עשר דקות בלבד לפני תום המועד להגשת הרשימות לכנסת ה־21, בשעה 23:50, קיבל עו"ד משה ארבל שיחת טלפון מחיים ביטון, מנכ"ל מפלגת ש"ס. ביטון הודיע לו כי לאחר התייעצות שקיים יו"ר התנועה השר אריה דרעי עם מועצת חכמי התורה, הוחלט להציבו במקום השביעי ברשימת המפלגה. לאחר כמה שנים של עשייה ומשיכה בחוטים מאחורי הקלעים במפלגה החרדית הספרדית, נקרא ארבל לעבור לשורה הקדמית ולצאת אל אור הזרקורים.
ארבל, עורך דין במקצועו ותלמיד חכם המכהן גם כרב בית כנסת, מסתמן ככוכב עולה בפוליטיקה החרדית. בשנים האחרונות הוא רכש את אמונו של השר דרעי והיה לאחד הקרובים אליו ביותר. "ההודעה על הצטרפותי לרשימה במקום ריאלי תפסה אותי בהפתעה", הוא מספר לנו השבוע. "אני מניח שהרצון להציב אותי במקום הזה נבע מהצורך לרענן את שורות הרשימה ולשלב בתוכה נציגים צעירים יותר. קיבלתי את הגזרה בהכנעה".
גזרה בהכנעה? יש מקום שמושך אליו איש ציבור יותר מחברות בכנסת?
"כן, כי בתוכניות שלי הייתי במסלול מקצועי יותר. תכננתי להמשיך לתפקיד ניהולי באחד ממשרדי הממשלה, ובהמשך לצאת אולי לעולם העסקי. הזירה הפוליטית הפומבית, שלא מאחורי הקלעים, הייתה זרה לי ואני יודע שיש מחירים שמשלמים עליה. חשיפת היתר והצורך להתראיין, כמו שאנחנו עושים עכשיו למשל, הם דברים שלא הייתי סגור שזה מסלול החיים שאני מייעד לעצמי. אבל ברגע שהבנתי שההחלטה נעשתה בעצה אחת עם מועצת חכמי התורה, אז כמי שגדל והתחנך על ציות מוחלט ושמיעה לקול גדולי התורה, השלמתי עם ההחלטה ונכנסתי למגרש".
בסופו של דבר זו הייתה קדנציה קצרה באופן שהוא לא יכול היה לדמיין – ארבעה שבועות בלבד, עד שהכנסת החליטה על פיזורה והליכה לבחירות נוספות – אם כי ההערכה הסבירה היא שנראה אותו חובש גם את ספסליה של הכנסת ה־22. בתקופה הקצרה הזו הוא הספיק לכהן כחבר בכיר בצוות המשא ומתן הקואליציוני מטעם ש"ס, וכעת הוא מתאר את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו: "סלע המחלוקת מול ליברמן היה השאלה אם המכסות של החרדים המגויסים ייקבעו בהחלטת ממשלה (שאותה קל יותר לשנות בלחץ פוליטי; י"ק), או בחוק. היינו מוכנים לוותר גם על העניין הזה ולקבוע שהכנסת תאשר את המכסות באמצעות שר הביטחון ואישור של ועדת חוץ וביטחון ולא הממשלה, אבל גם זה לא הספיק לו. הסיפור של ליברמן הוא אחד ויחיד – השאיפה להוציא את נתניהו מהמגרש הפוליטי. הרצון של ליברמן לא באמת היה לעורר את סוגיית הגיוס. הוא כנראה היה צריך לשקם את התדמית של האדם שהבטיח לחסל את הנייה בתוך 48 שעות, ושהצהיר תמיד שאצלו מילה זו מילה. לכן הוא יצר עכשיו ספין סביב נושא הגיוס".
אז 'ברית האחים' ההדוקה שהתקיימה במשך שנים בין דרעי לליברמן הפכה לגירושין מכוערים?
