סמוך לחצות הלילה שבין חמישי לשישי שעבר הגיע ג'ייסון גרינבלט לכותל המערבי לתפילת ערבית מאוחרת. היה זה סיומו של יום ארוך. בצהריים הוא חצה את גשר אלנבי בדרכו לישראל אחרי מפגש בחריין, ובערב הספיק לנאום בוועידת 'ישראל היום' בירושלים. אחרי התפילה ניגש לכותל, טמן את פניו בין האבנים ונשא תפילה.
"עבורי ביקור בכותל הוא תמיד משמעותי", אומר שליחו למזרח התיכון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בריאיון ל'מקור ראשון'. "אני מתפלל שהקדוש ברוך הוא יחון אותי בחוכמה כדי להמשיך בתהליך, וכמובן להצלחתו. אני מתפלל למען השלום. כמה ימים קודם לכן הייתי בבית הכנסת בבחריין, ביקור שריגש אותי מאוד, בעיקר בשל השתתפותי במניין שהתארגן שם. אתה מתאר לעצמך שלא בכל יום אני זוכה להתפלל בנסיבות כאלה, במדינה ערבית שיש בה קהילה יהודית זעירה. זה היה רגע מרגש, ייחודי ורוחני מאוד".
רק אחרי שעבר בגשר אלנבי התברר לגרינבלט כי ממש באותה שעה עשה אבו־מאזן את דרכו לירדן בכיוון ההפוך. "חבל שלא נפגשנו לקפה", הוא מפטיר. "מה היית אומר לו?", שאלתי. "הייתי אומר לו שאי־המשך הדיאלוג איתנו הוא צעד מזיק לרשות הפלסטינית ולעם הפלסטיני, כולל הפלסטינים בעזה, כיוון שבדרך זו שום דבר לא ישתנה והפלסטינים ימשיכו להישאר מאחור. הייתי אומר לו 'אתה מזיק לעמך. זו האחריות שלך כלפי העם שלך לבחון כיצד אתה ממצה את המשא ומתן לשלום'".
לא משחדים את הפלסטינים
הסדנה הכלכלית בבחריין הייתה החלק הראשון במה שמכונה "דיל המאה", והיא חשפה את הכיוון שאליו חותר ממשל טראמפ: גיבוש פתרונות כלכליים, שלדברי השליח האמריקני יהיו שלובים יחד עם הפרק המדיני של החזון. מועד פרסומו של הפרק הבא, שיכלול 60 עמודים, טרם נקבע, כך שבינתיים הנוסחה שמציע ממשל טראמפ לנושאי הגבולות, הפליטים וירושלים נשארת בגדר תעלומה.
ישראל הרשמית לא הוזמנה לסדנה הכלכלית שיזם הבית הלבן. הרשות הפלסטינית כן, אך היא בחרה להחרים את האירוע. 50 מיליארדי הדולרים, שאמורים לעמוד בבסיס התוכנית לפיתוח כלכלתם, מהם 28 מיליון לפרויקטים ביו"ש וברצועה, לא שכנעו את הבכירים הפלסטינים להתרצות ולהגיע לדיון העוסק בעתידם. מדינות ערב שהשתתפו בכינוס, בלחץ הממשל האמריקני, שיגרו נציגים בדרג נמוך. ולמרות הכול, ג'ייסון גרינבלט מספר לנו כי הוא וג'ארד קושנר, המובילים את התהליך, חזרו מבחריין מרוצים.
אטעה אם אומר שלפחות בנוגע לדרג המשתתפים בוועידה, לא לנער הזה התפללתם?
"לדעתי, הדרג שהגיע הוא בדיוק הדרג שרצינו לראות ושהזמַנו. לחזון הזה יש שני חלקים, מדיני וכלכלי. התלבטנו האם לגלות את התוכנית כמכלול שלם בבוא העת, או לפצל את הפרסום. היו שאמרו לנו 'אל תציגו את החלק הכלכלי לפני המדיני, שכן אנשים יאמרו שאנו משחדים את הפלסטינים'. ואכן זה בדיוק המסר שהפלסטינים משדרים, ולא משנה כמה פעמים הצהרנו שאין לנו כל כוונה 'לקנות' את הפלסטינים, אלא לשפר את כלכלתם אם נצליח בעסקת השלום. אמרנו להם 'הנה, ראו, זו התועלת שתצמח לכם ממה שננסה לבנות עבורכם'. אמרנו את זה שוב ושוב, אבל המסר שלהם היה 'אתם פשוט מנסים לשחד אותנו'.
