כבכל בוקר, גם ביום שלישי לפני שבועיים הגיעו מתפללי בית הכנסת הבני־ברקי 'תפארת שמעון' למניין הקבוע של שחרית בשעה שבע בבוקר. עוד בהיותם מחוץ לבניין הבחינו ראשוני המתפללים במשהו חשוד: באופן חריג, האורות דלקו. כאשר נכנסו פנימה, נגלה לנגד עיניהם מחזה קשה: ארון הקודש היה פרוץ, וארבעת ספרי התורה נעדרו ממנו. ספר תורה נוסף נמצא מושלך על הרצפה, וכך גם ספרי הנביאים, שמקומם היה בארון נפרד מתחת לארון הקודש.
שניים מתוך ארבעת ספרי התורה שנגנבו היו חדשים. שניים אחרים, והספר הנוסף שהושלך בביזיון על רצפת בית הכנסת, היו ישנים יותר. מתפללי בית הכנסת הם אברכים ליטאים, בוגרי ישיבת 'אורחות תורה' בבני ברק, ישיבה שייסד הרב שטיינמן זצ"ל, ממנהיגי הציבור החרדי, שנפטר לפני כשנה וחצי.

"אנחנו בהלם מוחלט, לא יודעים מה קורה פה, מי פרץ, איך זה קרה", תיאר את תחושותיו זמן קצר לאחר מכן גבאי בית הכנסת, משה כהן. בתוך דקות ספורות הוזעקו למקום כוחות משטרה ואיתם חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל (מז"פ). הללו ניסו לאתר טביעות אצבע בזירה, כדי להגיע באמצעותן לפורצים.
באותו שלב היה קשה לדמיין שבתוך שבוע בלבד יושבו ספרי התורה אל משכנם באירוע חגיגי והמוני, בעקבות מבצע משטרתי מיוחד. ימים בודדים לאחר הגניבה, ביום ראשון שעבר, התרחשה פריצת הדרך בחקירה, וזמן קצר לאחר מכן כבר עשו כוחות הביטחון – צה"ל, מג"ב ומשטרה – את דרכם לעומק השטח הפלסטיני, לעבר הכפר עקרבה הסמוך לשכם. מידע מודיעיני מדויק, שהתקבל בחקירה קצרה ומאומצת, הביא להחזרת ספרי התורה.
לוח זמנים קצר
מלאכת הפענוח יצאה לדרכה, מספרים לנו במשטרה, לאחר שכמה מבאי המקום העידו על בני מיעוטים שהסתובבו באופן חשוד ליד בית הכנסת ביממה שלפני הגניבה. בתשובה לשאלה מה מעשיהם במקום, השיבו הללו כי הם עובדים בשיפוצים באתר בנייה סמוך. בעקבות העדויות הללו בוצע איכון טלפונים של כמה פלסטינים ששהו באזור, והחשד הצטמצם והתמקד בכמה אנשים. בהמשך התברר שחלקם אכן השתייכו לכנופיית הפורצים.
לילה אחד לאחר הפריצה ושוד ספרי התורה בבית הכנסת הבני־ברקי, אירעה פריצה נוספת בעיר יפו. במקרה הזה העבריינים נתפסו על חם, בשעת מעשה. לאחר חקירה מאומצת של חברי הכנופיה, כולם פלסטינים מיו"ש, התברר שחלקם קשורים גם לפריצה לבית הכנסת 'תפארת שמעון' בלילה הקודם. אחד החשודים נשבר בחקירתו והוביל את חוקריו לכתרי ספרי התורה שהוסתרו ביפו, וכן אל המחשב של מצלמות האבטחה, שנגנב גם הוא כדי להקשות על זיהוי ולכידת הגנבים. כאשר שותפו לדבר העבירה הבין שגם אליו כלתה הרעה, הוא תרם את חלקו לפענוח וסיפר על מקום המסתור של הספרים בכפר עקרבה.
בהמשך, כשהוחלט על מבצע החילוץ, מסר החשוד הפלסטיני מידע מדויק יותר על דיר עיזים בכפר, שבו הוטמנו הספרים כשהם עטופים ומוגנים בניילון, בתוך ערימת שחת. הגנבים הפלסטינים הבינו שמדובר בחפץ יקר ערך וקיוו למכור אותו ולגרוף לכיסם הון. בהתאם לכך הם הטמינו את הספרים כשהם מוגבהים בערימת החציר, כדי שהרטיבות שבדיר לא תזיק להם. אגב, את המחסומים בדרך הם חצו ברכבם הפלסטיני, לאחר שלוחית הרישוי שלו הוחלפה בלוחית ישראלית צהובה גנובה.

