כתב אישום חריף הופנה לאחרונה כלפי מדינת ישראל, כאילו היא מתעללת בחולים פלסטינים. הטענות הללו, שהועלו בעקבות מותה ממחלת הסרטן של עאישה א־לולו, ילדה בת חמש מאל־בורייג' שברצועת עזה, קיבלו במה נרחבת בכלי תקשורת פלסטיניים, בפיהם של פוליטיקאים ערבים־ישראלים, ומעל דפי עיתון 'הארץ'. המציאות האמיתית הפוכה: חוסר הרגישות שמפגינה הרשות הפלסטינית כלפי חולים מבני עמה והטרטורים שהיא מעבירה אותם, הופכים למסכת של טענות שקריות כאילו ישראל היא שמונעת מהם טיפול רפואי.
בחודש מרס האחרון, כחלק ממאבקו בישראל, הורה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן להפסיק להעביר חולים מהרשות ומרצועת עזה לטיפול בישראל. מדובר בהחלטה שחורצת את גורלם של פלסטינים רבים, בהם ילדים, שכן רמת הידע והיכולות בבתי החולים הפלסטיניים ניצבת הרחק מאחורי מקביליהם הישראליים. מקרי הרשלנות הרפואית הרבים אינם מתפרסמים בתקשורת הפלסטינית, והמשפחות שומרות את תסכולן עמוק בבטן. הן יודעות שאם יעזו לדבר יזכו לביקור לא סימפטי של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.
הרקע להנחיית אבו־מאזן הוא החלטת ישראל לנכות מהמיסים שהיא מעבירה לרשות הפלסטינית מדי חודש, סכום זהה לתשלומים והמשכורות שהרשות מעבירה למחבלים השוהים בכלא הישראלי ולבני משפחותיהם של 'שהידים' – רוצחים מתאבדים. סכום המיסים הכולל שישראל מעבירה לרשות מדי חודש מגיע לכ־600 מיליון שקלים, ומתוכו הוחלט להקפיא כ־40 מיליון שקלים. הרשות מצידה הודיעה בתגובה שלא תהיה מוכנה לקבל רק חלק מהסכום אלא תמשיך לעמוד על שלה ולשלם למחבלים. כחלק מעימות זה לקח אבו־מאזן את החולים הפלסטינים בשבי האג'נדה שלו, והוא מונע מהם לקבל טיפול טוב יותר בישראל.
גם חולים מרצועת עזה המועברים לטיפול במזרח ירושלים או בישראל עושים זאת דרך נציגי הרשות הפלסטינית, המבקשים בעבורם אישור יציאה ממתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש). אם הטיפול מתקיים במזרח ירושלים או בשטחי הרשות, הרש"פ מעבירה כסף למוסד המטפל. אם הטיפול מתקיים בישראל, מחירו מקוזז מכספי המיסים שישראל מעבירה לרשות.
חברים בוועדה הרפואית הפלסטינית שמעניקה הפניות לחולים הזקוקים להן, ופה ושם גם פוליטיקאים ישרים ברשות, מבינים שההחלטה, שמטרתה להעניש כביכול את ישראל, פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסייה פלסטינית הנזקקת בדחיפות לטיפול מציל חיים. אך כל עוד יו"ר הרשות עומד על שלו, אין בכוחם להביא לשינויה.
הורים לילדים חולים ברצועת עזה הנשלטת בידי חמאס, ושבה אין צורך לחשוש מלדבר סרה באבו־מאזן, מגדירים את ההחלטה "גזר דין מוות" וטוענים שהיא נובעת מרצון לפגוע בשלטון חמאס בעזה (אם כי ההחלטה חלה בשווה על חולים מהרשות ומהרצועה). ראש מחלקת הטיפול באשפוז חוץ בעזה, איש חמאס, אמר כי הפסקת העברת המטופלים לישראל היא "החלטה פוליטית". הוא העריך כי סכום הטיפול בחולים שהופנו לבתי חולים בישראל עמד על 120 מיליון דולר. בישראל מעריכים את הסכום הזה ב־100 מיליון דולר.
