דיון לא שגרתי נערך לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני השופט יעקב צבן. נאשמי "קרטל הנסיעות לפולין" דרשו למחוק מכתב האישום שהגישה המחלקה הכלכלית בפרקליטות נגדם את הרקע ההיסטורי לשואה.
לפני כשנה הגישה המחלקה הכלכלית בפרקליטות נגד כמה חברות טיולים וסוכני נסיעות כתב אישום, בו נכתב כי פעלו במשותף על מנת לשמר רף מחירים גבוה למשלחות מסע לפולין תוך הצגת מצג שווא של תחרות. בפתח כתב האישום נכתב רקע של ארבעה סעיפים אודות השואה והתפתחותה, אשר מובילים אל סעיף חמש, שם נאמר כי "מורשת השואה היא ערך מרכזי בחינוך בישראל. בין מטרות החינוך הממלכתי שנקבעו בחוק מצוי המטרה 'להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה'". משם ממשיך פירוט קצר אודות המסעות לפולין ותקצובם, כל זאת בעמוד אחד המסתיים במילים "זהו הרקע לעבירות המתוארות בכתב אישום זה". בעמודים הבאים של כתב האישום מפרטת המחלקה הכלכלית אודות הנאשמים והעבירות.
שמעון רגב, מנכ"ל "אקדמי טרוול" ואחד הנאשמים בפרשת קרטל המסעות, הגיש לבית המשפט בקשה לבטל את הרקע לשואה מן הפתיח לכתב האישום. על פי הנטען בבקשה, בסמכות הפרקליטות לכתוב בכתב האישום רק את "תיאור העובדות המהוות את העבירה", כפי שנאמר בחוק סדן הדין הפלילי, וכי לא ניתן לכלול את הפתיח לקביעה זו בחוק.
אך מה באמת קומם את הנאשם? "לפנינו תיאור אשר פוגע אנושות בזכותו העל-חוקתית של הנאשם לכבוד אנושי", נכתב בבקשה. "את העובדות והתיאור של הזוועות המהוות לשיטת המאשימה עובדות המהוות חלק מכל אישום ואישום יש לייחס לצורר הנאצי בלבד ולמשתפי הפעולה עם הנאצים ולהן בלבד. במסגרת כתב אישום נגד אזרחי מדינת ישראל בעבירות כלכליות שאינן בעלות קשר ישיר או עקיף לשואה שהתרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה, להבדיל קשר להנצחת זיכרון השואה שהוא שונה בתכלית, לא ניתן לעשות שימוש בעובדות אלו כחלק מהאישומים".
מי שהגיב לבקשת מחיקת רקע השואה מכתב האישום הוא מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות בעצמו, עו"ד דן אלדד. את תגובתו, הנפרסת על פני שישה עמודים, פתח מנהל המחלקה, "'מדי דברי בו אזכרנו עוד' (ירמיהו, לא,יט) איש מישראל אינו אמור למחות נגד דיבור או כתיבה על השואה. כמו שנאמר בהקשר אחר בפסוק שלעיל, הכתיבה נועדה להזכיר את השואה בעידן של התמודדות עם סוגים שונים של הכחשת שואה והגבולות על דיון ומחקר". והמשיך: "השואה לא אמורה להיות נושא למחלוקת, אך מכל ההאשמות בעבירות ובמעשים חמורים שכתב האישום מלא בהן, דווקא נגד התיאור התמציתי של מאורעות השואה יצא קצפן של עורכות הדין".
אלדד המשיך לפנות לעורכות הדין וכתב כי אלו "בחרו לכנות את התיאור ההיסטורי הקצרצר של השואה המופיע בכתב האישום מספר פעמים בשם 'נרטיב', היינו, תיאור מעוצב דרך נקודת מבט אישית או לאומית. לשיטת הסנגוריות, תיאור השואה אינה אמת היסטורית, אלא תיאור הנובע מנקודת שראותם הסובייקטיבית של התובעים. איננו מסכימים להגדרה זו".
דן אלדד השיב לתהייה מדוע חלק זה מופיע בכתב האישום, וכתב כי "לפני שדנים במורשת השואה, יש מקום לכתוב על השואה עצמה, ולא למותר גם לקבוע שהייתה שואה, לא רק על פי הנרטיב של התובעים. גם אם הכול יודעים מה התחולל בשואה, חובה לכתוב את הדברים במסמך היוצא מטעם המדינה ובשמה. בעת שמדינת ישראל מציגה עבירות שזירת התרחשותן היא הוצאת המשלחות לפולין, בפני בית המשפט זה, גם קבל העולם כולו, התביעה תסביר מה הרקע ההיסטורי והחינוכי לשליחת אותן משלחות לפולין. אלא עובדות היסטוריות בלתי ניתנות להכחשה. כתב האישום לא יהיה שלם אם לא יובן מתוכו מדוע התלמידים, אנשי כוחות הביטחון ואחרים נשלחים לפולים ולא למקומות אחרים בהם התרחשה השואה".
עוד כתב בתגובתו כי "ארבעת הסעיפים הקצרים כל כך לא באו כדי לפגוע בנאשמים. המדינה תטען שהעבירות המתוארות בכתב האישום בוצעו על ידי הנאשמים תוך ניצול הצורך הממלכתי הציבורי והחינוכי בלימוד מורשת השואה. למרבה המבוכה ולדראון, נחשף בפרשה שימוש ציני בצורך הלאומי בהנחלת מורשת השואה, ניצול של הביקוש הקשיח ל'מוצר' הערכי הזה כדי לפרוט אותו לבצע כסף באמצעות עבירות של מרמה ופגיעה בתחרות. עם זאת המדינה לא תזקק לארבעת הסעיפים כדי לבסס טענה זו".
אלא ששופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, בהחלטה מפתיעה, הכריע כי דווקא מאחר שעובדת זכר השואה מוסכמת על כולם וכי פורטה בפירוט יתר, הרי שעליה להימחק. "השואה- רצח העם הגדול והנורא ביותר בהיסטוריה האנושית- אינה שנויה במחלוקת" כתב השופט, "הזכרתם בכתב האישום שלפנינו הינה מהותית אך ניתן להסתפק בכך ללא פירוט. לרקע זה יש חשיבות אולם אין צורך לחרוג מכללי החוק והפסיקה. עיון בסעיפי הרקע מלמד כי סעיפים 3ו-4 אינם חיוניים אף כרקע להעמדת העובדות המהוות את העבירה. די בסעיפי הרקע האחרים".
