כשמגיעים לחומש, מבינים למה ראש הממשלה אריאל שרון, שהוביל את ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון, לא ויתר על שליטה צבאית באזור. לא צריך להיות חכמים גדולים או אסטרטגים ענקיים. מישור החוף פרוש, חדרה ונתניה גלויות, ממש כמאמר השיר הושט היד וגע בם. חיפה ותל־אביב אמנם קצת יותר רחוקות אבל עדיין נראות בבירור, ובימים של ראות טובה, כפי שאומרים מדריכי הטיולים, אפשר לראות גם את אשדוד ואשקלון, ומהצד השני אפילו את החרמון.
יעל בן־יעקב, תושבת מבוא־דותן, זוכרת את הסיור הראשון של אריק שרון במקום. הוא נדהם מהנקודה האסטרטגית ובו במקום החליט שיישוב חדש יקום במקום שבו דורכות רגליו. אבל הסוף המר ידוע, היד שבנתה היא גם היד שהחריבה. היישוב חומש, שהוקם תחילה כהיאחזות נח"ל בשם מעלה־נחל בשנת 1978, נעקר עם שלושה יישובים בצפון השומרון – שא־נור, כדים וגנים בקיץ 2005.
ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, ממגורשי חומש, נחוש מתמיד להצליח במאבק שהוא מוביל להחזרת ישראלים לצפון השומרון באמצעות קידום החוק לביטול ההתנתקות – חוק שהוגש בעקביות בכל כנסת מאז ההתנתקות. האם דווקא עכשיו בשלו התנאים להחלתו? רבים ממנהיגי הימין סבורים שכן, ויותר מעשרה ח"כים ביקשו להיות חתומים כמגישיו של החוק בכנסת ה־21. ניצניו של המאבק הזה שהתחיל לתפוס כותרות, החלו לבצבץ לאחרונה, אולם שורשיהם משתרגים 14 שנה אחורה, לילה לפני שהגירוש יצא לפועל.
על האוטובוסים שמדינת ישראל שכרה כדי לעקור את אזרחיה מבתיהם, כשהבתים הולכים ומתרחקים מעיניהם, נשבעו תושבי חומש שכל עוד נשמה באפם הם יקדישו את חיים לטובת חזרה לחומש. חזרה הביתה.
"שנה אחרי הגירוש עוד התהלכנו כסהרורים בעולם", מספר דגן. "נחקרתי במשטרה על זה שביקרתי שם, הראש שלנו היה שם כל הזמן אבל עוד לא הבשלנו בשנה הזו לעשייה. אחרי שחזרנו ממילואים במלחמת לבנון השנייה, ביום השנה לגירוש נפל לנו האסימון. הבנו שאנחנו חייבים לפעול באופן אקטיבי".
כך הוקם מטה הפעולה 'חומש תחילה', שכלל 40 משפחות של מגורשי חומש ושא־נור, ואליהם חברו 11 ארגונים חוץ־פרלמנטריים. מטרתו העיקרית היא לבטל את תוצאותיה של תוכנית ההתנתקות. המטרה הגלומה בשמו של המטה היא שתחילת תהליך הביטול תיעשה ביישוב הקרוב ביותר ליישובים קיימים אחרים, ושבאזורו לא הייתה העברת סמכויות ביטחוניות מצה"ל, כלומר חומש. דרכי הפעולה הראשוניות היו עליות המוניות למקום. אל הגדולה שבהן, ביום העצמאות 2007, הגיעו כ־20 אלף איש. "האנשים פשוט שטפו את האזור ועקפו את המחסומים", משחזר דגן. "לצידי, סוחב את העגלה של בני התינוק בעליות, הלך זוכה פרס נובל הטרי פרופ' ישראל אומן".
הפרחים בגינות עוד פורחים
אז מה בדיוק השתנה? מה גורם לנקודת הזמן הנוכחית לשינוי ביחס לחוק הזה? בקדנציה האחרונה של איילת שקד כשרת המשפטים היא ניסתה להעלות את החוק כ־12 פעמים בוועדת השרים לענייני חקיקה, ובכל פעם ראש הממשלה נתניהו נתן הוראה להוריד את ההצעה מסדר היום. "בקדנציה הזו אנחנו נחושים להעביר את החוק", אומר דגן נחרצות. "למעשה, נתניהו לא אמר 'לא', אלא 'לא עכשיו', אבל הטיעונים שלו הם טיעונים מעליבים. להגיד שזה עלול להכעיס את האמריקנים, כשאנחנו מדברים על ממשל שהכיר בגולן והעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, זה לא רציני.