אבו־מאזן והרשות הפלסטינית מנהלים אפוא מלחמה נגד ישראל על גבם השחוח של החולים הפלסטינים. מפח הנפש, הסבל והאובדן של החולים ובני משפחותיהם זרים לבכירי הרשות ולמקורבים לצלחת, שממשיכים לקבל טיפול איכותי במסלול אח"מים בבתי החולים בישראל.
דרך חתחתים
פלסטיני בעל ביטוח רפואי הנזקק לטיפול, עובר מסלול ארוך ומפרך עד שמתאפשר לו להגיע למוסד רפואי ישראלי. בשטחי הרשות הפלסטינית קיימים ארבעה בתי חולים גדולים, וכמה קטנים. מי שנזקק לטיפול רפואי מופנה תחילה לבית החולים המקומי או האזורי, ועובר שם סדרת בדיקות וטיפולים. אם מתברר שהוא נזקק לטיפול מתקדם יותר הוא מופנה לאחד מבתי החולים הגדולים, שם יעבור שוב בדיקות והליכים רפואיים בניסיון לסייע לו. אם גם השלב הזה איננו מוכתר בהצלחה, בית החולים ינסה להעביר אותו לטיפול מתקדם יותר באחד מבתי החולים במזרח ירושלים, שרמתם טובה יותר באופן יחסי, אך לא בהשוואה לידע ולציוד הקיימים בבתי חולים ישראליים.
הטיפול במוסד רפואי ישראלי הוא אפוא התחנה האחרונה בשרשרת בדיקות וטיפולים שיעבור החולה הפלסטיני. אם וכאשר יגיע לבית חולים בתוך הקו הירוק, מצבו לרוב יהיה גרוע כל כך עד שהצוותים יתקשו מאוד או אף כבר לא יוכלו לעזור לו. במקרים רבים נאלצו צוותי הרפואה הישראליים לטפל בחולים שעברו ניתוחים מיותרים, ולשקם ניסיונות של רופאים גרועים שרק הרעו את מצבם. כך לדוגמה, ילד שעבר בבית חולים פלסטיני ניתוח להוצאת שקדים בעקבות דלקות חוזרות, הליך שמבוצע בישראל באופן יומיומי ולרוב ללא קשיים מיוחדים, הפך לצמח לאחר שמכשיר ההרדמה לא עבד והניתוח הסתבך. המשפחה הפעילה לחצים, והרשות הסכימה שהילד יועבר לאשפוז בבית חולים ישראלי.
במקרה נוסף, תושבת בית־ג'אלה עברה בדיקת אנדוסקופייה בבית החולים 'ימאמה' בבית־לחם. הבדיקה הסתבכה והיא הפכה לצמח. במצבה זה היא הועברה לבית החולים הדסה עין כרם, אך שם כבר אי אפשר היה לעזור לה. יולדות מבית החולים 'אל עאליה' בחברון שמצבן הסתבך, הועברו גם הן להדסה עין כרם. בית החולים 'מסאלם' ברמאללה נסגר לאחר עשרות מקרי רשלנות רפואית בילדים.
החלטותיהם של חברי הוועדה הרפואית ברש"פ, שמתכנסת לדון בהפניות מטופלים, מושפעות מפוליטיקה, מלאומיות ומכבוד פלסטיני ולא בהכרח מצורכי החולים. הם דוחפים את החולים למוסדות הרפואיים הפלסטיניים שאינם מוכשרים די לטיפול הדרוש, ומפנים אותם לטיפול בישראל רק כאשר כלו כל הקיצים, ובמצב שבו לעיתים רבות גם ידם של הרופאים הישראלים קצרה מלהושיע.
