סגן ראש ממשלת פולין, המכהן גם כשר התרבות והמורשת הפולנית, פיוטר גלינסקי, מתח ביקורת על הטענות לפיהן יש עליה באירועים אנטישמיים בפולין ואף ערך השוואה מעוררת מחלוקת: "האנטישמיות טיפשית ומכעיסה אותי, אבל אני יותר נרגז מאנטי-פולניות מצד ישראלים". הדברים נאמרו אמש (ג') במהלך ריאיון למשלחת עיתונאים ישראלים אודות מיזמי מורשת יהודית שזוכים לעידוד ותמיכת ממשלת פולין.
מחקרים רבים מעידים כי מאז סערת החוק הפולני נרשמה עלייה באירועי האנטישמיות בקרב הפולנים אך שר התרבות דוחה זאת בתוקף: "אין אצלנו עליה באנטישמיות, פולין הרבה יותר בטוחה ליהודים ממקומות אחרים. אנטישמיות קיימת בכל העולם. היא הייתה קיימת לפני המלחמה, ויש אירועים מעטים גם היום, אבל הרבה פחות מתמיד".
זו לא הפעם הראשונה בה עורכים הפולנים השוואה בין אנטישמיות לאנטי-פולניות. בהצהרה המשותפת שהוציאו רה"מ בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי לאחר סערת חוק השואה נכתב כי "שתי הממשלות מגנות אנטישמיות – וגם אנטי-פולניות". כזכור, נמתחה אז ביקורת קשה על כך שישראל חתומה על השוואה זו.
אך נדמה שהאמירה של סגן ראש הממשלה הפולני היא עליית מדרגה בניסיון לגמד את מגמת האנטישמיות ולייחס ל"אנטי- פולניות" משמעות גדולה יותר, כאילו זו תופעה שהולכת וגוברת.
המושג "אנטי פולניות" הפך לשגור ברחבי פולין בתקופה האחרונה: לפני כחודשיים נרשמה תקרית נוספת ביחסי ישראל-פולין כאשר תושב הרצליה ירק לעבר שגריר פולין בישראל, מארק מגירובסקי, בטענה כי זה קרא לו "יהודון". נשיא פולין אנדז'יי דודה גינה את האירוע וטען כי מדובר ב"פשע שנאה אנטי-פולני".
אחרי חוק השואה שהסעיר את ישראל, בחודשים האחרונים נרשמה הסתבכות נוספת ביחסי ישראל – פולין כשראש הממשלה הפולני מטאוש מורבייצקי אמר כי "אם פולין תשלם פיצויים ליהודים הדבר יהיה ניצחון להיטלר". זאת מכיוון שלטענתו, "הפולנים היו הקורבן העיקרי במלחמת העולם השנייה". הרקע לאמירה הוא דיון סביב "חוק 447" שהעביר הקונגרס האמריקני בשנה שעברה, במסגרתו משרד החוץ האמריקני יסייע בניסיון להשיב רכוש שאבד בתקופת השואה מ-46 מדינות, בהן פולין. אך זו כאמור מסרבת בתוקף לשלם פיצויים על רכוש יהודי אבוד.
סגנו של מורבייצקי ממשיך את הקו ואומר במענה לשאלתנו אודות הסירוב להשיב את רכוש היהודים: "אני לא חושב שלקורבן צריכה להיות אחריות על קורבן אחר". עוד הוסיף: "בואו נדמיין משפחה פולנית ששרדה את המלחמה, ואז את השלטון הקומוניסטי איך אפשר עכשיו לבקש מהם להחזיר פיצוי? רבים מהפולנים שמתגוררים בבתים של יהודים, הגיעו לשם אחרי שהבית שלהם נהרס במלחמה. מבחינתם הם הגיעו לבית נטוש".
"צריך לזכור שהתקופה אחרי המלחמה הייתה גיהינום עבור הפולנים. פולין היא המדינה בעלת ההפסדים הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה. שישה מיליון פולנים נרצחו במלחמה, מתוכם שלושה מיליון יהודים, אך אתם שוכחים שהיו גם שלושה מיליון שאינם יהודים. ברור שהטרגדיה וההפסדים זה באשמת הגרמנים והסובייטים, שהשתלטו על המדינה אחרי המלחמה. פולין היא הגורם שהכי פחות אשם במה שקרה".
שר התרבות והמורשת הביע את מורת רוחו מכך שהנרטיב הפולני אינו ידוע מספיק בישראל ובעולם. "אנחנו מרגישים שהסיפור של הפולנים במלחמת העולם השנייה לא נשמע. ולצערי, במשך הרבה שנים לא היו מספיק גופים פולניים שהפיצו את האמת. קשה להשוות לשואה, אבל ההפסדים של פולין היו עצומים. לאנשים אין זכר מהסבא והסבתא שלהם. אמי למשל, הייתה לוחמת במחתרת הפולנית ונלקחה למחנה עבודה. החיסול הגרמני של האליטה הפולנית היה שיטתי. זו טרגדיה שלא יודעים עליה בעולם".
לצד ביטויים שנויים במחלוקת והמתיחות בין הממשלות, ממשלת פולין משקיעה במגוון מיזמים להנצחת המורשת היהודית. בפגישה שנערכה מטעם ארגון העיתונאים הפולני ומועדון העיתונאים בירושלים JPC, מנה שר התרבות והמורשת גלינסקי את המיזמים השונים, ביניהם מוזיאונים ותקציבים לחידוש בתי הקברות היהודים. לדבריו הוא רואה במורשת היהודית חלק בלתי נפרד מהמורשת הפולנית, וזו הסיבה שמשרדו משקיע כספים רבים בהנצחתה ושימורה.
עם זאת, ישנן טענות כי שר התרבות והמורשת משתמש במעמדו כדי להשפיע ולהתערב באופן בו מוצגת מעורבות פולין בשואה. לפני כמה חודשים הודיע השר גלינסקי כי לא יאריך את כהונתו של מנהל המוזיאון היהודי בוורשה, פרופסור דריוש סטולה. גורמים בפולין טענו שהסיבה לכך היא ביקורת פומבית שהביע סטולה נגד חוק השואה. בשיחה אמש, השר נימק את החלטתו: "סטולה היה יותר מדי מעורב פוליטית מכדי לעסוק בכל הקשור ליחסי ישראל פולין".
גדעון טיילור, יו"ר הפעולות של הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר), אמר בתגובה לידיעה: "פולין בהחלט הייתה מדינה שסבלה במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, ארגון איל"ר דורש מפולין להשיב או לפצות על הרכוש שהממשלה הקומוניסטית הפולנית הלאימה מניצולי שואה ומלא יהודים לאחר המלחמה. רכוש זה נשאר בפולין והכלכלה הפולנית ממשיכה ליהנות ממנו. מדובר בצדק בסיסי".
