במשך עשרות שנים, המכון לרפואה משפטית בישראל חקר שרידי שלדים שהוברחו בסודיות מעבר לגבולה הצפוני, במטרה לבדוק אם הדי־אן־איי שלהם תאם את זה של חיילים ישראלים שנעדרו בקרב מאחורי קווי האויב בלבנון או בסוריה.
"מעת לעת הם היו מביאים דוגמיות", אמר ד"ר חן קוגל, מנהל המכון. "הביאו שאריות של גופות, הביאו עצמות. המסר תמיד היה: אולי הפעם, אולי הפעם, אולי הפעם". אך אף פעם לא נמצאה התאמה. ואז, מוקדם יותר השנה, הגיע שק עצמות, ומהרגע שנפתח הוא היה נראה מבטיח. זמן קצר לאחר מכן קבע הצוות שהעצמות שייכות לרב־סמל זכריה באומל, שנעדר בלבנון לפני 37 שנים.
על פי תחקיר ה'וושינגטון פוסט', גופתו של באומל חולצה מבית קברות במחנה פליטים פלסטיני בפאתי דמשק, הנחשבת לשטח אויב מכיוון שישראל וסוריה עודן מצויות במצב מלחמה. תושבי המחנה שמעו מילדותם התלחשויות על כך שגופותיהם של חיילים ישראלים נעדרים מוחבאות בין המצבות, אך מיקומן המדויק תמיד היה בגדר סוד כמוס.
תושבים שהתראיינו העידו שהחפירות בבית הקברות החלו כבר בשנת 2013. מאז ובמהלך השנים, ארגוני מורדים ומיליציות של דאעש התחרו במטרה להיות מי שימצאו את מה שעשוי להיות קלף מיקוח נחשק על רקע מלחמת האזרחים הכאוטית בסוריה. גורמים ישראלים צפו מן הצד בהתפתחויותיה של המלחמה, תוך שהם ממתינים לרגע שבו יוכלו להשיב אפילו אחת מגופות החיילים שנפלו בקרב.
בסופו של דבר חיילים רוסים, שארצם התערבה במלחמה כדי לתמוך בנשיא הסורי בשאר אל־אסד, הם שאיתרו את גופתו של באומל והשיבו אותה לישראל. אך החיפוש טרם הסתיים. פעילי אופוזיציה בסוריה אמרו בראיונות שחיילים רוסים וסורים ממשיכים לחפור בבית הקברות, מחפשים את גופותיהם של שני החיילים הישראלים האחרים שנעדרו לצד באומל. אולם גורם המקורב לממשל במוסקבה אמר שהחיילים רק שומרים על בית הקברות ולא חופרים בו. השגרירות הרוסית בתל־אביב סירבה להגיב.
כוחות ישראלים וסורים לחמו אלה נגד אלה ביוני 1982, במהלך קרב סולטן־יעקוב שהתקיים בעמק בקאע בלבנון. חיילים ישראלים חצו את הגבול ללבנון ימים קודם לכן, כשמטרתם היא נוכחותו במדינה של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). באומל, ישראלי־אמריקני שנולד בברוקלין, נהג בטנק כאשר יחידתו הותקפה על ידי כוחות סורים. הטנק נפגע, ובאומל וחבריו לצוות קפצו מהרכב הבוער. ברגעים אלו נפתחה לעברם אש כבדה. באומל הוכרז נעדר, יחד עם חמשת חבריו לנשק.
"כולם ידעו"
דין ברליס, כתב מגזין 'טיים', אמר מאוחר יותר שהוא ראה כמה חיילים ישראלים מובלים בצעדה ברחובות דמשק, יחד עם הטנק שלהם. הצעדה הגיעה למפקדה של פלוגות ההגנה, יחידת עילית תחת פיקודו של רפעת אל־אסד, אחיו של נשיא סוריה באותו זמן. ואולם, תמונות שצולמו בתהלוכה לא היו ברורות דיין כדי לזהות בוודאות אף ישראלי.
אחד מחברי הצוות, סמל־ראשון אריאל ליברמן, שנפל בשבי הסורי יום לאחר קרב סולטן־יעקוב, שוחרר בעסקת חילופי שבויים שנתיים לאחר מכן. ב־1985, שני שבויים ישראלים מהמלחמה, כולל מפקד הטנק של באומל, חזי שי, שוחררו בעסקת חליפין אחרת עם החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון צבאי פלסטיני שמקורב לממשלה הסורית. גופתו של מפקד נוסף בטנק הוחזרה לישראל בהמשך.
