ארבעת החודשים האחרונים של ח"כ רועי פולקמן גילמו בתוכם עומס וטלטלות של כמה שנים. בתחילת מערכת הבחירות נהרגה אמו בתאונת דרכים, ובסופה צנחה מפלגתו, כולנו, מעשרה מנדטים לארבעה, קרוב מדי לאחוז החסימה. הכרעת הבוחר הבהירה שלכולנו אין באמת אפשרות להתמודד שוב באופן עצמאי. מערכת הבחירות החדשה שהתרגשה על ישראל הביאה את יו"ר המפלגה, השר משה כחלון, לחזור לצור מחצבתו ולקבל את הצעת האיחוד עם הליכוד, ובימים אלה העניין נמצא בהליכי אישור סופיים.
בעוד כחלון, שצמח בליכוד, והשר אלי כהן, שתחזק גרעין תומכים במפלגת השלטון גם בימיה הטובים של כולנו, נראים שותפים טבעיים למהלך, יו"ר הסיעה פולקמן הותקף קשות על החבירה הזו ונראה שגם הוא עצמו מתקשה עדיין להתרגל אליה. בריאיון שקיימנו השבוע הוא הודף את השמועות על כך שהוא עשוי לפרוש בהמשך בגלל החיבור לליכוד, אבל גם משרטט קווים ברורים לדמותו של החיבור הזה בעיניו: שותפות, לא היטמעות.
"אמרו לי שבליכוד מדברים במחנות, יש מחנה ביטן וכאלה, אז אני במחנה כחלון קודם כול", הוא אומר. "גם היום, וככל שזה יתאפשר גם בהמשך, אני חלק ממחנה כחלון, ששייך למחנה הלאומי־חברתי־ממלכתי, ויכול להיות חלק ממפלגה כמו הליכוד. כל עוד אפשר להניף את הדגל הזה, אני שם".
"כל עוד". ומה אם יהיה חיבור מלא בין המפלגות?
"עוד לא ראיתי את ההסכם, אבל הקו הוא שותפות. הייתי יו"ר סיעה ארבע שנים, ולא קל לי עם סופה של הדרך העצמאית, אבל כרגע לא סוכם על מיזוג סיעות מלא אלא על חיבור בין מפלגות, שזו שותפות. הליכוד צריך כמו אוויר לנשימה מנהיגים דוגמת כחלון. נתניהו הוא אדם ממולח פוליטית, והוא לא הכניס את כחלון כטובה נקודתית. הוא מבין את הערך של כחלון כנכס לליכוד".
בצמרת הליכוד שאפו ליצור את המיזוג עם כולנו כבר בעת המשא ומתן הקואליציוני, עוד לפני שהוחלט על הבחירות החוזרות, אולם בשלב הזה העדיף כחלון לשמור על עצמאות מפלגתו ודחה את ההצעות שהונחו לפתחו. רק לאחר שהוכרז על בחירות נוספות, כאשר ברור שהפעם כולנו לא תעבור את אחוז החסימה, נאחז כחלון בגלגל ההצלה שנזרק לעברו. המחיר: פגיעה בעצמאות המפלגה, וכמובן הורדה לחצי התורן של הדגלים שנשאה בנוגע לשמירה על שלטון החוק ולתחום החברתי־כלכלי.
פולקמן מנסה להסביר את התגלגלות הדברים מנקודת מבטו: "הובלנו דרך שתכליתה הייתה להיות עצמאים, גם בנושאים חברתיים וגם בנושאים הממלכתיים, וזו גם הייתה ההתחייבות לבוחרים. ברגע שקרה האירוע הפוליטי המאוד קיצוני של התקופה הזו, בחירות מייד, התרחיש של התמודדות עצמאית הפך לא ריאלי משני טעמים: גם מטעמים פרקטיים, היכולת להרים קמפיין מבחינה תקציבית, וגם במידה מסוימת מבחינה לאומית. ריבוי מפלגות מייצר קשיים, בעיקר כשאלה מפלגות קטנות. אם אתה מפלגה בינונית זה משהו אחד, אבל להיות עוד מפלגה של 4־5 מנדטים זו בעיה.
