כפר-קאסם, יום רביעי, 9:15
הכנסת האורחים שאנו זוכים לה באזור התעשייה עמוס המוסכים אינה דומה לזו שקיבלנו בשום יישוב יהודי שביקרנו בו עד עכשיו. חיוכים. הזמנות לקפה ולארוחה קטנה. גם מי שמסרב להתראיין עושה זאת באדיבות ובצניעות, על אף החום והלחות המעיקים והעובדה שהגענו בבוקרו של יום עבודה. כשמתחילים הדיבורים מתגלות שכבות רבות של תחושות, אך על פניו נראה שהמכנה המשותף הוא הרצון לברוח מהפוליטיקה ולהתמקד בשיפור החיים. בזהירות אפשר להגיד: לא במקרה זיהו גורמים בימין את הריק ברחוב הערבי, שאפשר להיכנס אליו כדי לבנות מחדש את מערכת היחסים. רק צריך להביא בחשבון שהאמון בפוליטיקאים פה נמוך עד לא קיים, ללא הבדלי ימין, שמאל, מארגני ועידות בבחריין, ערבים ויהודים. כשרואים את התשתיות בכניסה לעיר אפשר להבין גם למה.
מורד אבו־קישאק, 41, ג'לג'וליה
לפני הקלפי: שתדע ששיחקתי כמה שנים כדורגל בליגת העל, גם בהפועל וגם במכבי פתח־תקווה. לקחתי גביע, הייתי בנבחרת ישראל. היום אני עובד בניקיון ובשיפוצים, מה שבא. חייבים לי הרבה כסף מהתקופה של הכדורגל אבל אין עם מי לדבר.
בקלפי: הצבעתי לכחול לבן. זה מה שאמרו לי לשים ושמתי. אני רוצה שיהיה טוב, שלום ושקט. יש אצלנו אימאם, שייח' ג'אבר, והוא אומר לנו מה להצביע. זה כמו אצל החרדים. הוא אומר, אנחנו שומעים. הוא רוצה שיהיה לנו טוב ושנתקדם, ונראה לי שגם הפעם זה יהיה כחול לבן.
נתניהו: העם טוב, אבל אלו שיושבים על הכיסאות שם למעלה רוצים מלחמה, ולא מעניין אותם כלום. לנתניהו אני לא מאמין. הוא רוצה מלחמה והוא רוצה את הכיסא שלו. הוא נוגע לאנשים בקצבאות וזה לא טוב. הוא לא רוצה שלום. אין לי שום בעיה מי ישב עם מי, ימין או שמאל. אם ייתן תנאים טובים והשייח' יגיד, אז נלך איתו.
המגזר: ברוך השם, הכול טוב, יש לי שבעה ילדים. יש לי בת שהתחתנה לפני שנה ועוד מעט אני הופך לסבא. 22 שנים אני נשוי, ולאשתי אין אישור בכלל ותנאים כי היא באה מהרשות. פעם לקחו לי את התושבות. אתה מבין מה זה – לשחק בנבחרת ישראל, ושאחר כך ייקחו לך את התושבות ואת הביטוח הלאומי? תחשוב, היא הולכת לבקר את אמא שלה פעם בשנתיים, רק בשביל שלא יהיו בעיות. זה קשה. יש טובים בכל מקום ויש רעים בכל מקום.
דו־קיום: אני חי כאן, אוהב את היהודים ואת הערבים. הייתי ישן אצל יהודים והיו באים לישון אצלי. אני נוסע בכל העולם, ובכל פעם אני מבין מחדש למה המדינה שלנו הכי טובה. צריך לעזור אחד לשני, לא משנה אם יהודי או ערבי, קודם כול תהיה בן אדם. אני מתנדב בבית חולים, אתה חושב שמשנה לי אם אני דוחף או מגיש אוכל ליהודי או ערבי או מישהו אחר? מי שמאכיל אותנו זה ההוא למעלה, בשמיים.
איאד אבו־אל־חסן, 37, כפר־קאסם
לפני הקלפי: אותי מעניינות הפרנסה וההנאה בחיים. אתה רואה פה את האיטליז? 3,000 איש בכל שבת מגיעים לפה בזכותי, ותאמין לי, לא צריך קלפי, יש קרנבל שמח גם בלי זה. יהודים, ערבים, דרוזים, חיילים, מי שאתה רוצה ולא אכפת לי מי. זה מה שמעניין אותי.
קלפי: אתה רוצה את תעודת הזהות שלי, להצביע במקומי? קח. לא מעניין אותי. לא הצבעתי ואני גם לא מתכוון להצביע. הכול חרטא ברטא. לא מאמין לאף אחד, לא במגזר ולא אצל היהודי, תרשום את זה. למה, משהו יקרה אם אלך להצביע? ככה או ככה כדי להשיג דברים פה צריך לשלם, אז מה זה משנה למי אני משלם?
