הצוות הסיעודי במרכז הרפואי זיו בצפת שבת היום (ג') במשך שעתיים, במחאה על אירוע אלימות שני בתקופה האחרונה, כאשר אחות במחלקת הקרדיולוגית הותקפה בידי בני משפחה של מטופל, במקרה שאירע ביום שבת.
ד', אחות המחלקה הלבבית, עובדת בבית החולים מזה 38 שנים ומגיעה בכל יום כדי לטפל ולתת סעד לחולים בשעתם הקשה והכואבת. היא סיפרה לנו היום על המכות שקיבלה מבני המשפחה שלא היו מרוצים מהטיפול שהעניקה לאביהם.
"אני בטראומה ממה שקרה. כל המוטו של החיים שלי ושל המקצוע שלי הוא כבוד המטופל ומשפחתו. עם כל האמת הזאת טיפלתי כל הזמן בחולים וביום שבת קיבלתי מטופל עם אירוע לבבי חריף אחרי התקף לב שהיה צריך לקבל את הטיפול המהיר והיעיל ביותר כדי להציל את שריר הלב שלו.
"במהלך הליך הקבלה של המטופל, הסתובבה המשפחה בפרוזדורים ולא נתנה לנו לעבוד, למרות שטיפלנו בו כמו שצריך. הם כל הזמן הסתובבו וצרחו. כשהמטופל הקיא על הרצפה כל המשפחה שלו נכנסה לחדר וביקשתי מהם לחכות בחוץ כי אנחנו לוקחים אותו לצנתור. ואז בא הבן של המטופל, בחור צעיר שאני יכולה להיות אמא שלו, ונתן לי מאחורה אגרוף חזק ומזעזע בגב והתחיל לקלל אותי במילים שאי אפשר לתאר", אומרת לנו האחות ד' כשהיא מתקשה לעצור את הדמעות.
לדבריה, הרופא שנכנס לחדר במטרה לקחת את המטופל לניתוח הבהול קרא למאבטחים שהרחיקו את התוקף, תושב אחד מכפרי הסביבה. ואילו ד', המשיכה כרגיל בעבודתה, ולא יכלה להתפנות לטיפול רפואי או למנוחה בשל הלחץ והעומס על המחלקה. "לא הלכתי להיבדק אחרי התקיפה כי האחות שעובדת איתי נכנסה לצנתור. נשארתי עם הכאבים בגב ובצוואר וכל ההשפלה והמועקה לטפל בחולים, כי אני האחות היחידה ביחידה ולא הייתה מישהי אחרת שתטפל בחולים. משנת 81 לא היה לי ולו פעם אחת דבר כזה וממש הייתי בהלם".
ד' מתארת שלפי הבעת פניו של התוקף "אם היה לו סכין או משהו כזה הוא בטוח היה שולף. היה לו מבט של טירוף בעיניים".
האחות מספרת שהיא עדיין מתקשה לעכל את התקיפה שחוותה: "יש המון אלימות נגד צוותים רפואיים. אני לא מבינה איך יכול להיות שצוות שמטפל באבא שלך, ולטובת המטופל ביקש שהמשפחה לא תטייל בחדר, מקבל בתמורה אלימות וקללות. אני לא ישנה בלילות מהסיוט הזה, ואיך שזה דווקא קרה לי. לצערי הרב זו מאוד שכיח שצועקים על צוותים רפואיים ונוהגים בבריונות. פעם הייתה תרבות דיבור של משפחות".
משה אלקבץ, יו"ר ועד עובדי הסיעוד במרכז הרפואי זיו, משתף כי הצוות בחר להשבית את העבודה היום לשעתיים, כמחאה על האירוע. זאת מאחר וזה אינו האירוע הראשון בחודשים האחרונים שבמהלכו נפגע איש צוות רפואי וסיעודי מאלימות פיזית. "התחושות שלנו היום מעורבות. כמה שאתה עושה וכמה שנותן ומקבל בתמורה מכות. לכן החלטנו היום להשבית את המערכת.
"זה כבר לא סיפור של אלימות מילולית שהתרגלנו אליה, אבל לפחות לא פוגעים בנו בגוף. אנחנו עובדים בתנאים לא תנאים והאחיות פוחדות להגיע לעבודה כי הן לא יודעות האם יחזרו חבולות. זה לא קיים בשום מקום עבודה אחר. בשנה האחרונה אינספור תקיפות מילוליות וקללות והפעם תקיפה פיזית".
אלקבץ סבור כי על בתי החולים בישראל, ו'זיו' הצפתי בפרט, להגביר את כוחות האבטחה: "חייבים להקים נקודת שיטור ומאבטחים שיוכלו לפעול באופן אקטיבי כלפי מטופלים מתוסכלים שבוחרים באלימות. זה לא יכול להמשיך ככה והדרגים הגבוהים צריכים לתת מענה ולאפשר לאחות להגיע לעבודה בידיעה ברורה שהיא תחזור שלמה ובריאה ולא יתקפו אותה מטופלים ובני משפחה. זה הזוי להגיע למצב שאנחנו צריכים לדרוש דבר כזה".
ד' שהגישה בצהריים תלונה במשטרה, מספרת כי חבריה וחברותיה, לצד מנהליה במרכז הרפואי זיו, עוטפים אותה בדאגה ובאכפתיות ואומרת כי החברה הישראלית חייבת להיאבק בתופעות פסולות כמו האלימות כלפי צוותים בבתי החולים: "כבר בבתי הספר צריך לחנך לסובלנות ונגד תוקפנות כי הצעירים של היום עם אינטליגנציה שכלית מעל ומעבר אבל בגבול התחתון של אינטליגנציה רגשית. הם כבר לא מסוגלים להתמודד עם תקשורת בין-אישית. כל היום בפלאפונים ובמסכים ולא יודעים איך לדבר ומוצאים פתרון באלימות".
ד' סיכמה: "אני אוהבת את העבודה שלי מעל ומעבר ואמשיך לעשות אותה, אבל מפחדת מהפעם הבאה שיתקפו אותי או את החברות והחברים שלי, שעושים הכול כדי לתת טיפול טוב ונעים לחולים".
ד"ר סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת, הוסיף: "הנהלת זיו מגנה בחריפות כל שימוש באלימות פיזית או מילולית כלפי צוות העובדים ותלחם נגד גילוי כל אלימות, בכל האמצעים ובאפס סובלנות. תפקיד צוותי רפואה להעניק חיים ומזור לסבל ולחולי, והם עושים זאת בצורה ראויה להערכה ולשבח ואף לא פעם בתנאי עומס לא רגילים.
"לא יתכן כי הם יותקפו, ואין כל סיבה או תירוץ לנהוג כלפיהם באלימות ובחוסר כבוד. הנגע הזה מחייב התגייסות של כל הגורמים הרלוונטיים במדינה ובחברה בכדי להשילו מהשורש. אני קורא למנהיגי החברה ליצור שיח ותרבות של סובלנות וכבוד, וכמובן לבתי המשפט להחמיר בעונשים, וליצור מרכיב הרתעתי מספק".