"זו גם ההתחסדות שאנחנו רואים בהתייחסות כלפינו. כולם מדברים עכשיו על חיבורים. מי שמתחבר משמאל זה מובן, וליברמן שלא חובר לקואליציה מאתרגים אותו. אם מחר בנט יחבור לאיחוד מפלגות הימין, כולם יריעו לאחריות הפוליטית. אבל כשכחלון אומר 'קיבלתי ארבעה מנדטים אז אני לא ארוץ ואבזבז 150 אלף קולות אלא חובר לליכוד', שואלים איך הוא עשה את זה. זו צביעות שמופנית רק כלפינו. למי חשבו שכולנו תתחבר? לכחול־לבן? לעבודה? במצב שנוצר, השותפות הטבעית והיחידה היא עם הליכוד".
מה שטבעי לכחלון ולכהן, ששמרו על ערוצים מול אנשי הליכוד לכל אורך הדרך, לא בהכרח נראה טבעי עבורך.
"זה נכון שעבדתי בנושא הארגוני רק עבור מפלגת כולנו. חלק מהמשימות שלי היה לבנות את המנגנונים עבור מפלגת כולנו. אבל במובן האידיאולוגי והשותפות לדרך החיבור הזה ברור. יש לנו הרבה מאוד פעילים ומצביעים שהם על התפר בין שתי המפלגות. במידה רבה מאוד כולנו הייתה הסמן הליברלי והחברתי של הליכוד".
אבל יש פערים.
"יש שני פערים ברורים. פער אחד הוא החברתי. בליכוד ובמחנה הלאומי פשטה אידיאולוגיה ליברטריאנית ואנטי־חברתית שמאמינה ששוק חופשי הוא חזות הכול, בלי הבנה ששוק חופשי מייצר כשלי שוק שמיטיבים עם החזקים. אנחנו אנשי שוק חופשי, אבל עם אחריות חברתית. זה ימשיך להיות הדגל שלנו. הפער השני הוא העניין הממלכתי. כמו שלהיות ימני לא אומר שאתה חייב להיות אנטי־חברתי, זה גם לא אומר שאתה צריך להיות מאוד בוטה נגד שומרי הסף ומערכת החוק בישראל. תמיד אמרנו שאפשר לעשות שינויים אבל לא בהתקפות על עובדי המדינה, הפצ"רים ומערכת החוק. אלה שני הדברים שבהם התבדלנו. מי שבא עם תפיסת עולם חברתית, לא יכול שלא להבין שחייבות להיות מגבלות על הדרג הנבחר".
"לא יהיו חוקי חסינות"
בליכוד ובמחנה הלאומי היו מי שהאשימו את כולנו בכך שבשם דגל השמירה על שלטון החוק היא מונעת פעם אחר פעם שינויים מול מערכת המשפט ובולמת מדיניות ימין. מבחינת פולקמן, הם לוקחים איתם את הדגל הזה גם לביתם החדש, הליכוד. כאשר אני שואלת אותו מה יעשו מול פסקת התגברות מורחבת או חוקים נוספים שעתידים להחליש את הרשות השופטת, אולי כדי להגן על נתניהו, הוא משוכנע ומקווה שהאתגר הזה לא יוצב לפתחם בסופו של דבר.
"אני חושב שרוב הדיבורים האלה לא יהיו. חוקי חסינות לא יהיו. אני חושב שעיסוק בשינוי המערכות החוקתיות של ישראל בהקשר של המצב המשפטי של ראש הממשלה, הוא טעות היסטורית שאסור לה שתיעשה. והאמירה הזו צריכה להישמע מתוך מחנה הימין, שהוא ודאי לא אנטי־נתניהו ורוצה לראות את הימין בשלטון. כל שינוי שלא יהיה, לא יכול להיות מתוך הפריזמה האישית. אנחנו גם לא חושבים שהעיסוק בימין ושמאל בישראל, ובכלל השיח הפוליטי הישראלי, צריך להסתובב סביב נתניהו. אני מעריך את נתניהו והכול בסדר, אבל אני לא מגדיר את עמדותיי רק ביחס למה אני חושב על מצבו המשפטי. אני מזדהה עם הרבה ערכים בליכוד ומכבד את הציבור שתומך בה ואת זה שמי שעומד בראש התנועה הוא נתניהו, אבל לא הצטרפתי למחנה בראשות נתניהו. אני יכול להצטרף לתנועת הליכוד".
