אחת לכמה חודשים מופר הסדר, או לכל הפחות מראית העין של הסדר בגזרת איו"ש, ופיגוע רצחני יוצא אל הפועל ומפלח את ליבנו. בשבוע שעבר היה זה הרצח של דביר יהודה שורק ז"ל, תושב עפרה, שנרצח סמוך לשער של קיבוץ מגדל־עוז שבגוש עציון, והוא בן 19 בלבד. נער יפה עיניים ויפה נפש. אבל מה שרוב הזמן נעלם מעיני האזרחים, וטוב שכך, הם רעשי הרקע התת־קרקעיים. יום יום ולילה לילה פועלים כוחות הביטחון כדי למנוע אירועי טרור. לרוב הם מצליחים בעבודתם. לא תמיד.
בשונה מפיגועים אחרים, לכידת שני החשודים בביצוע הפיגוע האחרון ארכה פחות מ־48 שעות. שיתוף הפעולה ההדוק בין גופי הביטחון השונים הביא לידי כך ששני החשודים נתפסו בדירת מסתור בכפר בית־כאחל: נציר סאלח חליל עצאפרה, תושב בית־כאחל, פעיל חמאס ועל פי השב"כ ללא מעצרים קודמים, ושותפו לפיגוע קאסם עארף חליל עצאפרה, גם הוא תושב בית־כאחל, שלא נעצר בעבר בידי מערכת הביטחון. לכידת מחבלים כפי שבאה לידי ביטוי במקרה הזה היא אירוע קצה שבו שיתוף הפעולה בין המערכות השונות מתגלה בצורה המשמעותית ביותר, אבל למעשה הוא מתקיים באופן רציף ויומיומי.
על רקע הפיגוע האחרון וכדי לקבל תמונה מלאה יותר ולהבין כיצד עובד שיתוף הפעולה הזה, הפגשנו לשיחה משותפת גורמים משלושת הגופים הביטחוניים – צה"ל, המנהל האזרחי ומג"ב: קצין אג"ם איו"ש סא"ל ישי כרמלי, ממלא מקום קצין המבצעים של מג"ב איו"ש רב פקד שאדי סאבק, וראש ענף אג"ם במנהל האזרחי (מקביל לקצין אג"ם בצה"ל) סא"ל אסף אטיאס. "אף אחד פה לא כפוף לשני", אומר סא"ל כרמלי, "אבל אם אנחנו או אנשינו לא מדברים פעם ביום, זה אירוע חריג".
את הדיווח על היעדרותו של דביר שורק קיבלה אוגדת איו"ש מהמשטרה. "באזור השעה 23:00 בלילה אנחנו שומעים שחבריו של דביר לישיבה מדווחים על היעדרותו", משחזר סא"ל כרמלי. "אנחנו מיד דורכים את המערכת, מעדכנים בחטיבה את מי שצריך ומצליחים להפעיל את המערכות – מודיעין והשב"כ – כדי לחפש ולאתר אותו. סביב 2:00 בלילה אנחנו מגיעים לזירת האירוע ומזהים לצערנו הרב את הבחור ללא רוח חיים. לא מייד הבנו את גודל האירוע, ידענו שהבחור הרוג אבל לא את הנסיבות. בדקות המעטות שלאחר מכן הבנו שמדובר בפיגוע. בשלב הזה אנחנו אוספים עוד ועוד רמזים על מה שקרה במקום, דרך כוחות המודיעין ודרך המקבילים שלנו. משתמשים בהרבה מאוד סנסורים שיש בשטח ומגבשים תמונת מודיעין טובה יחסית בתוך כמה שעות. משם מתפתח מרדף והוא מגיע לסיום בסך הכול שתי יממות לאחר הפיגוע, במעצרם של שני החשודים".
את המעצר ביצעו לוחמי הימ"מ, היחידה המשטרתית ללוחמה בטרור של משמר הגבול. סאבק מתאר: "בסריקות אותרו שני המעורבים המרכזיים ישנים על גג אחד הבתים. במסגרת הסריקות נשלח כלב שעלה לגג, איתר את החשודים, והלוחמים ביצעו את המעצר ללא התנגדות מצידם".
