בכ"ח באייר תשל"ז, 16 במאי 1977, עשור לשחרור ירושלים, יהודה ושומרון ורמת הגולן, הגיע האישור המיוחל להקמת היישוב אלקנה על גבעות השומרון. יותר מארבעה עשורים לאחר מכן נסגר בחודש שעבר ביישוב הפופולרי (3,900 תושבים, משכורת חודשית ממוצעת של 14,300 שקל לעובד שכיר) מכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל להקמת 250 יחידות דיור מוגן, ממש על כביש חוצה שומרון.
עם פתיחת תיבת המכרזים, ואף שבאלקנה גרים היום כ־650 תושבים בני 60 ומעלה ו־430 תושבים המקבלים קצבאות זקנה מהמדינה, שום הצעה לא הונחה בתיבה. המחיר המינימלי בעבור הקרקע והפיתוח – לא פחות מ־27 מיליון שקל – תרם בוודאי לכישלון המכרז, אבל אפשר להניח שהיזמים ששקלו בתחילה להתמודד ולהגיש הצעה חששו גם מכך שאם כבר תושבי היישוב יוותרו על הבית הפרטי כדי לעבור לדיור מוגן, למה להישאר ולהזדקן בדירת חדר או שניים במקום כמו אלקנה?
אלקנה הוא רק דוגמה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כבר בשנת 2017 חיו ביהודה, שומרון ובקעת הירדן 28,304 יהודים בני 60 ומעלה, כמעט 7% מכלל האוכלוסייה. כ־5,539 תושבים הם בני 75 ומעלה – 1.3% מתושבי יו"ש. מדובר בנתח קטן יחסית בהשוואה לשיעור הממוצע של האוכלוסייה המבוגרת בכלל היישובים בישראל (בני 60 פלוס תופסים נתח של 16%, ושיעור בני ה־75 פלוס הוא 4.8%), אבל ההומוגניות מעבר לקו הירוק היא שאמורה להלחיץ אותנו. תנופת ההתיישבות הגדולה ביהודה ושומרון התרחשה בעיקר בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, כך שאפשר להניח מהן המגמות הצפויות שם בשנים הקרובות.
ברחבי יהודה ושומרון ניתן למצוא יישובים ותיקים רבים עם אוכלוסייה משמעותית של בני 60 פלוס, שאי אז בשנות השמונים העליזות החליטו לעזוב את העיר הגדולה, להגשים אידיאולוגיה וגם לגור באוויר הפסגות ובאיכות החיים שהוצעו להם על הגבעות. ארבעים שנה אחרי, הכיסאות הריקים בבתי הכנסת יכולים לספר על הילדים שפעם התרוצצו והתפללו בהמוניהם, ובינתיים גדלו והקימו משפחות משלהם (ואולי גרים ביישוב הומוגני אחר, של בני 30, ביהודה ושומרון). בלילות שבת ובשיחות סלון רבות אפשר לשמוע על עוד זוג שהחליט לעבור לירושלים או לפתח־תקווה, כי "הבית כבר גדול עליהם", ואולי גם כי הם הגיעו לגיל שבו קרבה לתיאטרון, לבית מרקחת, לרופא מומחה ולא יזיק גם לבית חולים בסביבה שלא נדע, חשובה להם יותר מהנוף והגינה הגדולה.
הבעיה היא שלא תמיד מי שרוצה לעזוב יכול לעשות זאת מבחינה כלכלית, נפשית וכולי. לצעירים שמחפשים קהילה יש יישובים ושכונות משלהם, וזקני יהודה ושומרון עלולים לגלות שלא פשוט למכור את ביתם ביישוב הישן.
52 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, נדמה שהגיעה העת לחשוב מחדש על האופי וצורות המגורים שהקמנו ביהודה, בשומרון ובגולן. אם זה לא יבוא מלמעלה, מהפוליטיקאים והמתכננים שלנו, זה יגיע מתישהו מלמטה, מהתושבים עצמם. מי שממשיך לשווק במשך עשרות שנים בתים, דירות ויישובים לאותם אנשים פחות או יותר, שבאים עם רקע כמעט זהה, עם משפחות מאוד דומות ועם ילדים באותם גילים, שיעצור לרגע ויחשוב מה יקרה 20־30 שנה קדימה – לגני הילדים, לבתי הספר ולספסלים בבית הכנסת. עוד לפני שהגנים והכיתות ננטשים בבת אחת, כדאי גם לחשוב עד כמה בריא לגדול עם מגוון אנושי כל כך חדגוני ומצומצם.
לפני שניים־שלושה עשורים, כאשר מדינת ישראל חגגה את העשור החמישי, פורסמו לא מעט מחקרים וכתבות על משבר הדורות של הקיבוצים והמושבים. דור המייסדים הזדקן, הדור הצעיר ברח לערים הגדולות, והיישובים הלכו וגוועו לאיטם. אלמלא משבר הדיור שסיפק לבני היישובים תמריץ לחזור הביתה, קרוב לוודאי שהיינו מוצאים היום לא מעט קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים נטושים דה־פקטו.
