כבישי הכניסה לירושלים אף פעם לא היו כל כך ריקים

ירושלים, גשר המיתרים, רביעי, 10:35

יישומון וייז (איני הנהג) הציג 56 דקות ממחלף השלום באיילון ועד למרכז העיר ירושלים. גם יוסי הצלם וגם אני סירבנו להאמין. הבטנו בתמיהה על המסך לנוכח הכותרות שבישרו על האימה שמהפכת השיפוצים בכניסה לעיר תעורר בשלוש השנים הקרובות. כשהמכונית חלפה על פני גינות סחרוב התגלתה לעינינו המציאות המפתיעה: מעולם לא נראו כבישי הכניסה לעיר פנויים כל כך ביום חול, משל היינו דקות ספורות לפני כניסת שבת. הטרטורים ובורות החצץ כבר תופסים נפח מרכזי בנוף, אך ההפחדות עשו את שלהן. עשרות סדרני התנועה שהוצבו במקום נראו משועממים למדי, פנויים לעסוק בהתגוננות מהחום. "תבוא בספטמבר נראה אותך, אחרי החופש הגדול וכשלא כבשן בחוץ", כתב לי חבר כששלחתי לו את תמונת שערי ירושלים החופשית.

שלומי הכניצר, 33, ירושלים

קלפי: החרדים יהרגו אותי, אבל לא ממש הלכתי להצביע. גם הפעם אני מתלבט אם ללכת, ונראה לי שהרבה יעשו כמוני. כולם קולטים שבסוף 120 אנשים משחקים על הגב של כולנו. אני מרגיש שחרדים, חילונים ודתיים אומרים ביבי וביבי. ראית את זה בסקרים השבוע בערוץ 12. אני בהלם מזה שאהוד ברק בקושי מגרד את אחוז החסימה, בלי קשר לבלגן השבוע. אני לא מבין מה רוצים ממנו, אגב, שהוא עשה עסקים עם האפשטיין הזה. מה, כל מי שאתה עושה איתו ביזנס אתה אמור להתחיל לחפש אצלו?

לאן הולכים: קח בחשבון שכשאני אומר שהרבה לא ילכו להצביע ונמאס מהבלגן, זה לא חרדים. החרדים יגיעו במאסות, כרגיל. אם החילונים הולכים לישון בבחירות האלה, תהיה מוכן לזה שחרדים יביאו איזה 17־18 מנדטים. אני מקווה שתקום קואליציה של ימין־מרכז כזה, אבל יכול לתמוך גם במי שלא בול כמוני. קח את בצלאל סמוטריץ', הוא אלוף, רק נכנס למשרד התחבורה וכבר עושה דברים שלא עשו מלא זמן. מה שבטוח, אגב, זה שאם ביבי לא יעמוד בראש הליכוד הם לא יקחו את הבחירות.

הכניסה לעיר: אני מתנדב במד"א וגם גר פה ממש, באזור הכניסה לעיר, אז יוצא לי לנסוע פה הרבה. היו פקקים השבוע, וזה הורגש, אין מה לדבר. אני מסתכל עכשיו על הכביש הריק ואני בהלם. אחרי הצהריים, בסביבות שלוש, יתחילו פה פקקים מטורפים ביציאה. אבל נדמה לי שכמו בכל פעם, כשמתארים משהו כאילו זאת הקטסטרופה הכי גדולה בעולם, זה תמיד הרבה פחות. הייתה תקופה שגרתי בבית־שמש, ונסיעה בכביש 38 לקחה כמעט שעה לירושלים בגלל השיפוצים. היום זה עשרים דקות, בזכות הכביש. אז בסוף זה משתלם. מה שכן, פסיכי שבמדינה כזאת מפותחת אומרים שהעבודות ייקחו שלוש שנים. לך תדע אם זה באמת יהיה רק שלוש.

יוהאנה סעדה, 49, ירושלים

קלפי: הצבעתי לכחול לבן ונראה לי שהפעם אחזור על זה או שאצביע מרצ. בכל מדינה נורמלית יש הגבלה על כהונה של נשיא – אה, רגע, גרתי בארה"ב אז אני רגילה להגיד נשיא, התכוונתי ראש ממשלה. אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות קצת דברים. לא שאי פעם הצבעתי לביבי, אבל נראה לי שזה זמן למשהו חדש. בדרך כלל אני מצביעה למרצ, אבל נראה לי שהסיכוי גדול יותר להחליף אותו בעזרת כחול לבן.

לאן הולכים: אני מקווה מאוד שיהיה שינוי, אני מרגישה שזה יכול לקרות. אני שומעת גם הרבה ימנים שמתחיל להימאס להם, במיוחד אחרי שנגררנו לסיבוב השני הזה. נדמה לי שביבי כבר לגמרי משוכנע שכולם יצביעו לו. מה אתה חושב שיהיה? מה מספרים לכם אנשים? אולי כדאי שבתקשורת יראו צדדים קצת יותר אופטימיים. הקיטוב אולי חלש ממה שמציגים לנו. קח את הדוגמה של ההפגנה של יוצאי אתיופיה: היה לי ברור שיתמקדו רק במי שקפץ על האוטו ולא באלפים שהפגינו בשקט.