מרדף עקיף
בשונה מהפיגועים בצומת עפרה, בגבעת־אסף ובברקן, שהתאפיינו בהימלטות המחבלים ומרדף ממושך אחריהם, האירוע הזה הסתיים מהר מאוד. האם זה קשור ללקחים שהפקתם או שהמחבלים היו פחות מקצועיים?
"יש פה שילוב של כמה דברים", אומר כרמלי. "קודם כול באמת השתפרנו. לא רק בעולם התוכן המודיעיני אלא גם בזה התשתיתי – התשתיות פרוסות במקומות רבים והן מדויקות יותר כי למדנו טוב יותר מה אנחנו מחפשים. הגדלנו את המאגרים הפנימיים שלנו ואנחנו יודעים לחלץ מידע לשאלות שאת חלקן הכנו מראש, ולכן נתנו להן גם מענה טוב. ובאירוע הספציפי הזה – הצד השני עשה גם כמה טעויות שאפשרו לנו לסגור את המעגל באופן מהיר.
"לכידה מהירה חשובה לנו בכמה מובנים – קודם כול מול המשפחה הפרטית, ואחר כך מול ההתיישבות הכללית, יש פה מסר. זה מסר גם לצד השני: מערכת הביטחון שמה יד על כל מי שמנסה להכות בנו, והכי מהר שאפשר. בתוך הכוחות שלנו, ברגע שמתרגש עלינו אירוע כמו זה, אנשים לא יישנו. הפעם זה היה קצר אבל היה פה רצף של עבודה – ולא משנה אם זה יום, לילה, אמצע שבוע או סוף שבוע – על מנת להביא ללכידת המפגעים. המסר הזה עובר לכלל הגזרות".
כרמלי מוסיף: "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יומיומי, ולא רק באירועי קיצון מהסוג הזה, עם המשטרה, מחוז ש"י בפרט ועם המטה הארצי, ולכן כשמתרחש אירוע כזה אנחנו יודעים לעבוד יחד בצורה המיטבית. אנחנו מקיימים פגישות והערכות מצב משותפות יחד עם מחוז ש"י וירושלים, והם מסייעים לנו בשגרה למצוא אנשים גם בתחום הפלילי־עברייני – רוצחים, אנסים ואי אילו עבריינים שלא קשורים לעולם הפעילות החבלנית העוינת".
נלך קצת אחורה בזמן. האם במרדף אחרי המחבל מברקן העדפתם להגביל את עצמכם כדי לא לפגוע בשגרת החיים של הפלסטינים, בשונה מהנעשה בלכידה מהירה יותר?
"אני לא מכיר צמצום פעולות שלנו בעת מרדף אחרי מחבל", דוחה כרמלי. "כשאנחנו במרדף אחרי מחבל הולכים למי שצריך כמה שצריך. לפעמים בוחרים מִסיבה מבצעית לא להיות מול המחבל במגע ישיר על מנת להגיע אליו בתחבולות. מי שמפרש את זה אחרת – שיבושם לו. אנחנו מייצרים מגע איפה שצריך. מרדף אחרי בן אדם אחד הוא מורכב, לפעמים זה לוקח זמן, ואנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לצמצם את הזמן. במקרה הנוכחי הוכחנו שהתחדדנו".
רב פקד סאבק: "במקרה של ברקן לא נחסך שום כוח לבצע פעילות, ביום ובלילה. ישבנו בתוך רמאללה לילות כימים כדי להגיע למגע או למעצר. הגיעו כוחות מכל האזורים – כולל יחידות מיוחדות, ולא נחנו לרגע. צה"ל ומג"ב פעלו ברצף כדי לטפל בפיגוע בברקן. זה לחפש מחט בערמת שחת". "ותוסיף לזה שהמחט זזה בתוך הערמה", מדייק כרמלי.
על הפיגוע בצומת גבעת־אסף אתם מדברים במונח של מחדל?