"אני יכול רק לצטט את מה שהשר דרעי אמר בעצמו במסיבת העיתונאים בישיבת הסיעה: 'מה שהיה לא יהיה'. חד־משמעית".
את התקדים המטריד של פיזור הכנסת רגע לאחר שנבחרה, בעקבות אי־הצלחתו של בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, רואה ארבל באופן מורכב. "מצד אחד, שיתוק עבודת הממשלה במשך זמן ארוך כל כך הוא כאב לב אחד גדול", הוא אומר. "באמת נדרשות כל כך הרבה רפורמות למען הציבור, וכעת הן יתעכבו. עם זאת, הייתי דווקא גאה בפוליטיקה הישראלית שלא שיקרה לבוחר. הייתי מתבייש יותר אם היו עריקות, מימין ומשמאל. אם חבר כנסת מקבל מנדט מהציבור לעשות משהו מסוים והוא מפר אותו וחוצה קווים – בעיניי זה מעשה שלא ייעשה. ההחלטה לא לשקר לציבור שבחר בכם, לעמוד מאחורי המנדט שקיבלתם ולחזור לציבור ולומר 'תחליטו אתם', זו דווקא תעודת כבוד לפוליטיקה הישראלית".
יש לך כוחות לעוד מערכת בחירות משסעת כמו שחווינו זה עתה?
"אני באופן אישי לא קמפיינר ולא איש מקצוע בתחום, אבל אני חושב שככל שנבין שהציבור מאס בקמפיינים נגטיביים, ונדבר ממלכתיות ונציג מה שטוב בנו ולא מה שרע באחרים, כל הציבור ירוויח. אני מניח שגם ש"ס תדבק בכיוון הזה, וככל שזה יהיה תלוי בי אפעל לכך".
"הסיפור של ליברמן הוא אחד ויחיד – השאיפה להוציא את נתניהו מהמגרש הפוליטי. הוא היה צריך לשקם את התדמית של האדם שהבטיח לחסל את הנייה ושהצהיר תמיד שאצלו מילה זו מילה"
בוחרים בעוני
ארבל, בן 35 ואב לחמישה, גדל בפתח־תקווה ובה הוא מתגורר גם כיום, לא רחוק מבית הוריו. בצעירותו למד בישיבה הליטאית 'נחלת דוד', פרסם חיבורים תורניים ונחשב לתלמיד חכם שדרכו בבית המדרש סלולה לפניו, אך בשלב מסוים החליט לפנות לעשייה ציבורית ועסקית. הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת זיהוי חללים בפיקוד העורף, ובהמשך סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני במשפטים במסלול החרדי בקריית־אונו.
"אימא שלי עדיין מתפללת שאזכה לחזור לכותלי בית המדרש, ואני מקווה שתפילתה תתקבל", הוא אומר בגילוי לב כשאני שואל אותו על השינוי האישי שביצע. "אבל עם זאת, העיסוק בצורכי ציבור הוא לא בהכרח ניתוק מעולמה של תורה. התגייסתי לצה"ל לאחר נישואיי וכשכבר הייתי אב לילדים. ומכיוון שהגעתי לשלב שבו מבחינה כלכלית הייתי צריך לפרנס את משפחתי, הרי שאין הצדקה לנצל את הסדר תורתו אומנותו למי שיוצא למעגל העבודה. לאחר שהוסמכתי לעורך דין המשכתי לשרת במילואים כתובע בפרקליטות הצבאית, בבית הדין הצבאי במחנה עופר".
בין 2013 ל־2015 שימש ארבל יועצה המשפטי של מפלגת ש"ס. בקדנציה הקודמת, לפני שנשלח בעצמו לכנסת, מונה לראש מטהו של השר דרעי והיה לאיש אמונו הקרוב ולנציגו בוועדות שונות, בהן זו שהקים ראש הממשלה בעקבות משבר עבודות הרכבת בשבת. ארבל היה ממונה על התיאום בין לשכתו של דרעי, שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל, ובין הכנסת ומשרדי הממשלה. למעשה, כל מה שהגיע אל שולחנו של דרעי עבר דרכו, והוא שימש הגורם המקשר שמוציא לפועל את מדיניות השר בשני המשרדים. תפקיד דומה מילא גם במשרד הדתות, לאחר פטירת השר דוד אזולאי ז"ל.