הוא סבור כי לא היה מקום להזמין לבחריין ראשי מדינה או אפילו שרי חוץ, שכן הדבר היה משַווה לאירוע אופי מדיני בלתי רצוי. האם לא מדובר בתירוצים של בדיעבד, שאלתי, אחרי שהתברר כי לא רק הפלסטינים אלא גם מדינות ערב מנסות לשנמך את חשיבות הוועידה.
"לא התכוַונו שהאירוע יהפוך להזדמנות צילום", אומר גרינבלט. "הזמַנו שרי כלכלה ולא שרי חוץ, מכיוון שרצינו שהפורום יהיה חופשי לגמרי מאמירות מדיניות. לו היינו מזמינים שרי חוץ הם היו חשים צורך להשמיע הצהרות בעלות אופי מדיני, ואנחנו רצינו ועידה על טהרת הכלכלה. הגיעו גם מומחים בתחומים שונים ובדרגים שונים, שהמדינות שלחו. היה מבחר גדול של אנשי עסקים. כאשר סטיב שוורצמן (מנכ"ל קרן הגידור 'בלקסטון'; מ"ט) ומוחמד עלי אל־עבאר (איש עסקים בכיר באיחוד האמירויות; מ"ט) מדברים על הבמה ואומרים עד כמה החזון הוא בר השגה, זה משהו שקשה להפריז בהישגיות ובייחודיותו. זה המסר שרצינו".
ביקשתי מגרינבלט לדרג את הוועידה מאחד עד עשר מבחינת תוצאותיה, חשיבותה ותרומתה לקידום העסקה האזורית שהממשל רוקח. "עשר", הוא עונה, ומסביר את כוונתו: "במובן שהיא התחילה לשנות את השיח האזורי למצב שבו ישראלים, פלסטינים וערבים מדברים ביניהם ברצינות. מבחינת ההתקדמות לקראת השגת שלום – אנחנו עדיין בתחילת הדרך, צעד ראשון בדרך ארוכה ורבת צעדים. זה שלב מוקדם מדי מכדי שאוכל לדרג אותו. נקווה שהמזל ישחק לנו ושנוכל להתקדם בדרך הארוכה".
מדוע ישראל כלל לא הוזמנה?
"מכיוון שהוועידה לא נועדה להיות מדינית, ומכיוון שהרשות הפלסטינית בחרה לחתור תחתיה ולהודיע מראש שהיא מחרימה אותה, לפני שידעה בכלל מה הולך להיות, חשבנו שזה יהיה נכון שגם ממשלת ישראל לא תיוצג, דבר שהיה משווה לוועידה אופי מדיני וזו לא הייתה הכוונה. המשימה הייתה לא לדון בנורמליזציה, אלא לחשוף את החלק הכלכלי של התוכנית ולקבל עבורו את מלוא תשומת הלב והעצות. הזמנו אנשי עסקים ישראלים ופלסטינים, ואכן הם באו".
כמה מאנשי העסקים הפלסטינים ספגו איומים שיואשמו בבגידה. אחד מהם, סלאח אבו־מיאלה מחברון, אפילו נעצר בשובו מהוועידה.
"הוא אדם חולה בסרטן, שדיבר באופן נוגע ללב על כך שהגיע למרות מחלתו כיוון שהוא רוצה לעזור לאחיו הפלסטינים ולחשוב מה ניתן לעשות כדי לשפר את הכלכלה הפלסטינית. הזדעזעתי כששמעתי במוצאי שבת על מאסרו, והבנתי שבינתיים הוא שוחרר. אם הרשות הפלסטינית תפגע באנשים שבאו לבחריין – שתתבייש! כך לא נוהגים בני אנוש".
.
