יום רביעי, 15:30, רחוב הרצל, נתניה
כמו בכל ביקור במרכז העיר נתניה, הדבר הבולט ביותר במרחב הוא קיבוץ הגלויות שהרחוב המקומי מציג. יש כמובן עוד לא מעט ערים בישראל שמכילות אוכלוסיות מרקעים שונים, אך נדמה שנתניה מביאה איתה סוג אחר של חיים משותפים. אפשר לראות איך כל עדה או מגזר שומרים על מאפייני הזהות שהביאו איתם מהבית, לעיתים אפילו בקנאות.
הסטיגמה בשנים האחרונות מרוכזת סביב העלייה מצרפת, אך מקום העלייה האתיופית והרוסית בנופי העיר ניכר לא פחות. כשהגענו לאזור התחנה המרכזית, הדיבור על פיזור הכנסת נשמע עדיין כאיום פוליטי או ספקולציה. על אף הפער הבין־דורי, שהביא איתו לא מעט תובנות מרתקות ומדאיגות, בשיחות עם הקונים במעדניות "הרוסיות" בעיר היה קשה למצוא מישהו שהאמין שנתעורר למצב הזוי כמו זה שהתפתח בסופו של היום.
מרגריטה, 40. בעלת פיצוצייה, ארתור, 41. עובד בפיצוצייה, אבו־סלים, טירה, 55. פועל בניין
מה היה לנו? מרגריטה: הצבעתי לליברמן, נדמה לי, או רוסי אחר. נו, איך קוראים לו? נשבעת לך, אני כבר לא זוכרת את השם שלו. אם יהיו עוד פעם בחירות, תאמין לי, אני רוצה לרוץ. וברצינות, אני לא רוצה אף אחד, רק מישהו שידאג לנו ושיפסיק לעשות כל היום מלחמות עם אחרים.
ארתור: אני הצבעתי ביבי בסוף, לא ליברמן, אבל אני רוצה שהם יהיו ביחד. היא עצבנית על ביבי. ליברמן הוא אחד עם דעה ועמדה ברורה, רק צריך לתת לו את המפתחות הנכונים. יש לו שיקול דעת טוב. הם יגיעו בסוף להסדר ביניהם, אבל אני בכל מקרה הולך עם ביבי עד הסוף.
אבו־סלים: תהיה ממשלה, עזוב אותך שטויות. יסתדרו ביניהם. אבל המצב לא טוב. בן אדם, יש לו כתב אישום ועושים לו חוקים במיוחד? זה לא צורה.
המשבר: ארתור: אני מבין אותו, את ליברמן. הבטיחו לו דברים שהוא לא מקבל עכשיו. ביבי הבטיח לו דברים והוא צריך לקיים. אני רוצה שכמו שאני עשיתי צבא, כל אחד יעשה. אני נכה צה"ל, יש לי בן יחיד ובעזרת השם כשיגיע לגיל צבא גם הוא ישרת. לא צריכה להיות הפרדה בין הסקטורים. בדואי עושה צבא, דרוזי עושה צבא, למה חרדים לא? שיעשו שירות לאומי, שיעשו שירות מקוצר.
למה שחרדי ישב בבית, יעשה שבעה־שמונה ילדים, המדינה תשלם לו קצבה כמעט 8,000 שקל בחודש? אם לא היו פה שני מיליון חרדים להאכיל הכול היה פה זול יותר. הם אוכלים מהכסף שלך והכסף שלי.
מרגריטה: מה ביבי עשה עד היום, אני רוצה שתגיד לי. מה עשה. הוא יודע רק לקחת את הכסף למדינה. אני לא חושבת שביבי כזה מיוחד. מה החרדים עכשיו, מה? מה הם עושים במדינה? לומדים תורה? אוי, נו, באמת. למה אנחנו צריכים לשלם למדינה כסף בשביל הדברים האלו?
החיים: ארתור: אנחנו צריכים מדינה דמוקרטית, אבל גם שפחות יתערבו פה אחד בחיים של אחרים. כל היום אתה שומע 'רוסי מסריח', 'ערבי חרא'. תיקח נגיד את אזרבייג'אן, שם גרים יהודים ומוסלמים, אבל לא תשמע דיבורים כאלה. אחד ילך למסגד, אחד לבית כנסת, והכול בסדר. לא מדברים ככה.
מרגריטה: אנחנו מהעלייה של 1994 מאוקראינה. אנחנו צעירים, ולא יכולים לקנות את הדירה שלנו.
מה המשכורת שלנו? בדיחה. על הפנים, המצב פה. ב־2001 היה פה הרבה יותר טוב. אנשים פה מסכנים, רק עובדים־עובדים־עובדים. אפשר להחליף אולי בין המשכורת שלנו לזאת של ביבי? הוא מוכן? תשאל אותו. את מה שהוא הולך לשלם שכר דירה, תביא לי. ואני אשלם לו שכר דירה. אנחנו רוצים שביבי יתן דרך לצעירים, איפה זה?
