שבועיים אחרי צרור היריות שהחריד כאן את שלוות הקיום, עיני חוות־גלעד נשואות לישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב. אז, מקווים כאן מאוד, תעלה הסדרת היישוב על השולחן. חמישה ימים לאחר שחוליית מחבלים רצחה מטווח קצר את הרב רזיאל שבח, מאות מטרים משערי החווה, כבר הניח שר הביטחון אביגדור ליברמן על שולחן מזכירות הממשלה הצעת מחליטים להסדרת המקום כיישוב במועצה האזורית שומרון. הדיון בנושא נדחה בשבוע בשל ביקורו של סגן הנשיא האמריקני, ובחווה ממתינים.
"האירוע הזה הוא לא אירוע אישי שלי, הוא אירוע לאומי", אמרה השבוע יעל שבח, האלמנה, בהודעה לכלי התקשורת. "ובשבילי, נחמה אמיתית תהיה יישוב הארץ ואישור חוות־גלעד כיישוב חוקי מן המניין. אני קוראת לראש הממשלה לאמץ ביום ראשון הקרוב את החלטת שר הביטחון ולקדם את העניין הזה שנקבל כבר אישור סופי. זו תהיה נחמה על רצח בעלי היקר רזיאל שבח, ה' ייקום דמו".
בינתיים, ביום שני בערב, למרות ההבטחה שכבר ניתנה להסדרת חיבור החשמל, הוא נופל שוב ושוב והחושך והקור לא מאחרים לבוא. "הממוצע הוא חמש־שש נפילות בכל ערב חורפי", מספרים התושבים המתורגלים. "בכל פעם שיותר מדי מכשירים דולקים, זה נופל".
41 משפחות שלהן 117 ילדים מתגוררות כיום בחווה, ועשרה רווקים. חוות־גלעד הוקמה בשנת 2002 בידי איתי זר, על שם אחיו הבכור גלעד זר, קב"ט המועצה האזורית שומרון שנרצח בצומת ג'ית הסמוכה כמה חודשים לפני כן. איתי ורעייתו בצי היו אז זוג צעיר עם ילד. הם החלו את המגורים במקום באוהל, בחווה שהחליטו להקים על אדמות שרכש שם אביו, משה זר, כבר בשנות השמונים.
באוקטובר של אותה שנה, במוצאי שבת סגרירי, נערך שם הפינוי הגדול הראשון. דחפורים הרסו אז את מבני המגורים הספורים ואת הסככה החקלאית שהוקמה במקום. העימותים נמשכו אל תוך יום ראשון, כשהשוטרים המפנים היו נטולי תגי זיהוי, בהוראת מפקד מחוז ש"י באותה תקופה, ניצב שחר איילון.
בשנים הבאות ידעה החווה עוד הריסות ועימותים – עם שכנים פלסטינים ועם כוחות הביטחון. אבל מלבד זאת הייתה גם התפתחות משמעותית והתבססות. עם זאת, למרות המאמצים הפוליטיים המתמשכים, הסדרה רשמית נראתה רחוקה.
כיום הזוג זר הם הורים לשמונה ומתגוררים זה שלוש שנים וחצי בבית אבן מטופח שבנו כאן, עם אח מחממת ובריכה בחצר. בשעת לילה זו כמה מהשכנים הצעירים מתאספים לצפות יחד בסדרת טלוויזיה במערכת הקולנוע הביתי. "כל החבר'ה האלו הגיעו לכאן בגיל 15. היום הם בוגרים, אחרי צבא. זה עולם אחר לגמרי מהסטיגמה שהודבקה לחוות־גלעד", אומר זר.
בימים האחרונים הוא מקיים קשר רצוף עם פוליטיקאים, במטרה לוודא שהצעת ההסדרה תעלה וגם תאושר. "כולם משדרים לנו שזה חיובי, אנחנו מקווים לטוב".
מבחינה קהילתית, אתם מוכנים למהפך ממאחז ליישוב מסודר?
"חוות־גלעד הוקמה כבר מההתחלה כמקום ששואף להיות יישוב", משיבה בצי. "איתי הצהיר על זה מהיום הראשון שעלינו לקרקע". ואיתי מוסיף: "יש לנו מזכירות נבחרת, מזכיר בשכר, ספרייה, מעון, שני גנים, רכזת קהילה, רכזת נוער, דואר, חוגים. יש הכול".
