מוחמד סעוד, הבלוגר הסעודי שהותקף ביום שני במסגד אל־אקצא בידי פורעים פלסטינים, היה אמור להופיע על עמודים אלו בריאיון נרחב. הבלוגר הצעיר הוא בהחלט דמות ססגונית. הוא תומך בגלוי בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמדינת ישראל, שומע שירים של חוה אלברשטיין ודקלון ומדבר פה ושם בעברית, שהוא למד בעצמו.
רציתי לשאול אותו על הקִדמה בסעודיה והחיים של הצעירים בממלכה, על התמיכה המופגנת שלו בישראל ואפילו על שיעורי הדת של הרב אמנון יצחק שהוא מאזין להם, אבל שעה וחצי לפני הריאיון התחילה הסערה ברשתות החברתיות וגרמה לביטולו.
סרטון מרחבת מסגד אל־אקצא בהר הבית, ומהשוק בירושלים, הועלה לרשת והופץ כמו אש בשדה קוצים. סעוד, בבגדים לבנים ועבאיה שחורה דקיקה מעל, נראה בסרטון מהלך בצעדים מהירים במתחם ומסביבו המולה. "מגיע לכאן מהמפרץ מסעודיה כדי להתחנף ליהודים, לך מפה מהר, יא בוגד", קראו פלסטינים לעברו. ילדים בחולצות של רונאלדו ומסי ירקו עליו, ואחרים זרקו כיסאות פלסטיק תוך כדי צעקות "הילדים הפלסטינים יורקים עליך, בוגד. זבל ציוני".
סעוד, בשנות העשרים המוקדמות לחייו, היה מבולבל ומופתע מהאירוע. הוא נזהר לא להגיב למתגרים ומיהר לעזוב את המקום. מעשה ההשפלה הופץ כאמור לעיני כול, והפך לסיפור המרכזי בתקשורת הערבית. הילד הפלסטיני שירק על סעוד הצטייר כגיבור וכסמל. קריקטורות בדמותו הופיעו בעיתונים, ובאחד הערוצים המצריים שיבחו את מעשיו והתרשמו מכישרונו המפוקפק לירוק במהירות שיא.
סעוד הוא חלק מקבוצת בלוגרים ערבים ששהתה בישראל השבוע בהזמנת משרד החוץ. המשלחת כללה בין השאר נציגים מעיראק ומירדן שהגיעו באופן עצמאי, אך מרגע הגעתם לוו על ידי נציגי המשרד. הם ביקרו ביד ושם, ואף פגשו את ראש הממשלה נתניהו ואת שר החוץ ישראל כץ. במסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחר המפגש, ציין נתניהו כי הבלוגרים הביעו רצון שהציבור הערבי יכיר את מדינת ישראל, יגיע לבקר בה ויחזק את הקשרים איתה. "אני עובד על זה קצת בגלוי והרבה מאוד בסתר כדי לחזק את הקשרים הללו", אמר נתניהו, והגדיר את בואם כ"ביקור חשוב".
ראש הממשלה נמנע מהתייחסות לתקיפה של הבלוגר הסעודי, וגם תמונה משותפת של חברי המשלחת עם נתניהו לא פורסמה מחשש לליבוי היצרים הבוערים ממילא. במשרד החוץ גינו את ההתנהגות הפלסטינית, וכינו אותה אכזרית ובלתי מוסרית. "פעיל התקשורת הסעודי הציג את ירושלים כגשר לשלום ולהבנה בקרב עמים. אלה מקומות קדושים שמנוצלים ככלי פוליטי. אנו מחבקים את הצעיר, שהיה ונשאר אורח של כבוד בישראל".
התגובה של משרד החוץ לא ממש הרגיעה גורמים סעודיים, שהביעו את מורת רוחם מההתנהלות של המארחת. "לא מובן איך ישראל לא שמרה על האורח שלה מהעוינות הפלסטינית", אמר לי גורם סעודי. "יכול להיות שסעוד הביא על עצמו את הסכנה, אבל מעבר לסכנת החיים שלו, הסרטון הזה הוא בושה למדינת ישראל. אם היא רוצה להמשיך את הביקורים של גורמים ממדינות ערב, עליה לשמור עליהם מפני סכנות גם בשטח וגם במרחב הווירטואלי".
הגורם, שביקש לשמור על שמו במערכת, הביע תקווה שהרשויות בישראל יעשו מעשה שימנע מקרים דומים בעתיד. "אני לא יודע אם היו גורמים בישראל שרצו לעשות על הראש של סעוד הון תקשורתי, קשה לי להאמין בכך, אבל בתוצאה הסופית זה ממש מקלקל את היחסים. אני מקווה שמבינים בישראל את חומרת המקרה. צריך למצוא את הפושעים שמתועדים במצלמה ולעצור אותם. לנקוט נגדם צעדים חמורים".