אפילו הטנק של באומל הוחזר במהלך השנים שחלפו. הוא נמסר מהסורים לרוסיה, שהציגה אותו במוזיאון השריון במוסקבה, עד שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין נענה לבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשיב אותו ב־2016. אך לא היה שריד לבאומל או לחבריו לנשק, הטען צבי פלדמן ורב־טוראי יהודה כץ.
פלסטינים שמתגוררים במחנה הפליטים אל־ירמוכ, שם האוהלים הוחלפו מזמן במבני אבן צפופים, בדרך כלל ביטלו את הדיבורים על גופות של ישראלים כשמועות בלבד. אך לפני כעשור החלו תושבים במחנה לקבל שיחות טלפון ומסרונים ממקורות אנונימיים – ככל הנראה מהמודיעין הישראלי – שהציעו תשלום תמורת מידע על הגופות. תושבי המחנה החלו להשתכנע שהגופות נמצאות איפה שהוא בבית הקברות.
"כולם ידעו, כולם", סיפר ת'אר אל־סהאלי, משורר ויוצר סרטים שנמלט מירמוכ להולנד ב־2014. אך מיקומן המדויק של הגופות היה סוד. רק בכירי המיליציות ששלטו במחנה, החזית העממית לשחרור פלסטין ופת"ח, ידעו אותו. בזמן שסוריה הידרדרה למלחמת אזרחים ב־2011, השליטה במחנה עברה לידיהם של מורדים סורים ולקבוצות פלסטיניות שלחמו נגד משטר אסד.
אף שראש הממשלה נתניהו סיפר שהגיש בקשה להחזרת הגופות מרוסיה ב־2017, תושבי ירמוכ אמרו שישראל פנתה לקבוצות מורדים סוריות בשלב מוקדם בהרבה. שלושה תושבים נזכרו שב־2013, אחת מקבוצות המורדים חפרה בור בסמוך לכניסה לבית הקברות. המורדים טענו שהם מחפשים כלי נשק ישנים שהוחבאו שם בשנות השמונים, אך לא כולם השתכנעו. ב־2015, כשמיליציות של 'המדינה האסלאמית' (דאעש) כבשו את מחנה אל־ירמוכ, הן היו מודעות לכך שבית הקברות הכיל פרס יקר־ערך.
"הם חפרו סביב הקברים במשך תקופה ארוכה", סיפר אחד התושבים, שדיבר באנונימיות מסיבות ביטחוניות. תושב אחר אמר שחברי המיליציות תירצו את החיפוש שלהם ברצון לנתץ קברי כופרים. ככל שהשנים חלפו כך גדלה נוכחותם של החיילים הרוסים בסוריה, עד שהם החלו להטות את כיוון המלחמה לרעת המורדים. בשלב הזה ישראל ביקשה סיוע ממוסקבה. במסגרת המשא ומתן על כניעתם ונסיגתם של המורדים, הרוסים ביקשו בשנה שעברה מכוחות האופוזיציה הללו לסייע להם למצוא משהו בבית הקברות, כך על פי אדם בקי בתוכן השיחות.
ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית: "זיהוי אחד היה דרמטי מאוד. ראינו על סוליות הנעליים ועל הסרבל הצבאי אותיות עבריות, והבנו שאולי זה מישהו שאנחנו מחפשים"
"זה היה מרוץ נגד הזמן", אמר אותו אדם, "תחרות בין אנשי דאעש, שהמשיכו לחפש את הגופות, והרוסים שרצו את הגופות גם הם ודרשו את סיוע האופוזיציה כדי להיכנס ולצאת במהירות". מאוחר יותר חשפה רוסיה שהיא החלה במבצע בתוך השטח שהיה באותו זמן בשליטת המדינה האסלאמית, בניסיון לאתר את גופות הישראלים. משרד הביטחון הרוסי אמר שישראל סיפקה קואורדינטות ספציפיות, אך המבצע כשל. החיילים הרוסים הותקפו, ולוחם בכוחות המיוחדים הרוסים נפצע.
אך בסופו של דבר, במבצע שישראל כינתה "זמר נוגה", גופתו של באומל הושבה בהצלחה. ישראל ורוסיה לא שחררו פרטים רבים על המבצע, וסירבו להסגיר כיצד שרידיו של החייל הנעדר הובאו לישראל. אך בכיר בצה"ל, שדיבר באנונימיות מכיוון שהמידע טרם שוחרר באופן רשמי, אישר שהגופה אותרה בירמוכ. פוטין אמר שהמבצע התנהל יחד עם "שותפים סורים".