בינתיים צריך להודות למשבר הדיור ולנסיקת המחירים בעשור האחרון, ששכנעה גם את פרנסי היישובים ביו"ש לבנות סוף סוף בנייה רוויה, אחרי עשרות שנים שאופיינו בעיקר בבנייה צמודת־קרקע. כשמתחילים להצטופף ולהתעבות, בשלב הבא אולי גם נראה ביו"ש כמה מתחמים מעורבים של דיור ותעסוקה, והדור החדש של השכונות והיישובים כבר לא יהיה מיועד לשינה בלבד. בדרך, בלי להתכוון, אולי נראה גם יותר יישובים מגוונים – הורים מבוגרים יבואו לגור בדירות ליד הילדים, ובני זוג שילדיהם יגדלו יחליטו למכור את צמוד־הקרקע ולעבור לדירה קטנה בתוך היישוב שמתאימה לגודלם, ויפנו את הבית לזוג צעיר שיבוא במקומם.
בעזרת תכנון נכון, הרבה לפני הגשמת החזון הגדול להחלת ריבונות של ממש ביהודה ושומרון, יישובי יו"ש יכולים להפוך למגוונים, חזקים ויציבים פי כמה.
טעות לעולם חוזרת
כל מנהל בית חולים או מוסד אקדמי יספר לכם שתרומה להקמת בניין מפואר היא לא פעם חרב פיפיות. מגיע פילנתרופ נדיב, מארחים אותו בכבוד ובהדר כיאה לעושרו ולמעמדו, והוא בתמורה מחליט לפתוח את פנקס הצ'קים ולרשום סכום נכבד להקמת בניין או מחלקה חדשה שיישאו את שמו, את שם הוריו וכדומה.
כבר באותו רגע, מנהל בית החולים או האוניברסיטה לא יודע אם לחייך או לבכות. מצד אחד, עוד בניין משמעותו עוד נדל"ן ועוד מחלקות חדשות. מצד שני, הוא יודע היטב שהוא זקוק בעיקר לסיוע למען היום־יום, לטובת התקציב השוטף למחלקות הקיימות – שיפוץ הבניינים, שדרוג השטחים המשותפים, החלפת ציוד שהתיישן וכן הלאה. אבל למה שמישהו יתרום לשיפוץ בניין שקרוי על שם הוריו של נדבן אחר? במקום זה, חוגגים כולם בניית עוד בניין חדש לתפארת הנדיב החדש, ושוברים מהר מאוד את הראש בגלל הוצאות התחזוקה והתפעול השוטפות.
הנמשל הוא החגיגות בגולן בעקבות ההחלטה לכבד את הנשיא האמריקני ביישוב חדש שיישא את שמו וייקרא כנראה "נווה טראמפ", שהרי חלילה להקדיש לכבוד הנשיא רק שכונה או רחוב ביישוב ותיק שנקרא למשל על שם מרגל ישראלי (אליעד, לזכרו של אלי כהן ז"ל) או על שם טנקיסט ישראלי שנפל במלחמה (יונתן, על שם יונתן רוזנמן שנפל במלחמת יום כיפור).
נקודה חדשה על המפה היא ציון דרך מרשים ומכובד להיסטוריה של הגולן, אבל צריך שיהיה ברור שעוד יישוב פירושו של דבר שהכסף הממשלתי הניתן במשורה, והביקושים הספורים למגורים יהודיים בגולן – יתחלקו כעת ל־34 יישובים קטנטנים, והגולן כולו עלול רק להפסיד מהעניין. רק לאחרונה כתבתי פה על המכרזים הכושלים בזה אחר זה לעיבוי וחיזוק "העיר" קצרין, בירת הגולן הכוללת בסך הכול 7,000 ישראלים וסובלת מהגירה שלילית. קל יחסית להשקיע מאות מיליונים של כסף ציבורי – בחשמל, ביוב, מוסדות ציבור, תקשורת ועוד ועוד – כדי להקים יישוב חדש, אבל המבחן האמיתי הוא ביום־יום. ביכולת להעניק פרנסה, לתת חינוך ראוי לילדים, לתת שירותי רפואה בסיסיים וכן הלאה – פרמטרים שתלויים דווקא ביכולת לבסס מאסה קריטית, ולא להתפזר לכל עבר.
רק לאחרונה ערכה ממשלת ספרד דיון מיוחד לנוכח המעבר המסיבי של תושבים לערים הגדולות, תופעה שמותירה מאות יישובי רפאים ברחבי ספרד. "עלינו להיות מודעים ל'חורף' הדמוגרפי שמאיים על חלק גדול מהשטח שלנו", אמר ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס, שבחודש האחרון נבחר לכהונה נוספת, וציין כי "ביותר מחצי מהרשויות המוניציפליות של ספרד מתגוררים פחות מאלף תושבים, וחלק ניכר מהשטח שלנו נמצא בסכנת איבוד האוכלוסייה". גם דונלד טראמפ שמע בוודאי על אינספור הערים ויישובי הרפאים המפוזרים ברחבי ארה"ב, שננטשו ונעזבו בלי שהצליחו להתקיים בזכות עצמם.
"נווה טראמפ" חוזר על המשנה הסדורה ועל הרציונל המוכר: רוצים לחזק את הערבה? תקימו בה עוד יישובים. רוצים לחזק את השומרון? תקימו על הגבעות עוד כמה התנחלויות. בפועל, היישוב החדש, מחווה להכרזתו של הנשיא האמריקני כי כל הגולן הוא שלנו, צפוי לקום על חורבות היישוב הקודם שעמד במקום, ברוכים, בלי שנעצור לרגע וננסה להבין למה היישוב החלש והמרוחק ההוא גווע לאיטו (כיום גרות ביישוב המקורי פחות מעשר משפחות) ובלי שנשאל מדוע בעצם כדאי לחזור שוב על אותה טעות. 
