את הסיפור הבא שמעתי לפני כשנה באירוע ניו־יורקי מפי מייק האקבי, מי שהיה מושל מדינת ארקנסו ובעל תוכנית טלוויזיה פופולרית, ושהתמודד פעמיים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב. האקבי סיפר על אב שביקש ללמד את ילדתו בת ה־11 על מה שאירע לעם היהודי בשואה, ולשם כך לקח אותה למוזיאון יד ושם בירושלים.
"הילדה הביטה בתמונות", סיפר האקבי, "במיוחד אלה שבהן נראו ילדים בגטו ורשה שנותרו עזובים ברחוב אחרי שהוריהם נלקחו למחנות. חלקם קפאו למוות, וחלקם נרצחו בירי בתור 'ספורט' של הנאצים הברברים. בדרכם החוצה עצרה ליד ספר האורחים, נטלה עט מכיסו של אביה, כתבה את שמה, גילה ועוד כמה מילים. אביה הביט מעבר לכתפה כדי לגלות מה למדה בביקור. היו שם חמש מילים שהאב לעולם לא ישכח: 'למה איש לא עשה דבר?!'.. היא החזירה את העט לכיסו של אביה ולא דיברה במשך שעות, אבל הוא כבר לא היה צריך לשאול מה למדה ביד ושם. אותה ילדה", סיים האקבי, "היא בתי שרה, שהיום היא רעיה ואם, ואתם מכירים אותה כמזכירת העיתונות של הבית הלבן".
אותה תחושה של "מדוע איש אינו עושה דבר", היא שגורמת אולי לשרה האקבי־סנדרס לגלות נאמנות בלתי מתפשרת כלפי מי שלטעמה הוא הראשון שעושה ולא רק מדבר: נשיא ארה"ב הנוכחי, דונלד טראמפ. "הוא מבצע את כל אותם דברים שהנשיאים הקודמים הבטיחו ולא עשו, ולא מדובר רק ביחס לישראל או בהעברת השגרירות לירושלים. מזה שנתיים נעשים כאן דברים נפלאים, והתקשורת מתעקשת לא לסקר אותם", היא אומרת לי כאשר אנו נפגשים במשרדה השוכן בקומה השנייה של אגף התקשורת בבית הלבן, ממש מעל חדר התדרוכים המפורסם. על שולחנה תמונה משפחתית עם בעלה ושלושת ילדיהם. על הקיר, מול תמונת הנשיא, קולאז' המורכב מתמונות משפחתיות, ציורים מעשה ידי ילדיה ואיחולים לשנה החדשה או ליום האם שהם כתבו בעבורה.
סנדרס היא גם כמעט היחידה – מלבד בני משפחתו של הנשיא שהם גם יועציו הקרובים, חתנו ג'ארד קושנר ובתו איוונקה – ששרדה את כל התהפוכות שעברה הלשכה, כאשר הנשיא החליף במהירות מסחררת, לעיתים יותר מפעם אחת, את יועציו, שריו ובכירי לשכתו וממשלו.
פגשתי אותה לראשונה אחרי העימות הפומבי הראשון שהתקיים בין טראמפ להילרי קלינטון, אז שני מועמדים לנשיאות, באוניברסיטת הופסטרה בניו־יורק. סנדרס, אז יועצת תקשורת בקמפיין טראמפ, דיברה בלהט עם העיתונאים על ניצחונו בעימות, תוך שהיא מגינה על ההתבטאויות הקשות שהשמיע כלפי יריבתו. טראמפ זיהה את כישרונה ומסירותה, ואחרי בחירתו מינה אותה לסגניתו של הדובר שלו, שון ספייסר. בהמשך, כאשר ספייסר התפטר בעקבות מינויו של אנתוני סקרמוצ'י למנהל התקשורת של הבית הלבן (מינוי ששרד 11 יום בלבד), החליפה אותו סנדרס בתפקיד. מאז למדה לשחות היטב במים הסוערים של דברור הבית הלבן בעידן טראמפ. היא מתמרנת בתשובותיה ויודעת להשיב גם לפרובוקציות ולעלבונות אישיים. לא אחת היא נוזפת בעיתונאי על "שאלה בלתי הולמת", או מסיטה את הנושא כפוליטיקאית מנוסה.