פולקמן בן ה־43, יו"ר סיעת כולנו, קידם בכנסת ה־20 עשרות חוקים. עיסוקו העיקרי בארבע השנים האחרונות היה בוועדות הכספים והחוקה, אך יותר מכול הוא מזוהה כסמן המרכזי והליברלי יותר של סיעת כולנו או מה שנותר ממנה בכנסת האחרונה. הוא היה הפנים של כולנו במאבק נגד צמצום כוחה של מערכת המשפט. גם משום כך הוא שימש כתובת להתקפות מצד כחול־לבן ומפלגות אופוזיציה אחרות, בעקבות הסכמתו להצטרף לקואליציית נתניהו ובהמשך אף לליכוד.
"יש לי עמדות חשובות בנושאי החוק והמשפט, וכל מה שמעניין את האופוזיציה זה איך אני יכול לעזור להם להפיל את נתניהו", אומר על כך פולקמן. "אני לא מוכן להיות חלק מהמשחק הזה. הם התלהמו כי הם בנו על זה שאנחנו נפיל את נתניהו. זו מעולם לא הייתה כוונתנו. גם לפני הבחירות אמרנו שאנחנו תומכים בנתניהו".
במהלך כהונתה של הכנסת ה־20, כולנו אתגרה את ממשלת נתניהו לא מעט. היא התנגדה לפסקת התגברות רחבה ולחוק היועמ"שים, הקשתה בדיונים על חוק הלאום וחוק ההמלצות, ובלמה את החוק הצרפתי ואת חוק נאמנות בתרבות של רגב. "אתגרנו, אבל לא במובן האישי", אומר פולקמן. "העמדות האלו לא השתנו, לא אצלי ואני בטוח שגם לא אצל כחלון. צריך לראות איך לא מתקיפים את שומרי הסף, ואיך לא שופכים את התינוק עם המים בשינויים במערכת המשפט".
פולקמן חושף כי במקרים לא מעטים כולנו הוציאה עבור נתניהו את הערמונים מהאש. "בלמנו חוקים מסוימים בתיאום עם ראש הממשלה. ברוב יוזמות החקיקה שבהן הייתי הסמן הלעומתי, הדברים היו על דעתו. גם ראש הממשלה ברוב הנושאים רוצה לראות את הדברים פועלים באופן ממלכתי ומאוזן. הוא מבין שאסור לממשלה להיסחט על ידי הגורמים הקיצוניים מאף צד. הרבה יותר מפעם אחת אני הייתי הצינור הנוח לבטא דברים שחלקם משרתים היטב גם את ראש הממשלה. ב־99 אחוז מהמקרים שבהם שמתי גבולות לקואליציה, זה לא הפריע לראש הממשלה אלא סייע לו".
גם מאבקה למען מעמדה של מערכת המשפט, וגם היוזמות והחוקים של כולנו בתחום החברתי, לא הניבו עבורה פרי במערכת הבחירות האחרונה. שישה מתוך עשרה מנדטים נדדו למפלגות אחרות, וכולנו נכנסה לכנסת ה־21 בעור שיניה. "אין ספק שיצאנו בתסכול מהבחירות האחרונות בעניין הזה", מודה פולקמן. "אני חושב שבמערכת הבחירות הזו אנחנו נראה יותר מתמיד שהפוזיציה שמפלגת כולנו הייתה בה, נחוצה. גם בנושא הממלכתי אין לי ספק שייכנסו לנישה הזו שחקנים, חלקם ציניים כמו בנט, שידבר על ממלכתיות למרות שלא עשה שום דבר מזה כשהיה בפוליטיקה. הדבר המעניין הוא הדיאלוג שקיים בתוך מחנה הימין. יש שם קונפליקט גדול בין שמרנות לליברליות, ולדעתי מדינת ישראל צריכה את הקול שאנחנו הרמנו, שאומר שוק חופשי ולא התנערות מאחריות חברתית. לתת קונטרה לפייגליניזם שפושה במחנה הלאומי".
