ברוח השעה ובדומה לכמה מפלגות יהודיות, גם המפלגות הערביות בישראל הודיעו על אחדות שורות ועל ריצה משותפת בבחירות הקרובות. זאת בדומה למתכונת שבה התמודדו בבחירות 2015, ובניגוד לפיצול שפגע בכוחן בבחירות האחרונות. במסיבת עיתונאים שנערכה בסוף השבוע שעבר בנצרת הוכרז על איחוד בין מפלגות חד"ש, תע"ל ורע"ם. לאחר עיכוב של כיממה הצטרפה גם הצלע הרביעית, בל"ד.
"הרשימה המשותפת היא האלטרנטיבה עבור כלל הציבור בישראל, ערבי ויהודי כאחד", נכתב בהודעה לתקשורת מטעם הרשימה. "היא האופוזיציה האמיתית והערכית במציאות הפוליטית שלנו, שמאמינה בשלום ישראלי־פלסטיני צודק, בשוויון מלא ובדמוקרטיה באמת. לא מתנחמדת, לא מתמרכזת ולא מהססת".
הבחירה להציג את הרשימה הערבית המשותפת כאופציה ל"כלל הציבור בישראל" איננה בגדר גימיק, והיא מתחברת לקולות מקבילים בזירה הפוליטית היהודית. אם בבחירות לכנסת ה־21, שנערכו רק לפני שלושה חודשים, מפלגות במחנה המרכז־שמאל נזהרו מזיקה לרשימה המשותפת ולמצביעיה מחשש להבריח בוחרים פוטנציאליים, הפעם הציבור הערבי ונבחריו הם קהל יעד שהמועמדים השונים פונים אליו במטרה להשלים בעזרתו את המטרה הגדולה מבחינתם: הפלת ממשלת נתניהו. בכחול־לבן למשל מבינים שכדי לגבש גוש חוסם נגד ממשלת ימין, חיוני להעלות את אחוז ההצבעה במגזר הערבי, ואף פועלים לכך.
במסגרת הניסיון לפנות לליבו של הציבור הערבי בישראל, הגיע יו"ר כחול־לבן בני גנץ ביום שני לטייבה, כדי להעניק ריאיון נדיר מצד בכיר ישראלי במעמדו לערוץ 'הלא TV' שאולפניו שוכנים בעיר. המראיין, בילאל שלאעטה, לא הסתיר את התרגשותו מהאורח הנכבד, והדגיש שוב ושוב כי מדובר במועמד לראשות הממשלה. "זוהי הופעה ראשונה לתקשורת הערבית, לאוכלוסייה הערבית", פתח. "ברוכים הבאים המועמד לראשות הממשלה בני גנץ, אהלן וסהלן".
גנץ השיב בחיוך והצטרף לדברי הפתיחה המחבקים. "זאת הופעה ראשונה ייחודית במגזר הערבי ולערביי ישראל, ישירות בערוץ שלכם", אמר. "הכתבים שלכם פגשו אותי פה ושם לאורך הדרך, ותמיד שמחתי על כך. אני מאוד שמח להיות פה הערב, נראה לי מפגש מאוד חשוב, ויש לנו הרבה מאוד דברים לדבר עליהם".
בריאיון, שנמשך כ־25 דקות, שאל המראיין את גנץ על מגוון נושאים כמו טיפול המשטרה באלימות בחברה הערבית, חוק הלאום והסוגיה הפלסטינית. גם היחס לחברי הכנסת הערבים והאפשרות לעבודה משותפת איתם עלו בשיחה. ניכר היה שגנץ מנסה ללכת בין הטיפות: מצד אחד לרצות את צופיו במגזר הערבי, מצד שני לא ליפול למלכודות ולהתבטאויות שירחיקו ממנו מצביעים יהודים.
על פי גנץ, "מפלגת כחול־לבן נמצאת במרכז המפה הפוליטית של מדינת ישראל, היא מנגישה את עצמה לכל חלקי החברה בישראל. החברה הערבית, אזרחי ישראל הערבים, הם חלק מהחברה הערבית (הטעות במקור; א"ג). כחול־לבן תהיה בקשר עם החברה הערבית, ועם הח"כים הערבים במדינת ישראל. זה חלק ממדינת ישראל ואנחנו פה בשביל לשרת אתכם".