"זה אירוע לא טוב", אומר כרמלי. "לוחם בקצה המבצעי אמור לסיים מפגש עם המחבל בצורה שונה. המילה מחדל לא נכנסת ללקסיקון, אבל תחקיר ולמידה כן, ולקחים הופקו שעות אחרי האירוע, כולל הצבת תשתיות מאפשרות וכל מה שצריך בהגדרות המבצעיות. האירוע העלה את רמת הכוננות של האוגדה. הקצה המבצעי שלנו ברוב מכריע של האירועים מכריע את האויב. במקרה הזה זה לא קרה".
יש קשר לכך שהחיילים היו שייכים לנח"ל החרדי?
"אין קשר. נצח יהודה הוא גדוד מעולה, גדוד חי"ר מהטובים שיש לנו".
שפה משותפת
היה זה עוד לילה של פעילות מבצעית ביו"ש לפני חודשים אחדים. השחר החל לעלות על כובר, כפר פלסטיני בהרי בנימין. חיילי גדוד נחשון (90) של חטיבת כפיר הגיעו במהלך הלילה לתוככי הכפר, שהגעה אליו דורשת מעבר בכפרים פלסטיניים נוספים, כדי לבצע מעצרים. כוחות מג"ב שימשו עתודה לכוח הצה"לי. כשהפעילות התארכה החלו הפרות הסדר. כל חייל שביצע מעצר בחייו יודע שברגע שהמואזין מרעים בקולו והכפר מתחיל להתעורר, ההתנגדות הופכת פעילה יותר ועלולה להתלקח להתנגדות אגרסיבית מאוד. במהלך ההתפרעויות פיזרו פלסטינים מהכפר מסמרים על הכביש ושפכו שמן. ציר היציאה שתוכנן מראש נחסם, ולא אפשר יציאה רכובה. על הכוחות היה מוטל לאתר דרכי יציאה חלופיות. גם בדרכים החלופיות נתקל הכוח בהתנגדות, הפלסטינים זינבו בחיילים וזרקו לעברם בקבוקי תבערה ומטענים. לוחמי גדוד נחשון פילסו את הדרך, שוטרי מג"ב בלמו את המתפרעים. עקב בצד אגודל. אלו לצד אלו.
שיתוף הפעולה בין מג"ב לצה"ל – שתי מערכות נפרדות ועצמאיות – קריטי. עד כמה? הנה, דוגמה נוספת שתבהיר את העניין: אל מחנה הפליטים קלנדיה, שנחשב מקום אלים ועוין, נכנסו חיילי גדוד 90 וכוח מג"ב כדי לעצור כמה פעילי טרור ששייכים לאותה חוליה. במהלך ההתקדמות מהשטח הפתוח הכוחות נעו רגלית, במקביל. הגזרות חולקו מבעוד מועד, כל כוח מכסה שטח אחר. בפעילות מסוג זה יש חשיבות עליונה שהמעצר של כל המבוקשים יתרחש באותו זמן ממש, כי אם מישהו מבני הכפר או אחד מחברי החוליה יתעורר ויגלה שצרים על ביתו, הוא יכול להודיע לאחרים, והמעצרים עלולים להשתבש. דרוש כאן דיוק של שעון שוויצרי. גם הכניסה לשטח הבנוי חייבת להתרחש בתיאום מלא בין הכוחות, וכך גם הכניסה לבתי המבוקשים. חיילי צה"ל לא נכנסים עד שברור ששוטרי מג"ב נמצאים באותו המצב, ולהפך. רק כשכולם ממוקמים היטב ניתנת בקשר הוראה לפעול והלוחמים פורצים למבנים.