עבור מבקריה של כולנו משמאל, כולנו בגדה במחויבותה לבוחרים להמשיך ולהגן על שלטון החוק. כחלון דחה את ההאשמה הזו באומרו שלא קיבל די כוח מהציבור, אך פולקמן טוען כי כולנו תישאר עקבית גם בנושא הזה, גם עם ארבעה מנדטים וגם מתוך הליכוד: "אמרנו שצריך לעשות הסדרה מחודשת בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. כולנו אומרת את זה כבר תקופה ארוכה וזה נאמר לציבור לפני הבחירות, כולל קידום פסקת ההתגברות, ולכן אין פה זיגזג. האמירה שלנו היא שההסדרה הזו צריכה להיעשות בצורה מידתית. בסוף מציאות פוליטית שמייצרת אווירה שיש בה רק חלופה שלטונית אחת, מסוכנת להיווצרות מצב של עריצות הרוב.
"ליברמן ניסח את זה יפה. השמאל לא יהיה בשלטון בדורנו, ואני שמח על כך. אבל כשיש לך חלופה שלטונית אחת נוצר מצב כמו שהיה בתקופת מפא"י, כשהייתה תחושה שיש רק אותם ואין בלתם. לכן האמירה העקרונית היא שעל הדרג הנבחר חייבים להיות איזונים. שדמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, היא שלטון האיזונים והבלמים. אכן הופרו האיזונים וצריך לתקן אותם, ואמרנו שיש מקום לשינויים, כולל מול בג"ץ, אבל לא בביטול האיזונים והבלמים. בסוף גם המחוקק צריך לדעת שהוא לא כול־יכול, אחרת נוצרת שחיתות ונוצרת עריצות. זו תפיסת עולם לאומית ממלכתית שהייתה מקובלת בענק, אולי עד העשור האחרון, גם בליכוד".
דין וחשבון לאימא
עם כל הכבוד לקלחת הפוליטית, האירוע הטרגי של מערכת הבחירות האחרונה מבחינת פולקמן איננו הצטמקות מפלגתו אלא מותה הטרגי של אמו. ב־5 בפברואר הגיעה נעמי פולקמן ז"ל להתנדב במטה כולנו בתל־אביב. לפני שיצאה מהמקום עוד הספיקה להצטלם עם משה כחלון, ואז נדרסה למוות על ידי משאית. פולקמן האָבל, בן יחיד לאמו, היה מוכרח לשוב למערכת הבחירות שהייתה אז בעיצומה. רק בשבועות האחרונים הוא חוזר להתמודד עם האובדן, גם במישור המעשי.
"ברמה הטכנית היו המון דברים שלא יכולתי להתעסק איתם בכלל במערכת הבחירות", הוא מתאר. "היו המון אנשים שהייתי צריך לדבר איתם ודברים שנדחו, ועכשיו אני עושה חלק מהדברים האלה. כולל העובדה שיש לי ערימות של חפצים בבית, כי היא גרה בדיור מוגן ותוך כדי מערכת הבחירות היינו צריכים לפנות את הדירה שלה. עכשיו מונחים אצלי בחדר העבודה ציורים מהקירות שלה, ואני לא יודע מה לעשות עם זה. ויש את העיבוד הרגשי, שרק עכשיו אני יכול להתחיל.
"יש מחשבה מה היא הייתה אומרת על כל הסיטואציה הזו. היה לה מאוד חשוב שאני אצליח בדברים שאנחנו עושים, וזה לא כל־כך קרה. אולי מזל שהיא לא ראתה את כל זה (ההתרסקות של כולנו; שא"כ). תקופה של אי־ודאות ושינויים מקצינה עוד יותר את תחושת הלבד שלי, וממילא אין לי משפחה ממש חוץ מהמשפחה הגרעינית שאני יצרתי. קודם הייתי צריך להסביר דברים לאימא שלי, ששאלה למה אתם עושים ככה ומה עשית, ועכשיו בגדול אף אחד לא שואל אותי אפילו את השאלות האלה".