דבריו של הגורם הסעודי לא נפלו על אוזניים ערלות. לא עברה יממה מאז האירוע ונעצרו שלושה חשודים, בנוסף לאחרים שקיבלו צו הגעה לחקירה במשטרת ישראל. כמו כן, הילד שירק על סעוד הורחק ל־15 יום מהר הבית. שלושה שומרי וואקף ועיתונאי פלסטיני ביקשו לרכוב על הגל התקשורתי, והצטלמו עם הצווים שקיבלו ממשטרת ישראל כדי להיתפס כגיבורים שפועלים נגד הנורמליזציה עם ישראל.
גם המעשה הזה, כמו תקיפתו של מוחמד סעוד, הכעיס גורמים בממלכה הסעודית ואישים ערבים נוספים, שמיהרו לתקוף באופן נחרץ את הפלסטינים. "סעודי מבקש להתפלל במסגד אל־אקצא, ואיך הפלסטינים מגיבים? יורקים עליו ומנסים להעליב אותו. קוראים לו חיה", כתבה בטוויטר מלכת היופי של עיראק לשעבר, סארה עידאן. "האם זה המוסר של המוסלמים? אפילו הילדים שלהם לא מכבדים מוסלמי ממדינה שנחשבת לאחות, והם יורקים עליו".
עידאן עצמה ספגה פיגוע רשת אחרי שהעזה להצטלם עם מלכת היופי של ישראל אדר גנדלסמן. משפחתה נאלצה לברוח מעיראק לטורקיה בגלל איומים על חייהם אחרי הצילום המדובר. היא סיימה את ביקורתה במשפט שלא משתמע לשני פנים: "לא הוא החיה, אלא מי שהתייחס אליו כך".
צביעות פלסטינית
המתקפה על הבלוגר הצעיר הציפה את המתיחות ארוכת השנים בין ערב הסעודית לפלסטינים. היא התבטאה בשלל ציוצים אנטי־פלסטיניים, כמו זה של בלוגר סעודי בשם עבד אלטיף אל־שיח', שיש לו מעל 360 אלף עוקבים. "לא משנה אם הוא סעודי או לא. הסרטון מראה את כמות השנאה כלפי הסעודים מצד חלק מהפלסטינים. הסרטון לא פוגע בכבודנו אלא פוגע בכבודם, ובדרך שהם מביעים שנאה אלינו יותר מאשר שנאתם לישראלים".
מנסור בלושי מריאד, עם 75 אלף עוקבים, כתב "חלק גדול מהסעודים התייחסו במשך שנים באהדה רבה לפלסטינים בגלל הזהות הדתית והתמיכה בהם. הזדהינו עם סבלם הגדול. אבל מעשיהם של פלסטינים רבים גרמו לסעודים רבים לשנות את עמדתם ולזנוח את האהדה כלפיהם". בציוץ נוסף הבהיר בלושי: "כל הפלסטינים מנהלים חיי נורמליזציה עם ישראל אחרי הסכם אוסלו. כמוהם גם הירדנים והמצרים".
ד"ר נסיר אל־עמרי, עם 52 אלף עוקבים בטוויטר, גינה גם הוא את המתקפה על סעוד. "התקיפה של הפעיל הסעודי שביקר בישראל והמכות השפלות שספג הן בושה. בלי קשר לעמדתו ולביקורו, אסור להעליב איש בדרך הזו. הפלסטינים עדיין לא מבינים את שפת הדיאלוג, אז הם שוקעים באלימות, עוני והיעדר התפתחות".
מוחמד אל־שיח', סעודי שכותב מאמרי פרשנות בעיתון אל־ג'רידה המקומי, הצמיד לפלסטינים כינויי גנאי מאחר שהם יוצרים קשרים עם האויבת איראן: "הו, פלסטינים טיפשים ומטופשים. אתם מקדמים בעצמכם יחסי נורמליזציה עם האויב האיראני הבזוי, ואז מוחים על היחסים הנורמליים שלנו עם ישראל, שמעולם לא ירתה עלינו כדור בודד".
סופיאן אל־סאמראי, עורך עיתון "בגדאד פוסט" שיש לו 72 אלף עוקבים, צירף להודעתו קולאז' תמונות של בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ושמעון פרס לוחצים ידיים עם מנהיגים ערבים. "אנחנו לא שומעים את קולם והצעקות שלהם כאשר בני בריתם לוחצים ידיים, מחבקים מתפייסים ומנרמלים יחסים עם ישראל. אבל כשערבי רצה ללכת להתפלל, הם קראו לו צא ממסגד אל־אקצא, יא ציוני. זוהי צביעות".