לדרך החתחתים הרפואית שתוארה כאן יש גם זווית כלכלית משמעותית. כמו בישראל, המוסדות הרפואיים הפלסטיניים מקבלים תשלום מהרשות עבור טיפול בחולים בעלי ביטוח רפואי. כדי להגדיל את שורת הרווח שלהם הם נוהגים לנפח עלויות באמצעות בדיקות, טיפולים ואפילו ניתוחים מיותרים. מציאות זו מביאה לכך שבתי החולים בישראל, שהחולה מגיע אליהם בשלב מאוחר יותר, נדרשים לטפל גם בנזקים שנגרמו כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ולא רק בבעיה הרפואית המקורית. הרשות הפלסטינית, שסובלת ממצוקה כלכלית, שופכת תקציבים יקרים על טיפול רפואי לקוי ולפעמים מיותר. הרשות משלמת למעשה פעמיים, לבתי חולים בתחומה ולבתי חולים בישראל.
ניתוחים חובבניים
כחלופה לטיפול הרפואי הישראלי שנשלל על ידה, הודיעה הרשות הפלסטינית כי חולים הזקוקים לכך יועברו לבתי חולים במזרח ירושלים או לירדן ומצרים. בפועל, הירדנים לא ממש מעוניינים לקבל את החולים הפלסטינים, בעקבות חוב מצטבר של הרשות מטיפולים קודמים. הורים לילדים חולים מציינים עוד כי החלופה של מצרים או ירדן יקרה ומסובכת בהרבה לעומת האופציה הישראלית. הטיפול במצרים ובירדן זול יותר לרשות, אך לא למשפחות שצריכות לנסוע ולשהות במדינה זרה.
ילדים חולי סרטן הם בין הנפגעים העיקריים מההחלטה למנוע מהם טיפול בישראל. עבדאללה אל־מסרי הוא ילד בן עשר מרצועת עזה החולה בסרטן. הוא חי על משככי כאבים ואינו מסוגל לזוז, כתוצאה מהיעדר טיפול מתאים ברצועת עזה ובבתי החולים של הרשות הפלסטינית. בריאיון לרשת 'אל־ג'זירה' סיפרה אימו, רדיר, כי בנה קיבל טיפול בישראל מאז שנת 2015. לפתע הונחתה עליהם ההוראה החדשה של אבו־מאזן, המונעת מבנה טיפול מתקדם בבתי החולים בישראל ללא חלופה ראויה.
אחמד בן השבע טופל גם הוא בבתי חולים בישראל מאז 2015, טיפול שהופסק בעקבות הנחיית אבו־מאזן. הוא עבר השתלת מח עצם שכשלה, וכעת הוא זקוק לטיפול בבית החולים 'שיבא' בתל־השומר המתמחה בתחום. לדברי אימו, החלטת הרשות משמעותה סכנת מוות המרחפת מעל בנה בכל רגע. מוחמד פארה הוא אביה של עודה בת התשע, חולת לוקמיה. הביקור האחרון עם בתו בבית חולים ישראלי התקיים בפברואר, לפני החלטתו הנזכרת של אבו־מאזן. אף שקיבל הפניה וכיסוי רפואי לשלושה חודשים, הוא טוען שלא ניתנה לו אפשרות להגיע שוב לטיפול בישראל.
הורי הילדים שהוזכרו כאן מתגוררים ברצועת עזה ושטחו את סיפורם בראיונות לאל־ג'זירה. בעיתון 'אל־ערבי אל־ג'דיד' הובא סיפורו של מחמוד דיאב משכם, שבנו היה אמור לעבור ניתוח בבית חולים ישראלי חודש לאחר החלטת הרשות, והיציאה לא אושרה לו. בעיתון נכתב שקיימים מאות מקרים כאלה. לאחרונה אף נפתח קמפיין רשת בנושא תחת ההאשטאג "לא למניעת הפניית חולים לטיפולים רפואיים".
לרופאים הפלסטינים אין ידע או יכולת מספיקים לטפל בחולי הסרטן, אבל הם משתדלים לעשות ככל יכולתם ואז מנסים להעביר את הילדים לבית החולים הלא־ישראלי היחיד שיכול לסייע להם, 'אוגוסטה ויקטוריה' במזרח ירושלים. אם הילדים נזקקים להשתלות מח עצם, המקום המתאים ביותר עבורם הוא בית החולים 'שניידר' בפתח־תקווה. עד שזה קורה בפועל מצבם מידרדר, לפעמים עד מוות.