"כראש מטה של השר דרעי הייתה לי הזדמנות נפלאה ללוות תהליכים משמעותיים של חקיקה וקבלת החלטות, אם בדיוני תקציב המדינה במשך כמה שנים, ואם בהובלת תיקוני חקיקה כדוגמת חוק המרכולים", הוא אומר. "אני מאמין שגם בתפקיד חבר כנסת, ההצלחה תלויה מאוד ביכולת להמשיך לפעול בשקט. אמנם תפקיד כזה נעשה יותר באור הזרקורים, אבל אני מאמין שעדיין אפשר לעשות עבודה משמעותית בלי להסתכל אחורה ולבדוק את מספר האזכורים שלך בתקשורת, ולזכור שאתה קם למען השליחות שלך ולא למען עצמך".
לפחות מבחינה הצהרתית, גיוס החרדים לצה"ל הוא הנושא שהוויכוח הסוער סביבו מנע את הקמת הממשלה. כמי ששירת בעצמו בצה"ל, אם כי תקופה קצרה בשל מצבו המשפחתי וגילו, ארבל סבור שמדובר בסוגיה מורכבת גם מבחינת פערי התרבות ואורח החיים. "צה"ל עושה הרבה מאוד כדי לאפשר לשומרי תורה ומצוות לשרת בהתאם לאורח חייהם, ועם זאת תמיד צריך להיות ערניים. צה"ל פועל כל הזמן לאפשר שירות מכיל, ולצד זה אנחנו רואים לעיתים תופעות שאפשר לומר שהן לא רק בשליטת צה"ל, כאלה שמקדשות ערכים ליברליים ומהוות אתגר לשירות של חייל שומר תורה ומצוות. בעיניי אלה אג'נדות אנטי־ליברליות, כי ליברל אמיתי אמור להכיל ולכבד את אורחות חייהם של מגזרים ואוכלוסיות אחרות".
כמחצית מהמשפחות החרדיות בישראל חיות מתחת לקו העוני, והיישובים החרדיים מופיעים באופן קבוע בתחתית המדרג הכלכלי בישראל. ארבל, שבעצמו בחר לעבוד לפרנסתו ולפתח קריירה, סבור שיש לאמץ מבט שונה על העוני במגזר החרדי, שכן במקרים רבים מדובר בחיים של צמצום והסתפקות במועט מתוך אידיאל ואמונה: "להכניס מציאות של עוני מבחירה לתוך הגדרה של עוני, זה אולי תואם קובצי אקסל אבל לא תואם ערכים. חז"ל אמרו 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה'. זה לא מתאים לכל אחד, אבל אדם שמסוגל לכך ורואה ערך עצום בהימנעות מנסיעות לחו"ל ולבתי מלון, ומעדיף לקנות לילדיו לחם פרוס במקום לחמניות – הוא נכנס אמנם לקטגוריה של עוני אבל הוא בוחר בחיים ערכיים אז הוא אדם עשיר. אזרחי מדינת ישראל אינם מכונות להנדסת תל"ג או תמ"ג עבור המדינה והמלך, והם זכאים לבחור את רמת החיים שלהם. עם זאת, כשאדם מגיע למסקנה שהוא רוצה לשלב יציאה למעגל העבודה עם אורח חייו החרדי, חובת הממלכה לעשות הכול כדי לאפשר לו לצאת למעגל העבודה, בלי לוותר על הזהות שלו".
