שמו סוהייב יוסף. הוא בנו של מנהיג תנועת חמאס ביו"ש, חסן יוסף, ובניגוד לאחיו מוסעב, הידוע בכינויו "הנסיך הירוק" ובשיתוף הפעולה שלו עם ישראל, עד לפני כשבועיים היה אלמוני לחלוטין. אבל אז שלף אותו מהאלמוניות אוהד חמו, הכתב לענייני פלסטינים של ערוץ 12. הריאיון, העיד חמו, נערך "בסוף העולם". סוהייב חשף כי זרוע המודיעין של חמאס בטורקיה מרגלת אחר צמרת הרשות הפלסטינית, מאזינה לשיחותיה ומבצעת עבודות האזנה בתשלום בעבור האיראנים. "לא למען העם בפלסטין, גם לא למען ירושלים, אלא כדי לייצא את המהפכה מעזה לגדה", אמר.
דבריו עוררו ענין בישראל. בעזה וביו"ש הם חוללו השבוע מהומה לא קטנה. האם זו הייתה המטרה, לשסות את פת"ח בחמאס ולהפך, או אולי מעבר לזה? ואם כך, האם סוהייב פעל באופן עצמאי, או שהמסר הוכתב לו בידי צד שלישי? ואם כן, מי?
לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, אף שככתב לענייני ערבים יצא לחמו לא פעם ולא פעמיים לדבר עם אביו של סוהייב, השייח' חסן יוסף. בשלב הראשוני, סוהייב היה קצר במילים. כל מה שהסכים לומר בטלפון היה שעד לפני חודש עוד היה חלק מהמנגנון הצבאי של חמאס. הוא לא אמר היכן היה או מה עשה. הדבר היחיד שאמר לחמו במפורש היה שחמאס רודף אחריו. "ורק כאן, כמעט בסוף העולם, הוא הסכים להיפגש", אמר חמו.
סוף העולם הוא עניין סובייקטיבי. למעט רחוב אחד בלונדון המכונה WORLD's END, אין עוד מקום כזה. במקרה של חמו, סוף העולם הוא מטרופולין אסייתית, שאת מיקומה הקפיד לא לחשוף בכתבה. אלא שבאמצעות גוגל תמונות אפשר לזהות גם את המסגד שבו נפגשו השניים, ובהמשך גם את מקום הריאיון על פי השלטים ומספרי הטלפון שלידם חלפו השניים בטיול בשוק. אפשר גם להיעזר בפסלי הפילים עם פרחי הלוטוס במקדש המקומי שבו ביקרו. הרשלנות הזאת רומזת שסוהייב התחכך אולי במודיעין של חמאס בטורקיה, אולי אפילו בדרגים בכירים, אבל הוא עצמו לא הפך כנראה לאיש מודיעין מקצועי.
הבחירה לערוך את הריאיון הראשוני במסגד הייתה רחוקה מלהיות רשלנית או מקרית. מבחינת סוהייב היא נועדה להעביר את המסר שהוא היה ועודנו מוסלמי אדוק, שומר אמונים לדת ומכיר את הקוראן על בוריו, או כמו שהוא אומר: "יותר טוב מאיסמעיל הנייה".
"חמאס הוא חלק ממני עוד מינקות", סיפר. "גדלתי בחמאס ועבדתי בתנועת חמאס. אבל כשנחשפתי לשחיתות עזבתי אותם, ניתקתי קשר".
חי על הקצה
אבל משיחות עם מקורות המכירים את סוהייב מגיל צעיר, עולה סיפור שונה. הוא לא תמיד היה דתי. "מגיל צעיר היה סוהייב הכבשה השחורה של המשפחה. בחור בעייתי, שתמיד חיפש את מקומו ולא מצא. חלק מהזמן כלל לא חי עם המשפחה", אומרים המקורות. לדבריהם, תקופה ממושכת הוא עזב את רמאללה, חי ברמת־גן ועבד בשווארמיה מוכרת על גבול רמת־גן תל־אביב. שם גם למד לדבר עברית. באותה תקופה, אומרים המקורות, הוא לא היה דתי בכלל.