"אם התיאום בינינו לבין מג"ב היה לא טוב, התרחיש שבו אחד המבוקשים בורח לא היה מופרך בכלל, ולכן התזמון, שיתוף הפעולה, הקשר והתרגולת שמבצעים יחד – חשובים במיוחד", אומר זהר מויאל, מפקד פלוגה בגדוד נחשון. "אני לא חושב שיש משימה שלא נוכל לעשות יחד". ומה באשר לקשיים, אני שואלת, איך שתי מערכות נפרדות לחלוטין פועלות יחד? "המערכות נפרדות אבל יש דברים שאנחנו לא מתערבים בהם אחד לשני, למשל דרך הגעה אל היעד. לעומת זאת התרגולות איך נעים, בחצרות או בכביש; הטכניקה של הפריצה לבית והחיפוש אחר אמצעי לחימה, כספי טרור, הוצאת המבוקש עם הפנס – זה אותו דבר. יש שפה משותפת ולא משנה אם מג"ב או צה"ל משתמשים בה".
קרה שפעילות השתבשה בגלל חוסר תיאום בין גופי הביטחון?
"לא קרה לי. אולי בגלל נוהלי קרב שעושים כמו שצריך. תמיד נאתר מראש את נקודות התורפה, ובסוף מדובר על חבר'ה מקצוענים. המפקדים יושבים על אותו שולחן, מביטים בעיניים זה לזה וסוגרים את הדברים הקטנים כדי שהפעולה תהיה מדויקת ואורגנית כאילו עברנו את ההכשרה יחד, ואז הדברים מתרחשים כמו שצריך. לא קרה ששיתוף פעולה היה לא טוב".
כלכלה מונעת
אחרי גל הפיגועים בבנימין בדצמבר 2018 – בגבעת־אסף ובצומת עפרה – ערכתי סיור טרמפיאדות ביו"ש וכתבתי על המראות והתחושות. אני זוכרת שעמדתי בצומת גבעת־אסף בטרמפיאדה לכיוון בית־אל כשהציר כבר נפתח לתנועת פלסטינים והמחבלים טרם נתפסו. אחד המתיישבים קבל באוזניי על כך שהציר פתוח. סא"ל כרמלי מתאר את המציאות בעיניים שלתושבי יו"ש שעדיין עטופים באבל על הקורבן האחרון, קשה לראות ולהבין. "חודש דצמבר האחרון היה רווי באירועים קשים שהאוגדה והמרחב חוו. הפיגוע בגבעת־אסף היה המשך לפיגוע בצומת עפרה. כשמסתכלים על המדדים בגובה האוגדה, ברור לעין שבעקבות הפיגוע שהתרחש אז בבית־אל וחייל נפצע בו, במהלך כל החודש היו עוד אירועים קטנים – הפרות סדר, טרור עממי, זריקות אבנים.
"בסוף, כשמפלחים את האוכלוסייה, אני שואל מה יש לי כאן? בין 2.5 ל־3 מיליון פלסטינים שחיים במרחב. מדובר על אחוז מצומצם מאוד של אנשים אלימים שמבצעים פיגועים, שעושים טרור ורוצים לעשות טרור; אני לא יודע אם זה מסתכם בשני אחוזים, לפי דעתי פחות מאחוז, ונגדם צריך לפעול בכל האמצעים שעומדים לרשותנו. השכבה השנייה היא של אנשים אלימים אבל מורתעים, שלא מבצעים אלימות. הם מורתעים כי אנחנו מבצעים פעילות הגנתית, כי הם מפחדים למות או מפחדים ממה שנעשה אחרי כן. מה שמעניין אותי זה למנוע מהחבר'ה ששייכים לשכבה השנייה להידחף לאלימות".
"השכבה הבאה והגדולה ביותר היא פשוט רוב האוכלוסייה – חבר'ה שחיים את היומיום. מה מעניין אותם? לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לצאת לבלות. לחיות. במקביל לכך שאנחנו צריכים לסכל את האלימים, אנחנו צריכים למנוע מהמורתעים להיכנס למעגל האלימות ולשמור על הנורמטיביים בעולם הנורמטיבי. נעשים הרבה מאמצים של תיאום אזרחי, ויש בפעילות שלנו התחשבות באוכלוסייה כדי לצמצם את הנזק של העבודה שלנו מול האלימים, כדי שהפלסטינים הנורמטיביים לא יינזקו".
קצין אגף המבצעים של יהודה ושומרון, מוסיף כי "באירועי דצמבר 2018 ראינו תופעה שכבר הייתה בעבר: 'מפגעים בהשראה'. אם מישהו חי על התפר בין אלים למורתע – פתאום קורה משהו, מה שהרתיע אותו פחות מרתיע ונוצר מְפגע שיוצא לפעילות. דוגמה לזה היא הפיגוע בבית־אל. זה פיגוע שקשור למה שהזיז אותו עוד טיפה ימינה וגורם לו ללכת לפגוע בחייל. רואים אירוע גדול, ואז שרשרת אירועים קטנים.
"פיגועי הדקירה והדריסה הם מתווה הפיגועים שאפיין את שנת 2016 ואת 2017. כשמסתכלים על 2018 עד דצמבר רואים ירידה בפיגועי הדקירה והדריסה בגלל פעילות תשתיות ופעילות מבצעית בשטח, וגם הצבת העמודים הגבוהים בכניסה לכל טרמפיאדה סייעה. פיגועי הדריסה שרכב פשוט נכנס לטרמפיאדה כמעט נעצרו, ואם נכנס רכב – הוא נבלם בנקודה".
סאבק: "לא רק פעילות הטרור ירדה, גם הפרות הסדר. לא הייתה עלייה באירועי הפס"ד לא בכמות ולא בעצימות. פעם הייתי מסכם שבוע עם 30 אירועים, היום חמישה־שישה".
על פי נתוני דובר צה"ל, בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית באירועי הטרור העממי. "גם במחצית הראשונה של 2019 ממשיכים לראות את הגרף יורד", אומר כרמלי. "אם בשנת 2015 נרשמו 6,090 אירועי יידוי אבנים, ב־2018 נרשמו 4,519. גם באירועי ירי הירידה ניכרת לעין. ב־2015 היו 73 אירועי ירי, ב־2018 אנחנו מדברים על 33 אירועים. ב־2015 היו 1,482 אירועים של השלכת בקבוקי תבערה וב־2018 רק 893. באירועי דקירה אנחנו משווים בין 58 אירועים ל־17 ובאירועי פח"ע הירידה היא מ־219 ל־87 מקרים".
את הזווית האזרחית לדיון מוסיף סא"ל אטיאס: "אנחנו עושים הכול כדי שלא יישנו אירועי טרור. אנחנו יודעים להגיד שיציבות כלכלית משמעותית מאוד ביו"ש, ועושים הרבה פעולות מעולם התחבורה, החקלאות, איכות הסביבה ועוד, כדי לשמר ולייצב את השטח. ויש תוצאות; יש ירידה במספר אירועי טרור. נכון שיש 'פיקים', ויש פיגועים כמו בדצמבר – אבל כשמנתחים את המגמות רואים שאת 2018 סיימנו בירידה. הערך המוסף שלי הוא היכרות מעמיקה עם הגרף שמייצג בסופו של דבר את האנשים, את האוכלוסייה. אנחנו יודעים שנשמרת יציבות".
קצה הקרחון
האם יש דרך לנתח תמיכה של פלסטינים וערבים ישראלים בטרור ברשתות החברתיות? אתם מחשיבים את זה כטרור? למשל, מישהו שמעלה תמונות של מחבלים ומשבח את השאהידים.
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן", מעריך אטיאס. "מה שאזרח ישראלי רואה כמשהו חמור, לא מעט תופסים כלגיטימי. תהום כרויה בין התפיסות של הערבים והיהודים. השאלה היא אם אותו אדם שהעלה תמונה של מחבל יהפוך להיות אקטיבי. המבחן זה אם מישהו לוקח סכין. אני לא יודע לכמת במספרים אבל אני בפירוש יודע להגיד שבסוף הרוב המכריע של האוכלוסייה קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה וטוב לו. רוצה לחיות".
כלומר, יציבות כלכלית היא שם המשחק.
"כן. עבודה ותעסוקה בישראל למשל הן כלי משמעותי בשימור היציבות הביטחונית. זה גם טוב לישראל – פועלים שבאים ונותנים שירות טוב לבנייה ולתעשייה וכדומה. יש מפעלים שאומרים לי שאם לא היו להם פלסטינים הם היו קורסים כי אף אחד אחר לא רוצה לעבוד. זה כלי משמעותי וחשוב, ואנחנו פועלים לשכלל אותו – למקסם את המכסות ואת היתרי היציאה של הפועלים, כל פועל כזה מפרנס משפחה עם 5־7 נפשות. משכורת המינימום ברמי לוי היא בסביבות 5,000 שקל, זה כמעט פי ארבעה ממשכורת פלסטינית. יש יותר מ־80 אלף פועלים פלסטינים בהתיישבות ובאזורי התעשייה. זה חלק גדול מהיציבות".
"זה נכון לשני הכיוונים", מוסיף סא"ל כרמלי. "חלק מהמדדים – דווקא מהצד של התיישבות – מראים מה שאפשר לכנות נורמליזציה: מרוצים, טיולים. ברובה המכריע האוכלוסייה מרגישה בסדר, גם כשלוקחים מדדים שבועיים – מדד של כמה זריקות אבנים היו בגזרה. יחסית מעט מאוד אנשים נפגעים. יש אנשים שגרים פה שנים ולא חוו אירוע כזה מעולם".
סא"ל אטיאס: "יש בהתיישבות תנופה אדירה: קידום של הכלכלה ופרויקטים, מחצבות ואזורי תעשייה, מיליוני מבקרים מגיעים לאתרי שמורות הטבע והארכיאולוגיה – זה נתון מדהים והוא במגמת עלייה משנה לשנה. מה היה לנו ב־2018? האמריקנים העבירו את השגרירות לירושלים. הייתה הסלמה און־אנד־אוף, צמצום בפעילות של אונר"א, ברצועת עזה היו תקיפות של צה"ל – והפלסטינים ביו"ש לא יצאו לרחוב. בצעדות השיבה אלפים פצועים בעזה, ופה באיו"ש יש הופעות של אלפים באמפיתיאטרון. בידוד כמעט מוחלט בין עזה לשומרון. הפלסטינים נחלו כישלונות במערכה בינלאומית, והציבור לא יצא החוצה. למה? אני מקשר את זה לאוויר שהפרויקטים והתעשייה האזרחיים נותנים לאוכלוסייה הפלסטינית.
"אפשר להביא מטוסים וצוללות ולטפל בהפס"דים בכוח אדיר, וכאן אני כמנהל אזרחי נכנס לתמונה – יש לנו היכרות מעמיקה עם השטח ובעזרתה אנחנו תופרים חליפה אישית לכפר. מבינים מה הבעיה, מה הצורך. למה זורקים אבנים? יש חסימה של הכביש. לא יכולים לצאת לציר. מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים מה הבעיה, ולפעמים פתרון מקומי של טיפול בציר גישה פותר בעיות של הפרות סדר. לפעמים בכלים פשוטים ובסט מהיר מאוד של צעדים אנחנו יכולים לפרק מוקד של חיכוך ויידויי אבנים. אנחנו חוסכים חיכוך ומשאבים. זה רווח לשני הצדדים".
"ברור שאנחנו שואפים שלא יהיו פיגועים בכלל", מסכם כרמלי, "אני לא רוצה שיזרקו אבן על אף אחד אף פעם. ובתופעות האלה, כפי שאמר סא"ל אטיאס, אנחנו נלחמים גם בצד האזרחי.
"אין מאה אחוז. נעשות כל הפעולות הנדרשות לצמצם את הטרור, אפשר לומר בהצלחה, למרות האירועים הקשים שקורים מדי פעם. המאבק הזה הוא יומיומי והאזרחים נחשפים רק לקצה הקרחון, רוב רובו מתחת לשטח, וטוב שהאזרחים לא חשופים. עדיף כך".