כך למשל, ילד שחלה בדלקת קרום המוח נשלח לבית חולים בבית־לחם ושם מצבו הורע. רק אחרי לחץ של המשפחה והתערבות בינלאומית אושר לילד להתאשפז בבית חולים בירושלים, אלא שבגלל העיכוב הפלסטיני הוא הגיע לשם במצב אנוש. לו היה מגיע לבית חולים ישראלי באופן מיידי, אפשר היה להצילו. ילדים חולי סרטן שנזקקים להשתלת מח עצם ושבעבר היו מופנים לטיפול בהדסה עין־כרם, מופנים כיום לבית החולים 'אל־מקאסד'. בהיעדר טיפול ראוי שם, מצבם מחמיר.
בנוסף לעיכוב בהפניית חולים לטיפולים מסובכים, התקשורת בין שירותי הרפואה הפלסטיניים לבתי החולים במזרח ירושלים לקויה: חולים פלסטינים המפונים לטיפול מקבלים מישראל אישור מעבר, וכשהם מגיעים לבתי החולים במזרח העיר הם מגלים לעיתים כי המוסד הרפואי אינו ערוך לקבלם. היו מקרים שבהם בתי חולים דחו מטופלים במשך שבועות, והם נאלצו לחצות חזרה את המעברים לשטחי הרשות עד התאריך החדש שנקבע להם. התנהלות זו משיתה על המשפחות עלויות נוספות של לינה, אוכל ונסיעות.
התנהלות גורמי הרפואה הפלסטיניים מול בתי החולים במזרח ירושלים יוצרת בעיה נוספת: כאשר המטופלים ובני משפחותיהם מבקשים להיכנס שוב למזרח ירושלים לצורך הטיפול שנדחה, היתר השהייה שלהם לעיתים כבר פג והם נתקלים בבעיות במעבר. במצבים כאלה אנשי מתפ"ש משתדלים למצוא פתרונות כדי לאפשר את הטיפול.
קיימים גם מקרים שבהם בני משפחות של מטופלים, המקבלים אישור מישראל ללוותם, מנצלים אותו לברוח מהמציאות הקשה של שלטון חמאס בעזה. המטופלים, רובם ילדים, נשלחים במונית למעבר ארז מתוך הבנה שנציגי התיאום והקישור יטפלו בהם ויעבירו אותם למשפחותיהם בעזה, בעוד שבן המשפחה המלווה נעלם מהשטח והופך לשוהה בלתי חוקי.
כאמור, האיסור החדש יחסית על העברת חולים לישראל לא חל על שרים בממשלה הפלסטינית, חברי המועצה המחוקקת ומקורביהם. הללו מגיעים לטיפול בישראל בהליך מזורז, ללא ועדות רפואית וללא עיכובים. כך למשל, בכיר פת"ח ג'יבריל רג'וב טופל כמה פעמים בבתי חולים בישראל, בין היתר רק לפני כחודש. זה קרה במקביל למאבק שניהל בשבתו כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, נגד הגעתה של קבוצת אתלטיקו מדריד למשחק ידידות מול בית"ר ירושלים. מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, טופל לפני כמה שבועות בבית החולים 'איכילוב' בתל־אביב עקב בעיות הרגליים שהוא סובל מהן. זה לא הפריע לו לשאת נאום בחברון ולשבח את המחבלים הכלואים בישראל ואת ילדיהם הגיבורים של השהידים. בין היתר הוא שיבח את מי שהיה אחראי בזמנו לרצח התינוקת שלהבת פס.
מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף סאיב עריקאת, היה ברשימת ההמתנה להשתלת ריאות בישראל ובארה"ב. הוא ביצע את ההשתלה בבית חולים בווירג'יניה, אך אחריה התייצב מדי חודש בבית החולים 'בילינסון' למעקב רפואי ולקבלת תרופות שימנעו את דחיית השתל.