בשלב מסוים נתפס סוהייב כשוהה בלתי חוקי. הוא נעצר, אך השב"כ לא גילה בו עניין רב. "הוא לא היה קואופרטיבי", אומר מקור שהכיר היטב את סוהייב. "גם ההתרשמות שמדובר בבחור מורכב עם בעיות אישיות קשות לא תרמה למיסוד הקשר עימו. הייתה בו מרירות גם כלפי ישראל וגם כלפי המשפחה". כך שאם היה לו פלירט עם השב"כ, הוא היה קצר ולא מוצלח. מה גם שבאותה עת אחיו המוכשר מוסעב כבר עבד בעבור השב"כ. "מוסעב היה נכס יקר מכדי לקחת סיכון ולהפעיל גם את סוהייב", אומר המקור. "ומכיוון שבאותו שלב היה חשוב לשב"כ שמור על שמה הטוב של המשפחה, סוהייב הוחזר אליה. בשלב מסוים התברר לנו שהוא ברח לסעודיה, אחר כך ניסה להגיע לגרמניה ולקבל מעמד של פליט. בסוף הגיע לטורקיה. כשמוסעב נחשף, ציפו ממנו שיתפוס את מקומו כבן המוצלח. הוא אכן עשה צעדים בכיוון. התחתן, התברגן, נולדו לו ארבעה ילדים. אבל אם היו ממנו ציפיות להלך בגדולות, זה לא מה שקרה".
את השנים האחרונות בילה סוהייב בטורקיה. מה בדיוק עשה שם, לא ברור. בריאיון עם אוהד חמו הוא אמר: "עבדתי עם תנועת חמאס בטורקיה באיסוף מידע מודיעיני. חמאס מפעילה מוסדות ביטחוניים וצבאיים על אדמת טורקיה במסווה של חברות אזרחיות. יש להם מרכזים ביטחוניים ומשם הם מפעילים ציוד האזנה משוכלל, תוכנות מיוחדות שמורידים למחשבים כדי להאזין לאנשים ולמנהיגים ברמאללה, יש להם מומחים לזה".
האם הייתה לסוהייב גישה לציוד הזה? האם ייתכן ששימש מתרגם בעבור חמאס־טורקיה? ההערכה של שלושה אנשי מקצוע – איש מוסד לשעבר, איש אמ"ן לשעבר ואיש שב"כ לשעבר – היא שעל רקע עברו של סוהייב אין סיכוי שחמאס היו נותנים לו להתקרב לחומרים האלה. "אולי הוא הסתובב בשוליים ושמע דברים", הם אומרים. ייתכן גם שהנוכחות של אחיו מוחמד עזרה לשמור עליו. "מוחמד, האח השלישי לבית יוסף", אומר בכיר לשעבר בשב"כ, "למד במלזיה כמו מיטב הנוער הפלסטיני. כשסיים את לימודיו לא חזר לחיק משפחתו בשטחים אלא נסע לטורקיה, ומעולם לא חזר. הוא פעיל חמאס בטורקיה, ובשנים האחרונות אף פרסם כמה מאמרים באתר חמאס".
אז האם ייתכן שסוהייב שמע או ידע משהו גם על האזנות לישראלים? לשאלתו של חמו סוהייב מבליע חיוך ועונה: "אני לא מעוניין להיכנס לנושא". מבחינתו יש לו מסר שהוא רוצה להעביר, והוא שחמאס איננו מקדם את האג'נדה של העם הפלסטיני אלא עובד בעבור ישות זרה, הלוא היא איראן השיעית. "יש להם ציוד משוכלל", הוא שב ואומר על חמאס טורקיה, "והם משתמשים בו לקדם אג'נדה זרה. זה מה שאני רוצה לחשוף. תנועת חמאס משתמשת במידע הזה לא לטובת העם הפלסטיני. היא מוסרת אותו לאיראן תמורת תמיכה כספית".
בשלב הזה המסר מתחדד. לא רק איראן, גם הבנקים הטורקיים הם חלק מהבעיה. "למרכזים האלה של חמאס מגיעים כספים, המועברים דרך הבנקים הטורקיים", אומר סוהייב. כלומר, אלו מרכזים צבאיים שממומנים על ידי בנקים טורקיים במסווה של גופי חברה אזרחית. כאן מגיעים למסר השלישי והאחרון. סוהייב מספר כיצד נחשף בטורקיה גם לניסיונות להפיק פיגועים בישראל ובשטחים: "ראיתי איך חמאס מגייס אנשים בגדה המערבית ומממן אותם. הם מבצעים פעילויות מפוקפקות, כולל גיוס ילדים, לבצע פיגועים. המטרה של הפיגועים בגדה היא להרוג אזרחים – לא למען ההתנגדות, לא למען ירושלים, לא למען שחרור האדמות הפלסטיניות. אפילו לא כי שונאים את היהודים; שולחים את התמימים האלו לייצא את המשבר מעזה לגדה המערבית".