"היינו כחולמים"
לפני כחצי שנה מכרו איתי ואביו את האדמות של אביו בחווה ליזם הנדל"ן זאב אפשטיין, והוקמה חברה נדל"נית בשם "כרמי גלעד בע"מ", שכבר עמלה על תוכניות פיתוח הזקוקות לאישור המועצה האזורית והמנהל האזרחי. על פי התוכנית אמורות להבנות כאן 160 יחידות דיור. "היזם הגיע לכאן בגלל אידיאולוגיה וגם בגלל עניין עסקי. הוא בטוח כמונו שהפוטנציאל של חוות־גלעד הוא אדיר".
למה היית צריך יזם חיצוני?
"לא רציתי שאנחנו ננהל את זה. אחרי הכול אני גר פה. אין כמו גורם פרטי שרואה את הפוטנציאל ורוצה להתקדם בלוח זמנים מהיר כדי לעשות טוב למקום. החוזה מדבר על הסדרת מגרשים ופיתוח, מגרשים בני חצי דונם. נראה, אולי עכשיו כשתהיה הסדרה ואפשר יהיה לקחת משכנתאות, יימכרו בתים".
במהלך ימי השבעה על הרב שבח ז"ל עבדו במקום כלים כבדים והכשירו כבישים שחיכו שנים לסלילה. "אותנו, שהתחלנו פה באוהל, זה מדהים", אומרת בצי. "היינו כחולמים. גם הבית שאנחנו גרים בו הוא סוג של נס. מצד שני, זה גם מאוד מורכב לכולם פה, כי ההתפתחות המואצת הזו קרתה עכשיו בגלל הרצח של הרב רזיאל. כאילו משהו בדי־אן־איי היהודי מרגיש שמגיע לו רק כשנשפך דם. הרי מה השתנה מבחינת המנהל ומבחינת היועצים המשפטיים? אמריקה היא אותה אמריקה, מדינת ישראל אותה מדינת ישראל. רק כשקורה אסון מתירים לנו את ההתיישבות כאן".
זר מודה כי המעבר ממעמד של 'מייסד' לתושב רגיל ביישוב, לא תמיד היה פשוט. "היה לי מאוד קשה. לפני ארבע שנים בצי אמרה לי או אני או המזכירות, כי לא היו לי חיים. אני מודה שהיה לי קשה לתת את המושכות".
בצי: "כשאתה מקים מקום בכוונה שהוא יהיה יישוב, אתה יודע שאתה הולך להיות אחד מהחבורה. יש פה הצבעות והרוב קובע. היו שנים שבכוונה לא היינו בעשייה, כי היינו צריכים שקט. זה כמו ילד. את הכי נהנית לראות אותו גדול ועצמאי ומקבל החלטות. אני חיכיתי לזה שאיתי יהיה פה רק אחד מהיישוב. היו שנים של לחץ. גם אם היינו נוסעים לטיול תמיד היו מתקשרים, תמיד היו בעיות. עכשיו עוד אנשים עושים, והם עושים יותר טוב. יש לנו מזכירות מדהימה עם מרץ ונכונות ומנהיגות. היה לנו שלב בהתבגרות, בין יישוב שהוא משפחה ובין יישוב גדול, שהיה לא פשוט. המעבר בין שמונה משפחות לעשרים משפחות היה משמעותי. כבר לא ברור שאוכלים יחד סעודה שלישית בכל שבת למשל. אבל זה מה שרצינו שיקרה".
איתי: "בסדרה הטלוויזיונית שצולמה כאן, 'שליחי הא־ל', ראו את הפוליטיקות הפנימיות שיש פה כמו בכל מקום. היו מאבקי כוח. אינטריגות, היעלבויות. אבל כל זה מאחורינו".
בצי: "יש פה קהילה נדירה. מצד אחד באו לפה אנשים שהיו צריכים מרחב, ומצד שני מי שרוצה ימצא את היחד. יש פה מרחב, גם בנפש. האנשים נהדרים, וגם המיקום הגיאוגרפי מושלם. אנחנו מרכז הארץ מבחינתי".
איך תיראה חוות־גלעד בעוד 15 שנה?
"יהיו פה 200 משפחות, יישוב לכל דבר ועניין".