לדברי אחד מכתבי הבית הלבן ששוחחתי איתו, "מצא חן בעיניה יחסו המזלזל של טראמפ להילרי קלינטון. שרה שונאת את הקלינטונים עוד מהימים שביל היה מושל ארקנסו לפני אביה. היא הביאה עימה אל התפקיד גם את כל משקעי העבר כלפי אלה שפגעו לדעתה באביה, כולל העיתונות".
כשאני שואל אותה איך זה שדווקא היא שרדה יותר מכולם, סנדרס צוחקת: "בין היתר הודות לכך שאני לא מאפשרת לכל מיני הפרעות והסחות דעת לחדור אל התפקיד או להשפיע עליו. אני ממוקדת במה שאנו עושים, ואוהבת לעזור לנשיא. אני מודה לנשיא על ההזדמנות שנתן לי למלא את התפקיד הזה".
מסרבים להודות בטעות
סנדרס ממלאת אולי את התפקיד הקשה ביותר בסביבת טראמפ: להגן עליו מול התקשורת, שאינה פוסקת לתקוף אותו. התפקיד הזה, לצד נאמנותה לנשיא, מעמיד אותה לעיתים במצבים בלתי נעימים בעליל. לפני כשנה גורשה ממסעדה בווירג'יניה כאשר באה לסעוד עם בעלה וחברים, רק משום שהיא עובדת עם הנשיא טראמפ, שלדברי בעלת המסעדה "מנהל מדיניות אכזרית". למחרת סיפרה על כך בטוויטר והוסיפה: "זה מלמד על בעלי המסעדה יותר מאשר עליי". הנשיא נחלץ לימינה וצייץ: "מוטב שהמסעדה תדאג לנקות את הזוהמה מדלתותיה וחלונותיה, במקום לסרב להעניק שירות לאדם יקר כמו שרה האקבי־סנדרס. אם מסעדה מלוכלכת מבחוץ, היא בוודאי מטונפת גם מבפנים".
במסיבת עיתונאים באוגוסט האחרון האשימה את התקשורת הנוהגת לעלוב בנשיא ובאנשי ממשלו באופן אישי. "למיטב ידיעתי אני הדוברת היחידה בתולדות הבית הלבן הנזקקת להגנה מצד שירותי הביטחון", הוסיפה. "הבעיה איננה אני", היא אומרת לנו. "הנשיא מקבל יחס כל־כך שלילי מהעיתונות, אף שהוא עושה עבודה מצוינת ומבצע את כל אותם דברים שקודמיו בתפקיד הבטיחו שיעשו, דבר שהציבור אינו רגיל אליו. יש דברים עצומים שמתרחשים, והתקשורת מסרבת לסקר או לספר עליהם".
את מתוסכלת בעניין הזה?
"זה בהחלט מתסכל, אבל בעיקר אני כועסת עבור הנשיא. זה ממש לא הוגן כלפיו וכלפי ממשלו. במשך שנתיים הם מטיחים בו אישומים שערורייתיים וכוזבים, למשל בנוגע לקשריו עם רוסיה, וממשיכים לעשות זאת גם עכשיו אחרי שהתברר שאין בכך כלום".
מדוע זה קורה? האם מסיבות פוליטיות?
"הם ראו שהם טעו לחלוטין לגביו ב־2016 כשלא חזו את ניצחונו, והם אינם מעוניינים להודות בטעותם. התקשורת נותנת לדמוקרטים את הבמה לתקוף אותו ללא הרף. באופן מסורתי התקשורת נמצאת משמאל למרכז, והיא לא אהבה שלפתע הגיע דונלד טראמפ, זעזע את כל המערכות המסורתיות ואת שיטות העבודה שלהם בוושינגטון".
גם התבטאויות הנשיא כלפי התקשורת אינן מהוות דוגמה לעדינות ונימוס. הוא הפיץ את המונח "פייק ניוז", טען שהתקשורת היא אויבת האומה והעליב עיתונאים בשידור חי.
"הנשיא אינו מהסס לומר בקול כיצד הדברים נראים בעיניו, ואתה יודע, המיקרופון שלו גדול לפחות כמו שלהם. הם לא אוהבים את זה".