אם היא הגיעה להתנדב במטה, אני מניחה שהיא הייתה כמובן בעד הבן שלה אבל גם תמכה בכחלון.
"לא יודע כמה היא התעמקה בנושא של ימין ממלכתי, אבל היא כן הייתה רגישה לסגנון. היא מאוד כיבדה, ותמיד אמרה לי 'איך כחלון הולך כל שישי לאימא שלו ואתה לא'. אם הייתי מתנהג בצורה גועלית למישהו בטלוויזיה, בסוף הייתי צריך לתת דין וחשבון לאימא שלי. אנחנו מפרידים היום בין אידיאולוגיה להתנהגות, אבל בסוף אפשר לייצר מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות ולא להשפיל. היא ראתה בכחלון בן־אדם שיכול להיות מנהיג ציבור ולעשות מה שהוא עושה במאור פנים ובכבוד, בלי להשפיל את היריב. זה הדבר שהיא הכי התחברה אליו. היא אמרה לי לא פעם שהפוליטיקה היום היא מקום כל־כך מגעיל. הדברים שלה צפו אצלי במערכת הבחירות כשראיתי מה מפלגות אחרות עושות, והייתי חושב על זה שהיא בטוח לא הייתה מרשה לנו לעבוד ככה. אנחנו יודעים לנצח ולהילחם, אבל לא הכול לגיטימי ולא הכול עושים".
בימים אלה מונחת בפני בית הדין של הליכוד עתירה של חברי כנסת נגד השריונים המסתמנים לפולקמן ולחברתו למפלגה ח"כ יפעת שאשא־ביטון, כחלק מהריצה המשותפת של המפלגות. מיכל שיר ואריאל קלנר, שנבחרו מטעם הליכוד לכנסת ה־21, תובעים להותיר בידי כולנו שני מקומות בלבד ברשימה כדי למנוע את הפגיעה בהם. בליכוד יש הסבורים שארבעת השריונים שקיבל כחלון הם מחיר מופרך נוכח חוסר הסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה בריצה עצמאית בבחירות הבאות.
"אני יכול להבין למה כמה אנשים חושבים כך, אבל נתניהו להבנתי חושב אחרת. ארבעה מנדטים זה אירוע נקודתי", אומר פולקמן. "אנחנו מפלגה שהוכיחה את עצמה ושיושבים בה אנשים עם קבלות, וזה לא שהליכוד עושה לנו טובה. הליכוד מפלגה מפוארת, אבל כולנו שווה את משקלה. ברגע שייחתם הסכם, כחלון יגדיר את גבולות השותפות עם הליכוד".
פולקמן איננו תולה את האשמה בפירוק הממשלה ובהובלת המדינה לבחירות רק ביו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. "לאורך רוב המו"מ הבנתי את הגבולות שהוא רצה להציב, אבל לא הבנתי את ההליכה מעבר לסף. הבנתי את הרצון שלו לייצר איזון, אבל עד צוהרי יום רביעי (שבסופו פוזרה הכנסת; שא"כ) עוד ישבתי על טיוטות ההסכם הקואליציוני של כולנו כי לא האמנתי, מהיכרותי עם סוגיית הגיוס והידיעה שהבעיות הן פתירות, שנלך לבחירות. אני לא יכול להבין בעניין הזה את ליברמן, וגם חייב לומר שהדברים לא נוהלו מספיק טוב ובזמן מהצד של הליכוד".
אתה מדבר על הדחיינות.
"נכון. בשל שני הדברים האלה, מדינת ישראל משלמת מחיר כבד מאוד. אנחנו ניסינו לפשר ולמנוע את זה. אני בהחלט לא חושב שהבחירות האלה הן גזירה משמיים".
