"לא בכל דבר בית המשפט צריך להתערב"

כאשר חוק לשכת עורכי הדין עבר בכנסת, ב־13 ביוני 1961, היו חברים בלשכה 2,700 עורכי דין מכל הארץ. "היו אלה השנים היפות של הלשכה, כי אחוות לוחמים אִגדה אותנו", כתב מאוחר יותר ראש הלשכה הראשון, ד"ר יהושע רוטנשטרייך, שכיהן בתפקיד למעלה מעשור. "אחרי 40 שנה של מאבק קמה לשכת עורכי הדין, האם תמלא את ציפיות לוחמיה ומייסדיה? על כך ישיבו הדורות שיבואו אחרינו", כתב. כשישים שנה חלפו מאז, לשכת עורכי הדין מונה כיום כ־67 אלף חברים, וקשה לומר על השנים האחרונות כי היו אלה שנותיה היפות. מצולקת לאחר פרשת אפי נוה, יתייצבו ביום שלישי הקרוב חבריה, עורכי הדין, בקלפיות ויבחרו את יו"ר הלשכה הבא.

הנושא שעמד במרכז הבחירות הקודמות, ב־2015, היה סוגיית משוב השופטים. יו"ר הלשכה דאז, עו"ד דורון ברזילי, החזיר לעורכי הדין את האפשרות לדרג ולבקר שופטים באמצעות משוב, עניין שעורר התנגדות חריפה וזועמת במערכת המשפט. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ומנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר גזרו עליו סוג של חרם ונמנעו מלהגיע לאירועי הלשכה. מנגד, המתמודד הטרי עו"ד אפי נוה הודיע כי בכוונתו לבטל את משוב השופטים, והחל לטוות קשרים משלו עם בכירי מערכת המשפט. נוה הפך לאופוזיציה חזקה במיוחד: הוא גייס לצדו את ראשי המחוזות, ולמעשה הקים לשכה אלטרנטיבית מקבילה. אפילו לכנס לשכת עורכי הדין באילת, מפגן העוצמה של יו"ר הלשכה, הקים נוה מקבילה משלו. כאשר הגיעו הבחירות, המהפך היה צפוי וידוע מראש: עם 62% מהקולות, נוה הביס את ברזילי.

נוה, שהצטייר כידיד מערכת המשפט ושגורמי ימין אף מצאו לנכון להזהיר מפניו במהלך מערכת הבחירות, הפתיע את כולם. הוא שבר מסורת רבת שנים ולראשונה כונן חזית אחידה עם שרת המשפטים מהימין, איילת שקד, בוועדה למינוי שופטים. עד אז, נציגי הלשכה עשו יד אחת עם השופטים והותירו את נבחרי הציבור חלשים. שיתוף הפעולה ההדוק בין השניים היה לצנינים בעיני נשיאת העליון דאז, השופטת מרים נאור. לעסקה הזו היו שני צדדים: היא אפשרה לשקד למנות מאות שופטים כלבבה, ובתמורה לכך קיבל נוה חסינות מלאה ממהלכי חקיקה נגד הלשכה ומצמצום בכוחה.

כוחו של נוה הלך והתעצם, ואז הגיעה הנפילה הגדולה. ראש הלשכה החזק והמעורב הסתבך בשתי פרשיות – אחת, קלה יחסית, של הברחת בת זוגו בנתב"ג; והשנייה, חמורה יותר, חשד למינוי שופטים בתמורה ליחסי מין. נוה נאלץ לפרוש. כמחליפו מונה ממלא מקומו עו"ד אבי חימי, המתמודד כיום על ראשות הלשכה מול עו"ד ציון אמיר.

המאבק בין שני המתמודדים הפך לסוער ויצרי בשבועות האחרונים, אך בין עו"ד חימי לעו"ד אמיר דווקא רב המשותף: שניהם סנגורים פליליים, שניהם מזוהים כימנים מתונים, מסורתיים, שניהם גדלו בפריפריה – חימי בקריית־שמונה ואמיר בשדרות – להורים עולים ממרוקו, ושניהם החליפו זה את זה בתפקיד יו"ר הוועדה המייעצת לשר הפנים בענייני פליטים. שוחחתי השבוע עם השניים כדי לשמוע מהם על חזונם ועמדותיהם בסוגיות שללשכת עורכי הדין יש השפעה עליהם.

