שדה דב, רביעי, 16:08
בפינת הרחוב מול הכניסה לשדה דב ניצב בניין שנמצא בעיצומו של שיפוץ. כרזה ענקית התלויה עליו, שוודאי עלתה לא מעט, מתריעה מפני נזק של 12 מיליארד שקלים שייגרם אם יימנע פינויו של נמל התעופה. גם ברשתות החברתיות השאלה תפסה נפח. אחרי ביקור ושיחות עם נוסעים בנמל התעופה הקטן בצפון תל־אביב, נדמה שיש משהו מטעה בהד שנוצר. קשה שלא להבחין בפער בין הנושאים הנידונים בפינג־פונג התקשורתי, שנשלט בעיקר על ידי בעלי אינטרסים כלכליים משני צידי הדיון, ובין מה שמטריד את האזרחים הקטנים, בעיקר האילתים. הם יישאו בסופו של דבר בתוצאות ההחלטות שיתקבלו.
בן דיין, 35, אילת
קלפי: הצבעתי לזהות, ואין לי מושג למי אצביע עכשיו. אולי לליברמן, כפרס על שעצר את הכניסה של החרדים. לזהות הצבעתי כי לא היה עלה ירוק. תכלס, זאת חצי בדיחה, כי באמת לא משנה מה תצביע, בסוף ביבי ייבחר. זה נורא, הבזבוז הזה של הבחירות החוזרות. ולחזור עכשיו לכל הוויכוחים והשנאה. כל ערב שישי, כל יציאה עם חברים, זאת השיחה. ובזמן האחרון זה כבר לא נעים. או שאתה ביבי או שמאל, אין כלום באמצע. אין עם מי לדבר.
נתניהו: לא מת עליו. אני לא חושב שהוא לטובתנו אלא לטובת עצמו. רוב הפוליטיקאים ככה, אבל התחושה היא שהם לפחות מנסים להסתיר את זה. הוא, כבר לא אכפת לו. הוא יודע שיש לו צבא שגם אם הוא יירק לו בפרצוף, יצביע לו.
שדה דב: הניתוק באילת הוא קשה. מגיל 14 מבטיחים לנו רכבת בעיר, וכלום. אתה צריך להבין שהבעיה לא מתחילה בשדה דב אלא קודם, כי ביטלו את נמל התעופה בעיר. זו הפעם הראשונה שהגעתי דרך נמל התעופה רמון, וזה סיוט. הטיסה הייתה בשש וחצי והאוטובוס הראשון מאילת הוא בחמש וחצי. אז אני אקח את הסיכון? ברור שלא. הייתי צריך לקחת מונית במאה שקל. תשאירו לנו לפחות את הטיסות הפנימיות, ואת הבינלאומיות תיקחו לרמון.
גם שדה דב הוא סיוט. מי שלומד בתל־אביב או בבר־אילן, וכל מי שרוצה ללמוד משהו שהוא לא מלונאות, חייב לצאת מהעיר. זה יוצר מסלול מכשולים מעצבן. שלא נדבר על החולים. אני עובד בבית מרקחת ומטופלים אומרים לי שהם מיואשים. קח בחורה שעושה טיפולי פוריות, אתה מבין מה זה בשבילה להתחיל להיטרטר אחרי טיפול? אנחנו החור של המדינה ולאף אחד לא אכפת. מזל שיש לנו ים מטר מהבית, ואת האווירה שיש באילת. זה מתעלה על כל הבלגן.
אנה בלייכמן, 34, אילת
קלפי: הצבעתי לגנץ. אין לי מושג מה יהיה עכשיו, אבל אבחר כל מה שהוא לא ביבי. אני מנסה לא להיכנס לפוליטיקה כי אני לא סובלת את זה. אני יודעת שיש שחיתות בכנסת. נניח, הטבות בשווי אלפי שקלים לביגוד. בואו, באיזה סרט אתם חיים? יש כאן אנשים שלא גומרים את החודש.
נתניהו: אני מסתכלת על אשתו ומתעצבנת. היא ממש חוצפנית, עם כל מה שקרה עם המשפט שהיה עכשיו. אין לי בעיה שתכתוב את זה עם תמונה שלי ועם השם שלי. לדעתי היא מקבלת הרבה הנחות. אבל עזוב פוליטיקה, הפן הביטחוני מדאיג אותי יותר. שיהיו פחות חיילים שמתים בעזה, ושלא יצטרכו להיכנס לשם. ביבי היה פוליטיקאי מעולה, אבל הוא איבד את זה. הוא יודע לדבר ולסבן אנשים, אבל אני לא חושבת שזה מה שראש הממשלה צריך. מה שכן, אין אף אחד שיחליף אותו. אבל עדיין מקווים לשינוי.
