קשה לעמוד בקצב של הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר 'אפיקי דעת' בשדרות. כל פגישה איתו מתחילה בתצפית מגג הישיבה שאליו עולים שלוש קומות, הרב רץ ואני אחריו. ליד הפארק המוקם סמוך לישיבה, שיכלול אגם ומתקני ספורט, בונה עמותת הישיבה בית הארחה, ולידו את 'בית הגבורה', שישמש מרכז מבקרים של העיר.
הרב פנדל רואה בכל המפעלים הללו ערך ציוני־דתי. בעיניו זו אמירה חינוכית שעולם התורה צריך ויכול להביא ברכה לסביבתו בדרכים מגוונות, לא רק דרך בית המדרש. כשהישיבה הוקמה, לפני קרוב ל־25 שנה, עוד לא נורו טילים לעבר העיר והישיבה שכנה בקרוונים. "כך רציתי שהישיבה תיראה, אין לי כוח לגייס כל החיים כסף לבניינים", מספר הרב פנדל. "אבל בגלל הפלסטינים בנינו מבנים קבועים ויפים לדורות. הם מנסים להרוס, ואנחנו נמשיך לבנות. הם מנסים לשבור את הרוח שלנו, ואנחנו מול המנהרות שלהם נקים פארקים, ומול בלוני התבערה נקים גורדי שחקים. זו התשובה הציונית למה שהם זוממים לעשות. אחד הדברים הנוראים בהתנתקות היה שהיא נתנה לפלסטינים רוח גבית. אנשי הדת שלהם אמרו שנעזוב את גוש קטיף על ארבע, ואנחנו קיימנו להם את הנבואות. עכשיו הם אומרים שנעזוב את שדרות, וצריך להראות להם שזה לא יקרה".
מגג הישיבה אנחנו משקיפים גם על בניין ישיבת 'לב לדעת', שלוחה של ישיבת ההסדר, שנפגע לפני כמה שבועות מרקטה. הבניין ניזוק, אבל לא היו נפגעים. "אומרים שהנס היה שהתלמידים לא נכחו בבניין", אומר הרב פנדל, "אבל אם הם היו, הטיל בכלל לא היה נופל. תורה מגנא ומצלא" (ביטוי תלמודי שמשמעותו "התורה מגוננת ומצילה"; א"ר).
מצד שני, אנחנו לא רוצים לסמוך על התורה ועל הנס. יש תחושת תסכול מתמשכת מהמצב הביטחוני באזור.
"הבחורים פה חדורים שליחות ואחריות. הם מבינים שהמשימה שלהם היא להפגין חוזק. בשדרות אפשר לחיות בטראומות, או לחיות בתודעת שליחות של חוזק, שלא יכניעו אותנו. אנחנו מנסים לחנך ולשדר שבזמן אזעקה אפשר להיכנס לממ"ד, להשתיק את הילדים בפניקה ולהפגין פחד, אבל אפשר גם להיכנס לממ"ד, לשיר עם הילדים ולומר שברוך השם זכינו ויש לנו צה"ל חזק שעכשיו מחזיר לאויב".
הבעיה היא שלא תמיד הוא מחזיר.
"התפקיד שלנו הוא לשדר חוזק ועוד יותר חוזק. במקביל אני חושב שצריכים לדבר על חזרה לצפון רצועת עזה שהפכה להיות חמאסלנד. צריכים לפגוע בהם במקום הכי רגיש, שזה אומר בקרקע, ולחזור לפחות למקומות שבהם היו היישובים אלי־סיני, דוגית וניסנית. זה דבר אפשרי ומעשי, שירחיב את אזור הביטחון שלנו. גם לפלסטינים היה טוב יותר כשהיינו שם. חוץ מזה, יש עוד דרכים לפני שיוצאים למלחמה, שבאמצעותם אפשר להראות להם שהפרת ריבונות זה לא דבר קטן ושגם בלוני תבערה פוגעים בכבוד שלנו".
ממשלת הימין מאכזבת בנושא הזה.