"לשכת עורכי הדין היא גוף ציבורי חשוב לעורכי הדין ולאזרחי ישראל", פותח עו"ד אבי חימי בהצהרת כוונות, "והלשכה בראשותי תעמוד לימין עורכי הדין ולימין מדינת ישראל. כל מי שמכיר אותי יודע שאני פעיל בלשכה שנים ארוכות. בארבע השנים האחרונות אף הקמתי את מחוז מרכז בלשכה כדי לסייע ל־20 אלף עורכי הדין במחוז. הנגשתי את שירותי הלשכה לכל עורכי הדין בפריפריה של תל־אביב, מחדרה לגדרה. בנוסף הקמתי שתי ועדות קשר בעיר אלעד, בעיר מודיעין עילית וגם ביהודה ושומרון, והבאנו אליהן את מיטב המשפטנים. אלו מקומות שהלשכה לא הגיעה אליהם בעבר. זו הייתה משימה מרכזית שלי. אני אוהב אדם, עם זיקה עמוקה מאוד למסורת ישראל ולמשפט העברי".

"החזון שלי הוא להחזיר את לשכת עורכי הדין להיות גוף רציני שנמצא בקדמת הבמה", אומר עו"ד ציון אמיר. "להחזיר אותה לימים טובים יותר, להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך אותה לגוף שמייצג תפיסת עולם מגובשת, מקצועית וערכית, שמשמש פה לכל עורכי הדין ולציבור בכלל. גוף שקולו נשמע בסוגיות פנימיות בתוך הלשכה, וגם בסוגיות ליבה שמעסיקות את הציבור בישראל ושנוגעות לשלטון החוק, יוזמות חקיקה וערכים שקשורים להליך הוגן במערכת המשפט.

"לאחר שאבחר אקים מעין מועצת חכמים שבה יהיו חברים אישים בולטים במערכת המשפט, מהאקדמיה, שופטים בדימוס, יועצים משפטיים בדימוס ועורכי דין פעילים שיש להם רוחב אופקים. זה יהיה פורום שהוא אבן שואבת לדיונים ציבוריים. אחד הנושאים שברצוני להעלות שם ולתקן במערכת המשפט הוא חזקת החפות, ערך שנחלש בחלוף השנים".

 

כל אחד יכול

עד בחירתו של אפי נוה, לשכת עורכי הדין נשלטה על ידי אנשי שמאל ותומכי האקטיביזם השיפוטי. כך למשל, בין השנים 2011־1999 עמדו בראשות הלשכה ד"ר שלמה כהן, חבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, ויורי גיא־רון, פעיל לשעבר באגודה לזכויות האזרח. ברזילי לא נמנה עם החבורה הזאת, אך הם חישקו והחלישו אותו באמצעות המועצה הארצית של הלשכה, המונה 48 חברים שגם הם יעמדו השבוע לבחירה. גם בתקופת נוה, ששילב ידיים עם הימין, קולות השמאל בלשכה לא דעכו. כך למשל, הלשכה הביעה התנגדות לחוק הלאום.

עו"ד אבי חימי נולד ב־1959 בקריית־שמונה למשפחה דתית. הוריו התפרנסו מחנות דגים וגידלו את שבעת ילדיהם בדירת שני חדרים. בתיכון למד בפנימייה הצבאית בחיפה, בצה"ל שירת בגולני במשך שש שנים וסיים בדרגת סרן, ומשפטים למד באוניברסיטת תל־אביב. חימי הוא מעורכי הדין הפליליים הבולטים בישראל, ובין היתר ייצג את ראשי ארגוני הפשע שלום דומרני ואסי אבוטבול, את ראש עיריית קריית־שמונה ניסים מלכה, את השר לשעבר שלמה בניזרי ורבים אחרים. נשוי לחנה, ד"ר לקרימינולוגיה, מרצה ועובדת סוציאלית. הם מתגוררים בראש־העין ולהם שתי בנות.

