אחר לווית חוזה המדינה בנימין זאב הרצל נעלמה הפרוכת שכיסתה את הארון ומאז נותרה התעלומה סביבה. כעת, במסגרת אירוע 70 שנה להעלאת עצמותיו של הרצל, המתקיים השנה, הגיע להסתדרות הציונית העולמית ד"ר יצחק וייס שגילה שאביו היה בין אלו שהכינו את הפרוכת, ובעקבות כך החלו בארגון הליך של שחזור מדויק. השחזור מגובה במסמכים, תמונות ומחקר מקיף כדי להגיע לפרוכת זהה למקור. באירוע האזכרה שיתקיים היום (ג') לצד ראש הממשלה ונשיא המדינה תוצג לראשונה הפרוכת ולאחר מכן תעבור למוזיאון הרצל לתצוגה.
את הפרוכת יצרו לאחר שבשנת 1935, במהלך הקונגרס הציוני ה-19 בעיר לוצרן, התקבלה החלטה שעצמותיו של הרצל תועלנה מאוסטריה לארץ ישראל. במקביל, פנו בהסתדרות הציונית העולמית לאדריכל אוסקר שטרנד ולאמן היודאיקה ארתור וייס בבקשה: תכננו פרוכת שתכסה את ארונו של חוזה מדינת היהודים. הפרוכת אכן הוכנה, אך מהלך העלאת עצמותיו של הרצל נדחה ככל הנראה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. רק לאחר הקמת המדינה, הועלו העצמות, בשנת 1949, והפרוכת המדוברת כיסתה את ארונו.
הפרוכת עצמה הייתה מיוחדת, וכל פרט עליה ייצג משהו שעליו חשבו היוצרים: היא בצבע תכלת-לבן ונראית כטלית, אך הייתה רקומה גם בזהב. נרקם עליה אריה בתוך מגן דוד, ולצדו שבעה כוכבי זהב כאזכור לכוכבי הזהב שהציע הרצל לדגל המדינה היהודית, ושבע שעות העבודה היומיות שהיו חלק ממשנתו של הרצל. מעליהן נרקמו מילים מתוך חזון העצמות היבשות בספר יחזקאל ופסוק מספר תהילים קכ"ו. בחלקו התחתון נרקמו המילים האחרונות מתוך ספרו של הרצל "מדינת היהודים". בתחתית הפרוכת חתמו נשות ויצ"ו, שיזמו המהלך, במילים "נשי אוסטריה העבריות לכבוד המנהיג תאודור בנימין זאב הרצל לזכר העלאת עצמותיו לארצנו שנת תרצו". הפרוכת נמסרה בשנת 1939 למנחם אוסישקין למשמורת על ידי משלחת חברות ויצו מאוסטריה, ונשמרה מאז בחדר הרצל שבבניין הקרן הקיימת עד לטקס הקבורה של הרצל בישראל באוגוסט 1949.
בתום הטקס, ולפני הורדת הארון לקברו, הוסרה הפרוכת מהארון, והיא הייתה אמורה להגיע לפי התוכנית, ל"חדר הרצל" בבניין הקרן הקיימת לישראל, שם הייתה אמורה להיות מוצגת. באופן מסתורי, היא לא הגיעה ליעדה ונעלמה. במהלך השנים נעשו מאמצים כדי לגלות לאן נעלמה הפרוכת – ללא הועיל.
כעת, 115 שנים לפטירתו של הרצל, ו-70 שנה לאחר העלאת עצמותיו לישראל, בוצע שחזור של הפרוכת על ידי ההסתדרות הציונית העולמית עבור מוזיאון הרצל.
יו"ר מרכז הרצל, ד"ר עליזה לביא, מספרת שהתרגשה מאוד כששמעה כי הפרוכת חודשה ותוצג במוזיאון הר הרצל – בראשה היא עומדת: "מה שאני מבקשת זה להחזיר את הפרוכת לציבור. זו מתנה שהעניק לנו העם היהודי והיא הלכה לאיבוד. אני נוטה להאמין שזה לא נגנב, אלא אולי מי שעבד בבית הקברות אז חשב בתמימות שצריך לקבור את הפרוכת יחד עם הארון".
עוד אומרת לביא ש"אנחנו בכלל עסוקים כיום בשאלה של ציונות, ומתחדדת לי ההבנה שאנחנו חייבים להעצים ערכים אלה אצל צעירים וצעירות – ממש כמו אלה שיגיעו כיום לטקס מהארץ ומהעולם. איפה ההכוונה שלנו לצעירים שלפני גיוס? החלום הציוני של הרצל לא נגמר, זה התפקיד שלנו יום יום שעה שעה. הסיפור של הפרוכת הוא להזכיר עוד נדבך, את הסיפור של החלום והחזון – שכולנו צריכים לחלום. כל אחד במשמרת שלו ובתקופה שלו".
לדבריה, במוזיאון הר הרצל מופיע מידע ב-8 שפות של הדרכה, אך השפה האמהרית למשל כמעט ואינה מנוצלת, "איך יכול להיות שיוצאי אתיופיה לא מגיעים לכאן? הרבה אנשים מדלגים על הר הרצל כשהם מגיעים לירושלים, לכותל וליד ושם – והחובה שלי היא לדאוג שאנשים יחזרו לבקר שם. ישבתי על כך ארוכות עם יו"ר הסוכנות היהודי יצחק הרצוג לאחרונה".