ישראל מסתדרת לבד
לצד מיזמים הקשורים בתשתיות ובמים, ופרויקטים נוספים לרווחת הפלסטינים, התוכנית המדוברת כוללת גם כמה סעיפים שלישראל יהיה קשה לחיות עמם. אחד מהם הוא הפרק הדן בחידוש "המעבר הבטוח" בין רצועת עזה לאזור יהודה ושומרון שדובר עליו בהסכמי אוסלו, בתקציב של 5 מיליארד דולר. החשש הוא שכמו בעבר, הציר הזה ישמש לזליגת טרור ואמצעי לחימה מהרצועה, והוא עלול לאפשר למחבלים לחדור לתחומי ישראל או למצוא מקלט ביו"ש.
הצעה כזו, אמרתי לגרינבלט, מעמידה את ביטחון ישראל בסכנה, וגם על אבו־מאזן אינה מקובלת מחשש לזליגת חמאס ליו"ש.
"אם ראש ממשלת ישראל וראש הרשות הפלסטינית לא יאהבו את התוכנית הזו, היא לא תתבצע", משיב גרינבלט. "כך יהיה גם אם לא יינתן מענה לסכנות שאתה מזכיר, ואם המעבר לא יהיה מאובטח כראוי. זה פשוט לא יקרה".
התוכנית הזו מתעלמת לחלוטין מהעובדה שביהודה ושומרון חיים גם קרוב לחצי מיליון יהודים. כל הפתרונות המוצעים בה עוסקים באוכלוסייה הפלסטינית, כמו חלוקת המים. האם המתנחלים אינם צמאים, ושדותיהם אינם זקוקים להשקיה?
"החזון הכלכלי הזה אינו מיועד לישראל אלא לפלסטינים, לירדן, למצרים ואולי גם ללבנון. גם אם נצליח בחזון השלום, הכלכלה הישראלית אינה זקוקה לעזרתנו. היא מצוינת באופן יוצא מהכלל".
מדוע החלטתם לחשוף את הדיל בשני חלקים, ולא בבת אחת?
"משתי סיבות. יהיה קשה 'לעכל' תוכנית כה מקיפה ומפורטת בבת אחת, ואם נחשוף את כולה, לא תינתן תשומת הלב הראויה למרכיביה השונים. כמו כן, באמצעות גילוי החזון הכלכלי בוועידה במתכונת של סדנה, אנחנו בעצם מאותתים לכולם שלא מדובר ב'טייק איט אור ליב איט', אלא רעיונות מקיפים שזקוקים לפיתוח ושכלול על ידי הישראלים, הפלסטינים, המדינות התורמות ואנשי עסקים. אנו מעוניינים לקבל משוב מכל הצדדים, וזה מה שנעשה בחודשים הבאים. התקווה היא שכאשר יגיע הזמן לחשוף את החלק המדיני, נהיה קרובים יותר להשלמת החלק הכלכלי של החזון, כך שנוכל להציג מוצר טוב יותר".
ומתי תיחשף התוכנית המדינית? האם היא נדחתה עד אחרי הבחירות בישראל, והאם לא היה נכון יותר לגלות אותה כעת, לפני הבחירות, כדי שניתן יהיה לנהל עליה דיון ציבורי משמעותי?
"עדיין לא החלטנו מהו התזמון הנכון לחשיפת החלק המדיני בחזון", מסתפק גרינבלט בתשובה לקונית. בנאומו השבוע בכנס הרצליה הוא הכריז: "אין שלום כלכלי בלי שלום מדיני, אך אין תוכנית מדינית מבלי שתהיה גם תוכנית כלכלית. החזון מביט שנים קדימה, ולא מנסה לתת פתרון זמני לשנים בודדות".
מעל השולחן
בתחילת השבוע חנכו שגריר ארה"ב בישראל דייוויד פרידמן והשליח גרינבלט את מעבר עולי הרגל בעיר דוד. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נציגים רשמיים של הממשל האמריקני השתתפו בטקס מעין זה במזרח ירושלים. תמונותיהם של השניים, האוחזים באופן סמלי בפטיש וחוצבים במנהרה, פורסמו ברחבי העולם. התגובות הפלסטיניות הקשות, כמו גם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל, לא איחרו לבוא.
הפלסטינים מזמן איבדו את האמון בנשיא טראמפ ובשליחיו. אותך ואת השגריר פרידמן הם מכנים בזלזול "שני היהודים" או "המתנחלים", וטוענים שאינכם יכולים לשמש מתווך הגון. איך ניתן להגיע איתם להבנות בתנאים אלה?