עו"ד ציון אמיר (עמאר במקור) נולד במעברה ליד ירושלים, גם הוא למשפחה בת שבעה אחים. כשהיה בן שנה עברו לשדרות. אמו עבדה במפעל 'עוף קור', ואביו כשומר באתרי בנייה. בתיכון למד בפנימייה הדתית גבעת־וושינגטון. בגיל 16 שינה את שם משפחתו מעמאר לאמיר. הוא שירת בחיל האוויר ולמד משפטים באוניברסיטת בר־אילן. אמיר, מעורכי הדין הבכירים בישראל, ייצג את נשיא המדינה לשעבר משה קצב, את השר לשעבר גונן שגב, את ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, את איש הטלוויזיה דודו טופז ואת ראשי ארגוני הפשע אבי אבוטבול והאחים פריניאן. בנוסף ייצג במשפטים רבים נאשמים יהודים בטרור, ובהם חברי כנופיית ליפתא שביקשו לפוצץ את הר הבית ב־1984, עמי פופר שרצח שבעה פלסטינים בירי בזמן האינתיפאדה הראשונה, דרור עדני שהורשע בקשירת קשר לרצח יצחק רבין, אדם שזוכה מאשמת חברות במחתרת בת עין, קטין שהורשע ברצח מוחמד אבו־ח'דיר, ונאשם במעורבות בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא. אמיר היה נשוי לגליה, בתו של חבר הכנסת לשעבר אריאל וינשטיין, ולזוג שלושה ילדים משותפים.

חימי ואמיר, בבחירות האחרונות התמודדו על התפקיד ברזילי ונוה (נבעה במקור), ובבחירות הנוכחיות אלה אתם, שני ילדי פריפריה להורים עולים ממרוקו. אתם רואים בכך עדות לחילופי האליטות בישראל?
אמיר: "אני לא רואה בכך משמעות. זה אפילו לא רלוונטי ולא שייך לדיון. בתולדות ימי הלשכה היו שמות רציניים. המילה אליטיזם מייצרת קונוטציות שליליות. אני מסכים שצריך לעמוד בראש הלשכה אדם שמכיר את הוויות הלשכה ושיכול לאחוז חרב, אבל גם איש רחב אופקים ומשכיל שבידו השנייה ספר".

חימי: "מדינת ישראל שייכת לכולם, ואני וציון עדות לכך שבמדינת ישראל כל אזרח יכול להגיע לכל תפקיד. מעולם לא היו לי רגשי נחיתות, ואך טבעי שאחרי שלושים שנות עשייה בעולם המשפט והלשכה, אתמודד ואכהן כראש הלשכה. מה שיפה בעולם המשפט הוא שאבי חימי מקריית־שמונה וציון אמיר משדרות יכלו להגיע לקדמת הבמה. זו עדות למוביליות החברתית המבורכת שבמדינת ישראל. חלומות שוברים תקרות זכוכית".

עו"ד אמיר, הצהרת שבכוונתך להיאבק למען "העלאה דרמטית של רף הקבלה ללימודי משפטים". צעד כזה ימנע מאוכלוסיות חלשות להיכנס למערכת המשפט. מדוע לא לאפשר שוק חופשי בתחום?
"אני בא מהפריפריה ושם גדלתי, ואני הראשון שאיאבק בכל כוחי לטובת יצירת הזדמנויות טובות לכל אחד להתקדם ולהתפתח. אבל זו לא השאלה. כמו רופאים ומהנדסים, אנחנו רוצים שהטובים ביותר ייכנסו בשערי המקצוע, אחרת נופלות מרפסות. הטענה שהעלאת רף הכניסה תחסום אנשים מסוימים אינה נכונה. אנחנו רוצים שאנשים טובים יתקבלו, לא משנה מהיכן הם ומה הרקע שלהם. אני רוצה שינהגו בסטודנטים בהגינות. לא לקבל את כולם, כמעט ללא תנאי קבלה, ובסוף נכשלים בבחינות ומבזבזים זמן וכסף. זה פוגע ומבזה אותם. הנהגת הלשכה הכשילה אותם באופן מכוון. אני אציב חסמים בתחילת הדרך. גם שוק חופשי מחייב התערבות כאשר יש כשל שוק. אז אולי נבטל בכלל את מבחני ההסמכה? בסוף החוק קבע שהלשכה אחראית על הסמכת עורכי הדין. לכן אקדם לימודי משפטים לא רק במסלול של עריכת דין, אלא גם עבור משפטנים שאינם מעוניינים לעסוק בעריכת דין".