האם זו רק הנטייה של התקשורת שמאלה, או שיש בטראמפ משהו שמושך אש עוד יותר?
"העובדה שהם טעו לגביו בוודאי מתסכלת אותם. הם לא אוהבים לגלות שהם טועים, והוא מציג אותם באור מגוחך לעיתים כה קרובות. בכל פעם שהם חושבים שיצליחו לסגור אותו בתוך קופסה, הוא משנה את כללי המשחק ותמיד נמצא שלושה־ארבעה מהלכים לפניהם. זה משגע אותם. המיסים נמוכים יותר, הכלכלה משגשגת והצבא חזק יותר. אמריקה מנצחת תחת הנהגת טראמפ, אבל התקשורת מתמקדת במי מחבב את מי, מי עלה ומי ירד. מצב האומה פשוט לא מעניין אותם. סיפור חדשותי טוב נמדד בכך שאתה לא יכול לומר באיזה צד נמצא הכתב ובמה הוא תומך, ואם הוא רפובליקני או דמוקרטי. קשה למצוא דיווחים כאלה היום".
לא אחת היא נשכבת עבורו על הגדר הדוקרנית, סופגת חיצים שהופנו כלפיו, תוקפת עיתונאים על מה שהיא מכנה דיווחי כזב ומטיפה להם על מוסר עבודתם הירוד לדעתה. "היא לא מהססת 'להתאים' את האמת לצרכים שלה ושל הנשיא", סבור אותו כתב. "מצד שני היא שומרת על הנשיא ומנטרת את תגובותיו, אחרת המצב היה הרבה יותר גרוע".
כשסנדרס מתארת את יחסי הבית הלבן והתקשורת, אני מתקשה שלא לבצע השוואה מתבקשת לישראל וליחסים שבין התקשורת המקומית לראש הממשלה בנימין נתניהו. סנדרס מחייכת, אך נזהרת שלא לומר דבר באשר ל"ענייניה הפנימיים של ישראל".
בתגובה לדיווח של רשת CBS על כך שטראמפ עומד לפטרה, צייצה סנדרס: "האם CBS יודעים משהו שאני לא יודעת על התוכניות שלי ועל העתיד שלי? הייתי במסיבת סיום בגן של הבת שלי, והם פרסמו כתבה לגבי 'התוכניות שלי לעזוב את הבית הלבן', אפילו בלי לדבר איתי. אני אוהבת את עבודתי, וזה כבוד עבורי לעבוד למען הנשיא".
כאשר כתב CNN ג'ים אקוסטה שאל אותה בעבר אם גם היא סבורה כמו הבוס שלה שהעיתונות היא אויב העם, היא סירבה להשיב לשאלה הזו בשלילה. "הנשיא הביע את דעתו באופן מפורש", ענתה אז לאקוסטה, שבהזדמנות אחרת הטיחה לעברו "אני יודעת שקשה לך להבין אפילו משפטים קצרים". ובכל זאת, אני שואל, האם אמירות כאלה אינן מהוות ליבוי יצרים מסוכן והתרת דמם של עיתונאים? "היו לנו שנתיים פרודוקטיביות ומוצלחות, אבל אם אתה קורא את הסיקור העיתונאי או צופה בו, אתה מקבל את הרושם שהעולם מתמוטט עלינו", היא חוזרת על המסר המרכזי שלה. "עם זאת, יש גם עיתונאים רבים שרוצים לעשות עבודה טובה ורצינית מבקשים לדווח בצורה נכונה ואמיתית".
באחד האירועים בוושינגטון אמר לה מייק מקארי, שהיה דובר הבית הלבן בתקופת קלינטון: "עלייך לדאוג שהממשל יכבד את תפקידה של העיתונות החופשית. לא ייתכן שהנשיא יכריז על התקשורת כאויב העם ויצעק מדי יום 'פייק ניוז'". סנדרס הגיבה בחיוך: "אני רגילה לא להיות תמיד האדם הכי פופולרי בחדר. לא הכרזנו מלחמה על העיתונות".