"עם הממשל הקודם, ממשל אובמה, היו להם יחסים מצוינים, ומה יצא מזה? הם אפילו לא השיבו לתוכנית השלום של הנשיא אובמה, אף שהיה להם אמון בו. כך שאני לא מייחס שום חשיבות לכך שהם מנסים לתאר אותנו כבעלי דעה קדומה או מוטים. אני בכלל חושב שאין אדם שאין לו סוג של דעה קדומה באשר לסכסוך הזה. דבר שני, הרי לא מדובר בי, בג'ארד או בדייוויד פרידמן. אנחנו מאמינים שיצרנו תוכנית ששני הצדדים יכולים להתחיל לעבוד איתה, ובסופו של דבר להגיע לקו הסיום. אם אנחנו טועים, ואם ישראל או הפלסטינים אינם חושבים כך, אין מה לדון הלאה, אבל אין לזה שום קשר לשאלה האם אנו מוטים לצד אחד או לא. אבל שוב, התוכנית עדיין לא פורסמה, ואין לדעת אם אכן הצדדים יראו בה התחלה של משהו שניתן לעבוד איתו ולהגיע לקו הגמר".
אין כאן סוג של יומרנות מצדכם לחשוב שאחרי עשרות שנים שבהן ניסו למצוא כל דרך אפשרית, הנשיא טראמפ ואתם תוכלו להגיע לפתרון הקסם?
"אסלח לך על הביטוי 'יומרני', אבל אנחנו מעולם לא טענו שהתוכנית שאנו מגבשים אכן תצליח. מה שאנו אומרים הוא שהנסיבות השתנו בסכסוך הזה, ושההיסטוריה לא תסלח לנו אם לא ננסה".
גרינבלט מאמין שבמזרח התיכון חלו תמורות עמוקות המציבות תנאים נוחים בהרבה ל"עסקת המאה" ומשפרים את סיכויי הצלחתה, תנאים שכמותם לא היו בעבר. למשל, בתחום יחסי ישראל ומדינות ערב. גם בפגישתם של הכתבים הישראלים עם שר החוץ הבחרייני הוא רואה ציון דרך חשוב ומשמעותי.
"יחסים כאלה היו קיימים גם לפני שנכנסנו לתפקידנו", הוא אומר, "אבל הם התנהלו באופן שאנשים מכנים 'מתחת לשולחן'. בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שהממשל החדש נכנס לתפקידו, אנחנו רואים שהם צפו ועלו אל המישור הגלוי, מעל השולחן, והתעצמו באופן משמעותי. אני לא אומר שאנחנו אחראים לכך בלעדית. אנחנו רק מילאנו תפקיד, בדומה לממשלת ישראל ומנהיגי האזור. לכולם מגיע קרדיט, כל אחד כאן מילא תפקיד. אנחנו רק דאגנו לשמר את אותה אנרגיה, ולראות אם נוכל לתעל אותה לנתיב של פתרון לסוגיה הישראלית־פלסטינית".
האם בבסיס הדיל עומד שוב מה שמכונה "פתרון שתי המדינות", שכשל בעבר?
"זה ביטוי שאני לא משתמש בו לעולם. אנשים שונים מפרשים אותו בצורות שונות, כך שאנו לא מנסים לתאר סכסוך כה סבוך בסיסמה בת שלוש מילים, שכבר נשחקה בעשורים האחרונים. זה לא מועיל לאף אחד. אני יודע שבכך שאנו לא משתמשים במילים אלה אנחנו מרגיזים אנשים, ויש אומרים שאנו נוטשים בכך מדיניות חוץ שהייתה נהוגה עשרות שנים. להשקפתי, כאשר תראו את הפתרון המדיני תבינו כיצד אנו חושבים שהוא יכול לעבוד. אם הצדדים יחליטו שהם רוצים להצטרף ולהתחיל לעבוד, זה יהיה מצוין. אם לא, או אם הם יקבלו את הנוסחה אך לא יצליחו להגיע להסדר – זה עדיין בסדר. אבל אין כל תועלת להשתמש בסיסמה הזו".