חימי מתייחס גם הוא לנושא: "יש לי כבוד רב למכללות. הן מאפשרות מוביליות חברתית, וזה דבר מבורך מאוד. אפעל לכך שכבר בסוף שנה א' יהיה מבחן של לשכת עורכי הדין בכלל מוסדות הלימודים, על מנת שסטודנט ידע בשלב מוקדם את מצבו ולא בתום ארבע שנים. בבחינות האלה יוצגו שאלות קשות אך הוגנות, כך שכל מי שייכנס למקצוע יכבד אותו".

שניכם מכהנים כיום בוועדה המייעצת לשר הפנים בענייני פליטים. כיצד אתם רואים את בעיית המסתננים הבלתי חוקיים בישראל?
אמיר: "תפיסת העולם שלי היא כמו במקורות, היחס לגר ולתושב כבעל זכויות. פליטים המגיעים לישראל מגיעים ממקומות עם קשיי פרנסה ומחיה, ולעיתים ממקומות בהם חייהם בסכנה. יש חובה משפטית, על פי אמנות בינלאומיות וגם על פי תפיסת המשפט שלנו, הערכים היהודיים וערכי היסוד של השיטה המשפטית, לנהוג בהם בהגינות רבה. אנחנו זוכרים שמנחם בגין קיבל וקלט קהילת וייטנאמים שצאצאים שלהם כיום משרתים בצה"ל והם אזרחים למופת.

"אנחנו חיים בעולם שבו המציאות מציבה אתגרים לכל מדינות המערב, עם גלי פליטים ממדינות שערכי דמוקרטיה לא נמצאים על סדר היום שלהם. מי שעומד במבחני עילות הפליטות, המדינות מחויבות לקלוט אותו. מי שלא, צריך למצוא פתרון. החברה הישראלית, הממשלה, הכנסת וגם בית המשפט אמרו את דברם. לא ממהרים לפגוע בזכויותיהם של הפליטים, יש אוזן קשובה ורצון גדול. הוועדה מאשרת מעמד פליט במספרים קטנים בגלל החוק. בנוסף, אנחנו מכירים את המצוקה הגדולה מאוד של תושבי דרום תל־אביב".

חימי: "זו סוגיה מאוד מורכבת. לעם היהודי יש סל ערכים שבו אנו מתייחסים בכבוד לפליטים ומבקשי מקלט. יחד עם זאת, המדינה שלנו קטנה ומתמודדת עם אתגרים גדולים, וחובתה לבחון היטב את הנכנסים בשעריה. מבקשי מקלט שעמדו בקריטריונים המשפטיים זכו לקבל מעמד פליט, ומי שלא עמד בסטנדרטים של המשפט הבינלאומי – לא קיבל. רק מעטים מקבלים. מדינת ישראל, כמו יתר אומות העולם, החליטו במסגרות בינלאומיות לתת הגנה זמנית למבקשי מקלט ממדינות שאם ישובו אליהן חייהם בסכנה. המדינה, כמי שמחויבת לערכים אוניברסליים, פועלת כך. במקביל ישנם מאמצים של הרשות המבצעת לטפל בסוגיה, כמו למשל בניית הגדר שהתעכבה יתר על המידה בשל ויכוחים בין המשרדים מי יממן. זה פגע מאוד באזרחים. לאחר שהוקמה, ויש שליטה על הנכנסים בשערינו, אני סבור שהמצב ישתפר והמדינה פועלת".

 

שיח בין הרשויות

נושא המסתננים מכניס אותנו ללב הוויכוח על האקטיביזם השיפוטי. הרשות המבצעת לא מצליחה לטפל בבעיה ובמצוקתם של תושבי דרום תל־אביב, בין היתר משום ששלוש פעמים בג"ץ התערב ופסל מתווים שהציבה לטיפול בנושא.