מסיטה את האש
סנדרס, שבאוגוסט הקרוב ימלאו לה 37, נולדה בעיירה הופ בארקנסו כצעירת ילדיו של המושל מייק האקבי. התעניינותה בפוליטיקה החלה בגיל צעיר, ואביה תיאר אותה כמי ש"בשעה שחברותיה קפצו בחבל, ישבה ליד שולחן המטבח והאזינה לפרשנים פוליטיים המנתחים את תוצאות הסקרים". כנוצרייה אדוקה, בת למי שבמשך שנים כיהן ככומר אוונגליסטי, היא למדה באוניברסיטה הבפטיסטית בוואצ'יטה, שם החלה להיות פעילה במפלגה הרפובליקנית ושימשה נשיאת הסתדרות הסטודנטים. את הקמפיין הראשון שלה ניהלה למען אביה כשהתמודד למשרת מושל המדינה. בהמשך מילאה תפקיד בכיר במטה הבחירות של הנשיא בוש הבן, כשהתמודד לכהונה שנייה. במהלך השנים השתתפה כיועצת וכמנהלת בעשרות קמפיינים, מקומיים וארציים.
במסע הבחירות של אביה לנשיאות ב־2008, שבו הייתה אחראית על המסרים הפוליטיים, פגשה מתנדב בקמפיין בשם בריאן סנדרס, שיהפוך לבעלה. היחס המזלזל של התקשורת לאביה באותו קמפיין חדר לליבה, ויש אומרים שמאז פיתחה תיעוב כלפי עיתונאים. גם ב־2016 ניסה האקבי להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, אך משהבין שדעת הקהל נוטה אחרי טראמפ פרש מהמרוץ. בתו, שעד אז ניהלה את מסע הבחירות שלו, הצטרפה למטהו של המועמד השנוי במחלוקת. טראמפ אהב את הופעותיה בטלוויזיה, ובמיוחד את הדרך שבה הגנה עליו אחרי פרסום הקלטת שבה נשמע מדבר בגסות רבה כלפי נשים. "אין אדם מושלם", אמרה אז ב־CNN. "טראמפ התנצל, אבל האם הילרי קלינטון התנצלה לפני ארבעת האמריקנים שנהרגו בבנגזי?", הסיטה את האש לעבר מחדליו של הצד השני.
עוד בילדותה תיאר אותה אביה כילדה קשוחה וחסרת פחד. את התכונות הללו היא מגלה כיום מול העיתונאים. רק פעם אחת נשברה, ולא בגלל עיתונאי. היה זה כשהבית הלבן אירח קבוצה מילדי בית הספר בפלורידה שכמה מתלמידיו נורו למוות כמה ימים קודם לכן. אחד הילדים פנה לסנדרס והכריז כי אינו חש ביטחון ללכת לבית הספר. היא החלה להשיב לו כי "כילד ובוודאי כאם, אין דבר מפחיד יותר מאשר ללכת לבית הספר ללא תחושת ביטחון", אך קולה נשבר ועיניה מלאו דמעות.
כבר בימים הקרובים, מבטיחה סנדרס בריאיון שהתקיים לפני פיזור הכנסת בישראל, נוכל לראות התקדמות לקראת פרסום "דיל המאה" לפתרון הסכסוך במזרח התיכון. "בקרוב תתקיים הפסגה הכלכלית בבחריין, ולקראתה נוכל לקבל מידע על כמה מסעיפי התוכנית".
האם העובדה שהתהליך יחל בוועידה כלכלית מרמזת על כך שבבסיס ה"דיל" יעמדו נושאים כלכליים ולא פוליטיים?
"אינני מתכוונת לפרט כעת מה יעמוד בבסיס ההצעה, אבל בהחלט אפשר לומר שלא תהיה תוכנית שלום מבלי שיהיו בה נושאים כלכליים. כאשר השעה תבשיל, התוכנית תיחשף לעין כול".
האם את עצמך מודעת לפרטיה?
"זה צוות סגור והדוק שאינו מדליף, והוא מתכוון לבצע את תפקידו במלואו. זה יקרה במהלך החודשיים הבאים".
מה גורם לנשיא להאמין שגורל הדיל שלו יהיה שונה מכל התוכניות שעלו על השולחן ב־71 השנים האחרונות?
