כמו שבנינו אותה בהוראת שעה, כדי להציל אותה בבחירות האלו. מצביעי בנט ופייגלין יוכלו למצוא את עצמם אצלנו אחרי שנעשה עבודה, אבל שום בית מדרש לא יוכל לצפות שהמפלגה כולה תהיה שלו. אבל אם נדאג שלכולם תהיה השפעה, נוכל להחזיר עשרות אלפי מצביעים בבחירות הבאות".
הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, דוחה את הטענות על כך שהמפלגה מרחיקה ממנה חלקים גדולים בציונות הדתית כאשר היא חוזרת לעסוק בנושאי דת ומדינה מזווית שמרנית. "הבית היהודי הוא הבית לכל הציונות הדתית", הוא אומר. "בבחירות האחרונות היו התפתחויות שונות ועכשיו זה הזמן לחזור הביתה, כולל אלו שבליכוד. הציונות הדתית הייתה מגוונת בעבר, וכך גם היום. זה ציבור ענק עם גוונים שונים אבל הדברים העקרוניים משותפים, ומן הראוי שהוא יתאחד תחת דגל שמירת השבת במרחב הציבורי".
הדיבור על חזרה למפד"ל של פעם מרתיע את אנשי המפלגה. בנט הוביל את הציונות הדתית לשאוף לעמדות הנהגה לאומיות, והחשש כעת הוא שהירידה במספר המנדטים תתורגם לתפקידים משמעותיים פחות ולהסתפקות במשרדים כמו מדע וחקלאות. "אנחנו יכולים להוכיח שאפשר להיות מנהיגים משמעותיים בלי לטשטש את הזהות שלנו", סבור בצלאל סמוטריץ. "אם בכנסת הקודמת הייתה תפיסה שכדי להיות משמעותיים צריך להתכנס למכנה משותף נמוך ורחב, אנחנו נַראה שההפך. נהיה מחויבים לציבור הציונות הדתית, כדי לדאוג לכל עם ישראל. לא צריך להתנכר לצרכים של הציבור ששלח אותי כדי להיות משמעותיים. לא עזבנו את המפלגה בשש השנים ש'לייט' עמד בראשה, ואני מצפה מהצד השני לעשות אותו דבר עכשיו כשבראש עומדים חרד"לים. ננהל דיאלוג עם כולם".
איך זה יבוא לידי ביטוי בקדנציה הקרובה? תצאו מהמליאה במחאה על חילולי שבת?
"לא נכון לשפוט כרגע. אנחנו ניכנס למשרדים ונראה איך נשלב בין החינוך של כולם לחמ"ד, ובין רפורמות משפטיות להתיישבות. מה שהופך אותנו לבית של כולם זה לא רק נושא דת ומדינה. גם אם אנחנו נכנסים עכשיו יותר למרחב התורני של הציונות הדתית במסגרת המשא ומתן, זה לא אומר שאנחנו חוזרים אחורה".
סקר שערך מכון סמית עבור ארגון 'חותם' המשתייך לזרם החרד"לי, מעניק רוח גבית לדרישות הקואליציוניות של הבית־היהודי־האיחוד־הלאומי. 98% ממצביעי המפלגה תומכים בדרישתה לריסון האקטיביזם השיפוטי, וכך 78% מהנסקרים שהציגו עצמם כדתיים־לאומיים. בנוגע לדרישות המפלגה לחיזוק התא המשפחתי נרשמה תמיכה של 90% מהמצביעים. לעומת זאת, רק 54% ממצביעי זהות והימין החדש מסכימים לדרישה הזו, ו־75% ממי שהגדירו עצמם דתיים.
"יש חידוש מרענן בכך שאיחוד מפלגות הימין נכנס ולוקח אחריות על הזהות היהודית של המדינה, אחרי שבבית היהודי ברחו מזה בקדנציה הקודמת". אומר עמיטל בראלי, יו"ר ארגון 'חותם'. "בסך הכול יש כאן מימוש של הבטחת בחירות. בבית היהודי הקודם דיברו במחבואים והעלימו את הסוגיות המהותיות. דיברו רק על כבוד לאומי ודברים הקשורים לימין הכללי, אבל מסוגיות היסוד ברחו. אנחנו לא מהאו"ם. יש מפלגות עם תפיסות אחרות. אני מודע לשוליים ולכך שהם לא מרוצים, אבל אני מדבר על המיינסטרים".