"חוק ההתנתקות הוא חוק נפשע, בזוי ולא מוסרי. כאדם ציוני, בלי קשר לכך שגורשתי משם, אסור שהוא יהיה בספר החוקים", אומר דגן ומבהיר כי ביטול חוק ההתנתקות איננו אומר ש"מחר מקימים את היישובים, ולכן זאת לא בעיה שתפגע באמריקנים. זה חוק שמתווה דרך, שיש לו קריאת כיוון, שיש בו אמירה מוסרית, ערכית וציונית של המדינה".
לדברי דגן, הוא נפגש עם רוב חברי סיעת הליכוד, ו־30 ח"כים תמכו בהצעת החוק. איחוד הימין איתם במאבק וגם חלק מאגודת ישראל, ש"ס וכולנו. "התחלנו בקמפיין שהוא בעצם הקמפיין הכי גדול שהיה בכל השנים מאז הגירוש". על הפרק, בין היתר, הצבת שלטים גדולים בשטח שבהם ייכתב: "אין כניסה ליהודים". "זה חוק גזעני ליהודים בלבד", אומר דגן.
"בשונה מגוש קטיף, שם אפשר היה להבין את הרציונל של חבורת המושחתים והמושחת הגדול, פה אי אפשר היה להבין. בצפון השומרון הכול נשאר בשטח סי, כלומר בשליטה מלאה של מדינת ישראל. ברור לכל בר דעת שמבחינה ביטחונית אסטרטגית אי אפשר לוותר על המקום הזה.
"אחרי הגירוש הגענו לכפר־הרא"ה", נזכר דגן במאורעות הקיץ ההוא. "מאות אנשים חיכו לנו עם אוכל ושתייה. האלוף במילואים עמידרור הגיע וחיבק אותי, אמרתי לו 'תראה, אנחנו נחזור', והוא אמר – אחרי המלחמה הבאה. ישבתי עם ח"כים משמאל, שאלתי אותם, למה גירשתם אותי? אף אחד לא ידע לענות לי. שרון דיבר על זה בריאיון שנתן לנחום ברנע. האמריקנים התנגדו להתנתקות בעזה, הם אמרו לו שהוא משוגע ושנסיגה חד־צדדית תעלה את חמאס לשלטון. הפשרה הייתה שהם ייתמכו בעקירה ובתמורה הוא ייתן להם תקדים ביו"ש.
"הכול כאילו מחכה שנחזור", אומר דגן, "הפרחים עדיין פורחים, אבני השפה של המדרכה עדיין צבועות באדום־לבן. אמרתי לח"כים בסיור שאני יכול לתת להם דו"חות… בכל בוקר כשאני יוצא מהבית שלי בשבי־שומרון ומביט על הגבעה ממול, על חומש, הסכין מסתובבת לי בלב. אי אפשר להבין את זה. איך אמר הרב פליקס בגוש אמונים? נכון שאנחנו תוקעים את הראש בקיר, אבל הראש שלנו יותר חזק, ומה שיישבר זה הקיר ולא אנחנו".
ככל הנראה, הסיבה להתייצבות הגורפת של המחנה הלאומי לצד החוק הזה היא עננת "עסקת המאה" של טראמפ, המרחפת מעל ראש הימין. בימין חוששים שהעתיד הקרוב צופן אמירה שמה ששלנו שלנו – ומה שלא שלנו לא שלנו. כשנתניהו מדבר על החלת ריבונות על היישובים הוא כנראה יודע משהו שאחרים לא יודעים. אם הכנסת ה־21 מבטלת את ההתנתקות מצפון השומרון בשלב הראשון, וסוללת את הדרך לחזור אל היישובים שנעקרו – היא בעצם פותחת את המשוואה ומבקשת לטרוף את הנחות היסוד של מה שלנו ומה לא. אפשר לומר שהחוק לביטול ההתנתקות בנקודת הזמן הספציפית הזו הופך מחוק נקודתי לחוק בעל משמעויות רוחביות. אפשר גם לומר שהחוק הזה מעביר את הימין מהגנה להתקפה.