"אחד הדברים הוא ההבדל בגישה. הצוותים שלנו הקדישו זמן רב לשבת ולדון עם הצדדים הנוגעים בעניין כדי להבין את הדברים החשובים להם ביותר, ולא רק לבוא ולהכתיב להם מה לעשות. הם הקדישו זמן רב להקשיב ולראות מה ניתן לעשות כדי שכולם ירוויחו מהמהלך. כעת נראה מה יקרה".
הפלסטינים, שכבר הביעו את אי־אמונם בנשיא ובצוותו, עשויים כמובן לומר 'לא'. מה אז?
"שוב, נצטרך להמתין ולראות מה יקרה. בינתיים לא נחשוף פרטים, אבל הפלסטינים והישראלים צריכים להבין שזה יהיה טוב מאוד לעולם כולו אם התוכנית תצא לפועל".
קואליציה ימנית בישראל עשויה להציב אולטימטום בפני כל תוכנית שתכלול ויתור על שטחים. במפלגות הימין אף עומדים על כך שראש הממשלה יקיים את התחייבותו לספח שטחים ביהודה ושומרון, דבר שנתניהו סירב לעשות עד כה.
"שוב, אני לא יכולה לפרט כעת באוזניך האם התוכנית כוללת נסיגה משטחים או לא, אבל זה יהיה מהלך משמעותי ביותר, בוודאי עבור האזור אבל גם לעולם כולו, אם הוא יניע מהלך קדימה ויאפשר לנו לראות התקדמות מסוימת לקראת פתרון".
בשבוע שעבר הופיע שליחו של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט, במועצת הביטחון של האו"ם ואמר כי הוועידה בבחריין היא חלון הראווה הראשון לתהליך. "זו תהיה טעות מצד הפלסטינים לא להצטרף אלינו", אמר גרינבלט. "אין להם מה להפסיד אלא רק להרוויח אם יצטרפו, אבל כמובן זו תהיה הבחירה שלהם".
"לא נשב בחיבוק ידיים"
בימים האחרונים נפוצו בתקשורת האמריקנית דיווחים על מחלוקת בין הנשיא טראמפ ליועצו לביטחון לאומי ג'ון בולטון, באשר למדיניות כלפי איראן. ב'וושינגטון פוסט' נכתב כי טראמפ "מתוסכל" מיועציו הסבורים שיש לנקוט קו מלחמתי שיוביל להחלפת המשטר באיראן, בעוד הוא עצמו מעדיף לנהל שיחות ישירות עם מנהיגיה. טראמפ הכחיש את הדיווחים.
על פי מידע מודיעיני שהתקבל בארה"ב, איראן מתכננת לתקוף יעדים אמריקניים בעיראק ולירות טילים לעבר ספינות. לפני כמה שבועות חובלו ארבעה כלי שיט סמוך למצר הורמוז, בהם שתי מכליות נפט סעודיות, ובממשל האמריקני העריכו שאיראן מעורבת בתקרית. טראמפ שיגר בתגובה אזהרה לעבר איראן: "אם הם יעשו משהו – זו תהיה טעות, הם יסבלו קשות. הם לא יהיו מרוצים. הם יודעים למה אני מתכוון". מאוחר יותר הכחיש דיווח ב'ניו יורק טיימס', שלפיו הממשל בוחן אפשרות לשלוח 120 אלף חיילים למזרח התיכון. בינתיים שיגרה ארה"ב לאזור את נושאת המטוסים 'אברהם לינקולן', יחד עם ספינות קרב ומפציצי B52, והחזירה את סוללות טילי הפטריוט למזרח התיכון. האם אנו עומדים לפני מלחמה באיראן? שאלתי את הדוברת.
"הנשיא כבר אמר שאינו מעוניין במלחמה", היא משיבה. "אבל אנחנו מצפים לראות שינויים בהתנהגות האיראנים, שהפכו להיות שחקן רע באזור. במשך זמן רב הפעלנו עליהם לחץ רב, וראינו תוצאות. הכלכלה האיראנית מקרטעת, ונצטרך להמתין לראות כיצד ישפיע הלחץ שאנו מפעילים כיום. אתה יודע, הנשיא טראמפ אינו דמות רפה וחלשה כפי שראינו כאן במשך שמונה שנים, והוא ייתן גיבוי לגברים ולנשים בצבא לעשות מה שמוטל עליהם לעשות כדי להבטיח את ביטחון מדינתם".