מקסים בבאייב, הקריות, 23, בעל חנות מכולת
מה היה לנו: הצבעתי לביבי, אבל ההורים שלי הצביעו לליברמן. הם אוהבים את זה שיש מישהו שמדבר בשפה שלהם שם. זה מרגיע אותם שיש מישהו שדובר רוסית בממשלה. יש להם תחושה שזה מייצג אותם, הרגשה של "מישהו משלנו".
אני אוהב את ביבי, ולא נראה לי שאצביע למישהו אחר כל עוד הוא רץ. לא ממש מעניין אותי מה קורה איתו מבחינת הדברים מסביב.
המשבר: שמעתי על הבלגן עם החרדים. אני מצדיק את ליברמן, שרוצה לטפל בזה שהחרדים לא עושים צבא ושמשלמים להם הכול כל הזמן. אני מקווה שהם לא ילכו עוד פעם לבחירות, כי זה מיותר. מה אני אגיד לך, הלוואי שהכול ייפתר ושיהיה שלום ויטפלו בדברים האמיתיים. יש אנשים טובים בכל מקום, כולם בני אדם. שירתתי בכפיר וראיתי הרבה, אני אומר לך שכולם בני אדם.
החיים: נולדתי בקווקז, אבל טוב כמובן שעלינו לפה. החיים פה במדינה טובים, יוקר מחיה יש בכל מדינה, והכול יחסי. עם הכסף שלנו פה אנחנו מרגישים טוב, טסים לחו"ל ועושים הרבה דברים. אני בא לפה בכל יום מהקריות. אני גר שם. זאת אחלה עיר, נתניה. הרבה תנועה של תיירים. זה מלמד אותך עוד משהו: הרבה רוצים לבוא לפה.
ולאד מרנקוב, 26. מקעקע, שון ולנטין, 25. סוחר בבורסה
מה היה לנו: שון: הצבעתי לביבי, ונראה שאם יהיו שוב בחירות אצביע גם כן לביבי או לליברמן.
ולאד: אל תשאל, באתי להצביע וגיליתי שיש לי בתעודת זהות בעיה טכנית, ההנפקה שם שגויה או משהו כזה, ולא נתנו לי להצביע. אני לא זוכר בדיוק מה רציתי, אבל זה היה בכיוון של מפלגת העבודה.
אני עדיין בשוק, שון, שהצבעת לביבי, אבל אם אתה בהתלבטות בינו לבין ליברמן נראה לי שעדיף כבר שתישאר באזור של ביבי.
המשבר: ולאד: דוגרי, לא מעניין אותי ולא מזיז לי. זה לא כל כך מעניין אותנו, המגזר הצעיר. אנחנו לא ממש שם, אם אני יכול לדבר רגע בשם קולקטיב. אבל בתחושה שלי הם בונים איזה משהו מתחת לפני השטח. אבל זה רק כי אתה שואל, אני לא באמת יודע.
שון: אני שומע על זה ברדיו ובחדשות, אבל אין לי באמת להט על זה. אני לא כזה בקי בעניינים.
החיים: ולאד: נראה לי שהבנו שלא נוכל לעשות איזו מהפכה או משהו דרסטי, וככה גם פחות ופחות אכפת לנו. אני? תן לי לברוח לזימבבואה ולחיות בשביל עצמי. מצידי גם שיבוא צונאמי וישטוף הכול ויתחיל פה את העסק מההתחלה. הסטיגמה הזאת, שאנחנו קהל שבוי של מישהו כמו ליברמן, היא שטויות.
בטח כשמדובר בדור שלנו. ברור שאם תיגש פה לספסל בצד השני של הרחוב ותראה איזו סבתא, היא תגיד לך "רק ליברמן" בהערצה. הדור הצעיר מנסה לברוח מפה, לא להישאר פה. בטח מי שגר באזור המרכז ולא בפריפריה. שם הולכים קצת יותר כמו סוסים עם רצועות על העיניים.
שון: חזרתי לא מזמן מתקופה ארוכה בברלין. עבדתי שם והיה לי דווקא נחמד, אבל התגעגעתי לפה. בסוף, כמה שזה קלישאה, גם עליי עבדו הגעגועים לדברים כמו במבה וחומוס ולשבת בשכונה עם חברים.
ולאד: בסוף תמיד הדברים הקטנים יחזירו אותך לפה, אגב זה לא רק במבה וביסלי, זה יכול להיות גם איזה חוב קטן בבנק שידאג כל הזמן לתזכר אותך שהמקום שלך הוא פה.