סגרו את הברז
התמיכה ברשת בבלוגר הסעודי, בד בבד עם הזלזול בפלסטינים מצד הגולשים, הם רק קצה הקרחון של המתח בין הצדדים. "בשנתיים האחרונות הלכה וגברה השנאה בין הסעודים לפלסטינים", אומר המזרחן ד"ר אדי כהן. לדבריו, "ללא קשר לאירוע עם הבלוגר הסעודי, יש מגמה של התקרבות לישראל ושנאה לפלסטינים. יורש העצר מוחמד בן סלמאן רואה את הפלסטינים מתקרבים לקטאר ולאיראן, האויבות המרות של הסעודים. הוא מזהה את ההשפעה במזרח ירושלים מצד הטורקים, שהם האחים המוסלמים, גם כן האויבים של הסעודים, ושומע את כמאל חטיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, מסית בדרשה השבועית שלו בגלוי נגד סעודיה ומדינות המפרץ".
ד"ר כהן, המשמש חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן, מצביע על ההתרחקות הגוברת בין הסעודים לפלסטינים, אשר מתבטאת בגילויי שנאה חמורים. בעימות טלוויזיוני שנערך בערוץ i24NEWS בין כהן לבין ד"ר חסן מרהג', ערבי ישראלי המחזיק בדעות הקרובות לאלו של חיזבאללה, כינה האחרון את המלך הסעודי סלמאן במילים גסות. כהן, בתגובה, הגן על כבודו של המלך הסעודי ופוצץ את הריאיון. המהלך קנה לו באופן אישי ולישראל בכלל מקום של כבוד על חשבון הפלסטינים.
נקודת המפנה ביחסים, שכהן מסמן אותה, הייתה הפסקת הזרמת המזומנים הסעודיים לקופה הפלסטינית. "בעצם, מאז שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן החליט לקצץ את התמיכה בפלסטינים, התחילה השנאה. בן סלמאן הבין שיש שחיתות נוראית ברשות הפלסטינית, וכל הכספים שמעבירים להם נשארים אצל אנשי הממשל ולא מגיעים לעניים. הוא ראה שהפיצול בין חמאס לפת"ח נמשך, וצפה בתמונות שפלסטינים בעזה ובמזרח ירושלים שורפים תמונות שלו ושל המלך, אז הוא סגר את הברז".
אך הכספים הסעודיים שמופנים לרשות הפלסטינית לא הופסקו לחלוטין, וזאת הסיבה שהמלחמה מתנהלת ברשת ולא באופן רשמי על ידי ההנהגה הפלסטינית, שמבקשת לשמור על קשרים טובים. עם זאת, לא אחת פורסמו דיווחים על מתיחות בין רמאללה לריאד, בעיקר נוכח ההתקדמות בעסקת המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: בעוד שהסעודים רואים בה הזדמנות כלכלית וביטחון מול איראן המתגרענת, אבו־מאזן רואה בה אסון שיסיים את חלום המדינה הפלסטינית.
זהות מפרצית חדשה
"יש שינוי של מדיניות כלפי ישראל בערב הסעודית. הוא מגיע בעיקר מלמטה, והוא מאוד שונה מההסכמים שיש לנו עם מדינות ערביות אחרות, ולכן אנחנו לא ממש יודעים לעכל את זה", אומר גיא מעיין, שפועל מזה כמה שנים במרחבי הרשת מול מדינות המפרץ ומדינות ערב.
לדבריו, "אם ההסכמים עם מצרים, ירדן והרשות מוּנעים מאינטרסים ביטחוניים או כלכליים שהאליטה השלטת זקוקה להם, בסעודיה השלטונות אינם ששים להפגין כלפי חוץ את רצונם בשלום עם ישראל, בעוד שגורמים אחרים בממלכה מבקשים בגלוי להניע את העגלה קדימה.
מעיין מסביר כי "הלחץ העיקרי לנורמליזציה עם ישראל נובע מדור ה־Y הסעודי, המהווה כשני שלישים מהסעודים אזרחי הממלכה. מדובר בדור משכיל ופטריוטי מאוד שרואה בישראל מופת למדינה המשלבת בין מסורת וקדמה מצד אחד, ונקודת משען יציבה בתהפוכות העוברות על האזור מאז האביב הערבי מצד שני. בין הצעירים הללו ניתן למצוא כאלה שהיו במגע עם ישראלים באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה, וכן גורמים בקהילה העסקית הסעודית, שכבר התנסו בעסקים עם ישראלים בחו"ל.