הוא לא רוצה מלחמה, ובמקביל מגבירים את העוצמה הצבאית במפרץ.
"ככל שהמתיחות גוברת כתוצאה מפעולותיה של איראן, ארה"ב לא תשב בחיבוק ידיים אלא תעשה הכול כדי להיות מוכנה לכל תרחיש, כולל צבאי. אני לא מתכוונת להקדים את המאוחר, אבל הנשיא היה ברור: הוא אינו מעוניין במלחמה. הוא מעוניין לשבת ולדבר עם האיראנים, אבל הטלפון לא מגיע".
בינתיים נתקל הנשיא בהתנגדות מצד מדינות אירופה, המסרבות לאכוף את הסנקציות על איראן ומצהירות שהן דבקות בהסכם עימה. ואולם סנדרס מתעקשת כי המחלוקת אינה דרמטית. "יש לנו יחסים מצוינים עם שותפינו באירופה, ואנו ממשיכים לעבוד יחד. בסופו של יום נעשה כל מה שנחוץ להגן על ארצנו".
גם ללא אירופה?
"אנחנו לא עובדים ללא אירופה. מדינות אירופה נשארו במידה רבה שותפות של ארה"ב, ושיתוף הפעולה עימן יימשך".
שאלתי את סנדרס כיצד הנשיא מסתדר עם בית נבחרים לעומתי, ועד כמה יקשה עליו לקיים את הבטחותיו לבוחרים ללא רוב בקונגרס: "הנשיא נחוש לקיים את הבטחותיו, אבל מרגע לרגע נראה ברור יותר ויותר שלהם (לדמוקרטים; מ"ט) אין כל כוונה לקיים את הבטחותיהם. הם מראים שכל מה שעומד בראש מעייניהם זה להביא להפלתו של הנשיא, ולא לעשות מה שטוב למדינה ולקדם תוכניות. רבים מהם הצהירו במערכת הבחירות שלהם שהם מעוניינים לעבוד יחד עם הנשיא, אבל לא ראינו כל כוונה לעשות זאת".
ביום שבו נפגשתי עם סנדרס היה אמור הנשיא לקיים פגישה מכרעת עם מנהיגי המפלגה הדמוקרטית, הסנטור צ'אק שומר ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, כדי לקדם חקיקה בעניין תשתיות ומסחר. הפגישה נמשכה חמש דקות בלבד. הנשיא עזב את החדר בכעס, בנימוק שפלוסי מקדמת חקירה נגדו על "טיוח" החקירה בעניין קשריו עם רוסיה. "הדמוקרטים צריכים להחליט אם הם מעוניינים בחקיקה ובקידום עניינים חשובים, או רק להמשיך ולחטט באותן חקירות מגוחכות שהם ומפלגתם מנהלים", אומרת לנו סנדרס.
כמה מכתבי הבית הלבן מתארים אותה כשונאת ליברלים וכמתעבת את המפלגה הדמוקרטית. "זה לא נכון", היא אומרת, "אבל המפלגה הדמוקרטית עוברת תהליך לא בריא שבו אנשיה נלקחו כבני ערובה בידי האגף השמאלי הקיצוני של המפלגה. במובן מסוים הם משתקים את עצמם כיוון שהם מנהלים קרבות בינם לבין עצמם. יהיה מעניין לראות מי יזכה בסופו של דבר במועמדות המפלגה לנשיאות".
את מי מעדיף הנשיא טראמפ לראות מתמודד מולו על הנשיאות?
"בוודאי לא את הסוציאליסטים", היא עונה. "זה יהיה דבר נוראי למדינה. מול עינינו יש דוגמאות חיות איך הסוציאליזם גורם להרס במדינות רבות, כמו ונצואלה. השאיפה להכניס את הסוציאליזם לארה"ב היא מעבר להבנתי".
הוא יעדיף את ביידן כמתמודד מולו?
"אני לא חושבת שלנשיא אכפת מי יהיה המועמד. אנחנו חשים ביטחון שבכוחו לגבור על כל מועמד שיתייצב מולו, יהיה אשר יהיה".
