בנימוס מקומי עמדו לפני שבועיים כמה מפגינים שקטים מול בניין הפרלמנט המרשים של לונדון. מצד אחד ניצבו שם אלה המחזיקים שלטים שבהם נכתב "הצבענו לעזוב", מתמרמרים על הברקזיט המיוחל מבחינתם שמבושש לבוא. מולם ניצבו המעוניינים להישאר דווקא, אוחזים בדגל האיחוד האירופי.
לצד נציגי שני המחנות ניצבו אז, בימיה האחרונים של תרזה מיי בראשות הממשלה, גם שלטים ספציפיים יותר, של אזרחים שציינו בדיוק למי הם ממתינים – לבוריס ג'ונסון, BOJO. ראש עיריית לונדון לשעבר, הבלונדיני סתור הבלורית שמתעב תקינות פוליטית ומחבב מאוד את התדמית הליצנית שהוא מקפיד לטפח, אף שמאחוריה ניצב אדם משכיל שהוא פוליטיקאי מנוסה.
לפני כניסתו לפוליטיקה היה ג'ונסון, בן 55, עיתונאי וסופר. הוא כיהן כראש עיריית לונדון במשך שתי קדנציות, בשנים 2008־2016. בשנתיים שאחר כך מילא את תפקיד שר החוץ. לפני כשנה התפטר ג'ונסון מהממשלה, בשל חילוקי דעות בנושא הברקזיט. לפני שבועיים, בעקבות פרישתה של מיי שלא הצליחה להעביר בפרלמנט את עסקת העזיבה שגיבשה, נבחר על ידי חברי המפלגה השמרנית לראשות הממשלה.
"הם קוראים לו טראמפ הבריטי, זה אומר שהם אוהבים אותי", אמר עליו (ועל עצמו) נשיא ארה"ב, "הוא בחור טוב". ואכן, אין ספק שיש נקודות דמיון בין שני המנהיגים, אף שהם לא באמת קורצו מאותו החומר. אחת מנקודות ההשקה המעניינות, לפחות בפרספקטיבה המקומית הצרה, היא יחסו של ראש הממשלה הבריטי החדש לישראל.
ג'ונסון השמרן הוא ככל הנראה ראש הממשלה האוהד ביותר את ישראל שידעה בריטניה. הוא מלא ברגש חם ובהערכה כלפי מדינת היהודים, והוא מביע זאת בפה מלא. עם זאת, ספק אם ינקוט צעדים היסטוריים, דוגמת העברת השגרירות והכרה בירושלים ובגולן שנקט המנהיג האמריקני, או יעז לשבור את המדיניות הבריטית המסורתית שרואה בהתיישבות הישראלית ממזרח לקו הירוק עניין לא חוקי.
הדואליות הזו, שבאירופה לא ממש נתפסת כסתירה, התבטאה למשל בנאום שנשא באירוע לרגל מאה שנים להצהרת בלפור, שבו שיבח בהתלהבות את ישראל, אך אמר גם כי פתרון שתי המדינות הוא המוצא היחידי לסכסוך.
הפלסטינים נעלבו
הדייר החדש בדאונינג 10 בא כדי להוציא לפועל את הברקזיט, ועומד על כך שזה יקרה עד סוף אוקטובר. בריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי עם הסכם או בלעדיו. כצעד ראשון פתח ג'ונסון בסדרת פיטורין של שרים שכיהנו תחת מיי, ובמינויים של שרים תומכי עזיבה.
בשׁורת המינויים שהספיק להעמיד נכללת פריטי פאטל בתפקיד שרת הפנים. פאטל, שהייתה השרה לפיתוח בינלאומי בממשלתה של מיי, נאלצה להתפטר לפני כשנתיים, לאחר שנחשף כי במהלך חופשה פרטית נפגשה עם ראש הממשלה נתניהו ועם גורמים ישראליים נוספים בלי לדווח על כך, וכן ביקרה ברמת הגולן והציעה להעביר כספי סיוע בריטיים לצה"ל. לצידה מונה סאג'יד ג'אביד לשר האוצר. ג'אביד פעל לאחרונה כדי לקדם החלטה שלפיה גם הזרוע המדינית של חיזבאללה תוכר בבריטניה כארגון טרור.