בכיר מוסד לשעבר שצפה בריאיון התרשם שכאשר סוהייב דיבר על משפחתו ועל תנועת חמאס ניכר בו תסכול. הוא דיבר כמי שמסוכסך עם עצמו. לעומת זאת, כאשר התרכז במסרים שאמר שברצונו להעביר, הוא היה חד, בהיר וממוקד. כמי שלמד את המסר. "הרושם שלי", אומר בכיר המוסד לשעבר, "שהוא משרת מישהו. מדובר באדם דחוי מהחברה והקבוצה שבה הוא חי. אדם שהוא ככל הנראה על הקצה מבחינה כספית. כן, זה נראה כמו עבודה קלאסית".
במהלך הריאיון במסגד ניגש אליו צעיר מקומי, שתוהה מאין הגיע. סוהייב נענה לשאלה בשמחה. "אני פלסטיני", הוא אומר, "מפלסטין". הצעיר מצפה כנראה לשמוע משהו על עלילות הכיבוש, אבל סוהייב, שמוצא מישהו לתרגל עליו את הטקסט, מביך אותו עם המסר הבלתי צפוי: "לגבי המצור הבעיה היא חמאס. אם חמאס יוותר על השלטון לא תהיה שום בעיה".
זמן שאול
בשלב הזה יוצאים הכתב הישראלי ובנו של בכיר חמאס לשוטט בשוק המקומי. סוהייב מבחין במנה של חגבים מטוגנים. "בא לך?" הוא שואל את חמו. "ספייסי חגבים, זה נדמה לי מותר על פי האסלאם. כן, חגבים זה חלאל (כשר על פי ההלכה המוסלמית, פ"ר). גם ספייסי". אבל כאשר סוהייב מתיישב לחלוק עם העיתונאי מישראל אבטיח מקומי מתוק, ניכרות בו התנועות המיומנות של השף מימי השווארמייה ברמת־גן.
אחרי יומיים של שיטוט משותף, לחמו אין עדיין תשובה. מה הביא את סוהייב לצאת בגלוי נגד חמאס? אבל לסוהייב יש תשובה. תנועת חמאס ניצלה אותו ואת אביו והונתה אותו, והוא קורא לו ולמנהיגים נוספים לפרוש מחמאס. ולא, אין לזה שום קשר לאחיו מוסעב, "הנסיך הירוק". הוא, לדבריו, מעולם לא בגד בחמאס. "העניין של אחי לא השפיע עליי כלל. אני צלחתי את מבחני ביטחון השדה של חמאס", הוא אומר. וזו שורה מעניינת בפני עצמה; הסיכוי שזה אכן המצב, נראה פחות מקלוש.
"אתה לא פוחד?" שואל אותו חמו. "לא", עונה סוהייב. "היו איומי רצח גם קודם". אבל על מה שקדם לאיומי הרצח, על הסיבה שבגללה ברח לסוף העולם, גם בשלב הזה איננו יודעים דבר. והטבח מרמת־גן אומר, אם חמאס רוצה, אין לי בעיה להיות שהיד של חמאס. זו תנועה שרוצחת בדם קר.
האם זה אישי, האם המצב הכלכלי הוא שדחק את סוהייב לפינה, או שאולי התלבש עליו גורם שלישי? דבר אחד בטוח: טורקיה הפכה לזירת חיסול מודיעינית רב־מערכתית: החל בפרשת חשוקג'י שלתוכה שרבבו הטורקים את שמו של מוחמד דחלאן, עבור במותו בעינויים של זאכי מובארק, הגנרל הפלסטיני שנחשד אף הוא כשלוחו של מוחמד דחלאן, וכעת הסיפור של סוהייב יוסף. אנשים שמכירים היטב את סביבת העבודה שלו לא היו אופטימיים השבוע באשר לתוחלת החיים שלו. 