הכניסה לעיר: אני מטפלת ויועצת זוגית ומשפחתית, ונוסעת פעם בשבוע לפחות לתל־אביב כדי להתנדב שם. התחושה שלי היא שהפחידו את האנשים, אז היום אתה יכול לראות שריק, אבל אתמול חברה שלי יצאה מהבית כשווייז אמר לה שהנסיעה תהיה עשרים דקות, ובסוף לקח לה כמעט שעה לצאת מהעיר. אני מבינה את הצורך בעבודות כמובן, אבל לא ברור לי למה לא עשו יותר דרכים חלופיות להיכנס לירושלים. עיר בירה היא לא משהו זניח.

מיכאל מזרחי, 27, ירושלים

קלפי: לא הצבעתי. למי אני אצביע? למי, תגיד לי? גם עכשיו לא אלך להצביע. הצבעתי פעם, לא זוכר למי, מזמן. לא אוהב פוליטיקה, לא משתגע על המדינה, לא אוהב כלום. לא אוהב לדבר על פוליטיקה. אני צריך לדבר על גנבים, תגיד לי? מדינת גנבים, גם העם וגם המנהיגים. העם מתנהג כמו המנהיגים ובסוף כולם בלופ הזה.

לאן הולכים: אני גנן ומוזיקאי, נגן קונטרבס. מנגן קצת ג'ז, קצת מזרחי. בבוקר אני מגנן ובערב מנגן. אני רוצה לעוף. אם ביבי נבחר שוב זה נראה לי טריגר לעזוב את המדינה. לא יודע לאן, אני אלך גם למצרים. אם היו לי האישורים המתאימים הייתי הולך לנגן שם. בא לי לנסות כל מקום שהוא לא כאן. בגדול מסתדרים בחיים, יש חברים, אבל מבחינת המערכת משהו פה לא עובד נכון. נראה לי שכולם מרגישים את זה. גונבים אותך, מיסים מטורפים, וצריך לעבוד כמו חמור. תראה, בסך הכול, אל תתבאס ממני, אני מבסוט בדרך כלל. רק כשמגיעים לדבר על פוליטיקה אני נזכר בעצבים.

הכניסה לעיר: אני גר באזור השוק בירושלים, ונוסע לגינות שאני מטפל בהן. כל ירושלים פקקים, ברדק אחד גדול. סתם דוגמה: במקום שאני גר בו משפצים את הרחוב כבר חודשיים, ואין איזה שלושים מקומות חניה שהיו באזור. זה נשמע אולי קטן, אבל אחי, זה סרט לכל השכונה. היום ריק פה בגלל החום, אבל בכל יום פשוט חבל על הזמן. יש שעות שאתה לא מצליח להגיע לשום מקום. תמיד יש שיפוצים בעיר הזאת, לא ראיתי אף פעם את הכביש הזה בלי שיפוצים. אני אהיה על השער של העיתון? מקווה שלא.

לביא פלס, 20, צפת

קלפי: הצבעתי לאיחוד הימין וכנראה אצביע להם גם עכשיו. אולי אחרי מערכת הבחירות הקודמת אנשים יבינו שעם כל הוויכוחים, המצב צריך להשתפר. כדאי שיעשו קואליציה יותר טובה. גם עם כל הדיבורים על נתניהו, אני מבין שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, אני מאמין שהוא עושה עבודת קודש. אם יש טעויות צריך להודות בהן, אבל זו לא סיבה לצאת נגד הבן אדם עצמו. אפשר לבחור במישהו אחר אבל לא לצאת נגד נתניהו.

לאן הולכים: אני מתפלל ממש ומנסה לכוון שכמו השם שלהם, המפלגות יאחדו כוחות. כולם ביחד תחת אותה מטרייה. אפשר להמשיך להתווכח על הדברים הקטנים, אבל על הדברים הגדולים אנחנו מסכימים. אני לא מספיק גדול כדי להגיד מי צריך לעמוד בראש. אני ממש לא יודע, יש אנשים טובים ממני שיכולים לשקול את השיקולים הנכונים ולהחליט. היחיד שאני יכול לראות מחליף יום אחד את נתניהו זה בנט.

הכניסה לעיר: באתי לירושלים כי עליתי להר הבית הבוקר, זאת הפעם העשירית שלי בערך. ישנתי אצל דוד שלי, ועכשיו אני חוזר לצפת, בשעה טובה. אין לי אוטו, אבל באוטובוסים מרגישים את העבודות. התחנות מתחלפות כל הזמן, אבל גם אם זה דורש ממני ללכת עוד כמה דקות אני יודע שהמטרה מקדשת את האמצעים. קשה עכשיו, הקלה אחר כך, מישהו אמר לי פעם.