נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אומנם ביטל ברגע האחרון את מתקפת התגובה נגד איראן, לאחר הפלת מל"ט אמריקני שסייר בסביבת המפרץ הפרסי, אבל הוא עדיין שוקל פעולה צבאית נגד הרפובליקה האסלאמית.
לפי שעה מנסה הנשיא לחזק את סמכותו החוקית לערוך תקיפה כזאת ולהצדיקה, אף שלפי החוק האמריקני רק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה של ממש על כוח זר, או לאשר לפתוח במלחמה כזו.
החשש מפני האפשרות שארה"ב תנקוט פעולה צבאית נגד איראן גבר מאז שהממשל ציטט דיווחי מודיעין חדשים, שלפיהם איראן או שלוחותיה מתכננות לתקוף כוחות אמריקניים במזרח התיכון. ארה"ב גם האשימה את איראן בתקיפת מכליות נפט סמוך למיצרי הורמוז, בשבועות שלפני הפלת המל"ט. לאחר קביעתו של נשיא איראן חסן רוחאני ביום רביעי שמדינתו יכולה להעשיר "כל כמות אורניום שתרצה" , טראמפ קרא לו "להיזהר עם האיומים… הם יכולים לחזור לנשוך אותך כמו שאיש לא ננשך אי פעם".
כשבכירים בממשל נשאלים ישירות על הצדקה חוקית למתקפה, הם מבטיחים בלי לפרט שכל פעולה "תתאם את החוקה", כפי שאמר מזכיר המדינה מייק פומפאו בחודש שעבר. לחלופין, הם מפנים את השואל לעורכי דין. "אני לא מומחה בנושא הזה", טען לאחרונה בריאן הוק, הנציג המיוחד של פומפאו לענייני איראן, בפני ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים במהלך חקירה ממושכת.
דמוקרטים, וגם כמה רפובליקנים, ניסו להדק את הכבלים על ידי הממשל, כולל בניסיון כושל בשבוע שעבר להשיג 60 קולות בסנאט כדי להעביר תיקון שיחייב את טראמפ לקבל אישור מהקונגרס לפני כל פעולה צבאית.
לפי מחוקקים, פומפאו קבע בעדויות ציבוריות ומסווגות שיש קשרים בין איראן לאל־קאעידה. יחסים כאלו עשויים לספק תשתית לפעולה צבאית נגד איראן, תחת האישור לשימוש בכוח צבאי (AUMF) שהקונגרס הוציא נגד מבצעי התקיפות של ארגון הטרור בשנת 2001. גם בתוך הממשל יש המפקפקים בקביעת פומפאו.
בכירים במערכת הביטחון נקטו צעדים לא רגילים כדי להרחיק את עצמם מדבריו של פומפאו בשבועות האחרונים, מתוך חשש שהממשל עלול לדחוף למלחמה שמומחים בפנטגון אומרים שתהיה ארוכה, יקרה, ותפגע באינטרס האמריקני באזור. קומנדר רבקה רבריך, דוברת בפנטגון, אמרה שמחלקת ההגנה "לא מאמינה ש־AUMF משנת 2001 יכול לאשר תקיפה נגד איראן". לפי בכירים אנונימיים, את העמדה הזאת אישר הפרקליט הבכיר ביותר בפנטגון, פול ניי ג'וניור. בפנטגון לא מכחישים שלאל־קאעידה יש קשרים עם טהרן, אך אלה נתפסים בדרך כלל כמצומצמים.
בהתייחסו להצעתו של הוק לשאול את עורכי הדין של הממשלה בנוגע לאישור משנת 2001, ולהחלטת הקונגרס משנת 2002 שאישרה את הפלישה האמריקנית לעיראק, ביקש יו"ר ועדת הכוחות המזוינים בבית הנבחרים, אליוט אנגל, מהיועץ המשפטי של מחלקת המדינה "כל ניתוח משפטי" המתייחס לשאלה אם אישורי הקונגרס "חלים על פעולה שתנקוט הרשות המבצעת נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן". תשובה קצרה מהמשרד לענייני חקיקה של מחלקת המדינה הוחזרה כעבור שלושה ימים. "עד כה, הממשל לא פירש את היתרי השימוש בכוח צבאי כאישור לתקיפה נגד איראן, אלא אם כן היא לצורך הגנה על כוחות אמריקנים או כוחות שותפים להם הפועלים להקמת עיראק יציבה ודמוקרטית".
שלושה ממשלים ברציפות השתמשו באישור ה־AUMF משנת 2001 כבסיס למאבק במערך ארגוני הטרור במזרח התיכון, בדרום אסיה ומרכזה ובאפריקה, שכן הקונגרס נכשל במאמצים לאשר פעולות צבאיות נוספות. הסמכות המשפטית האחרת העומדת בפני הנשיא, אם הקונגרס לא ישתמש בכוח סמכותו החוקתית להכריז מלחמה, היא כוחו החוקתי של הנשיא כמפקד הכוחות המזוינים, האמון על ביטחון האומה. נשיאים קודמים ומשרד המשפטים הנוכחי יצרו כאן בסיס לפעולה, שהקונגרס עשה מעט להגבילו.
חוות דעת של משרד המשפטים במאי אשתקד נשענה על הכוח הזה כנותן סמכות למתקפות האוויריות נגד מתקני נשק כימי בסוריה בשנת 2018. "הנשיא קבע באופן סביר שהפעולה הזו תקדם אינטרסים לאומיים חשובים", נכתב בדו"ח. "האופי וההקיף הצפויים של הפעולות היו מוגבלים במידה מספקת, עד כי הן לא היוו מלחמה לפי ההגדרה החוקתית, ולכן לא נזקקו לאישור הקונגרס".
חוות הדעת הזו, ששאבה השראה רבה מההצדקה של ממשל אובמה לתקיפה בלוב ב־2011, הכניסה את אפשרות התקיפה באיראן לקטגוריה של פעולות שארה"ב נוקטת זה עשרות שנים, כולל בהאיטי, בוסניה, קוסובו, לוב ועוד, ללא אישור הקונגרס.
תרגם: אלחנן שפייזר