לאחר שהתמונה החלה להתבהר, עירבו החוקרים את יחידות המודיעין של הימ"ס (יחידת עילית של מסתערבים ללוחמה בטרור), כדי להכיר באמצעותם את הכפר שממנו יצאה הכנופיה ואת אופי האוכלוסייה המתגוררת בו. בעקבות הבירור הזה, ולאחר שהתגבשה המסקנה כי המידע שהתקבל מהנחקרים אמין ועדכני – הוחלט להיכנס באופן מיידי ובאור יום לכפר המדובר, עקרבה, וזאת למרות הסיכונים הכרוכים בכניסה כזו.
בתכנון המבצע ובהיערכות לו השתתפו מפקדים בכירים ובהם מפקד תחנת בני־ברק, סנ"צ יאיר ויצנברג; קצין אגף חקירות ומודיעין במרחב דן, סנ"צ רונן שמרי; קצין אגף מודיעין במרחב דן, סנ"צ אהוד לוי; וראש צוות החקירה המיוחד, רב־פקד אסף צוויג. את המבצע עצמו ניהל מפקד גדוד אלון תפוח במג"ב, סגן־ניצב יניב גמליאל, וכעת הוא מתאר באוזנינו לראשונה את הפעולה המורכבת.
"יממה אחת בלבד לאחר הגניבה קיבלנו את הידיעה הראשונית על כך שיש ספרי תורה בכפר עקרבה", מספר סנ"צ גמליאל. "את קצה החוט הזה היינו צריכים לתרגם לפעילות מבצעית. בתוך זמן קצר מאוד נערכנו למודלים של פעילויות שונות. ביצענו קבוצת פקודות, מקרים ותגובות, ועוד הכנות שנעשות באופן קבוע לפני כניסה לכפרים ערביים עם פעילות מורכבת.
"הכניסה הזאת בהחלט לא הייתה דבר ברור מאליו", מדגיש סנ"צ גמליאל. "זו פעילות מורכבת ורגישה שמצריכה הרבה כוחות ומשאבים, במיוחד שהפעם היא נעשתה באור יום. מדובר בכפרים עוינים, שכאשר כוח ישראלי נכנס אליהם קרוב לוודאי שהוא ייתקל בהפרות סדר, בצמיגים בוערים, בחסימות ויידוי אבנים, ועד אפילו ירי נגד הכוחות שלנו".
למה בעצם בחרתם להיכנס ביום ולא חיכיתם ללילה?
"ברגע שאנחנו מקבלים מידע על סוגיה כזו רגישה, שיש בה ערך עליון ראשון במעלה מבחינה דתית – עזוב את הערך הכספי, אני מדבר על ערך דתי יקר מאין כמוהו – אנחנו מבינים שאם לא נעשה את המבצע בלוח זמנים קצר מאוד, אז או שהם יעבירו את הספרים למקום אחר, או שהם ישמידו אותם, או שהם ייפגעו וייהרסו. כך גם היה באירועים בעבר – אמנם לא עם ספרי תורה – שבהם הפריטים הגנובים הועברו במהירות למקום אחר, כדי להקשות על הכוחות למצוא אותם.
"הבנו שאנחנו חייבים לפעול במהירות", ממשיך ומתאר סנ"צ גמליאל. "נכנסנו אל הכפר ב־15 רכבים ממוגני ירי. כשהגענו לנקודה מסוימת, החלטתי לפצל את הכוח לשניים. את חציו שלחתי לדיר העיזים, ואת חציו לבית הסמוך, כדי לא לאבד את מומנט ההפתעה. אולי הספרים הועברו לבית ולא נמצאים כבר בדיר העיזים לגביו קיבלנו מידע, ואם נגיע רק לדיר – בינתיים הגנבים עלולים להעביר את הספרים.
"אני עצמי הגעתי עם הכוח הראשון לדיר. אני רואה עיזים מסתובבות, חבילות חציר גדולות – דיר עיזים לכל דבר. התחלנו מיד בסריקות יסודיות, ובמשך עשר דקות לא מצאנו כלום. בסוף טיפסנו על סולם בגובה של שלושה מטר, ובתוך חבילות החציר הענקיות שהיו שם מצאנו פתאום את כל ספרי התורה, מוחבאים היטב. כל שני ספרים היו בתוך שק נפרד. מיד חיבקנו ונישקנו את ספרי התורה, זה היה מאוד מרגש. לאחר מציאת ספרי התורה ומעצר הגנבים במקביל, מיהרנו כמובן לצאת מהאזור".