חימי: "סוגיית האיזונים בין שלוש הרשויות חייבת להישקל מעת לעת. הנתון המדאיג הוא ירידה באמון הציבור במערכת המשפט. יש ביקורת כלפי מערכת המשפט, צריכה להיות ביקורת, וחובה להשמיע אותה. כל שלוש הרשויות חייבות לשבת ולשוחח ולהגיע לקונצנזוס רחב. המשנה אומרת 'הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'. מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט דואגים לכך שנוכל לחיות בשלווה במדינה. אם נמוטט את המערכות הללו, נפגע בעצמנו. יחד עם זאת, לרשות המבצעת יש תפקיד חשוב וצריך לשקול את סוגיית האיזונים כל הזמן. אי אפשר לחוקק חוק מתוך ראייה צרה. מחר יכול להשתנות שלטון, ולא יהיו לאזרחים כלים דמוקרטיים להילחם נגד החלטות שגויות. הערכים שלנו בבסיס הם ערכים של אהבת הזולת, צדק חברתי ושוויון, ואלה הערכים שצריכים להוביל את כל המערכת".

אמיר: "בכל חברה בריאה ובכל דמוקרטיה בריאה מתקיים המתח שבין הרשויות השונות. כל רשות יש לה קנאות טבעית לטריטוריה שלה, והיא לא אוהבת שרשות אחרת פולשת למה שנתפס בעיניה כסמכותה שלה. לא השופטת אוהבת, לא המחוקקת ולא המבצעת. כל אחת רוצה לבצר את גדר הסמכויות שלה. מתווי המסתננים זו דוגמה טובה לקיום השיח הדמוקרטי בין הרשויות. יש ממשלה שרוצה להגשים מדיניות, יש כנסת שנחלצת לכך ויוזמת חקיקה מתאימה להגשמת המדיניות, ואז בא בית משפט כבלם ובוחן זאת. ובית המשפט, שאמון על עולם ערכים שחלק ממנו הוא הגנה על מיעוטים וקבוצות מוחלשות כמו פליטים ואפילו מסתננים, בא ואמר שאנחנו כמדינה שרוצה להוות אות ומופת, אור לגויים, לא יכולים לקבוע חוק שהוא לא סביר ועומד בסתירה לחוק יסוד. אני רואה בזה שיח בריא. עדיין יש ויכוח באשר לגבולות של ההתערבות. אני מקווה שיהיה חוק יסוד 'החקיקה' שיענה על שאלת הגבולות ויגדיר במפורש את הסמכויות. אילו חוקים, באיזה רוב ובאיזו ערכאה יוכל בית המשפט לבטל חוקים. אני אעמוד על כך שהשיח יהיה ענייני מכובד".

אתם מתחמקים מהשאלה. בין מחנה המשפטנים השמרנים, נניח פרופ' דניאל פרידמן, ובין מחנה האקטיביסטים שתומך בתפיסותיו של אהרן ברק, היכן אתם ממקמים את עצמכם? בקדנציה האחרונה אפי נוה העביר את הלשכה לצד שרת המשפטים השמרנית. אתם תמשיכו בקו הזה?
אמיר: "איזה מחנה אני? לפי העניין. הרבה פעמים מגדירים אדם אקטיביסט או שמרן, ואז ממנים אותו לתפקיד מסוים ופתאום מגלים שהאקטיביסט לא לגמרי כזה, והשמרן קצת ליברלי מדי. בשני המחנות יש אנשים טובים ורציניים, ולשניהם יש הוגים משפטיים חשובים. מרגע שמינית אדם לתפקיד כדי לקבל הכרעות, הוא תמיד יהיה מתון יותר מתפיסתו. המציאות האקדמית היא דבר אחד, ופרקטיקה היא דבר אחר לגמרי. אני חושב שהארץ צריכה להיות מלאת משפט, אבל לא בכל דבר בית משפט צריך להיכנס. ככלל, בית משפט צריך להימנע מכניסה לשיקולי מדיניות. צריך להיות אקטיביסט בהגנה על זכויות אדם של פרטים, על זכותו של היחיד לרווחה, ביטחון וחירות. בעניין השפיטות, גם אדם חכם כדאי שישתמש בשכל. גם כשהכול שפיט, צריך תבונה לאיזה שדה לא להיכנס. יש שדות שנראים כגבעת כלניות, ואז אתה מגלה שדה מוקשים. סביב פסקת ההתגברות יש דיון ער וקולני, ומשמשים בו בערבוביה טיעונים מן העניין ושאינם מן העניין. פסקת התגברות אינה מילה גסה מצד אחד, אך מצד שני צריך לנהוג בה בזהירות ולקבוע שתתקיים בתנאים של רוב גדול מאוד בכנסת".