נתניהו: אני אומר לך, לא מאמין לאף אחד. הם לא מעניינים אותי. אפילו ראש עירייה אני לא בוחר. תבין, יכולים לבוא לפה בשבת 'כבדים' מהרשות, מכוניות שחבל לך על הזמן, ואני אומר להם: אתם נכנסים, אבל לא מדברים מילה פוליטיקה, מילה. דברו על נשים, סמים, בשר, לא אכפת לי – אבל פוליטיקה ודת לא נכנסות לפה. הלוואי יהיה שלום, אמיתי אבל. לא יודע אם יהיה. נראה לי כואב לחלק מהאנשים לעשות שלום. עד שלא אראה בעיניים שנתניהו עושה משהו, ולא רק דיבורים, אני לא מאמין לכלום וגם לא לוועידה הזאת בבחריין.
מגזר: אספר לך סיפור, הלכתי לגבול ירדן־סוריה עם חברים ערבים ויהודים כדי לתרום אוכל. אני מדבר עם הסורים בגבול, ואומר להם שמי שנמצא איתנו ובאו לעזור הם יהודים. הם בכו, לא האמינו עד שראו דרכון. במדינות ערב, מה שהשליטים רוצים זה כסף ונשים. יושבים ארבעים שנה על כיסא. וואלק, מי אתם שאתם יושבים ככה כל כך הרבה שנים? הנביאים לא ישבו ככה. התחלפו ביניהם וחיו בעוני ובמלחמות, ושמרו על צניעות. כל אחד שם רואה את עצמו אלוהים, עושים הפוך מכל מה שכתוב. איפה כתוב בקוראן שמותר להתאבד ולעשות פיגועים? לא תמצא. כנס לשטחים, תשאל אותם על הרשות, יגידו לך שהם סובלים. לוקחים להם את הכסף, חוקרים אותם, אין רחמנות, אין כלום. זה ככה בדת, נראה לך? הרי כל העולם למד מהחוק האסלאמי רחמנות וחוקים סוציאליים. תעבוד חוקי, תעבוד מסודר ותסתדר, זה גם מה שאני אומר לאנשים פה.
דו־קיום: לפני 1,400 שנה יהודים וערבים הסתדרו, אפילו הנביא הסתדר עם יהודים, אז היום עם כל ההייטק אי אפשר להסתדר? באמת שואל אותך. תתרחק מפוליטיקה ומדת, הכול מסתדר. קח ילד יהודי וילד ערבי ביחד, בני חמש, נשבע לך בתוך שתי דקות הם משחקים כדורגל. למה? כי אין דת, אין גזענות, אין שטויות שהכניסו לראש. אבל כשאתה מוצא גזענות ברחוב, בתקשורת, בבית ספר, איך יגדלו יחד? אבל תאמין לי, קשה יותר פה במסעדה בשבת להושיב יהודים ליד יהודים מאשר יהודים ליד ערבים. ההוא לא רוצה לשבת ליד התימני, וההוא לא רוצה לשבת ליד הרוסי, ואני צריך לסדר את כולם.
שלמה סולימאן, 25, ראש־העין
בקלפי: שמתי ג', כי אחי, שהוא עם פאות וזקן, אמר לי. אנחנו משפחה של 17 אחים חרדים. נראה לי בבחירות הבאות אני שם ש"ס, למרות שאני לא מאמין באף אחד. אמיתי, תן לי 200 שקל ואני בוחר מי שתגיד לי. אגב, סידרו לי לעבוד עם איך קוראים להם, הרשימה המשותפת, יצאו אחלה.
נתניהו: אבא שלי אומר שעדיף כלב שאתה מכיר מאחד שלא. קח את רון קובי. עשה רעש, עשה הכול, והולך ככה כמו כלום. לא צריך לעשות ניסויים עכשיו בכל מיני דברים. הוא טוב, ושימשיך. השחיתות שלו היא שטויות, שים אותי ראש ממשלה ואני גם נהיה מושחת, ולוקח יותר ממנו, בדוק.
מגזר: הכול קשקוש. למדתי דברים מאז שהייתי בן 16 וראיתי את העולם כמו ילד. נגיד עכשיו, אלו שעושים שם אצל הערבים בלאגן, זה רק כי אין להם ברירה ומשעמם להם בחיים.
דו־קיום: אני בא לפה לקנות בשר ומתיחסים אליי הכי יפה שיש. תקשורת יכולה לעשות דברים טובים, אבל עושים הפוך ביחסים בין יהודים לערבים. אבל עזוב, אני מאלו שנוסעים לרשות הפלסטינית, לרמאללה, לעשות קניות. יש לי שלושה תיקים במשטרה על כניסות לרמאללה. תראה סרטונים שלי, שהשוטרים הפלסטינים עוצרים אותי. עושים לי שם כבוד של מלך ומעבירים אותי לדי־סי־או (מנהלת התיאום והקישור, י"ה), הם אחלה אנשים. אתה לוקח שם מלון ב־200 שקל ללילה ומתפנק, מה רע? שם אני מרגיש בטוח יותר מבראש־העין? רושמים לי שם במכולת, שתבין.