הניחושים רבים. מדברים על סוג של אוטונומיה, מדינה מינוס וצורות אחרות. מה הכי קרוב לאמת?
"אני לא רוצה להיכנס לשום פרט מפרטי התוכנית. בשנתיים האחרונות שמרנו מכל משמר שפרטיה לא ידלפו, כי אם נתחיל לגלות סעיפים מתוכה, המתנגדים יתחילו להילחם נגדה ולחבל במאמצינו. אין כל תועלת בגילוי הפרטים לפני גילוי התוכנית כולה. מדובר בהגנה על משהו עדין ביותר. כאשר היא תיחשף – נקבל גם מחמאות וגם ביקורת מכולם ללא יוצא מהכלל, וזה בסדר גמור. לא נחשוף שום פרט לפני שנגלה לעולם את הדיל כולו".
אבל גם ללא הדיל, האם אובייקטיבית, הקמת מדינה פלסטינית לא תהווה שגיאה גורלית אחרי הלקחים שניתן ללמוד מההתנתקות מעזה?
"התוכנית שלנו ממוקדת בצורה משמעותית בביטחון ישראל. ההתנתקות מעזה היא בהחלט שיעור גורלי שישראל למדה, ולא רק היא אלא כולנו למדנו. אבל לא מדובר רק בלקחי עזה אלא גם בחיזבאללה בלבנון ובמה שקרה בסוריה. תאר לעצמך מה היה יכול לקרות אם ישראל הייתה מוותרת על רמת הגולן".
היו לנו כמה ראשי ממשלה בעבר שרצו למסור את הגולן.
"נכון. אנחנו לא ממשל שמעמיד פנים או משחק בנדמה לי, אלא פועלים בעולם האמיתי. אנחנו לא מפחדים לומר זאת ואני יודע שלפעמים אנחנו מרגיזים אנשים, אבל אנחנו לא נבוכים לומר בצורה גלויה וברורה: ביטחון ישראל עומד בראש סדר העדיפויות שלנו. כולם יפיקו תועלת מהצלחת התוכנית: ישראל, הפלסטינים, הירדנים, המצרים. כולם ייהנו מסידורי הביטחון שנציע. אם נציע הצעה שתיצור מצב הדומה למתרחש בעזה או בלבנון זה יהיה נורא לכולם. לפני שאנשים יבינו ויקבלו זאת – לא נתקדם לשום מקום. אני יכול לומר בצורה ברורה: ממשל טראמפ לעולם לא יעמיד את ישראל בפני מצב כזה".
גרינבלט מדגיש, כפי שעשה גם בהופעתו בכנס הרצליה, כי שוב אין מקום למושגים שכיכבו בתוכניות השלום הישנות, כמו היוזמה הערבית או פירוז יו"ש. "ייתכן שהביטוי הזה היה הגיוני לפני עשר או עשרים שנה, אבל היום, האם הפירוז יגן על ישראל מפני המנהרות מלבנון או בעזה, או מפני בלוני הטרור? המילה הזו אינה מספיקה. אנחנו פיתחנו את הרעיונות למשהו שהיום יהיה יותר הגיוני ומקובל על שני הצדדים. קח את המושג 'החלטה 242 של מועצת הביטחון'. יש דיון אינסופי איך לפרש אותה. אפשר להעמיד פנים שזה הפתרון, אבל אני נפגש עם דיפלומטים מכל העולם המשתמשים במושג זה שוב ושוב, ושואל אותם: אם זה היה כל כך פשוט, למה אנחנו עדיין יושבים כאן?"
המטרה, לדבריו, היא להגיש מסמך ברור שיאפשר לצדדים להבין את המושגים הכלולים בו, מה הפשרות הנדרשות מכל אחד ומה היתרונות שבו, ולהחליט האם להצטרף ליוזמה גם אם הדבר כרוך בהחלטות קשות.
יש לכם תוכנית מגירה למקרה שהפלסטינים יענו בשלילה לדיל המאה?