שדה דב: תראה, אני לא בטוחה שאני נגד הסגירה והמעבר לנתב"ג, וגם לא נגד הסגירה של נמל התעופה באילת, שזה טירוף שיש כזה דבר בלב העיר. המלונות באילת צריכים איזה ניעור, עם המחירים המטורפים שלהם שיותר יקרים מלטוס לחו"ל. תורידו מחירים, ואנשים יבואו גם מנתב"ג ותחזור התיירות. הכי קל להאשים את כל העולם, אבל אפשר לפתוח את העיניים. נתב"ג צמוד לרכבת, שמגיעה כמעט לכל מקום. זה לא ששדה דב במיקום נורמלי מבחינת תחבורה ציבורית. הגעתי לשם בעקבות עבודה באבטחה במעבר גבול בטאבה. האילתים האמיתיים לא קוראים לי אילתית כי אני שם "רק" שמונה שנים.
לדור בודני, 23, נתניה ורפאל טוביאנו, 27, נתניה
קלפי: לדור: הצבעתי לש"ס. אני מאמין שהם עוזרים לציבורים החלשים בפריפריה, וזה חשוב. וגם רצינו לחזק את הימין. אבל אני לא מתחבר לאג'נדה של בנט. פעם בחרתי אותו, עכשיו הוא נראה לי קרקס. אני ימין מהבית, לא קיצוני בכלל, ויש לנו חברים ערבים בעבודה והם אחלה אנשים. אבל כן חשובה לי אהבת הארץ. אצביע שוב ש"ס, לא כי אני מת על אריה דרעי אבל כי הם כן יעזרו לפריפריה.
רפאל: אני גם הצבעתי ש"ס, מאותן סיבות. אני מחובר לדת.
נתניהו: רפאל: אני בקושי רואה חדשות ופוליטיקה. מבזבזים פה את הכסף שלנו חופשי.
לדור: מלחמות אגו בצמרת גרמו לבחירות האלו. משחקים עם העם. לא אומר לך ביבי או ליברמן, אלא כולם כקבוצה. אף אחד לא חושב עלינו. אני לא מעריץ את נתניהו אבל אני לא רואה אופציה אחרת. גנץ, משהו בכריזמה שלו לא מושך שם. על לפיד אין מה לדבר, אני לא רואה איך אפשר להתחבר למישהו אחרי שהוא מנחה בערוץ בידור. אבל ביבי פגע באמינות. לפני הבחירות אמר שילך למשפט ולא יפחד, ועכשיו עושה משחקים. אבל שוב, אני בוחר ימין.
שדה דב: לדור: אתמול ראיתי כתבה שזה שטח פרטי ואנשים רוצים לבנות פה. אני מבין את הפחד של האילתים. אם הייתי צריך להגיע לנתב"ג, הייתי חושב פעמיים ואולי גם מעדיף כבר לטוס לחו"ל. כל הטרראם של להיכנס לנתב"ג והביטחון והכול, זה שיקול. אני יודע שזה פסיכולוגי אבל זה מה שיקרה. אנחנו עכשיו בדרך למסיבת רווקים באילת, שכרנו איזו וילה, נלך לים. אתה מוזמן אם בא לך, באמת.
ויקטור ארתופוך, 32, אילת ואוקסנה מקייב, 34, אילת
קלפי: ויקטור: הצבענו לליברמן, עכשיו יש התלבטות. יכול להיות שנצביע לו ויכול להיות שנצביע לליכוד. אני חושב שטוב מאוד שליברמן עשה את המלחמה הזאת, יש יותר מדי כפייה חרדית. לא שאני נגד חרדים, אבל צריך לעשות מה שהוא עשה.
נתניהו: ויקטור: מנהיג טוב, אני לא רואה מישהו ראוי שיחליף אותו בפוליטיקה העולמית, ולכן הוא הכי מתאים. אני לא רואה את ליברמן בשנים הקרובות עושה את התפקיד הזה. אני מקווה שהוא ילך עם ביבי. גם גנץ בסדר, ואפשר לתת להם הזדמנות.
שדה דב: ויקטור: זה רע מאוד שסוגרים פה. יהיה לנו הרבה יותר קשה לצאת מאילת. יהיה קשה להשיג את הכרטיסים, כי יהיו פחות אופציות והרבה יותר בירוקרטיה. פעם הייתי נוחת ממש בתוך העיר, היום צריך לנסוע לרמון. יהיה פחות זמן בעיר, וזה לא טוב לתיירות.
אוקסנה: סתם דוגמה, אנחנו באנו עכשיו מנתב"ג אחרי חופש ביוון. אין מספיק טיסות, ולכן היינו צריכים לבוא לפה. וזה לא שיוסיפו טיסות שם. השדה באילת גם היה אטרקציה, לא בכל מקום אתה יכול לראות מטוסים נוחתים לידך. אני מוכרת בקניון, וחלק מהתנועה הייתה בדרך לשדה, לפעמים עם המזוודות. כבר מרגישים שהתנועה הזאת נפסקה.