בהקשר זה סבור ארבל שעל המדינה לשנות קריטריונים מסוימים, או להגמיש אותם, כדי לאפשר לבוגרי החינוך התורני לצאת לחיים תעסוקתיים הולמים. "עד לאחרונה בכלל לא הכירו בלימודים תורניים כאופציה להיכנס בדלת המכרז. אדם שלמד והשלים בחינות לרבנות, ושיכולות הלמידה שלו לא פחותות מבוגר תואר במדעי החברה והרוח, לא היה מוכר מטעם שום גורם ממלכתי כבוגר תואר מסוים שיכול להתמודד על תפקיד שנדרש לו תואר ראשון כלשהו. כשהייתי במשרד הפנים קידמנו עם השר דרעי הנחיה לכל הרשויות המקומיות שלתפקיד מנהל אגף, שלא דורש תואר אקדמי ספציפי אלא כללי, יוכל להתמודד גם אדם שקיבל הסמכה מהרבנות הראשית לישראל.
"הרשויות המקומיות הן המעסיק הגדול ביותר במגזר הציבורי, כך שזה שינוי משמעותי. נציבות שירות המדינה עדיין לא אימצה את הרעיון, וחבל. אנחנו נמצאים בעולם שמדיר חרדים כי הוא לא מכיר בתהליכים הלימודיים שהם עשו. ועד ראשי האוניברסיטאות הרים קול זעקה נגד ההחלטה הזאת. הרצון להסליל את כולם לאקדמיה נובע מפטרונות ומחוסר הכרה בסיפור של האחר".
"אזרחי ישראל אינם מכונות להנדסת תל"ג או תמ"ג עבור המדינה והמלך, והם זכאים לבחור את רמת החיים שלהם. עם זאת, כשאדם מגיע למסקנה שהוא רוצה לשלב יציאה למעגל העבודה עם אורח חייו החרדי, חובת הממלכה לעשות הכול כדי לאפשר לו לצאת למעגל העבודה, בלי לוותר על הזהות שלו".
צדק לעיירות הפיתוח
אביו של משה, רחמים ארבל, הוא פעיל ש"ס ותיק ומוכר בפתח־תקווה ואף כיהן כממלא מקום יו"ר המועצה הדתית מטעמה. שני הבנים הגדולים מצאו את מקומם דווקא במוסדות הציונות הדתית: שמעון הוא מנכ"ל אולפנת כפר־סבא, ומוטי מנהל את בית הספר אמי"ת י' באשדוד.
בשנים האחרונות – בהמשך לקו שביטא מנהיגה הרוחני המנוח של התנועה הרב עובדיה יוסף – השמיע ראש מועצת החכמים הנוכחי, הרב שלום כהן, אמירות קשות כלפי הציבור הדתי־לאומי ונציגיו הפוליטיים. ח"כ משה ארבל היה שמח להשכין שלום בין הציונות הדתית לש"ס, אם רק היה יכול.
"אני לא חושב שיש מלחמה בין התנועות, זו בעיקר חשדנות מיותרת", אומר ארבל. "ש"ס כמפלגה פעלה, ללא שיקולים אלקטורליים, למען הציונות הדתית לא פחות ממפלגות אחרות ואפילו הרבה יותר. אתה חייב לראות את האמירות האלה של ראש מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן בהקשר שלהן. הן נאמרו בתקופה שבה אנשי הבית היהודי כרתו ברית עם יאיר לפיד – אדם שחרט על דגלו שנאה מוחלטת לכל מה שקשור לחרדיות בישראל. להגדיר את האמירות הללו כמייצגות זה לעשות עוול. צריך לראות אותן בהקשרן ולהבין את השיח והשפה של תלמיד חכם גדול שכאב כאב אמיתי. עם זאת, הוא העיד על עצמו שהוא אוהב כל אחד מעם ישראל. ככוהן שעולה בכל בוקר לברכת כוהנים, הוא אמר שאם לא היה אוהב כל אחד כגופו וכנפשו לא היה עולה לברכת כוהנים. יש מחיר לחידוד מסרים. ההליכה עם לפיד, באופן שחתך בבשר החי בכל מה שקשור לציבור החרדי, מאוד כאבה לו".