בעבר הצהיר גנץ כי "אצלנו בממשלה לא יהיו בל"ד ולא כהנא". הפעם הוא היה זהיר יותר ונמנע מלהתייחס ישירות לשאלת המראיין בנוגע להצטרפותה של בל"ד לרשימה המשותפת. "אני לא עוסק בפוליטיקה הפנימית של החברה הערבית במדינת ישראל, אני כן עוסק בחברה הערבית. מעניין אותי מה יקרה לה מבחינת ביטחון פנימי, חינוך, כלכלה, תשתיות והשתלבות בחברה הישראלית. הפוליטיקה הפנימית היא עניין שלכם".
בהקשר לרשימה המשותפת הבהיר גנץ כי ישנם "נושאים לאומיים ופוליטיים שאנחנו חלוקים, אני לא מתבייש להגיד את זה. ויכוח של איך פותרים את ההסדר המדיני במזרח התיכון הוא כביכול ויכוח, ואנחנו לא מסכימים על אותם דברים. אבל כולנו מסכימים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן במרכיב הדמוקרטי שלה אזרחי ישראל (כך במקור) הם אזרחים שאנחנו צריכים להיות איתם בקשר, שותפים פעילים".
כדוגמה לשיתוף פעולה כזה ציין גנץ את הצורך להיאבק באלימות, ברצח הנשים ובריבוי הנשק במגזר הערבי. "ברור לי שאתם אנשים טובים, הרי כל אחד הוא אדם טוב, זה לא מעיד שום דבר על החברה. אני גר בראש העין, ליד כפר־קאסם, ויוצא ובא כל הזמן מכפר־קאסם. האנשים שם על הכיפאק, אני יושב איתם, מדבר איתם. אין שום בעיה, אתם אנשים טובים. אבל צריך להרחיב את יכולות המשטרה. החברה הישראלית צריכה לקבל החלטה שהיא רוצה להיאבק באלימות במגזר הערבי". גנץ שיבח את הרחבת הפעילות המשטרתית במגזר ובניית תחנות משטרה חדשות – כמובן בלי לתת קרדיט לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן שהוביל את המהלך – והבטיח להגדיל את הפעילות.
אם בבחירות הקודמות פסל גנץ כל אפשרות לגוש חוסם עם הערבים, הפעם הוא החמיא לנבחרי הציבור של המגזר: "הספקתי לשבת חמישה שבועות בכנסת, עד שנתניהו סידר לנו בחירות מוקדמות. אני לא יכול לתת ציון לחברי הכנסת הערבים שפועלים הרבה שנים. ההתרשמות שלי בסך הכול לטובה. מדובר באנשים אינטליגנטים ואכפתיים לנושאים שהם באים לקדם. יש דברים שאנחנו לא מסכימים, אבל אשמח לשתף פעולה איתם כדי לקדם את הצרכים של החברה הישראלית בכללותה, והחברה הערבית היא חלק ממנה".
את חוק הלאום, שמטריד רבים מהאזרחים הערבים, גנץ לא מתכוון לשנות, כך לפחות על פי הריאיון, שבו ציין כי מדובר בחוק משלים לחוקים אחרים: "לצד הקביעה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אנחנו מכירים בזכותם השווה של כל האזרחים ולכן אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכוללת. חוק הלאום ייצג את היהדות, לצידו יש את חוק כבוד האדם וחירותו ואת מגילת העצמאות. אנחנו נדאג לדעת שהשלם מביא לידי ביטוי את השוויון המלא".
המסר העיקרי מבחינת גנץ, כך נראה, היה קריאה למגזר הערבי לצאת ולהצביע, ולא בהכרח למפלגה שהוא עומד בראשה: "תצביעו מה שאתם רוצים, אבל קחו אחריות להצבעה שלכם, לניקיון שלכם, לחינוך שלכם, לשותפות שלכם, לפעילות שלכם. ביחד אפשר להמשיך לפתח את מדינת ישראל שהיא המקום הטוב ביותר במזרח התיכון. אין ויכוח על זה בכלל".
אותה התנשאות
הבחירה של גנץ להתראיין בהרחבה לערוץ טלוויזיה הפונה לציבור הערבי נובעת ממתמטיקה פשוטה: מדובר בכמיליון מצביעים, המגלמים פוטנציאל רחב להגדלת מחנה השמאל־מרכז, זאת אפילו אם יצביעו למפלגה המגזרית המאוחדת. לא מפתיע אפוא שמפלגות המחנה מחזרות במרץ אחרי קולותיו של המגזר השלישי בגודלו בישראל.