"ההחלטה שהרשות הפלסטינית קיבלה, לנתק מגע מאיתנו, זו החלטה איומה. גם כשיש דעות שונות, חייבים לדבר. אם אתה מנתק את עצמך מלשוחח, אתה זה שנושא בתוצאות. אם הם רוצים לחתור תחת המאמצים שלנו ואם ניכשל בגללם, אין דבר שנוכל לעשות. הפתרון היחיד הוא משא ומתן בין הפלסטינים לישראל. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא רק לעודד את הצדדים ולעזור להם להתגבר על הקשיים, אך את ההחלטות הם צריכים לקבל בעצמם".
האם כל ערוצי ההידברות ביניכם ובין הפלסטינים אכן מנותקים?
"השאלה למי אתה מתכוון כאשר אתה מדבר על 'הפלסטינים'. אנחנו נפגשים עם אנשים מהשורה כל הזמן, והם אומרים שהם אולי חולקים על המדיניות שלנו או לפחות על חלקים ממנה, אבל הם מצפים לראות מה יש בתוכנית המדינית כדי שיוכלו להחליט אם הם מעוניינים לדרבן את הנהגתם לשאת ולתת עם ישראל באופן ישיר. זה לא אומר שהם יאמצו את התוכנית, הם כמובן טרם ראו אותה, אבל הם מבינים את המאמצים הכנים והרציניים שהממשל הזה משקיע כדי לראות את השלום בסופו של דבר. על חמאס אין מה לדבר. חמאס זה חמאס – ארגון טרור הגורם לסבל של כמעט שני מיליון פלסטינים בעזה. הרשות הפלסטינית היא אותה קבוצה שמסרבת לשוחח איתנו, ולדעתי זו החלטה אומללה".
המשפט שהפך כבר למטבע לשון שחוק אך הוא מיטיב לתאר את הפלסטינים, הוא שהם מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. האם עכשיו נוסף נדבך נוסף בהחמצה?
"הדבר האירוני הוא שבעוד שאנו מנסים לבנות עבור הפלסטינים חברה חופשית, שבה ניתן לדבר, לעשות וליצור באופן חופשי – הם כולאים אנשים. זה לא מה שאנו מנסים לעשות עבורם".
.
איך פגשתי את טראמפ
הקו המנחה של משפחת גרינבלט מטינק, ניו־ג'רזי הוא "Inspire conversations" (לעורר שיחות). המשפחה כולה, ג'ייסון (52), אשתו נעמי וששת ילדיהם, מנהלים אתר אינטרנט מגוון שבו הם מעודדים את הגולשים לחלוק עם זולתם סיפורים אישיים, מחשבות ודרכי פתרון לבעיות אישיות ומשפחתיות באמצעות עידוד השיח הבין־אישי.
אולי כדאי לאבו־מאזן לגלוש באתר שלכם, אני מציע. גרינבלט צוחק. "אם הם לא רוצים לשוחח, אין ביכולתנו לכפות זאת עליהם. אנחנו לא יכולים להביא אותם בכוח אל שולחן הדיונים או להסכים לעסקה. אותו דבר ביחס לישראל. זה יהיה טרגי לעם הפלסטיני אם בסופו של דבר ההנהגה שלו תחליט לא להצטרף לעסקה".
השבוע קרא גרינבלט לפלסטינים: "אל תרשו להצהרות פוליטיות, ולתקשורת הנשלטת על ידי כמה פוליטיקאים, להטעות אתכם. אל תתמקדו במדיניות האמריקנית, כמו העברת השגרירות לירושלים, אלא בחזון. קחו את הרעיונות שלנו ברצינות, ועודדו את מנהיגיכם לקבלם".
בריאיון שנתן השגריר פרידמן ל'מקור ראשון' ביוני 2016, חצי שנה לפני הבחירות שבהן ניצח הנשיא טראמפ וכאשר פרידמן עצמו עוד שימש כעורך דין, הוא אמר כי "הנשיא טראמפ יהיה הראשון שלא יקבל את הקביעה כי ההתנחלויות אינן חוקיות, וכי הנשיא אינו מבין מדוע ישראל אינה בונה שם". בשבוע שעבר, בריאיון לניו יורק טיימס, אמר פרידמן כי "לישראל יש את הזכות לשמור על חלק מהגדה המערבית, אם כי לא את כולה". שאלתי את גרינבלט האם הנשיא טראמפ יקבל או יביע הסכמה שבשתיקה לצעד חד־צדדי מצד ישראל, שיכלול סיפוח ישובים או חלקים מאזור C.
