כל בעלי הלולים לגידול עופות בתחום תעשיית הביצים יחויבו ממחר (יום ב') הקרוב לצקת רצפת בטון במבנים שבבעלותם. המהלך צפוי לעלות לכל לול כ־100 אלף שקלים, עול כספי כבד שיפגע בענף הלולים המשפחתיים. כ־3,000 משפחות מתפרנסות בתחום הלול, וכ־2,000 מהן חיות ביישובים ובמושבים קטנים לאורך גבול לבנון. לפי משרד החקלאות, סיבת הדרישה היא שיקולי בריאות.
בשירותים הווטרינריים קבעו שביטון רצפות הלולים הוא הדרך לצמצום הסכנה לבריאות הציבור. במשרד החקלאות לא מסתירים את המטרה הסופית, שהיא להחליף את הלולים הקטנים והישנים בלולים חדשים, גדולים ומודרניים, גם זאת משיקולי בריאות. "בבדיקות שערך המשרד בשנים 2017־2018 עלה כי כ־30 אחוזים מהלולים נגועים בסלמונלה, ומהם כ־4 אחוזים נגועים בסלמונלה אלימה. כדי לצמצם את האיום יש להרוס כליל את הלולים הישנים ולבנות לולים מודרניים, שמפחיתים את הסיכון לסלמונלה ולמחלות אחרות", נמסר מהמשרד.
אך לדברי מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי העופות, ההחלטה לחייב את הלולים ברצפת בטון אינה נכונה מבחינה בריאותית. "במשרד החקלאות נזכרו פתאום שבדרישות לרישיון עסק ללולים, משנת 1981, יש סעיף שדורש שרצפת הלולים תהיה יצוקה מבטון", טוען אלקבץ. "הסעיף מעולם לא נאכף כי אין לו כל צידוק סביבתי. לא נכון לצקת רצפת בטון מתחת ללולי הסוללה, כי נוזלי הלשלשת לא ייספגו בקרקע וזה יגרום להתפתחות רימות ותולעים ולמפגע של ריח וזבובים.
"ייווצרו כמויות אמוניה עצומות, ומי שיסבלו מכך, חוץ מהחקלאי שנכנס ללול וינשום מהגז הזה, הם העופות. בלולי ההודו, כשרצו לצקת רצפת בטון, היה שיקול וטרינרי כי העופות חיים על הקרקע והרצפה צריכה לעבור חיטוי. זה הגיוני. אבל במטילות העוף לא בא במגע בכלל עם הקרקע. זה סתם מיותר".
מבני הלולים החדשים שמותקנת בהם בדרך כלל רצפת בטון, אינם סובלים מנזקי הלשלשת משום שהיא נאספת באופן אוטומטי וממוכן. הרפורמה לסגירת הלולים הקטנים ולמעבר ללולי ענק, שהמשרד ניסה לקדם בשנים האחרונות, אינה זוכה לשיתוף פעולה מצד הלולנים. בשנתיים האחרונות תקצבה הממשלה את החלפת הלולים הישנים בחדשים ב־340 מיליון שקלים, אך המגדלים דחו את ההצעה ולדברי משרד החקלאות דרשו פיצויים כפולים. "במשך שנים ארוכות, מתוך ציפייה שלולי ההטלה הישנים ישודרגו או ייבנו מחדש, לא נאכפה הוראת רצפות הבטון", מסר המשרד. "כעת, משנראה כי נסתם הגולל על הרפורמה, משרד החקלאות אינו יכול להתיר אכלוס לולי הטלה בתנאים שעלולים לפגוע בבריאות הציבור".
אך אלקבץ טוען שתוכנית המשרד אינה נובעת רק מסיבות בריאותיות, אלא קשורה לרפורמה מקיפה יותר בתחום הלול. "הם רוצים להוציא אלפי משפחות מהתחום כדי לעבור לייבוא ביצים מאירופה ולחזק את הטייקונים שמגדלים עופות לביצים בלולי ענק", מאשים אלקבץ. "משרד החקלאות מעדיף ייבוא ביצים מאירופה, שם יש עודפים והחקלאים המקומיים מקבלים סבסוד. אנחנו נהיה פורק הלחץ שלהם, ונסייע לחקלאות האירופית. החקלאות הישראלית תתפוגג".
בכיר במשרד החקלאות אף אמר לנו שהוא מעדיף, מסיבות בריאותיות, לאכול ביצים מיובאות מחו"ל מאלו המיוצרות בלולים הישנים בישראל.
לטענת אלקבץ, הדרישה לרצפות הבטון מנוגדת גם לשאיפת משרד החקלאות להוציא את הלולים בסופו של דבר מתוך היישובים. "עלויות ההחלטה ייפלו על החקלאים, והמדינה לא תשים שקל אחד. אם אשקיע 100 אלף שקל ברצפת בטון, בכסף שאין לי, נראה להם שאשתף פעולה ואוציא את הלולים? הלולים יישארו ביישובים, כי אין לנו פרנסה אחרת".
ישורון (69), מגדל עופות ותיק, עתיד בחודש אוגוסט להחליף את להקת המטילות שלו בלהקה חדשה. לפי הנהלים הוא לא יקבל אישור להפעיל את הלול עד ליציקת רצפת הבטון. "רוצים שניעלם מהמדינה", הוא מלין. "מטילים עלינו עוד ועוד גזרות כדי שניכנע. הרי ברור שברגע שאשקיע 100 אלף שקל ברצפה חדשה, הגזים הרעילים יביאו לכאן את אנשי המשרד להגנת הסביבה, ואחרי פחות מחודש אקבל צו סגירה בשל הזיהום. זה לזרוק 100 אלף שקל לפח, כי זה לא יעבוד. כולם צודקים בסיפור הזה – אלה הדרישות מאז 1981, ומפגעי זיהום צריך לסגור – אבל כולם בסוף מטומטמים".
ארגון מגדלי העופות מתכוון לצאת למחאה נגד משרד החקלאות. "לא נשתף איתם פעולה", קובע אלקבץ. "נפסיק את חיסון הסלמונלה, שיוצא מכספנו. נראה את מחלקות הרווחה במועצות האזוריות מטפלות במגדלי הביצים. אין כל תעסוקה חלופית אחרת ליישובים כאן, זה מה שהמבוגרים יודעים לעשות. זה גידול שמתאים להר. אני מסכים שנדרש שדרוג, אבל אני מתנגד לדרך שבה הדברים נעשים".