"ברור שהיינו מצפים לעמידה איתנה יותר על כבוד ישראל. הבעיה היא שהשמאל רוכב על זה. אחרי שהם היו אחראים לחיזוק תהליך ההתנתקות ולדיבורים שנתנו לפלסטינים להאמין שהחלום שלהם לחזור לכל ארץ ישראל הוא חלום ישים, פתאום עכשיו הם הביטחוניסטים שאומרים בוא תצטרף אלינו נגד נתניהו. אנחנו לא רוצים לשחק את המשחק הזה. אנחנו צריכים גוף חזק מימין לליכוד שישדר כבוד לאומי. כבוד לאומי זה לא משהו קטן, אלא מי שאתה ומה שאתה מייצג. אם אתה רופס, אתה לא יכול להשפיע על העולם. כשאתה מראה שהטרור הוא משהו שאפשר לנצח, יש בזה מסר לכל העולם. לכן אנחנו לא מסתפקים ברפיסות של הליכוד, אבל אם מישהו יבין מזה שצריכים לתת לשמאל הזדמנות, אז צריכים לזכור שהיינו בסרט הזה וזו טעות".
אחדות מתוך צניעות
הרב פנדל אינו מהסס להתבטא גם בנושאים פוליטיים: "פוליטיקה אינה מילה גסה, היא נוצרת מתוך אכפתיות למפעל הציוני. אנחנו לא אומרים לממשלה לעשות, אבל דורשים מאנשיה להיות מעורבים וליישם את כל האידיאלים".
במערכת הבחירות הקודמת הרב פנדל לא הסתפק בקריאה להצביע לאיחוד מפלגות הימין. הוא גם בירך על הפרידה של בנט ושקד מהבית היהודי, וטען שהיא תאפשר לאחד את כל הציבור הימני־תורני תחת איחוד מפלגות הימין. "זו לא הייתה אמירה תורנית שעדיף לרוץ בנפרד", הוא מסביר כעת. "הסקרים אז הראו שהמהלך נכון, ולכן אני גם לא מאשים את בנט ושקד. היה מותר להם לרוץ ולבטא משהו, ולפעמים הכוח המתפצל יותר חזק. אחרי הבחירות הרבה אנשים היו רוצים להעביר את הקול שלהם לבנט כדי שהימין החדש יעבור. עכשיו, לאור המציאות הפוליטית ואחוז החסימה האכזרי, יש הרבה אנשים שרוצים לראות את בנט ושקד בחזרה וגם את הרב רפי ובצלאל. אנחנו צריכים את כולם.
"רומזים לנו שאנחנו צריכים להתאחד, אבל למרות המעלות האידיאולוגיות של האחדות, אנחנו לא בונים פה בית מדרש אחד. זה לא סוד שאנחנו נגד גיוס בנות לצבא, ושיש לנו דעה מאוד חזקה נגד קירוב הרפורמים. אז יש לנו מחלוקות עם הימין החדש, ואף אל פי כן אנחנו חייבים לבנות כוח ציוני־דתי שירים את הדגל של תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. יש לי הרבה כבוד לנפתלי בנט. אחרי ההפסד שלו בבחירות היו לי שיחות אתו על אמונה ועל ביטחון. שם שמיים שגור בפיו ויש לו כוח שאסור לפספס, אבל כמו שהוא אמר כולם צריכים לבוא בצניעות".
מה בנוגע לאיילת שקד? היא מככבת בכל סקר מגזרי כדמות המועדפת להובלה של הרשימה.
"איילת שקד היא נכס. היא הוכיחה את עצמה וגילתה שערכי ארץ ישראל וערכי הציונות הדתית יקרים לה. אני לא חושב שנכון לנוער שלנו שהיא תהיה במקום הראשון ברשימה, אבל היא צריכה להיות בהנהגה הבכירה".
ומשה פייגלין? בבחירות הקודמות יצאת נגדו בחריפות.
"צריכים לשבת ולבדוק טוב את הכוח האלקטורלי שלו ואת מה שהוא אומר. אני מאוד נגד חירות בנושא של סמים לנוער. אני חושב שזו טעות גדולה. אני גם מאוד בעד חיבור הממלכה עם הדת, כי זו רוח ישראל ואלו נושאים מהותיים. ואף על פי כן, אם פייגלין מקבל את המכנה המשותף והציבור רואה שזה בונה את הגוש, אני משאיר את ההחלטה הזאת לתבונה של האנשים שעוסקים בדבר. יש לנו דמוקרטיה יפה ואני חושב שבריא להתבטא, אבל לא אני בונה את הרשימות. החשיבות להתאחד או ליצור בלוק טכני רחב ברורה לי דווקא בגלל שאני מבחוץ, ולכן חשוב לי להשמיע את הקול הזה".