מי הרג את עאישה
בחזרה למקרה של עאישה א־לולו, אותה ילדה עזתית שמותה נתן את האות למסע גינויים לאכזריות הישראלית כביכול. העיתונאי גדעון לוי פרסם מאמר שבו ייחס לאנשי שב"כ ומתפ"ש שטניות, אטימות והתנערות מאחריות, וכתב ש"דם ילדים קטנים על ידיהם".
אכן, סיפורה של א־לולו מעיד על אטימות לב – אבל לא ישראלית אלא פלסטינית. עאישה שכבה בבית החולים 'שיפא' שבעזה, שלא העניק לה טיפול ראוי. לאחר תקופה מסוימת ביקשה הוועדה האזרחית ברש"פ מישראל להעביר את הילדה לטיפול – אך במקום לשלוח אותה למחלקה המתאימה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, המתמחה בסרטן ילדים, התעקשו ברשות לשלוח את הילדה ל'אל מקאסד' במזרח ירושלים, נטול הידע והאמצעים לטיפול במקרים כאלו. ברגע שהבקשה הועברה, החלו במתפ"ש לטפל בה. הוריה של עאישה לא רצו לצאת מעזה מסיבותיהם שלהם, ולכן חתמו על כתב ויתור ובחרו מישהו שיחליף אותם בליווי ילדתם. כאשר עאישה הגיעה לבית החולים התגלה אצלה גידול בראש, והוחלט להוציאו בניתוח.
לעיתים כאשר מוציאים חלק מגידול סרטני באמצעות ניתוח, התוצאה היא התפתחות מהירה יותר של הגידול. הרופאים ב'אל מקאסד' החליטו בכל זאת לבצע את הניתוח, והתוצאה הייתה שעאישה הפכה למשותקת. בבית החולים המזרח־ירושלמי לא ערכו לילדה בדיקת MRI שנדרשת במקרה הזה. לאחר כמה ימים הבינו רופאי אל־מקאסד שהטיפול אצלם הגיע למבוי סתום, ושלחו את הילדה ל'אוגוסטה ויקטוריה', הנחשב למתקדם יותר בתחום הסרטן. גם שם הרימו ידיים, ושלחו אותה הביתה. עאישה ועימה המלווה מטעם המשפחה נסעו למעבר ארז, ומשם לבית חולים ברצועת עזה. שבוע לאחר מכן היא מתה. לו הייתה מועברת ישירות מעזה לבית חולים ישראלי, ייתכן שמצבה היה שונה.
נציגי מתפ"ש, שהואשמו מעל דפי 'הארץ' בכך ש"דם על ידיהם", מסייעים למטופלים ולמשפחותיהם להתנהל מול הרשויות ובתי החולים. במקרים שבהם חולים מעזה ננטשים על ידי בני משפחה, במתפ"ש דואגים להחזיר את החולים לביתם. כאשר בני המשפחה נתקעים במעברים בגלל ניהול לא נכון של בית החולים במזרח ירושלים, אנשי מתפ"ש נמצאים שם בשבילם. ילדים שעוברים טיפולים נגד סרטן ונזקקים למשקפיים או למכשירי שמיעה, מקבלים אותם מישראל לפנים משורת הדין. משפחות מעזה שמלוות ילדים לנות בחדרים פנויים במרפאות בישראל, ומקבלות אוכל ובגדים מארגוני חסד ישראליים. רופאים פלסטינים נכנסים לבתי חולים בישראל כדי לעבור השתלמויות רפואיות מקצועיות באישור המנהל האזרחי ובעידודו, ובמטרה לשפר את מערכת הבריאות הפלסטינית – עניין חיוני מתמיד בעקבות החלטת אבו־מאזן שלא להעביר מטופלים לבתי חולים בישראל, כאמור בשם העמידה לצד המחבלים. 