חימי: "שר המשפטים החדש, אמיר אוחנה, היה קולגה למקצוע, איש רציני מאוד ואחראי. אני מכיר אותו ממסדרונות בית המשפט, שיתפנו פעולה בתיקים רבים. הוא איש ראוי בהחלט, אני מאוד מכבד אותו, ואנחנו נשתף פעולה ונקדם את האינטרסים של עורכי הדין ומדינת ישראל. בשנים האחרונות נבחרו שופטים נהדרים וטובים. שופטי העליון שנבחרו, דוד מינץ ויעל וילנר למשל, הם שופטים מעולים. הם הצטרפו אל שופטים כמו הנדל וסולברג, כך שההטרוגניות בבית המשפט גדלה וזה דבר חשוב מאוד. ההטרוגניות מחויבת המציאות. יש הרבה שופטים טובים מכל המגזרים, ומינוי שופטים מגוונים יביא לחיזוק מערכת המשפט.

"שקד הייתה שרת משפטים מעולה שפעלה בכל חזיתות המשפט, והיא ראויה לכל שבח. אני אסיר תודה לה. הבסיס שלי הוא מדינה דמוקרטית, וכל רעיון צריך לשקול ברצינות ובאחריות רבה. שאלת האקטיביזם היא לא עניין של ימין ושמאל. זו שאלה של איזו מדינה אנחנו רוצים, ואנחנו רוצים מדינה שלכלל הציבור הישראלי יהיה ביטוי בבית המשפט העליון באופן מלא. אחד מרגעי הילדות שהכי זכורים לי הוא אירוע הבחירות של מנחם בגין בקריית־שמונה, וההתרגשות מהנאום שלו. במאמרו 'השקפת חיים והשקפה לאומית', בגין מזכיר לנו ש'בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה'".

עו"ד חימי, אמרת בעבר שהדמות המשפטית שהכי השפיעה עליך הוא השופט מנחם אלון ז"ל שיצא נגד המהפכה השיפוטית. מנגד, תמכת במינוי שופט העליון בדימוס יורם דנציגר כנציג הלשכה בוועדה למינוי שופטים, והענקת בכך יתרון לשופטים. השבוע הודיע ארגון פרקליטי המדינה שהוא תומך בך בבחירות. בהנחה שאין מתנות חינם, מה הבטחת להם בתמורה?
"זה נכון, השופט אלון השפיע עלי ביותר. הייתה בו מידה גבוהה מאוד של חמלה לצד שכל משפטי חריף, והוא השופט הראשון ששילב את המקורות והמשפט העברי בפסיקות שלו. אני גדלתי על ערכי המשפט העברי, וכשאהיה יו"ר הלשכה התחום הזה יתרחב בקרב עורכי הדין. לארגון הפרקליטים לא הבטחתי דבר, ואין בינינו שום הסכם. הם תומכים בי משום שהם מכירים את תפיסת העולם החברתית שלי. אנחנו יריבים בבית המשפט, אבל עמיתים למקצוע. באותה מידה גם סיעת 'אמונה במשפט' הכריזה שהיא תומכת בי. לגבי השופט דנציגר, לפני שמונה לעליון הוא היה 28 שנים עורך דין ואף התמודד בבחירות ללשכת עורכי הדין. לאחר שפרש, אני רואה בו נציג ראוי שלנו. בכל מקרה, אחרי הבחירות אכנס את חברי המועצה שתיבחר, לרבות סיעת 'אמונה במשפט', נשלב זרועות ונקבל החלטה בנושא".

 

שמרנות מתונה

שני המועמדים לראשות הלשכה מזוהים כאמור כימנים מתונים וכמי שמוכנים לבחון את ההצעות השונות לתיקון מערכת המשפט, אולם לא את אלה הנרחבות. למועצה הארצית מתמודדות לא פחות מ־21 רשימות, שרק שתיים מתוכן מזוהות כימניות ובעלות תפיסה משפטית שמרנית. הגדולה והמשמעותית שבהם היא סיעת 'אמונה במשפט', ולצידה הסיעה הקטנה יותר, 'יוזמה ללשכה וולנטרית'.