"זה חוק בעל חשיבות דקלרטיבית", אומר ח"כ בצלאל סמוטריץ', "ולו כדי למחוק את החרפה של ההתנתקות. אבל לחוק הזה יש מבט צופה פני עתיד שמסמן את הדרך. כשהולכים לקראת אי הוודאות של תוכנית טראפ, חשוב לתקן טעויות עבר, כדי שאף אחד לא יעלה בדעתו לדבר על נסיגות חדשות".
בני גל, אחד הפעילים המרכזיים מגרעין חומש, סבור שמעבר לתנאים הפוליטיים והמדיניים, גם הציבור כבר לא מוכן לקבל רק אמירות עקרוניות. "מההתחלה הייתה תחושה עמוקה שהציבור הרחב, ודאי הימני, מתנגד לגירוש – ביטחונית, חברתית, ערכית, אבל בסופו של דבר ההתנגדות הזו לא הצליחה לבוא לידי ביטוי במדיניות הממשלה. לימים, אפילו אהרן ברק הכה על חטא ואמר שאם היה יודע שאין פתרון נורמלי למתיישבים היה פוסק אחרת. מאז עברו הרבה שנים, הדבר המתבקש הוא צעד של לקיחת אחריות על העוול שנעשה, מעבר לעוול כלפי המגורשים, כלפי כל העם – אם זה בעוטף עזה, ואם בשאר הארץ שבן רגע הופכת להיות מאוימת מחמאס. הגיוני לומר 'טעינו, אנחנו לוקחים אחריות ומסירים את החרפה'. כיום בספר החוקים של מדינת ישראל מופיע חוק שאומר שיש פה אזור דמדומים שיהודים לא יכולים להיכנס אליו.
"התחושה שלי, כמי שמלווה את המאבק הרבה שנים, היא שאותה עמדה ציבורית רחבה שחשנו במאבק נגד הגירוש מצליחה לפרוץ משהו, ושאנחנו עומדים בפני שינוי מדיניות. אם זה לא יקרה, אין הצדקה לממשלת הימין הזו. אי אפשר להגיד 'אני מתנגד לעקירות' ולהמשיך לקיים התנתקות ונסיגה חד־צדדית. אין פגיעה גדולה מזו בדמוקרטיה, כי עמדת הציבור לא באה לידי ביטוי. המאמר הידוע שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו נכון גם לפה, רק שבמקרה של צפון השומרון זה יותר גרוע כי זה לא כאילו. החוק הזה לא דורש שום דבר מורכב; זהו חוק עקרוני שאומר אמירה רחבה מעבר לסיפור של צפון השומרון: אנחנו ממשלה לאומית בלי לגמגם ובלי להתנצל".
למחות את החרפה
בשבוע שעבר עלו לחומש 13 ח"כים. הכתבים הפוליטיים לא זוכרים מספר גדול כזה של ח"כים ביהודה ושומרון, ועוד בהובלת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. בסוף השבוע צפויים לעלות למקום ראשי איחוד מפלגות הימין, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. אנשי המטה נערכים לקיים הפגנות של אלפי אנשים בהשתתפות שרים וח"כים, וכדי לקדם את החוק הם עסוקים כבר זמן מה בחריש פוליטי עמוק.
כבר ב־2007 הקים אדלשטיין בכנסת את שדולת 'חומש תחילה', עם ח"כ לשעבר אריה אלדד. "כל מי שקצת מבין את הפרטים רואה שמדובר באבסורד שממש צועק לשמיים", אומר יו"ר הכנסת. "נעשה עוול נוראי ואנחנו מנסים לתקן ולו משהו קטן. התחושה הציבורית היא שאת מה שנעשה בצפון השומרון אפשר וצריך לתקן – מדובר על אזורים שהם שטחי סי ושנותרו בשליטת צה"ל". הוא לא רואה סיבה שנתניהו לא יצטרף למאבק. "מבחינה מדינית ובינלאומית אנחנו במצב לא רע בנושאים האלה, בטח לעומת מה שהיה לפני כמה שנים. קשה לי להאמין שהוא יעמוד על הרגליים האחוריות נגד החוק הזה".
