בבית העלמין בצור שלום התאספו היום (ג') המונים מקרב בני העדה האתיופית תושבי מפרץ חיפה, וזעקו בכאב על מותו של סלומון טקה, בן נוסף מהקהילה, מירי המשטרה. המחאה בעקבות מותו ביום ראשון נמשכה וגדלה במהלך הלילה, כאשר רבים חסמו כבישים וחלקם אף התעמתו עם כוחות המשטרה, במחאה על האירועים האלימים.
וורקה טקה, אביו של סלומון, דרש צדק. "הבן שלי כבר הלך, ואני מקווה שהוא יהיה הקורבן האחרון. אל תבכו עליו. אנחנו דורשים שהרוצח יקבל את המגיע לו ויימצא הצדק. תעזרו לי במאבק הזה. זה לא אנחנו להרוס, לשרוף ולעשות נזקים. לא באנו לדרוש כסף אלא לומר שזו המדינה שלנו, שבאנו אליה מתוך ציונות. היינו חיילים ושוטרים ואף פעם לא רצחנו בדם קר. אנחנו דורשים שהצדק והחוק ייעשו".
"אנחנו חיילים טובים ואנשים ערכיים", אמר אסף גובנה, מראשי הקהילה בקריות. "לא עשינו דרך ושילמנו מחירים יקרים בשביל להגיע למדינה הזאת, רק כדי שהילדים שלנו ימותו בגיל צעיר ויירצחו לעיני חבריהם. איזו תקווה יש לילדים שהיו עדים לרצח הקר? כמה צלקות נושאת הקהילה על מחיר העלייה".
המונים מבני העדה האתיופית מתאספים כעת בבית העלמין בתל רגב ללוויה של טאקה סלומון. כאבם בלתי נתפס. pic.twitter.com/OB9S7gtcoG
— יאיר קראוס (@yair_kraus) July 2, 2019
גובנה ביקש התנצל בפני המת. "הפקרנו אותו ובא שוטר והרג אותו. בשמי ובשם צעירי העיר, סליחה שלא היינו שם להגן עליך ולהושיט לך יד. יכלו לעצור או לכלוא אותו. האבא היה מוכן לשלם את מחיר המאסר אבל לא לעמוד ליד גופת בנו. ההורים מבקשים, אנחנו לא צריכים טובות מאף אחד. אנחנו נעשה את הכל בשביל המדינה שלנו. תתנו לפרחים, לילדים שלנו לגדול. תנו להורים לעמוד לצידם בחופה. כמה אפשר כמה נרצחו כמה נהרגו בידי שוטרים. כמה עוד אפשר? כמה בכי צריך להיות?!"
"מה אנחנו יכולים לומר כשאנחנו רואים את הגופה של סלומון מונחת לפנינו", הספיד הרב משה ברוך, רק הקהילה האתיופית באשדוד. "לא רק הקהילה האתיופית צריכה לעשות חשבון נפש, אלא כל החברה הישראלית. אנחנו מתפללים לפני בורא עולם שייתן את השלום בינינו. בית המקדש הראשון חרב כשעם ישראל איבד את הזהות שלו, עליה שמרה הקהילה באדיקות ובמסירות נפש. הכאב הוא עצום ואי אפשר להכיל אותו. אין לנו במה לנחם אתכם, רק הקב"ה יכול לנחם אתכם והקב"ה יאמר די לצרותינו".
בהמשך היום צפויות הפגנות מתוחות וחסימות כבישים, וישנו חשש להיתקלויות אלימות עם כוחות המשטרה. לפי המשתתפים בהלוויה, זוהי הדרך היחידה לגרום לחברה לשמוע את זעקתם.