לעומת השניים הללו, שר החוץ החדש, דומיניק ראב, למד ב־1998 סמסטר באוניברסיטת ביר־זית, שימש בהמשך יועץ לרשות הפלסטינית בנושאי מיזמים של הבנק העולמי, ונחשב ביקורתי מאוד כלפי ישראל.
לפני כשלושה שבועות, במהלך הקמפיין שלו אז לראשות הממשלה, התראיין ג'ונסון לעיתון היהודי־בריטי 'ג'ואיש ניוז', ונשאל על שלל סוגיות בוערות הנוגעות ליחסו לארץ הקודש. הוא שב שם על הצהרה שלו מהעבר, והגדיר עצמו בשנית כ"ציוני נלהב". כשפוליטיקאי בריטי מעיד על עצמו כתומך בציונות, בוודאי בהתלהבות, לא מדובר בדבר קל ערך. "ישראל היא מדינה נהדרת, שאני אוהב", אמר.
ג'ונסון נשאל על התבטאותו בזמן מבצע צוק איתן שלפיה תקיפותיה של ישראל בעזה הן "חסרות פרופורציה", והשיב כי "אלו התומכים בישראל תמיד שואפים לראות אותה פועלת באיפוק". הוא הוסיף כי "לא יעלה על הדעת שאזרחים ישראלים יעמדו בפני איום של טילים. לישראל יש זכות להגיב, לישראל יש זכות להגן על עצמה. אני תומך בישראל ותמיד אתמוך בה".
באותו ריאיון נשאל ג'ונסון אם הוא מסכים עם ג'רמי האנט, חבר המפלגה השמרנית שהתמודד גם הוא על ראשות הממשלה, שהגדיר את תנועת ה־BDS כאנטישמית. הוא השיב כי "כל מי שמבין משהו, מבין שתנועת החרם תפגע ככל הנראה באופן החזק ביותר באוכלוסייה הפלסטינית דווקא. באנשים שעובדים בעבור ישראלים. אין בזה שום היגיון".
ב־2015, בעת ביקורו בישראל כראש עיר, נקבעו לג'ונסון פגישות גם עם גורמים פלסטיניים. אולם באחד מנאומיו כאן טען כי ה־BDS מטופש, ורק "אקדמאים שמאלנים עם שיניים עקומות" מחבבים אותו. הפלסטינים מצידם ביטלו אז את הפגישה.
בריאיון לג'ואיש ניוז נשאל ג'ונסון גם על האפשרות של העברת השגרירות הבריטית לירושלים, והשיב כי הוא "מבין את ההיגיון" שבכך, אבל מאמין שזה יקרה רק לאחר שתהיה "התקדמות נוספת" בין הישראלים לפלסטינים. עם זאת, את תשלום המשכורות של הרשות הפלסטינית למחבלים ובני משפחותיהם הוא גינה בתוקף. "יש משאבים שמופנים לרשות הפלסטינית, ומגיעים בסופו של דבר לכיסיהן של משפחות טרוריסטים. זו נקודה שהעליתי בפני אבו־מאזן ואמשיך להעלות. אני סבור שזה הזוי שיש פיצוי או עידוד כספי לפעילות טרור".
דוד בדין מ'המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון', גוף ששם לעצמו למטרה לחשוף את העיוות שבסוכנות האו"ם לטיפול בפליטים פלסטינים, אונר"א, תולה תקוות רבות בממשל ג'ונסון. בדין, ששב השבוע מלונדון, אומר כי נפגש שם עם מקורב לג'ונסון והציג בפניו את ספרי הלימוד של אונר"א, המכילים בין השאר דברי הלל למחבלת דלאל אל־מוגרבי, שביצעה את הפיגוע בכביש החוף ב־1978. "הוא סבור כי ג'ונסון יראה זאת כעבירה פלילית, ויקדם מאוד את הדרישה לשקיפות בעבור הכספים המועברים לאונר"א, דרישה שכיום קיימת רק מצד שווייץ", אמר בדין.
יתיישר עם טראמפ?
הפרו־ישראליות של ג'ונסון בולטת במיוחד לנוכח העובדה שבראש מפלגת הלייבור ניצב ג'רמי קורבין הפרו־פלסטיני, שההתבטאויות האנטישמיות בתוך מפלגתו גברו מאוד בזמן כהונתו.