חילופי האשמות
מראהו הרעוע של הבניין הנמוך בן שלוש הקומות, הרחק מהכביש בתל־אביב, מקשה על זיהויו כבעל תפקיד מרכזי במאמציה של ישראל להשיב את מתי המלחמה שלה. זהו המרכז הפורנזי היחיד במדינה. המכון לרפואה משפטית קיבל בעבר דגימות שנחשדו כשייכות לגיא חבר, חייל שנעדר מבסיסו שברמת הגולן ב־1997, אבל השערה זו התבררה כשגויה. כמו כן, לא נמצאה התאמה לדוגמיות שעל פי החשד היו שייכות לרון ארד, טייס שנעדר ב־1986 לאחר שנפלט ממטוסו במהלך משימת הפצצה בדרום לבנון.
כשסוף־סוף הגיעו השקים מירמוכ, הם נפתחו בחדר במרתף. "זיהוי אחד היה דרמטי מאוד", מתאר קוגל. "אחרי הניקיון כמובן, ראינו שעל סוליות הנעליים היו אותיות עבריות. ראינו גם את הסרבל הצבאי עם עברית מאחור, ואז הבנו שאולי זה מישהו שאנחנו מחפשים". המכון לרפואה משפטית השווה את השרידים למאגר נתוני ה־DNA של קרובי הנעדרים, ומצא התאמה. כשהגיע האישור, כמה מהקצינים שליוו את הגופה התחילו לבכות. "בתרבות הישראלית חשוב מאוד להראות שאנחנו דואגים לחיילים ומביאים אותם הביתה", הסביר.
המכון לא הסכים לגלות כיצד ומתי מת באומל. אבל חיים כהן, אנתרופולוג פורנזי, אמר שאין שום סימן שירו בו. הוא סבל ממכה באגן וביד. לדבריו, הפציעה ביד התרחשה בזמן המוות. ממצאים נוספים הצביעו על העובדה שהוא נקבר בארון מתכתי. באפריל האחרון, באומל נטמן סוף־סוף בהלוויה צבאית בירושלים.
פלסטינים במחנה ירמוכ החליפו האשמות בבגידה ובהסגרת מקום גופתו של באומל לרוסים. מפלגת פת"ח, שהיה זה תפקידה ההיסטורי לפקח על בית הקברות, הכחישה את חשיפת המידע. אנואר רג'א, המפקד הבכיר של יריבת פת"ח, החזית העממית לשחרור פלסטין, בירמוכ, טען שלא היה מעורב במציאת הגופות. "הרוסים עצמם נכנסו והוציאו אותן", אמר ראג'ה. הוא הוסיף שהם לקחו כעשר גופות.
ישראל אמרה שלא ביצעה כל עסקה בתמורה לגופות, אך כמחווה של רצון טוב שחררה שני אסירים סורים. במכון לרפואה משפטית בתל־אביב נבדקו כל השרידים שסופקו, אך מלבד באומל לא נמצאו התאמות אחרות. על פי הצוות, רוב העצמות הסוריות נלקחו על ידי הצבא הישראלי, אך גופה אחת נותרה במכון עד לאחרונה. "מסוריה, לא מבאומל", הסבירה נורית בובליל, בכירה במכון, כשהיא מרימה עצם ירך גדולה משולחן המעבדה שלה לבדיקת די־אן־איי. לדבריה, הצבא יגיע בקרוב לאסוף אותה.
סגן־אלוף יונתן קונריקוס, קצין בדוברות הצבא הישראלי, אמר שהגופות הבלתי־מזוהות עשויות להיות פלסטיניות, וכי הן ייקברו ב"בית קברות לטרוריסטים" במיקום לא ידוע, שם יש קברים לא מסומנים. עבור הפלסטינים בירמוכ, הפגיעה בבית הקברות ולקיחת הגופות היא פרק כואב נוסף בסדרה ארוכה. הם קראו לישראל להחזיר את השרידים שאינם תואמים לנעדרים ישראלים. "בית הקברות הוא עניין של כבוד עבורנו. המנהיגים שלנו שם, הבנים שלנו", אמר אל־סאהלי. "הם לקחו את הגופות ללא כבוד. המתים היו צריכים להישאר עם משפחותיהם, בדיוק כמו באומל ושאר החיילים". 
תרגם: אלחנן שפייזר