פוליטיקה מקוטבת
לאחר שהניסיונות להקים קואליציה עלו בתוהו, הכנסת החדשה תמכה בפיזורה ברוב גדול של 74 ח"כים. בשעה שהקואליציה כולה הצביעה בעד בחירות חדשות, יו"ר סיעת כולנו נעדר באופן מפתיע ובולט ממקומו במליאה. מבחינתו, זה היה אקט של מחאה. "הטרגדיה הכי גדולה של הפוליטיקה הישראלית היום היא שמהמושג 'שותפים טבעיים' נשאר 'שותפים בלעדיים'. אני אומר לך ככלכלן שמאמין בתחרות ובשוק חופשי כדי לשפר את התוצאה לאזרחים – אם יש מערכת פוליטית שכל מה שהיא יודעת להגיד הוא שיש רק חלופה אחת לקואליציה, זה סוף היכולת לייצג באמת.
"אני לא אומר את זה כי רציתי מישהו אחר מהאופוזיציה שיהיה ראש ממשלה, אני אומר את זה כי לא יכול להיות שהמסר לאזרחים הוא שיש רק חלופה אחת, ואם אין אותה אז אין ממשלה בישראל ונעשה שוב ושוב בחירות עד שהיא תקום. זו אמירה נוראית שלא רציתי להיות חלק ממנה. אני לא הייתי מצביע נגד הקואליציה אבל חשבתי שכאמירה ציבורית לא נכון לפני שמוצו כל האפשרויות להגיד לציבור 'אם ההרכב הזה לא ניצח הולכים לבחירות'".
ננזפת על ידי כחלון?
"לא הפתעתי את כחלון. דיברנו על זה. הוא סבר שאנחנו בהתנהלות הקואליציונית מתוך סיכומים, אז נכון שאצביע יחד עם כולם. הבהרתי את עמדתי למה מדובר במהלך בעייתי. זה לא שהוא שמח, אבל זה מה שקרה. אני אף פעם לא עשיתי דווקא, ולבסוף לא היה לזה מחיר גדול מבחינתו".
הבחירות שפולקמן רצה כל־כך למנוע היו גם בידיים של עמיתו לשעבר למפלגה, יו"ר העבודה אבי גבאי, שכמעט השלים את המנדטים החסרים לקואליציה. לפולקמן אין טענות כלפיו אלא כלפי המערכת הפוליטית בכלל שהפכה חד־ממדית: נתניהו או לא נתניהו. "אני לא שופט אדם על יבלותיו עד שאני לא הולך בנעליו", הוא אומר בהתייחס לגבאי שהודיע שלשום על פרישה מהחיים הפוליטיים. "צו השעה במערכת הפוליטית הישראלית הוא לייצר במרכז שותפים שלא הופכים את חזות כל השיקולים שלהם ל'כן נתניהו, לא נתניהו'. 90 אחוז מהזמן, עד פרוץ השלום, אנחנו יכולים לשתף פעולה. זה לא קורה, כי חזות הכול זה נתניהו. גם בתוך קואליציית ימין יש הבדלים מאוד גדולים, אז זה אומר שלא יכולה להיות קואליציה שבה יושב בצד אחד סמוטריץ' ובצד שני ליברמן? האירוע הוא לא גבאי, האירוע הוא שמשני הצדדים מייצרים אווירה של אין אופציות. אני לא רואה את מרצ מצטרפת לקואליציה איתנו ועם הליכוד, אבל האם אני רואה את תל"ם עושה את זה? כן. בתנאים מסוימים הם יכולים להצטרף, ואז יש אוויר לנשימה מול ליברמן, ליצמן וסמוטריץ' בדיונים הקואליציוניים, וככה כל אחד חוזר לגודלו הטבעי. ככה מנהלים קואליציה לטובת הציבור".
השאלה האחרונה שהכנתי נשמעת לי כבר מיותרת: האם אתה מתכוון להישאר בפוליטיקה?
"באתי לפוליטיקה כדי להשפיע, ויותר מתמיד אני חושב שבחרתי נכון בשותפות עם כחלון. כל עוד ארגיש שהשותפות הזו יכולה להתקיים ושיש אפשרות להשפיע, אני רוצה להיות במערכת הפוליטית. אני שמח על המחנה שאני חלק ממנו ואין לי נקיפות מצפון בשום רמה, לא על כחלון ולא על הימין. אז אני בוודאי לא הולך כרגע, אבל אני לא יודע מה יילד יום. כל עוד אוכל להיות חלק מהדרך הזו ולא לבגוד בעקרונות שלי, אשמח להמשיך".