"אני לא מתכוון להיכנס לשיח תיאורטי", חומק השליח גרינבלט מהאזור הנפיץ. "גם השגריר פרידמן לא השתמש במלה 'סיפוח'. הוא בוחר את מילותיו בקפידה, ואני בהחלט עומד מאחורי כל מילה שאמר ומסכים לה, אבל", מדגיש שליחו של טראמפ למזרח התיכון, "אני מאד מקווה ששום צד לא יבצע צעדים חד־צדדיים לפני שהתוכנית תפורסם".
בפגישתם הראשונה רמז הנשיא טראמפ לנתניהו שאולי רצוי לרסן מעט את הבנייה ביהודה ושומרון. האם הועלתה דרישה מישראל לעשות זאת לקראת פרסום החלק המדיני בעסקה?
"האשמת ההתנחלויות כמכשול לשלום זו פארסה מוחלטת", אומר גרינבלט. "תמיד השתמשו בהן כשעיר לעזאזל כאשר באו להצדיק מדוע אין שלום. אני מסכים עם הנשיא שבנייה בלתי מרוסנת אינה תורמת לשלום, ולכן אני סבור שישראל עושה כיום את המיטב לנהל את המצב".
זה כולל את המשך הקפאת הבנייה באזור E1?
"אני לא רוצה להתייחס לאזור מסוים".
לפני כשנה נפגש גרינבלט עם בנו של אבו־מאזן, יאסר עבאס, בשולי עצרת האו"ם בניו־יורק. הוא שמע ממנו כי לדעתו יש לחתור למדינה אחת שתכיל את היהודים והערבים. שאלתי אותו האם נפגש עם נציגי המתנחלים. את השם זמביש הוא לא ממש הכיר, אך השיב כי הוא נפגש עם כולם.
"כאשר הגעתי לכאן לראשונה במארס 2017, היה חשוב לי להיפגש עם כל הצדדים הנוגעים בדבר", אומר גרינבלט. "היו עלי לחצים לא לפגוש מתנחלים או פליטים, אך דחיתי את כל הלחצים והודעתי שאני מתכוון בהחלט להיפגש עם כולם, כיוון שהם חלק מהסכסוך בדיוק כמו כל אחד אחר, וקולם צריך להישמע ולהילקח בחשבון".
שאלתי את גרינבלט אם הייתה לו הזדמנות לחזור לכור מחצבת נעוריו ולבקר בישיבת הר־עציון שבה למד בעבר. "עדיין לא", הוא מחייך, "אבל היו חברים מהר־עציון שבאו לבקר אותי כאן. הזמן שלי מחושב בדקות, אבל אני אבקר שם בקרוב, ללא שום ספק".
ג'ייסון גרינבלט הוא בוגר הישיבה יוניברסיטי, וכאמור למד גם בישיבת הר עציון באלון־שבות. את תואר הדוקטור למשפטים קיבל באוניברסיטת ניו־יורק. דרכיהם של גרינבלט ודונלד טראמפ הצטלבו, כאשר לחברת עורכי הדין הגדולה שבה עבד הגיעה יום אחד הצעה להיפגש עם חברת בנייה. "לא אמרו לי במי מדובר. בתחילה נפגשתי עם המנכ"ל, ואז נכנס לחדר דונלד טראמפ. התרשמתי ממנו מאוד, הייתה לנו פגישה נהדרת. והנה, 22 שנה לאחר מכן, הוא הנשיא ואני שוב עובד עבורו במישור אחר לגמרי. הוא אדם מדהים, מוכשר. הוא נשיא גדול, חבר אמיתי של ישראל ושל העם היהודי. מה שמייחד אותו, ואמרתי זאת עוד לפני שהוא מינה אותי לתפקיד, שהוא ידיד אמיתי לישראל אבל רוצה גם לעזור לפלסטינים להגיע לשלום. הצירוף הזה מגדיל את הסיכוי שיצליח".
והוא ייבחר שוב לנשיא, לדעתך?
"הסיכויים שלו נהדרים, למרות התיעוב שחלק מהתקשורת רוחשת כלפיו. אנשים מבינים את הדברים הגדולים שהוא עושה עבור אמריקה". 