עורכי הדין, מסתבר, לא ממש מגלים עניין בבחירות ולמען האמת גם לא בלשכה עצמה. סקר שערכה בקרבם חברת 'דיירקט' בהזמנת סיעת 'לשכה וולנטרית' ושפורסם באתר מידה, מצא כי כ־57 אחוזים מעורכי הדין תומכים בהפיכת הלשכה לגוף וולנטרי שאין חובה להיות חבר בו כדי לעסוק במקצוע. 72 אחוזים תומכים בביטול חובת דמי החבר. למעשה אין צורך בסקרים, ודי לראות את שיעורי ההצבעה בבחירות ללשכה. שיעור ההצבעה בבחירות הקודמות עמד על כ־ 25% בלבד, ובבחירות הקודמות להן על כ־30%. נוה מונה לראשות הלשכה בתמיכתם של כעשרת אלפים מצביעים בלבד. גם סיעות המועצה הארצית נבחרו בבחירות האחרונות באמצעות כאלפיים קולות, חלקם קיבלו מאות בלבד. משמעות הדבר היא שכל קול קובע, וכל התארגנות עורכי דין מכריעה.

"המרוץ בבחירות האלה צמוד מאוד, שני המתמודדים באים מרקע דומה ובעלי עמדות דומות", אומר לנו עו"ד יצחק נטוביץ', המכהן כיו"ר סיעת 'אמונה במשפט' יחד עם עו"ד יוסף וייצמן. "התלבטנו עד הרגע האחרון במי לתמוך, אך בסוף הכרזנו על תמיכה באבי חימי. בבחירות האחרונות קיבלנו יחד עם החרדים ארבעה נציגים במועצה הארצית. הפעם, כשאנחנו רצים ברשימה אחת, אנחנו צופים לקבל לפחות שישה. אנחנו הרשימה הדתית, המסורתית והימנית היחידה, ולמעשה אין לנו באמת מתחרים. אנחנו רוצים לשכה יהודית דמוקרטית. עד שנכנסנו, לפני שמונה שנים, הלשכה הייתה דמוקרטית אבל בהחלט לא יהודית. בין אם זה בשירות לעורכי הדין הדתיים, כמו כנסים בלי כשרות, בלי התאמה לשבת ובלי שימת לב למשפט העברי, ובין אם זה בעמדות לאומיות. הלשכה הייתה בצד אחד מובהק של המפה הפוליטית. אנחנו בעלי אג'נדה משפטית ימנית שמרנית, כל אחד במידה כזו או אחרת. השמרנות המשפטית שלנו היא מתונה. אנחנו חושבים שצריך לעשות שינויים במערכת המשפט, אבל במינון נכון.

"השופטים בעליון הם המעולים שבמעולים, אבל כמו כל אדם, ברגע שאתה מקבל כוח אתה משתמש בו עוד ועוד. זה טבע האדם וזה בסדר, ולכן צריך לשים לכך גבול. אם בית המשפט מבטל חוק, אז צריך לתת לכנסת ברוב מסוים להשיב את החוק בפסקת התגברות. צריך גם לקבוע באיזה רוב של שופטים יוכל בג"ץ לפסול חוק. תמכנו בחלק מהמהלכים והאמירות של שרת המשפטים שקד, אבל לא בכולם. בקדנציה הבאה אנחנו רוצים לקבל השפעה גדולה ביותר בוועדה למינוי שופטים ודיינים. היינו משפיעים עד כה אבל אנחנו רוצים להיות המכריעים, ולשם כך אנחנו זקוקים ליותר כוח".

לדעתכם חימי ימשיך את ההסכם של אפי נוה גם עם שר המשפטים הימני הבא, ויתמוך במינוי שופטים שמרנים?
"בין חימי לאמיר אין הבדל מאוד גדול בשאלות הללו. שיתוף פעולה עם שר המשפטים יכול לחזור על עצמו. זה יהיה תלוי לדעתי בעיקר בשר המשפטים הבא. תראה, כדי להיבחר ליו"ר הלשכה אתה חייב גם קולות של השמאל, ולכן המסרים שלהם עמומים. השאלה היא מה יהיה אחרי הבחירות, ולכן חשוב שתהיה סיעה ימנית גדולה וחזקה שתשפיע עליהם. מדובר בשני מתמודדים דומים עם סיכויים דומים, ובניגוד לעבר, בבחירות האלה הכול פתוח".