בולט יותר בחיזוריו אחר המגזר היה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. עוד לפני שחבר למרצ במסגרת 'המחנה הדמוקרטי', וכנראה במטרה להכשיר את הקרקע למהלך, מצא ברק לנכון להתנצל בפני ערביי ישראל על מותם של 13 אזרחים במהלך מהומות אוקטובר 2000, בתקופת כהונתו בראשות הממשלה. אם לא די בביקורת שהצעד הזה עורר בחברה הישראלית, גם רבים במגזר הערבי ראו אותו כאקט ציני ואופרטוניסטי לצורכי בחירות ולא כהתנצלות אמיתית.
"פנינו לגנץ כמו אל ראשי המפלגות האחרות, והוא הסכים להתראיין", אומר לנו בסאם ג'אבר, מנכ"ל קבוצת פנורמה שערוץ 'הלא TV' משתייך אליה. "אני יודע שהריאיון עשה הד תקשורתי, קיבלנו הרבה תגובות למערכת. היו אנשים שאהבו את הדברים, וכמובן כאלו שלא". ואכן, ברשתות החברתיות נמתחה גם ביקורת פנימית רבה על קיום הריאיון ועל מסריו. חלק מהמגיבים הגדירו את דבריו של גנץ הבטחות בחירות חסרות כיסוי. אחרים התמקדו בעובדה שגנץ ציין את עברו הצבאי בגאווה, למרות סבבי הלחימה בעזה שנערכו בשבתו בלשכת המטכ"ל.
נהד ארבאס, פרשנית בכירה במגזר, הגדירה את הריאיון, כמו גם את ההתנצלות של אהוד ברק, כדוֹר חדש של מפא"יניקים הממשיכים להתנשא על הציבור הערבי. "מגיע נציג השבט הלבן האשכנזי, ומספר לילידים הערבים שהוא גר ליד ערבים נחמדים, מנגב חומוס ושותה איתם קפה שחור. זה יחס אליטיסטי, שנובע מהבנה שיש בחירות ולכן צריך לדבר איתם במטרה לקושש קולות. ההתנצלות של ברק באה מאותו מקום. מדברים בצורה זהירה ומתייחסים למגזר הערבי כאל מוצר שצריך לשווק. גנץ וברק בעד חוק הלאום, ולא באמת מציעים אלטרנטיבה לחוק. הם מדברים בצורה מסוימת לקראת הבחירות בשאיפה להביא קולות לרשימות שלהם. גנץ איננו בשורה לציבור הערבי, והעובדה שאין לו שום נציג ערבי ברשימה מלמדת על החשיבות שהוא נותן למגזר".
למרות הריאיון עם גנץ, ג'אבר איננו מזהה התקרבות פוליטית משמעותית בין כחול־לבן למגזר הערבי. "אין התקרבות, אבל יש דלת פתוחה", הוא אומר. ג'אבר מגלה כי צופי הערוץ מעוניינים לראות גם את ראש הממשלה נתניהו. "דיברנו עם גורמים בליכוד בבקשה לראיין את ראש הממשלה, ואנחנו מקווים שנצליח במשימה. למגזר יש ביקורת כלפי נתניהו, אבל עדיין רוצים לשמוע אותו מתייחס באופן ספציפי למגזר הערבי. לדעתי גנץ עשה בחוכמה כשהגיע לאולפן והתייחס לנושאים הקריטיים במגזר כמו אלימות, הריסת בתים, חוק הלאום. אלו הנושאים הבוערים בחברה הערבית, הרבה יותר מהנושא המדיני והסכסוך הישראלי־פלסטיני, שנמצא כעת בידיים של השחקנים הגדולים ברמה העולמית. המגזר הערבי לא מרגיש שזקוקים לו בעניין הזה".
רוצים להשתלב
ד"ר ת'אבת אבו־ראס מקלנסווה, יו"ר משותף בעמותת 'יוזמות אברהם', סבור כי החיזור אחר הבוחר הערבי הוא שינוי חברתי של ממש, גם אם הוא קורה על רקע הבחירות והתיקו הפוליטי. מה שחשוב מבחינתו הוא שהנושאים שמטרידים את הציבור הערבי מגיעים לשיח הציבורי הישראלי.