בנאום הבכורה של ארבל בכנסת הוא הצהיר על כוונתו לפעול למען תושבי הפריפריה ולהקל על מצוקותיהם בתחומי הבריאות, החינוך, חלוקת משאבים ועוד. אחד הדגלים המרכזיים שהוא מתכוון להיאבק למענם הוא חלוקת משאבים צודקת. "לחלוקה ההיסטורית של הכנסות בין רשויות מקומיות אין מקום בשנת 2019", קבע מעל הדוכן, וקומם עליו את המועצות האזוריות שחולשות על שטחי מסחר גדולים. "מאז הקמתה של מדינת ישראל, המועצות האזוריות היו מקורבות יותר לשלטון וזכו למנעמים", הוא אומר כעת. "קח לדוגמה עוול היסטורי נוראי – באר־טוביה וקריית־מלאכי. באר־טוביה, מועצה עשירה למדי, זוכה להכנסות ארנונה עסקית מכל האזור, ואילו קריית־מלאכי הסמוכה נשארה עיירת פיתוח. דוגמה נוספת היא קריית־שמונה והמועצה האזורית גליל עליון. אותם מקומות לא הצליחו לצאת ממעגלי העוני והמצוקה מאז קום המדינה. במשך עשרות שנים לשום שר לא היה אומץ לגעת בסוגיה הזאת.
"השר דרעי, באומץ רב, הקים ועדות דמוגרפיות שדנו באיחוד רשויות וחלוקת המרחב. הארנונה שמשלמים למגורים היא ארנונה גרעונית. גם אם כל אזרחי הרשות ישלמו ארנונה מלאה ללא הנחות, הרשות המקומית מוציאה על כל תושב יותר כסף ממה שהוא משלם. הדבר שמייצר לה איזונים הוא הארנונה העסקית. חייבים לייצר חלוקת ארנונה שתעשה צדק". במסגרת האג'נדה הזאת, בהצעת החוק הראשונה שלו ביקש ארבל לחייב את הצבא ומתקני הממשלה לשלם ארנונה גם ביהודה ושומרון.
כעורך דין ומשפטן, מה דעתך על פסקת ההתגברות?
"חיזוק האמון בבית המשפט העליון הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, וצריך לעשות הכול כדי להיות שם. הבעיה היא שבשנים האחרונות בית המשפט הוציא לא מעט פסקי דין בנושאים ערכיים תוך ניסיון להתערב או להוביל לקידום ערכים מסוימים, בדרך כלל ערכים ליברליים או דמוקרטיים. זה בסדר כי זה חלק ממגילת העצמאות, אבל כשזה נעשה תוך התעלמות מהחלק הראשון של הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, זו בחירה בצעדים שהם סמי־פוליטיים, ואז לגלגל עיניים ולהגיד אוי ואבוי, מה עושים לנו. אתה לא יכול להיכנס למגרש פוליטי ולדרוש שלא תהיה לזה משמעות. יש הרבה החלטות שלא מחזקות את אמון הציבור בבג"ץ. פסקת ההתגברות היא לא מילה גסה, ויש מקום גם לערוך שימוע לשופטים שמתמנים לעליון. אם הגענו למצב שבית המשפט מביע עמדות בנושאים ערכיים, צריך לקחת בחשבון שיש לכך השלכה ישירה על אמון הציבור במערכת".
מה דעתך על חוקי החסינות של נתניהו? אתה שותף לדאגה לעתיד הדמוקרטיה בישראל?
"הביקורת שנשמעת, בלי שקראנו בכלל נוסח של הצעת חוק, היא לא מקצועית. צריך לראות את הצעת החוק, לרדת לגופה ואז להביע דעה, לא על משהו היפותטי".
נתניהו יוכל להמשיך לכהן מול כתבי אישום?
"אני חושב שחזקת החפות קיימת לאדם כל עוד הוא לא הורשע באופן מוחלט. ההחלטה המשונה הזאת שנפסקה בזמנו בבית המשפט העליון, ושדורשת לפטר שרים מתפקידם, היא בניגוד לחזקת החפות ונכון היה שתבוטל מהעולם".
