ישראל תחגוג ביום ראשון 51 שנים לאיחוד הבירה ירושלים, הגדולה בעריה, המתקרבת לעבר אוכלוסייה בת מיליון תושבים שכשני שלישים מהם יהודים. שוק התעסוקה בעיר מתחזק והולך, ההגירה השלילית מהעיר פוחתת ויותר ויותר תיירים מגיעים אליה. אף שירושלים עדיין נמצאת מאחור במגוון מדדים, המגמה החיובית ברורה.
הנתונים העדכניים ביותר על מאזן ההגירה מהעיר נכונים ל־2017, אז ירד מספר היוצאים מהעיר ב־24 אחוזים לעומת השנה שלפניה: כ־6,000 תושבים עזבו את העיר יותר משעברו להתגורר בה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לרגל יום ירושלים עולה כי בני־ברק, בית־שמש ותל־אביב־יפו היו ב־2017 יישובי המוצא העיקריים של המהגרים אל הבירה, והיעדים העיקריים של העוזבים את העיר הם תל־אביב־יפו, בית־שמש וביתר־עילית.
הסיבות להגירה החוצה מהעיר: עלויות המחיה והדיור. רבים מהצעירים ומהחרדים שנטשו את העיר עשו זאת לאחר שבשנים 2013־2017 טיפס מחיר הרכישה לדירת 3.5־4 חדרים בירושלים ב־21 אחוזים, מ־1.73 מיליוני שקלים בממוצע ב־2013 ל־2.09 מיליונים ב־2017. עליית מחירי הדיור בירושלים הייתה חדה יותר מעליית המחירים הממוצעת במדינה כולה, העומדת על כ־18 אחוזים, אך דירות זהות בתל־אביב עדיין יקרות ב־37 אחוזים יותר מבירושלים. גם מחירי השכירות בבירה גבוהים יותר מבשאר הארץ: לפי נתוני הלמ"ס, במחיר שכירות של דירת 2.5־3 חדרים בירושלים אפשר לשכור, למשל, דירת 5 חדרים בחיפה.
העלייה במחירים מקבילה לשיפור עקבי בנגישות לשוק התעסוקה בקרב אוכלוסיות שבעבר היו מרוחקות מהשתלבות בעבודה. נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות מעידים ששוק העבודה בירושלים גדל בהתמדה, וששיפור חל בעיקר בשתי אוכלוסיות מפתח – הנשים הערביות והגברים החרדים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים, בגיל 25־64, רשם עלייה ניכרת בין 2014 ל־2017: הוא זינק מ־18 אחוזים ל־27 אחוזים – גידול של 50 אחוזים בתוך ארבע שנים.
בישראל כולה, בתקופה המקבילה, שיעור התעסוקה של נשים ערביות נותר ללא שינוי ועמד על 37 אחוזים. לפי חוקרי המכון, העלייה בשיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בעיר נובעת מתהליכי מודרניזציה שעוברת החברה הערבית המזרח־ירושלמית, מירידה בפריון של הנשים הערביות, ומשיפור התחבורה למערב העיר.
גם שיעור הגברים החרדים המשתתפים בכוח העבודה נמצא בעלייה עקבית, גם אם בקצב איטי יותר לעומת הנשים החרדיות. ב־2017 נמדד שיעור תעסוקת הגברים החרדים ברמה של 49 אחוזים, עלייה משמעותית לעומת 2014, אז נרשם שיעור של 41 אחוזים. לפי הנתונים הללו, כל גבר חרדי שני בבירה עובד למחייתו. עם זאת, ובין השאר בגלל ההצטרפות המהירה לשוק התעסוקה, השכר הממוצע בירושלים לגברים ולנשים נותר נמוך בהשוואה לישראל, לתל־אביב ולחיפה, וגם בהשוואה ליישובים הסמוכים לבירה.
גם כאן מתחילה מגמת שינוי. ירושלים לא נחשבה בעבר למוקד תעסוקה ופיתוח של חברות הזנק ותעשייה עילית, אך היא הולכת ותופסת מעמד כזה: בשנת 2017 נפתחו בה 124 חברות בתחום, עלייה של 33.8 אחוזים לעומת מספר עסקי ההייטק שנפתחו בה בשנה שלפניה. מספר החברות שנסגרו בירושלים ב־2017, בתחום הפורה והתחרותי הזה, היה 91. הצמיחה במספר חברות ההייטק החדשות הייתה גבוהה יותר מבערים תל־אביב וחיפה, אבל עיר הקודש היא גם כנראה מתכון לשרידות עסקים גבוהה יותר: 62 אחוזים מעסקי ההייטק בירושלים שרדו לאחר חמש שנים מהקמתם, לעומת 50 אחוזים מחברות ההייטק בישראל כולה.
בהיבטי התיירות, העיר מגיעה לשיאים של כל הזמנים – כמו ישראל כולה. 4,937,600 לינות תיירים נרשמו בעיר בשנת 2018. עם זאת, הבירה עדיין מפגרת מאחור בכל הקשור לאלטרנטיבות האירוח החדשות שהולכות וצוברות תאוצה בישראל. נכון לאפריל 2019 הוצעו בירושלים כ־3,100 דירות וחדרים להשכרה לטווח קצר, בעוד בתל־אביב, לשם השוואה, הוצעו דירות במספר גבוה כמעט פי שלושה: 9,000 דירות וחדרים להשכרה.