"סעודים אחרים מעוניינים להיעזר בישראל כדי להגן על סעודיה מפני הסכנה האיראנית, ויש התומכים בשלום איתנו מתוך רצון להיפרע מהפלסטינים, שאינם אהודים בממלכה, וזאת בלשון המעטה. ממצב שבו סעודים וגורמים נוספים במפרץ לא הכירו ישראלים, הגענו למצב שהם מבקשים להגדיל את הפעילות איתנו במרחב הביטחוני, העסקי והמדעי. זה מגיע ממקומות שאנחנו, בישראל, אף פעם לא התנסינו בהם. במובן מסוים, זה החלום שלנו, שיעריכו אותנו מחוץ לאליטה השלטת ולא יהיה שלום קר".
מעיין מציין את התקשורת הממסדית, העיתונות, כישות נפרדת הפועלת במקרים רבים נגד נרמול היחסים עם ישראל. "מלבד עיתונאים מעטים שמתחילים לשנות עמדה כלפי ישראל, העיתונות הממסדית לא מיישרת קו עם דור ה־Y, הבייס הפוליטי של מוחמד בן סלמאן, בעניין נרמול מיידי של היחסים. רוב העיתונאים דוגלים עדיין בעמדה הרשמית, שלפיה שלום עם ישראל ייכון רק לאחר שזו תיענה ליוזמה הסעודית לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים מהעשור הקודם.
"העיתונות בממלכה, כמו בכל העולם הערבי, שבויה עדיין בתפיסה המסורתית שלפיה היא זו שמביאה את המידע לעם. אבל הקונספט הזה, שכל עם היה רואה את החדשות בערוץ הממשלתי ומשם שואב את כל הדרוש לו להבין את הנעשה בעולם, נשבר בתחילת המילניום על ידי הטלוויזיה הלוויינית וערוץ אל־ג'זירה, שהחלו לשדר לסלון של כל בית את החדשות מהעולם. בשנים האחרונות היו אלה הרשתות החברתיות שריסקו את המחסומים. אין עוד תיווך של עיתונאים, אין מונופול על הידע. האדם כיום שואב את הידע שלו מהרשתות החברתיות, לטוב ולרע".
הגורמים הדוחפים לנרמול היחסים פעילים מאוד ברשתות החברתיות, מציאות המאתגרת את הממשל. "האליטה השלטת מעוניינת בחימום היחסים מול ישראל, אבל בו־בזמן היא כבולה בהתחייבויות שונות שמגבילות אותה לפעול כרצונה: התחייבויות לפלסטינים, לליגה הערבית וליוזמת השלום שהציעו ב־2006. הם זקוקים למהלך שיאפשר את השאיפה להתחברות עם ישראל מבלי שכבודם ייפגע, כי בשביל סעודי, מילת הכבוד היא חשובה מאוד", מסביר מעיין.
לדבריו, גם השיטה המסורתית של השלטון בממלכה מאלצת את הסעודים להתנהל באופן שקול. "שיטת המשטר, שנהוגה מתקופת החליפים, נותנת לראשי השבטים כוח משמעותי. הם אלו שמביעים אמון במלך ומעניקים לו לגיטימציה שלטונית, והם אלה שמקבלים את התמורה לתמיכתם. כך היה נהוג בתקופת החליפים הראשונים, וכך גם היום. הלך הרוח בסעודיה נע ונד בין סביבת המלך, שנחשב למסורתי יותר ושמרן, לבין יורש העצר הצעיר מוחמד בן סלמאן הליברלי והמתקדם יותר, שכמובן שומר על המסורת ומכבד אותה, אבל בד בבד פונה ישירות לעם. סביבתו מעודדת את הפעילות ברשתות החברתיות, שיש להן חוקי משחק שונים".
הפעילות שמעיין מדבר עליה היא למעשה מלחמת רשת, הנערכת מזה כמה שנים בין ערביי המפרץ, להלן ערביי הדרום, לפלסטינים, לבנונים וסורים שנקראים ערביי הצפון, או "המשוערבים", כינוי גנאי לעמים שאינם ערביים שהפכו לערביים במהלך ההיסטוריה, ואין להם מקום בערביות לפי הלאומיות החדשה. התקיפה של הבלוגר מוחמד סעוד היא רק סימפטום בודד של המתח בין ה"צפוניים" ל"דרומיים".
"הגולשים ממדינות המפרץ נוטשים זהויות כמו פן־אסלאמיות, פן ערביות או אפילו ערביות, לטובת זהות חדשה, מפרצית. הם חוזרים בהיסטוריה לימים של החברה השבטית הבדואית, וקובעים כי רק מי שחיים בחצי האי ערב הם הערבים האמיתיים, וכל השאר, כולל הפלסטינים, אינם ערבים כלל. יש אפילו סעודים שמגלים כי מקורם בח'ייבר שבסעודיה, שם חיו היהודים מתקופת המקרא, ולכן מזדהים עם היהודים ועם ישראל. פיתוח הזהות הזו פיתח את ההתעניינות בישראל, בהישגיה המדעיים, בהיסטוריה שלה, ואפילו בשפה העברית".