"יש שינוי בחברה היהודית, ואני שמח שהיהודים מתעניינים בנו יותר", אומר אבו־ראס. "מאז האמירה ההיא על הערבים שנוהרים לקלפיות, שקידמה יחס של פחד ובידול, יש שינוי. גנץ מתראיין לערוץ טלוויזיה הפונה למגזר הערבי, אהוד ברק מתנצל על אירועי 2000, הליכוד משקיע שני מיליון שקל במעקב אחר פעילות הקלפיות במגזר הערבי, ונתן אשל כותב מאמרים שקוראים לשלב ערבים בהנהגת המדינה ולפעול למען הנושאים המשותפים לכלל המגזרים – חינוך, כלכלה וביטחון פנים. כל המהלכים האלו מבטאים הבנה שהערבים הם חלק מהחברה ולא גיס חמישי. הסוגיה הערבית הפכה לסוגיה יהודית, ואני מברך על כך".
בבחירות הקודמות, רק כמחצית מהציבור הערבי טרחו להגיע לקלפיות. הפעם, המשימה הראשונה במעלה מבחינת נציגי הרשימה המשותפת היא להעלות את שיעור ההצבעה. מסקר שביצעה השבוע עמותת יוזמות אברהם, בשיתוף עם עמותת סיכוי ומרכז אקורד, עולה כי כשליש מהאזרחים הערבים מתלבטים אם להצביע, ומצפים לשמוע מהמפלגות מה הן מתכוונות לעשות בסוגיות החשובות להם.
"האזרחים הערבים רוצים שני דברים – אחדות של המפלגות הערביות, וכוח פוליטי שיבטיח שאכן יקשיבו להם ויטפלו בבעיותיהם", סבור אבו־ראס. "הם רוצים להשתלב ולהיות שותפים לחברה בישראל. בבחירות האחרונות שני המועמדים לראשות הממשלה, נתניהו וגנץ, מיהרו להצהיר שלא ישבו עם המפלגות הערביות. הפעם אנחנו רואים שינוי, לפחות מכחול־לבן. אי אפשר להדיר 20 אחוז מהאוכלוסייה".
אבו־ראס מסביר מדוע לדעתו הרשימה המשותפת לא תוכל להצטרף לקואליציה, אך משאיר פתח דחוק לאפשרות כזו: "אימא שלי במקור מרצועת עזה. היא התחתנה עם אבי לפני קום המדינה, והם עברו להתגורר בקלנסווה. חצי מהמשפחה שלי חיה ברצועת עזה. כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה עם העם שלי, אני בהחלט מרגיש אמביוולנטיות. לכן לא ארצה לראות נציג ציבור ערבי בממשלה שמורה לתקוף בעזה. אבל יש תקדימים, דווקא מהציבור החרדי, של סידורים כמו סגני שרים שיקדמו את הטיפול במגזר הערבי. אני רואה בעצמי פלסטיני אזרח המדינה שנאבק נגד אפליה ובעד שוויון זכויות, ואני מחפש את השותפים הישראלים לדרך. מדינה דמוקרטית, אבל לא רק יהודית". על חוק הלאום הוא אומר: "אני מבין שלישראל יש זכות להגדיר את עצמה כיהודית, אבל זאת המדינה שלי ואין לי מדינה אחרת".
בבחירות האחרונות, כרבע מהמצביעים הערבים בחרו במפלגות יהודיות ובהן מרצ. לדברי רון גרליץ, מנכ"ל משותף בעמותת סיכוי, אף שהממשלה היוצאת הקצתה תקציבים רבים לחברה הערבית, האזרח הערבי חש תחת מתקפה פוליטית. "את הפירות של ההשקעה בתשתיות ובתחומים ארוכי טווח אחרים, האזרח יראה בעוד כמה שנים. היום הוא פותח את העיתון ורואה את חוק הלאום ושיח שנאה אנטי־ערבי. בגלל זה ההצהרות של מפלגות השמאל והמרכז, שלפיהן יהיה מקום בקואליציה לנציגי המגזר הערבי, קוסמות להם. ההודעה של המפלגות הערביות שיתמכו בממשלת גנץ היא מעשה היסטורי, שמזכיר את התמיכה בממשלת רבין. זה בהחלט מדבר לבוחר הערבי, ואני מעריך שאחוזי ההצבעה יעלו". 