לא נקמה, תקומה
אילנה שמעון, אם לשמונה המתגוררת בחווה כבר 11 שנה, מרכזת את התרומות המגיעות למקום. "אני בקשר עם אנשים מכל רחבי העולם, אנשים מסייעים לנו המון כדי שנוכל להתפתח. אבל אני שואלת, זה נורמלי שיישוב שלם חי מעזרה של אנשים פרטיים? חיים כאן אנשים שיש להם כוחות נפש להקים יישוב, אז תנו להם. תסדירו. אנשים פה עברו קשיים רבים. לחיות בלי מים, בלי חשמל, בלי כבישים. זה מאוד לא פשוט. אלו החלוצים התנ"כיים של ימינו. גם האסון שעברנו מגלה שוב את החוסן של הקהילה. גילינו עד כמה היא מחבקת בלי לחנוק.
"אין באמת כפרה ואין נחמה לרצח של הרב רזיאל. אבל הסדרה היא התשובה הנכונה. אני מקווה שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל הפוליטיקאים את האומץ ואת התבונה הנכונה לעשות זאת ומהר. אנשים באו לכאן להתיישב בארץ לא זרועה. הם רוצים חיים פשוטים, אבל בסופו של דבר כולם צריכים יישוב הדעת ורוגע לדעת שהכול כאן מוסדר ושאנחנו יישוב ככל יישוב אחר".
היא ובעלה יהודה עברו לכאן מירושלים. "הגענו מדירה גדולה ויפה, היינו בורגנים לגמרי. אמא של יהודה אמרה שלא נראה לה שנשרוד פה יותר משלושה חודשים. בחצי השנה הראשונה באמת היה לי קשה מאוד. אבל רוח מיוחדת כמו זו של חוות־גלעד אין בשום מקום אחר. אנחנו גרים בגן עדן".
מזכירות היישוב מתכנסת מדי שבוע. היא מונה חמישה חברים ואת המזכיר אלדד נמני. בישיבה השבוע דיברו על רשימת צרכים יישובית גנרית לחלוטין, שכללה תקרה אקוסטית לגן הילדים וגביית מסים. נושאי הסדרה עולים בה פחות.
"בשבעה כל עם ישראל היה פה", אומר שלום דוד, יו"ר הוועד. "פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. יפה לראות את עם ישראל. כולם חיבקו, אהבו, הביעו את תמיכתם ואת צערם. בתקופה האחרונה ועדת הקליטה בעומס. אין פה בתים ריקים".
לדברי חברי המזכירות, "בשנתיים האחרונות הקהילה עברה תהליך משמעותי. בתחום הכלכלי עשינו מהפך. יש כאן ועדות שונות הפועלות לכל שכבות האוכלוסייה. למשל, במשך שנה שלמה הפעלנו פרויקט הורות לחיזוק המעמד ההורי. מבחינה כלכלית עברנו להתנהל כאגודה שיתופית, והניהול הכלכלי של היישוב מתבצע כנדרש. אנחנו מתקדמים צעד אחרי צעד".
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, מעריך שהסיכויים לכך שהצעת ההסדרה תעלה בממשלה ביום ראשון טובים מאוד. "25 שנה לא הקימו ביו"ש יישוב חדש באופן רשמי, עד היישוב שהובטח למפוני עמונה. אני מלווה את יעל שבח מאז אותו לילה לפני שבועיים. זמן קצר לאחר שהיא קיבלה את ההודעה הקשה, היא כבר ביקשה שיקברו את רזיאל בחוות־גלעד. גם היא וגם המשפחה דיברו בצורה אצילית במשך כל השבעה על כך שלא מדברים על נקמה אלא על תקומה. באופן אישי אני חושב שזו תשובה חשובה מאוד למוטיבציה של הטרור. הסדרת היישוב ופיתוחו חייבים להיות צמודים לפיגוע, כדי שיהיה ברור למי שרצח יהודים שהתשובה לכך היא יישוב חדש בשומרון".
אם מסדירים, מה זה אומר מבחינתך כראש מועצה?
"שאנחנו יכולים להתקדם עם תוכנית המתאר, והצעד הראשון יהיה לממש את הצהרת ראש הממשלה לחבר את החווה לחשמל ומים. אני מאמין ביישוב הזה ובקהילה. אני רואה אותו כיישוב גדול ומצליח, היישוב ה־33 של המועצה האזורית שומרון, שימשוך אליו חקלאים וגם הייטקיסטים".