אף כי הברקזיט נמצא על ראש שמחתו של ג'ונסון, בימים שבהם מכלית נושאת דגל בריטי שחלפה במצרי הורמוז מוחזקת בידי האיראנים, גם נושא היחס לגרעין האיראני הוא אחד מתפוחי האדמה הלוהטים המונחים על שולחנו. זו סוגיה שסביבה שורר כיום מתח מובנה בין ארה"ב, שפרשה מהסכם הגרעין, ובין המדינות האירופיות, שעדיין תומכות בו ומחויבות לו. וג'ונסון צריך את האירופים מרוצים, בשאיפה לעזיבה מסודרת ויעילה את האיחוד, אך גם את האמריקנים, כדי לבסס איתם הסכם סחר טוב ולשמור על מעמדה של בריטניה כבעלת־ברית מובילה של ארה"ב.
ד"ר עמנואל נבון, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל־אביב וחוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, אומר כי הנושא האיראני יהיה מבחן בעבור ג'ונסון. "האיראנים ינסו לבחון אותו כמו שהם בחנו את תרזה מיי. לזכותה של מיי ייאמר שהיא עמדה במבחן והפגינה נחישות מול האיראנים. ג'ונסון יצטרך להוכיח איזה סוג של ראש ממשלה הוא. אני אומר בזהירות שלדעתי גם הוא יעמוד במבחן. גם כי הוא רוצה להוכיח את עצמו כקשוח כחלק מהמשא ומתן שלו עם בריסל בנושא הברקזיט, גם בגלל אינטרסים ברורים כמו שיט חופשי במצרי הורמוז, וכמובן בשל העובדה שכחלק מההסכם שהוא רוצה לגבש עם האיחוד האירופי, הוא ירצה פיצוי מבחינת היחסים המסחריים עם ארה"ב. לטראמפ הנושא האיראני חשוב, ולכן נראה שג'ונסון יישר קו עם טראמפ".
אנשיל פפר, כתב 'הארץ' בבריטניה, מזכיר כי ג'ונסון אמר בעבר כי אולי כדאי שיהיה לאיראן נשק גרעיני, כי כך העולם ידע בדיוק מה יש לה. בנוסף, "בחודש מאי אשתקד, כשטראמפ עמד לפרוש מהסכם הגרעין, אחד הנציגים האירופים הבכירים שניסו להניא אותו מכך, היה שר החוץ הבריטי דאז בוריס ג'ונסון. הוא נכח אז בארה"ב, ביקש פגישה עם הנשיא, אך קיבל רק דרג נמוך יותר ונפגש עם סגן הנשיא פנס ועם מזכיר המדינה פומפאו. במהלך ניסיונות השכנוע הוא כתב מאמר דעה ל'ניו־יורק טיימס' ומצד שני גם התראיין לרשת 'פוקס', במחשבה שכך הוא יגיע לטראמפ. מובן שהוא נכשל בזה". בריאיון המדובר לפוקס אמר ג'ונסון כי ההסכם אמנם אינו חף מטעויות, אך אין לשפוך את התינוק עם המים.
גם בנוגע לתוכנית המדינית האמריקנית העומדת לפתחה של ישראל, אם זו תכלול החלת ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון, לא סביר כי ג'ונסון יביע עמדה שונה מאוד מההתנגדות שצפויה מכיוון אירופה. ד"ר נבון: "אם הוא יביע עמדה קצת שונה מבריסל אחרי 31 באוקטובר, אלו לא יהיו דברים דרמטיים אלא דברים בשוליים. הערות קוסמטיות".
"הבריטים מאוד רוצים לחזור להיות בעמדת כוח", מוסיף פפר. "אמרו לי דיפלומטים בריטים – הלוואי שהיינו יודעים מה יש ב'תוכנית המאה'. פעם היינו יוצאים מנקודת הנחה שהבריטים, כבעלי ברית של האמריקנים, ידעו את הפרטים, אבל זה כבר לא המצב".
טראמפ נחשב בבריטניה לדמות שנויה מאוד במחלוקת. לדברי פפר, "יכול להיות שג'ונסון יצליח לבנות מחדש את החברות עם טראמפ בשנה־שנתיים הקרובות, זו בוודאי השאיפה שלו". עם זאת הוא סבור ש"לא ממש חשוב" איך יגיבו הבריטים לפרטי התוכנית, "כי בריטניה עכשיו היא לא מעצמה ולא שחקנית מרכזית. מה שמעניין את ג'ונסון זה להעביר את הברקזיט ולהגיע בשלום לבחירות, שאמורות להיות ב־2022 אך כנראה יוקדמו".