איזו קבלת פנים חיכתה לכם בכפר?
"מכיוון שנכנסנו עם כוחות גדולים, הם לא התעסקו איתנו. בפעמים אחרות זה אכן היה מלווה בירי מצד הערבים, אבל בדרך כלל אנחנו לא עושים פעילות כזו באור יום, רק כשמדובר בסיכול פח"ע ובפצצה מתקתקת".
בשלב הבא העבירו סנ"צ גמליאל ואנשיו את ספרי התורה לכוחות הימ"ר (היחידה המרכזית לחקירות ומודיעין) במרחב דן, שטיפלה בחקירה. לאחר בדיקה ואימות שאכן מדובר באותם ספרי התורה שנגנבו, בישרו על כך אנשי היחידה לגבאי בית הכנסת. הללו כמובן לא ידעו את נפשם משמחה.
עם מדים או על אזרחי
ביום רביעי בשבוע שעבר, בני ברק לבשה חג. שבוע אחד בלבד לאחר שארבעת ספרי התורה נגנבו, הם הושבו לידי הקהילה במעמד חגיגי ובהשתתפות עשרות אלפים מתושבי העיר שיצאו ללוות אותם בתהלוכה המונית.

אורחי הכבוד, שנשאו בהתרגשות את ספרי התורה בלב קהל הרבבות הבני־ברקי, היו שוטרי מג"ב שחילצו את הספרים מלב הכפר הפלסטיני. "הלוחמים רצו מאוד לזכות להחזיק את ספרי התורה בתהלוכה, וגם עולם התורה והחסידות בבני־ברק העריך והוקיר את השוטרים והלוחמים שלקחו חלק במבצע ושבזכותם ספרי התורה חזרו", אומר לנו רב משמר הגבול, רפ"ק הרב יצחק בלייכברד. "הם אף קיבלו תעודות הוקרה מראש העיר, אברהם רובינשטיין. אין לוחם מג"ב שהשתתף ולא הזיל דמעה מהתרגשות. זה לא משהו שהם חווים ביחידה כל יום. כל צוות החקירה של מרחב דן, כולל לוחמי מג"ב והלוחמים המיוחדים של הימ"ס, כולם, מרגע קבלת הידיעה ראו את המשימה הזו כערך עליון והיו אחוזי דבקות להחזיר את ספרי התורה. קשה לתאר במילים את ההתרגשות שאפפה את הלוחמים כשהם הביאו את ספרי התורה לאחר הצלחת המבצע, ואת הכבוד שהם כיבדו את הספרים מרגע הוצאתם מהחציר ועד חזרתם בטקס גדול ומכובד לבית הכנסת. זה היה מעורר השתאות בצורה לא רגילה".

המחזה הלא שגרתי של שוטרי וקציני מג"ב רוקדים עם ספרי התורה, בלט על רקע מפגשים אחרים, פחות חגיגיים, בין שוטרים במדים לציבור חרדי בשנים האחרונות. בשבוע שעבר, לעומת זאת, הם התקבלו בכבוד ובהערכה. זו לא רק הסיטואציה של החזרת ספרי התורה שהפילה את המחיצות וקירבה לבבות, אלא גם אופייה של בני־ברק, הנחשבת מתונה בהשוואה לירושלים ולבית שמש, שבהן מתגוררת אוכלוסייה גדולה של קהילות סגורות וקיצוניות יותר.
"שאלתי את אחד הרבנים החרדים שאני מתייעץ איתם האם להגיע לאירוע עם המדים או על אזרחי", סיפר אחד מלוחמי מג"ב שהשתתפו במבצע ובתהלוכה. "הרב אמר לי מיד: איזו שאלה? אתה חייב לבוא עם מדים, זו חגיגה שהיא בזכותכם".
כמה מפקדים וחוקרים שהיו מעורבים במבצע הוזמנו לביתו של גדול הדור החרדי, הרב חיים קנייבסקי. הרב הישיש בירך אותם בחמימות: "ברוך השם שזכינו בזכות התפילות והדאגה לכבוד התורה, שיהיה כזה קידוש השם עצום. אשריכם שזכיתם להיות שליחים נאמנים לדבר מצווה". בביתו של מנהיג חרדי אחר, ראש ישיבת פוניבז' הרב גרשון אדלשטיין, ביקש הרב מהחוקרים לספר לו על השתלשלות האירועים שהובילה למציאת ספרי התורה. במשך דקות ארוכות ישב הרב בן ה־96 והאזין בקשב לתיאוריו של הקצין. תמונות מהמחזה החריג הופצו בקבוצות הווטסאפ של המגזר.

