בפסיקה תקדימית, בית דין רבני קבע בשבוע שעבר כי הסכם קדם נישואים, שמטרתו למנוע סירוב גט, אינו מאפשר גירושים גם כאשר הם בהסכמה. פסק הדין ניתן כאשר בני זוג נשואים ניגשו לבית הדין בפתח-תקווה במטרה להתגרש וגילו שכדי לקבל את מבוקשם, עליהם קודם כל לבטל את ההסכם שהיו חתומים עליו.
"לא יוכל בית הדין לאשר לצדדים להתגרש – אף בהסכמה – כל עוד עומד בתוקפו סעיף המחייב את הבעל בתשלום קנס עקב סירובו לתת גט", כתב הדיין הרב דוד גורזמן. "בית הדין קורא לעורכי הדין ולערכאות המאשרות הסכמי גירושים לתת את הדעת לאמור לעיל, ולוודא שאין בהסכמי הגירושים, ואף בהסכמי הממון, תנאים העלולים לגרום בעתיד למניעת אפשרות לסידור גט".
בנתינת הפסק, שלל בית הדין למעשה את כלל הסכמי קדם הנישואים, אשר מטרתם למנוע סרבנות. ההסכמים נולדו כפתרון הלכתי למניעת סרבנות גט, באמצעות סנקציות כספיות על הצד הסרבן. הצדדים מתחייבים כי אם יסרבו לגירושים, יישאו בקנס. על מנת לאפשר זאת הלכתית, כלומר שהגירושים יתבצעו מרצון ולא מפאת הקנס, קובע ההסכם כי התשלום ייקבע כמזונות לאישה.
על פי פסיקתו של בית הדין, מכיוון שישנו איום לסנקציות במקרה של סירוב גט, הוא אינו יכול להיות בטוח שהבעל מעוניין להתגרש מרצונו חופשי, על אף שהוא עצמו מעיד שזו כוונתו. "כל עוד אין לנו ודאות גמורה שהסכמת הבעל לגירושים אינה כפופה לחשש המפעם בו מהאונס המוטל על צווארו", כתב הרב גרוזמן, "אזי, אף אם יצהיר ויאמר שנותן את הגט ברצון גמור אין בכך כלום, עד שלא תתבטל האפשרות… באופן מוחלט.
"על כן, כל עוד ניצב בפנינו הסכם מאושר, לפיו האישה יכולה לגשת להוצאה לפועל ולכפות על בעלה את קיומו, אזי הצהרת הצדדים כי הם מוותרים על ההסכם, והצהרת הבעל כי הוא נותן את הגט מרצונו הגמור – אין די בהן כדי להכשיר את הגט".
לרוב, הסכמי קדם נישואים מיועדים לאכיפה בבית המשפט, ולא בבית הדין הרבני. מדובר במנגנון שיוצר לחץ כלכלי על איש או אישה שמסרבים לגט, בכך שלאחר תקופת סירוב מסוימת, הם יחויבו לשלם לצד המעוניין בגירושים סכום משמעותי מדי חודש. ההסכם הפך לנפוץ בארצות הברית החל מסוף שנות ה-80, ורבנים רבים מחייבים זוגות לחתום עליו לפני שהם מוכנים להשיא אותם. גם בישראל, רבנים רבים מהציונות הדתית החלו לתמוך בחתימה על ההסכם בשנים האחרונות.
ארגונים העוסקים בקשרי דת ומדינה בישראל יצאו נגד החלטת בית הדין. "הדרישה לביטול ההסכם היא סכנה ממשית למוסד הנישואים במדינת ישראל", הגיב הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון 'עתים'. "חז"ל תיקנו את הכתובה, ה'הסכם' הראשון בתולדות העם היהודי, כדי להגן על נשים בהליך הנישואים ולדאוג להסדרת חיי הזוגיות – וכעת מנסים בתי הדין לפגוע באותה הגנה שביקשו גדולי הדור לתת.
הרב פרבר הדגיש את מה שלטענתו הייתה מטרת הפסיקה: "דרישת בית הדין אינה מחזקת את ההלכה, וכל מטרתה ביצור כוחה של הרבנות להכריע מי זכאי להינשא ולהתגרש. זהו תקדים שאסור לתת לו לעבור מתחת לרדאר, ומי שעתיד היהדות וההלכה חשוב לו חייב להזדעק נגד ניסיון השלילה של ההסכמים על ידי הדיינים".
גם ד"ר סוזן ווייס, מ'מרכז צדק לנשים', ארגון המייצג מסורבות גט, הגיבה לפסק הדין התקדימי ואמרה כי "התנגדותם של בתי הדין הרבניים להסכמים אינה פוגעת באפקטיביות שלהם, שכן הם ממילא נאכפים בבית המשפט האזרחי. אולם ההתנגדות מלמדת על גישתם הכללית של בתי הדין, שנוקטים פעם אחר פעם בגישות קיצוניות ומחמירות שלא מבקשות לפתור בעיות, אלא להערים קשיים על הפתרונות. גישת בית הדין תמוהה באופן מיוחד משום שהיא סותרת עמדתם של רבנים בכירים רבים שתמכו ותומכים בהסכם. יש להבין שהדרך היחידה הקיימת היום למנוע מראש תופעות קשות כמו עגינות וסרבנות גט היא לחתום על הסכם קדם נישואים וגם על תנאי בקידושין".