לפני כמה שבועות התעוררה סערה בעקבות התבטאותו של בצלאל סמוטריץ' בישיבת מרכז הרב, כי המדינה צריכה לפעול על פי משפט התורה. הרב פנדל, המכהן כראש בית דין לממונות הפועל בתוך הישיבה, בירך את סמוטריץ' על דבריו והסביר שהוא תבע את עלבון המשפט העברי.
כשפוליטיקאי מדבר על החלת חוקי התורה זה עלול להישמע אחרת.
"לא שמעתי את המילים המדויקות שבהן בצלאל השתמש, אבל מכיוון שהם כבר נאמרו, מצווה עלינו לפרשן ולהסבירן. הבנתי שהוא התכוון בדבריו בין השאר לזלזול שקיים בבתי הדין הרבניים שסמכויותיהם צומצמו, ושאינם יכולים היום לדון דיני ממונות".
לא מגדל שן
הרב דוד פנדל (58) נולד וגדל בארה"ב ועלה ארצה בגיל 17. הוא למד בישיבות מרכז הרב ושעלבים, והגיע לשדרות בשנת 1994. כשהגיע לעיר בהזמנתו של הרב רחמים נסימי, מייסד הגרעין התורני בעיר, הוא התבקש לכהן כראש כולל אברכים, אבל לאחר שנה החליט להקים בעיר ישיבת הסדר חדשה. עם השנים היא הפכה לישיבת ההסדר הגדולה ביותר בארץ. קרוב לאלף תלמידים לומדים כיום בישיבה ובשתי שלוחותיה, בשדרות ובקריית־גת. בכל זמן נתון יש כ־250 מבני הישיבה ושלוחותיה המשרתים בצה"ל.
ישיבת שדרות מאופיינת, בניגוד ללא מעט ישיבות הסדר אחרות, ברוב ברור של תלמידים ממוצא מזרחי. "צוות הרבנים פה מגוון. יש בו גם תלמידי חכמים אשכנזים וגם ספרדים. בחורים באו, ראו את הרבנים, שמעו תורה נעימה, ראו מקום דינמי ומתהווה, ואמרו 'זה אנחנו'. פעם בא אליי מישהו ואמר אני 'רוצה להקים ישיבה תיכונית ספרדית, כמו שאתה הקמת ישיבת הסדר ספרדית'. עניתי שאנחנו לא ישיבת הסדר ספרדית, אלא מקום שכולם מרגישים שהתורה שלהם והעבר שלהם מקבלים בו מקום מכובד".
תלמידי ישיבת ההסדר לומדים בחברותות עם צעירים מהעיר וגם עם פנסיונרים, ומקיימים פעילויות שונות בעיר, בעיקר בחגים. "חשוב לנו שהבחורים ידעו שהם לא באו למגדל שן או לחממה, אלא שיש לנו תפקיד", מבהיר הרב פנדל. כ־130 אברכים לומדים בישיבה ובשלוחותיה. "כשחבר'ה מתחתנים ובוחרים לגור בשדרות, ההשפעה של הישיבה בעיר גדלה כי נוצרת חברות אמיתית בין אנשים שונים. היום שדרות היא מקום שרוצים לגור בו ושיש בו מצוקת דיור, לא עיר רפאים".
מי ששימש בעבר הרחוק כמנהל ישיבת ההסדר הוא אלון דוידי, ראש העיר. "אלון הוא ראש עיר של כולם", משבח אותו הרב פנדל. "כבוד ושמחה בשבילנו שראש העיר כל־כך קרוב, מכיר ושותף, הן ברמה הרוחנית והן ברמה הגשמית. זה חלום ציוני־דתי שאנשי תורה ובוגרי ישיבות מוצאים את מקומם לא רק כמחנכים. גם איכות חיים ואסתטיקה של עיר זה תורה וזה עיסוק במצווה".