רפ"ק הרב בלייכברד מוסיף פרט מעניין: "אחרי תפיסת הגנבים נודע לנו שהם לא ידעו בכלל מה הם ספרי התורה. כשהם פרצו לבית הכנסת הם ראו שבחזית שלו יש כספת, כלומר ארון הקודש, והבינו שמה שיש בתוכה הוא דבר יקר מאוד ובעל ערך עליון ולכן החביאו אותו ושמרו עליו, אבל לא ידעו בדיוק מה המשמעות שלו".
המהירות שבה שבו הספרים, אומר בלייכברד, ראויה לציון מיוחד. פחות משבוע לאחר הגניבה הם אותרו בכפר הפלסטיני, ולאחר יומיים הם כבר שכנו בבית הכנסת. "לקח זמן לחבר בין העצורים וטביעות האצבעות, ואז עוד יום וחצי של חקירה כדי לקשור אותם לאירוע, ולקח גם זמן לזהות בוודאות את הספרים", הוא משחזר. "אבל מיד כשסיימו לקשור את הגנבים לאירוע והתברר שאלו אכן הספרים, הם הוחזרו לבית הכנסת בטקס מיוחד".

"מיד כשקיבלנו את המידע על הגניבה", אומר לנו ראש עיריית בני ברק אברהם רובינשטיין, "פעלנו יחד צוותי השיטור העירוני לצד גורמי המודיעין של המשטרה, כדי להגיע לגנבים שעשו את הפשע המתועב. אני עצמי עליתי לגדולי ישראל ובראשם מרן הרב קנייבסקי, שהורה כי יש להתפלל למציאתם של הספרים. ואכן התקיימו עצרות תפילה בהיכל בית המדרש שבו אירעה הגניבה, וגם על קברו של מרן הרב שטיינמן זצ"ל. הצער היה גדול כשהתברר שבני עוולה גנבו תוך ביזיון גדול את ספרי התורה. לא רק האובדן של סכום העתק של ספרי התורה גרם לכאב ולצער, אלא בעיקר העובדה שספרי התורה היו מוחזקים בביזיון ובמקום טומאה על ידי אותם צוררים.
"כשקיבלנו את המידע מהמשטרה על כך שמצאו את הספרים, הלכנו מיד לרבנים שהביעו את שמחתם הרבה. שיתוף הפעולה ההדוק עם המשטרה הוכיח את עצמו והביא לתוצאה הברוכה ולסגירת המעגל המרגשת, כאשר רבבות ליוו את ספרי התורה ברחובה של עיר בשובם אל היכל הקודש".
ראש ישיבת 'אורחות תורה' הרב איתמר גרבוז, שמתפללי בית הכנסת הם תלמידיו, סיפר בתהלוכה כי בשבת האחרונה התחזקו מתפללי בית הכנסת בהקפדה על כבודו של מקדש מעט, והנה כבר ביום ראשון התבשרו על מציאת ספרי התורה.
רבה של בני ברק, הרב שבח רוזנבלט, אמר בנאום שנשא באירוע: "כשארון הקודש חוזר למקומו, זו שמחה מיוחדת. נאמר בפוסקים שכאשר ספר תורה נופל, כל מי שראה בביזיונו צריך להתענות, משום שכל הרואה בביזיון התורה, סימן הוא לחרון אף של הקדוש ברוך הוא רחמנא ליצלן. כשאנו זוכים לראות את ספרי התורה חוזרים למקומם, סימן הוא שתם חרון האף ויש כאן גילוי אהבה משמיים כלפינו, ועל זה אנו מרבים בשמחה". 