גם אדלשטיין סובר שהמאבק שנמשך יותר מעשר שנים מתחיל לשאת פירות. "אם ב־2007 נראינו הזויים, היום כבר כ־40 ח"כים תומכים בגלוי בנושא הזה. אני מקווה שבכנסת הנוכחית נגיע למספר הדרוש כדי להעביר את החוק". להערכתו, ייתכן שגם ח"כים מהאופוזיציה יתמכו במהלך. הוא לא נוקב בשמות, אך ברור שהוא מדבר על האגף הימני של כחול־לבן – צביקה האוזר ויועז הנדל. אבל מי יודע, ח"כ בוגי יעלון שהתבטא בעבר בעד חומש, ואף סייר בה, לא משמיע כיום את קולו בעניין.
ח"כ לשעבר אורית סטרוק, שהגישה את החוק לביטול ההתנתקות בכנסת ה־19 וצפויה להיכנס לכנסת הבאה על פי החוק הנורווגי, סבורה ש"הדבר הראשוני שצריכים להבין הוא למה צריך לבטל את חוק ההתנתקות כדי לאפשר כניסה של ישראלים. לחוק ההתנתקות יש שלושה רכיבים: רכיב אחד הוא הפינוי – לפנות אנשים מהבית זה דבר לא פשוט מבחינה חוקית, כי יש פה שלילה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שבו כתוב כי אין לפגוע בזכויות הבסיסיות של האדם אלא בחוק שחוקקה הכנסת ותואם את ערכיה. ולכן היו חייבים להעביר את החוק הזה. כל המימוש של החלק הזה בחוק כבר בוצע, לדאבוננו הרב.
"האלמנט השני שיש בחוק הוא הפיצוי. האלמנט הזה למרבה הצער עדיין לא מאחורינו. יש משפחות שעדיין לא קיבלו את כל מה שמגיע להן, וזה אחד הביזיונות הגדולים של מדינת ישראל. ולכן זה סעיף שאי אפשר לגעת בו עכשיו. הרכיב השלישי הוא איסור השהייה שקובע שאזרח ישראלי, בשונה מאזרח לא ישראלי או איש כוחות הביטחון, לא יכול להיכנס לאזורים האלו ללא אישור של אלוף הפיקוד.
"יש שתי דרכים לבטל את זה. לוותר על סעיף 8 א' שאוסר שהייה במקום, או לשנות אותו כך שאזרחים ישראלים יוכלו להיכנס לאזור. הם לא יוכלו להיכנס לעזה כמובן, אבל כן לצפון השומרון. ברמה הפרקטית זה פותר את הבעיה, אבל אנחנו רוצים ללכת לדרך אחרת, רחבה יותר. אנחנו רוצים לשנות את החוק כולו, להשאיר רק את סעיפי הפיצוי ולמחוק באופן סמלי ועקרוני את החרפה של חוק שמתיר לעקור אנשים מביתם.
"הקמת היישוב דורשת החלטת ממשלה אבל זה יהיה לשלב ב' של הקמת היישובים. כרגע מדברים על שלב א' – שלב עקרוני, מוסרי, שנותן קריאת כיוון. כשיו"ר הכנסת היה בסיור בחומש הוא הזכיר דבר חשוב. כששאלו את שרון למה התעקש שההתנתקות תחול על ארבעת היישובים בצפון השומרון – והוא אפילו לא העביר את השטח מ־סי ל־בי – הוא תלה את הדבר בקריאת כיוון שאומרת אנחנו לא מסתפקים בעזה, אנחנו נתקדם ליו"ש. בדיוק מהסיבה הזו צריך לתת את קריאת הכיוון ההפוכה. להגיד: פנינו אינן לנסיגה, אנחנו מתנגדים לנסיגות באשר הן.
"כשמגיעים לשטח, עוד לפני שמרימים את העיניים אל הנוף, רואים יישוב חרב. מה ששיגע אותי היו הפרחים. פשוט אפשר לדמיין את הגינה של המשפחה שגרה שם. זה קורע לב, לראות את החיים שנגדעו. ואז, כשמסתכלים סביב, מבינים למה למרות ששרון רצה אקט סמלי הוא לא העז להוציא משם את צה"ל. זה אזור ששולט על כל הארץ. אני רק מנסה לדמיין מה יכול לקרות אם הוא לא יהיה בשליטת ישראל, ומה שעולה לנגד עיניי זה חלילה מציאות של 'עוטף חומש'. ההגעה לשם פוקחת את העיניים והופכת את הבטן".
