בשני העשורים האחרונים, אלפי דונמים של חורש טבעי ויערות נטועים בידי אדם הולכים ונעקרים על בסיס קבוע, כמעשה של טרור וגם אדישות מצד תושבי הכפרים הערביים בתחומי המועצה האזורית גוש עציון. מצילומי אוויר שהגיעו לידי 'מקור ראשון' ויפורסמו במלואם בסוף השבוע במוסף 'יומן', נראה בבירור כיצד היערות כמעט נעלמו.
"כשהגענו ב-67' ההרים כאן היו חשופים לחלוטין. שבנו לבתינו ההרוסים אחרי 19 שנה והקמנו את קיבוץ כפר עציון", סיפר שמעון קרניאל המוכתר הלא רשמי של גוש עציון. "אחת התעסוקות המשמעותיות ביותר שהייתה לנו היא המשימה לטעת יערות מחדש. אבל היום המציאות בעייתית.
"יש פגיעה יומיומית בחורשות וביערות בגוש עציון ואנחנו מתמודדים עם פעולה רצופה של השמדה ושריפת יערות. צריך לפעול בעניין. זה כאב לב גדול, בוודאי כשגם עצים שאתה בעצמך נטעת נעקרים. העצים שנטועים על אדמת ישראל שייכים לכולם, גם לעם שלנו וגם לעם האחר, וכואב הלב שיש אנשים שבזדון וברוע לב עוקרים את העצים האלו".
חנניה נחליאל, לשעבר רכז קרקעות במועצה האזורית גוש עציון, מכיר את התופעה הזאת מקרוב. הוא מספר כי במשך שנים ניסו להילחם בה, אך ההצלחה הייתה מועטה יחסית. לדבריו, היקף גדיעת היערות עלה עם העלייה בדרישה לעצים להסקה, אך לא רק מהסיבה הזאת: "בשנת 2006 הבחנו בתופעה של עקירה מסיבית של עצים. הייתה אז קפיצה גדולה במחירי הסולר והנפט והכפריים מסביב התחילו לכרות לשם הסקה. נלחמנו בתופעה בצורה משמעותית מאוד. עד היום אני מתעדכן על בסיס שבועי בעוד אירועים של כריתות עצים וזו בעיה, כי יש משמעויות טריטוריאלית לקרחות היער האלו שהערבים משתלטים עליהן", הוא מסביר.
מי שעוקב מקרוב אחר התופעה ומתעד אותה הוא ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר-עציון. לדבריו, ההחלטה לטעת יערות במרחבים הפתוחים נבעה מהבנה שהדרך היחידה לשמור על אלפי דונמים שרכשה קק"ל בשנות השלושים והארבעים היא נטיעת עצים. "בשנות הארבעים נטעו כאן אנשי כפר-עציון, בהוראת קק"ל, יותר ממאה אלף עצים, ומשנות השישים שוב נטעו כאן על פני אלפי דונמים במטרה להחזיר את היערות לאזור", מספר רוזנטל. "בשני העשורים האחרונים אנחנו רואים בבירור כי בשטחים רבים ביערות כאן, בעיקר בקרבת הכפרים הערביים, העצים נכרתו כמעט כליל".
הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון
