"אני יוזם את הפרויקטים, אבל עם ישראל הוא זה שתורם"

רצח אופיר חסדאי לפני כשבועיים במהלך ויכוח מיותר על חניה, גרם לזעזוע ציבורי. עצוב היה לשמוע על המשפחה שהותיר מאחור – אשתו דקלה ושלוש הבנות, מהן אחת הסובלת מניוון שרירים, ובת נוספת הלוקה בשיתוק מוחין.

אלא שבעוד אנחנו המשכנו הלאה, מאיר ליוש עצר. "תהיתי מה גורם לגבר בן 74 לירות לעבר צעיר בן 40 בגלל ויכוח על מקום חניה. זה תסכל אותי ממש", הוא מספר. ליוש הבין שמלבד האובדן הכואב, המשפחה עומדת להתמודד עם מצוקה כספית קשה בהיעדר המפרנס העיקרי: "הוא היה עמוד התמיכה המרכזי של הבית. אם הוא נופל זהו, אין עמודים נוספים".

כמי שמרבה להשתמש ברשתות החברתיות, הוא פרסם פוסט שבו הביע את רגשותיו בעקבות הרצח. אך מהר מאוד הבין שמפריקת תסכול לא יצא דבר, וכמו במקרים אחרים, החליט להירתם ולהרים מיזם גיוס המונים באתר giveback מקבוצת 'הדסטארט'. דרך חברת משפחה פנה ליוש למשפחת חסדאי, ובתוך עשרים דקות הקמפיין עלה לאוויר. עוד באותו ערב נפגש עם אח של דקלה. "הגעתי אליהם הביתה והצגתי את הכרטיס הזה", הוא אומר ומחווה על כרטיס העובד שלו בכנסת, שם הוא מכהן כדוברו של סגן שר הביטחון הרב אלי בן־דהן. "רציתי שיבינו שאני בן אדם אמין, ולא נוכל שהולך לרכוב על הסיפור שלהם".

ליוש הציב לקמפיין יעד של 400 אלף שקלים, ובתוך דקות החלו לזרום לאתר תרומות. עשרות שיתפו את בקשת התרומה, ומהר מאוד האתר לא עמד בעומס הכניסות וקרס. במקביל נפתח מיזם דומה באתר אחר. ראש הממשלה עצמו פרסם ברשתות החברתיות את מספר חשבון הבנק של דקלה, ששימש מסלול ישיר נוסף לתרומה. בסך הכול נאספו בעבור המשפחה, להערכתו של ליוש, כשלושה מיליון שקלים.

זו לא הפעם הראשונה שהצדיק מהפייסבוק מצליח לסחוף המונים במטרה לעשות טוב. הוא הרים בהתנדבות קמפיין למען יהודה הישראלי, הלוחם שנפצע באופן אנוש בצוק איתן והיה זקוק לבניית בית נגיש ביישוב עפרה; גייס למעלה ממיליון שקלים לאבינועם בוכריס, לוחם שזקוק לטיפול יקר במחלת ALS שתקפה אותו; והתגייס לטובת מיזמים נוספים שגרמו לעם ישראל לפתוח את הלב. את כל זה עושה ליוש כשהוא עצמו מתמודד עם מחלת הסרטן.

"נכון שאני יוזם את הפרויקטים לגיוס המונים, אבל מי שבסופו של דבר עושה אותם זה עם ישראל בלבד", אומר ליוש. "יש לנו עם מדהים. הוא דוחף את הפרויקטים, משתף ותורם".

ליוש, 34, נשוי ליוכבד ואב לשתי בנות, גדל בפתח־תקווה ולמד בישיבת 'דרכי נועם' ובישיבת ההסדר במצפה־רמון. אף שהוא מגיע מהמגזר הדתי־לאומי, בחר להתגייס לגדוד 'נצח יהודה' המיועד לציבור החרדי. "בעיניי לא פחות חשוב ללכת לנצח יהודה מאשר לסיירות. צריך את הכוח והאנשים לחזק את הגיוסים החרדיים", הוא מנמק. כשהתבקש לעבור קורס מ"כים ששימש הכנה להתנתקות, סירב פקודה והודח. עם זאת, בהמשך חזר לגדוד והתקבל באהבה. לאחר תקופת הצבא למד הנדסת בניין בטכניון.

הוא כבר היה לקראת סיום התואר והחל לעבוד במיזמי בנייה, ואז פרץ מבצע צוק איתן ושינה את מסלול חייו. "צוק איתן ולפניו 'שובו בנים' טלטלו אותי. אחרי ששלושת הנערים נחטפו הייתי מתוסכל מאוד. התקשרתי למפקדים שלי ביחידת מודיעין מסווגת, וביקשתי 'תפעילו אותנו'. הוקפצנו לשטח, וזה לא היה פשוט. אתה חושב על הנערים, על המשפחות שלהם".

בהמשך, כשפרץ צוק איתן, הרגיש לראשונה בחייו פחד אמיתי. "בתוך כל הבלגן אתה מתחיל לשמוע על אנשים שאתה מכיר ונהרגו, צביקה קפלן שהכרתי אישית, אוהד שמש. שהיתי באזור הדרומי של הרצועה עם כוח של גבעתי. אתה שומע על עוד ועוד הרוגים ולראשונה בחיים אתה מבין שיש כאן מלחמה, ומצד שני יש לך אישה ובנות בבית ואתה צריך לחזור אליהן. כל המאצ'ואיזם וההסתערויות והאקשן וחוסר הפחד נעלמים פתאום. אתה חושש להשאיר את מה שנשאר מאחור".

בחירות 2015 הביאו אותו לעבור סופית לעולם ההסברה והתקשורת, מתוך הבנה של חשיבות הזירה הזו. הוא הקים ותחזק לבדו אתר אינטרנט חדשותי ששרד כמה חודשים, ועם הזמן החל להבין איך הדברים עובדים. "הבנתי שכדי להפיץ משהו אני צריך להיות המדיום בעצמי, ושאני יכול להיות פלטפורמה להעביר את המסרים באופן נכון ומוסרי. התחלתי לפתח את הפייסבוק שלי, ועם הזמן הקשרים שלי עם אנשים ברשתות החברתיות התהדקו".

כיום ליוש הוא חלק מקבוצת אנשי תקשורת ואושיות רשת מהימין שחברו כדי לעשות טוב ברשתות החברתיות. הקשרים בין אנשי הקבוצה הביאו אותם להרים את מיזם "מחזירים את יהודה הביתה" – הקמת יחידת מגורים מונגשת בעבור החייל יהודה הישראלי שנפצע אנושות בצוק איתן, לאחר שמשרד הביטחון נמנע מלשאת בהוצאות הנגשת בית הוריו בעפרה. היעד המקורי היה 600 אלף שקלים, אבל הציבור נרתם בהמוניו ותרם מעל מיליון וחצי שקלים.

אחרי קמפיין הישראלי הגיע הקמפיין של אבינועם בוכריס, לוחם מצטיין שאובחן כאמור כחולה ALS ונזקק לטיפול רפואי מיוחד בעלות של מיליון שקלים. גם כאן גויס הסכום במלואו בתוך כמה ימים.

מה הסוד? הרי הציבור כבר שבע מגיוסי כספים. מתי זה כן עובד?
"מה שהופך גיוס המונים לגיוס טוב הוא הסיפור עצמו, הרוח החיה מאחורי הקמפיין, ומעגלים שמצליחים לרתום לפרויקט. ככל שהמעגלים הקרובים מתגייסים ומושא הקמפיין נחשף, זה עוזר לקמפיין. יש קמפיינים שאי אפשר לחשוף את האנשים שבעבורם נאסף הכסף, כמו במקרה של קמפיין נפגעות שיינברג (הרב מצפת שהורשע בתקיפה מינית של נשים; ר"ר). קשה להרים קמפיין בלי חשיפה, ובכל זאת הפרויקט הזה הצליח. יש גם עניין של טיימינג, קופירייטינג וקריאייטיב. לפעמים הטיימינג מכסה על הכול, כמו במקרה של חסדאי. וכמובן, כל קמפיין צריך מעגל שדואג להפיץ אותו במקומות הרלוונטיים".

אלף בדיקות

אחד המקרים הכואבים שמאיר ליוש טיפל בהם בהתנדבות הוא של הפעוט יהודה ברגר, שנכווה קשות ממכשיר חשמלי תקול שהוטען בחדרו ונזקק לשיקום ארוך בארה"ב. "מדובר במקרה שלא פשוט 'למכור' אותו. זו משפחה חרדית, והציבור הכללי לא שש לתרום לציבור החרדי. יש סטיגמה שהציבור החרדי לא אחראי ופחות משגיח על ילדיו, אבל זה לא היה המקרה. יהודה נכווה ממכשיר מקולקל, שהיה מיועד לשימוש של אבא שלו כמתנדב בעמותת 'ידידים'. הסברנו את זה בקמפיין, וברוך השם גויס סכום של כ־900 אלף שקלים. המשפחה נמצאת בשיקום בארה"ב כבר תקופה ארוכה, ומצבו של יהודה הולך ומשתפר".

מתי אתה אומר לא?
"באינסוף מקרים. אנשים פונים אחרי פשיטות רגל, משברים כלכלים, משברי נישואין. לפני שאני לוקח על עצמי קמפיין אני בודק 1,001 דברים. אני תמיד אומר שהסוד בגיוס המונים הוא לא לצאת לגיוס המונים. זה תהליך שכרוך במפח נפש, והוא לא שווה את היציאה לדרך כאשר אין סיבה מוצדקת. בדרך כלל, בכל מקרה שאני לוקח על עצמי אני עושה שבוע־שבועיים של בירורים כדי לראות שאנשים בדקו ומימשו את כל האופציות האחרות, אם זה קרנות, ביטוחים או רווחה. גיוס המונים זה מצב קצה. אם הייתי מעלה כל שבוע קמפיין, זה לא היה עובד. אני לוקח על עצמי רק מקרים ספציפיים".

על הגיוס למען משפחת חסדאי הוא ספג גם ביקורת. בלהט הרצון לעלות את הקמפיין במהירות, כתב ליוש בתיאור הפרויקט כי "כל שקל ילך למשפחה", אף שבפועל פלטפורמת הגיוס לוקחת 9 אחוזים מהסכום. ליוש עצמו העלה פוסט הבהרה בנושא, אבל בחדשות 13 העלו אייטם שעסק בגיוסי המונים ובעמלות הנגבות, והתייחסו גם לקמפיין שהרים ליוש. בסופו של דבר, אחרי אינסוף תגובות כועסות, האייטם הוסר מהרשת.

"גיב־באק הם לא פלטפורמת סליקה, יש שם אנשים שיושבים ומקדמים את הפרויקטים", מסביר ליוש. "הם דואגים לפן הדיגיטלי של הקמפיין, לפרסום, וגם להביא תרומות גדולות מתורמים שלהם. אנשים שואלים למה לא לתת חשבון פייפאל או בנק לתרומה, והתשובה היא שאחד הדברים החשובים בקמפיינים מסוג זה הוא להראות לציבור את קצב ההתקדמות. בסופו של דבר זה הדבר שהכי מניע אנשים לתרום. זה לא סתם קמפיין, אלא מערכת שלמה של השפעה ציבורית שמאחוריה צוות תפעול".

כעסת על האייטם בחדשות 13?
"הקליטו אותי כאחרון הנוכלים. אני עובד עם תקשורת ומודע לזה שאני מוקלט מן הסתם מדי פעם, אבל כשאני מתעסק עם חסד שאני לא מרוויח ממנו שום דבר, אני לא מצפה לתרגילים כאלו. במקום מסוים האייטם הזה שבר לי אמון. אני לא מסתיר שום דבר, ואני הייתי זה שפרסם פוסט שאומר את האמת. מה שגרם להם להוריד את האייטם זה שבמהלך השנים יצרתי אמון עם אנשים, והם הגיבו. לא הייתי מצליח בזה אם לא היו מאמינים במה שאני עושה. בניתי קבוצת ענק של אנשים בפייסבוק וברשתות החברתיות, והם התייצבו לצידי. יש שהיו קוראים לזה צבא, אני מעדיף לקרוא לזה חברים".

מחדשות 13 נמסר בתגובה: "מאיר ליוש לא הואשם בשום אשמה וכל ההתייחסות הייתה לעמלה של אתר 'גיבֿֿֿֿֿ־באק'. באייטם ששודר אמרה הכתבת כי מאיר ליוש עושה זאת מטוב ליבו. יחד עם זאת, בקמפיין נכתב ש'כל שקל ילך למשפחה', בעוד שלמעשה 9% מכספי הציבור, כמאה אלף ש"ח, הועברו כעמלה לאתר. מר ליוש הודה בתקלה בעצמו בציוץ בטוויטר. אנו בטוחים כי מי שיצפה באייטם יגיע למסקנה שמדובר בנושא בעל ערך חדשותי רב שהוצג באופן הגון ומאוזן".

לא לפחד כלל

לאחר תקופה קצרה כדוברו של ח"כ יואב קיש מהליכוד, משמש ליוש בשנה האחרונה כיועץ התקשורת של סגן שר הביטחון בן־דהן. אחרי הבחירות הקרובות יצטרכו שניהם כנראה לחפש עבודה אחרת, שכן בן־דהן נדחק למקום ה־13 ברשימת הימין המאוחדת.

"הרב אלי הוא קודם כול בן אדם ישר, איש ביצוע ברמות הכי גבוהות", מחמיא ליוש למעסיקו. "הוא יודע לרדת לפרטים ברמות מדהימות. הוא אדם שרוצה לעשות טוב לעם ישראל, לא משחק משחקים של פוליטיקה וכבוד, בא לעבוד, נמצא כל יום במשרד מתשע עד השעות המאוחרות של הערב. אין אצלו מושג של יום חופש או טיסות וטיולים. הוא יושב ועובד, מקסימום יוצא לטיול ג'יפים עם המשפחה. הוא מזיז דברים, משפך של מעשים טובים".

ולמרות זאת הוא נדחק למקום לא ריאלי.
"הרב אלי לא עשה ולא יעשה תרגילים מסריחים. יש לו סייעתא דשמיא, ואני בטוח במיליון אחוז שיהיה טוב. לא כל ההשפעה הציבורית בישראל נמצאת בכנסת".

מה התכנונים שלך לאחרי הבחירות?
"אני רוצה להשפיע טוב, לתרום מהמקצועיות שלי למדינה ולעם מהדברים שרכשתי במהלך השנים, ולהקדיש הרבה זמן למשפחה שלי".

את כל העשייה שלו הוא מבצע כאמור תוך שהוא מתמודד עם סרטן נדיר מסוג "ארדהיים צ'סטר". גם את דבר מחלתו חשף בפייסבוק: "שלום, קוראים לי מאיר ליוש. אני סופרמן ואני חולה בסרטן", כתב לפני כחודשיים. "גם אני הייתי בהלם. ממה? מזה שאני חולה בסרטן, אלא מה. דבר הוביל לדבר, בדיקה הובילה לבדיקה, ביופסיה לביופסיה, והופ – אתה אחד מ־700 אנשים בלבד בכל העולם כולו שסוחב מחלה שההגדרה שלה בארגון הבריאות העולמי היא בערך 'סופר היפר אקסטרה במוגזמות – נדירה מאוד מאוד מאוד'. רק 18 חולים בישראל. אני מספר 19, נעים מאוד. למחלה קוראים 'ארדהיים צ'סטר', שזה נשמע כמו סוג של צ'ייסר מיוחד באיזה פאב בגרמניה. אני סוחב אותה כנראה עשר שנים, בלי לדעת. זאת אומרת – אני כן יודע שאני חולה, אבל במחלות צד כאלו, שהן לא מאוד מפריעות לשגרת היום יום. לפני שבועיים גיליתי שזה סרטן. מאז העולם שלי התהפך. ב־360 מעלות, לא ב־180".

למעשה, אחרי עשור של תופעות בלתי מוסברות ובהן עייפות וגידולים סביב העיניים, ליוש קיבל סוף־סוף אבחון לתסמינים שהפרו את שגרת חייו. "אין שמחה כהתרת ספקות, כי אתה יודע מה יש לך ושיש פתרון. הרופא הכי גרוע בעולם זה גוגל, כי כשאתה נכנס וקורא בו אתה נכנס לשוק. לשמחתי יש לי רופאים מדהימים, פרופ' עופר שפילברג וד"ר רועי מזור בבית החולים אסותא".

בקרוב הוא יתחיל טיפול ביולוגי נגד המחלה. לדבריו, הסרטן לא מפחיד אותו. "בטיפול נכון אפשר לחיות עם המחלה הזו. להפך, זה נותן יותר רצון לעשות דברים ולקדם. ההתמודדות האישית שלי עם הסרטן רק מעצימה את היכולת שלי להבין את החשיבות של הנתינה, ולתת ולעשות יותר". ליוש מבקש לציין גם את התמיכה שהוא מקבל בבית: "כל היכולת הזאת להרים את המיזמים עם המחלה ועם העבודה לא הייתה קורית לולא יוכבד, שלא רק נמצאת שם אלא גם נותנת את ההכוונה והעצות הנכונות כדי שהדברים יצליחו".

בשש השנים האחרונות מתגורר ליוש עם משפחתו בלוד. בתקופה האחרונה התרבו מקרי הירי בקרב הציבור הערבי בעיר. תושביה, ערבים כיהודים, יצאו להפגין נגד המצב. "המצב לא מתחמם, זה כל הזמן ככה", הוא מדווח. "זו עיר במקום נהדר במרכז הארץ עם פוטנציאל מטורף לצמיחה, אבל אני לא מצליח להבין איך אף אחד לא מטפל טיפול שורש בפשיעה שם. הראשונים שסובלים מזה הם המגזר הערבי. אנחנו נתקלים בכדור פה כדור שם, אבל אין הפניית אלימות לקהילה הדתית כמערכת. הירי עצמו הוא דבר שלא יכול לקרות. אנחנו נמצאים מטר מנתב"ג, מטוסים עוברים מעל הראש, זה מסוכן. מטר מהשער הבינלאומי של ישראל מתנהל מערב פרוע. אין לי טענה לעירייה, יש לי טענה למדינה, צריך לעשות הכול כדי לאסוף כאן את כלי הנשק ולייצר ביטחון לעיר לוד. חייבים לעשות סדר".

ליוש דובר ומלמד ערבית, ומאמין כי כדי לגשר בין העמים חייבים לדבר את השפה. הכול התחיל במחסום בקעות, בעת שירותו הצבאי ב־2005. בחוץ שרר חום אימים, 45 מעלות בצל ליתר דיוק, וליוש, יחד עם שאר החיילים במחסום, קיבל התרעה על מחבל מתאבד. כשהם לבושים באפודים קרמיים הוציאו החיילים כל נוסע מרכבו. אחת מהם הייתה אישה עם תינוק בן שלושה שבועות בידיה.

"זו הייתה סיטואציה לא פשוטה ולא נעימה", הוא מתאר, "ואני מנסה להרגיע את האישה ואין לי מילים לעשות את זה. הבנתי שאם אני רוצה לבנות גשר עם המגזר הזה, שנמצא פה ולא הולך להיעלם לשום מקום, אני חייב לדבר את השפה שלו".

ליוש ביקש מכמעט כל מי שנקלע בדרכו ללמד אותו מילה בערבית. הגששים הבדואים והנהגים הדרוזים ששירתו איתו נדרשו גם הם למשימה. במקביל, הוא למד ותרגל עצמאית באמצעות ספרים.

אחרי ששלט היטב בשפה החליט להקים מיזם ללימודי ערבית, "ערבית על הבר", שבו לומדים ערבית בברים על כוס בירה. בהמשך יזם קורס ללימוד ערבית באופן אסוציאטיבי, שמטרתו היא ללמד אוצר מילים, כללים וטיפים לשיחה. "הכוונה היא ליצר גשר בין הציבור היהודי לציבור הערבי. קשה לטעות באוריינטציה הפוליטית שלי. ויחד עם זאת, הערבים נשארים כאן וצריך לייצר שיח. ככל שנדע ערבית, הפחד יקטן. כשאת מוצאת את עצמך יושבת באוטובוס, והבחור מאחור מקלקל ומתעצבן בערבית ואת מתחילה לחשוש, אם תדעי ערבית תביני שהוא בסך הכול אומר שנגמרו האבטיחים בשוק ושהוא הולך למקום אחר לקנות, ולא מישהו שהולך לעשות משהו רע".