שעות של המתנה סיזיפית, ובעצם שנים של מאבק מתסכל מול קיר אטום, נשאו פרי דווקא ביום הכי עצוב בשנה. בעיצומו של צום החורבן התרחש מפנה – חסר תקדים כמדומה – בתולדות המאבק היהודי על הר הבית. רשויות המדינה, שלאורך יובל בעיקר דיכאו את השאיפות היהודיות בקשר למקום הזה, יצאו לפתע מגדרן כדי להראות שגישת יהודים למקום הקדוש בעולם חשובה להן וקרובה לליבן והתפארו במספר היהודים שעלו להר, ממש כלאחר ייאוש, 1,729 איש לטענתן.
מי שהבינו היטב את גודל התמורה ומשמעותה היו כמובן המוסלמים, שעשו מראש הכול כדי למנוע את פתיחת ההר ליהודים, וכשנכשלו ציינו שבפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים נפתח הר הבית לעליית יהודים בזמן חג מוסלמי. נכון, נפתח רק להצצה בת 3־4 דקות לכל קבוצה, ובכל זאת, גם המעט הזה לא התרחש מאז שחרור ההר בתשכ"ז. הרב ישראל אריאל, שהגיע ההרה כצנחן ביום שחרורו ב־67' והוצב אז לשמור על כיפת הסלע, בירך השבוע במקום את ברכת "הטוב והמיטיב".
המאבק המתעצם למען ההר ודרישתו בשנים האחרונות הם ביטוייה של תנועה שהיא עממית מתחילה ועד סוף. להצלחה כמובן אבות רבים, אבל הטפיחות על השכם מגיעות קודם כול למאות יהודים אלמונים, שלולא המסירות המופלאה והבלתי מובנת שהפגינו, ולא בפעם הראשונה, לא היה מתרחש הנס הזה וההר היה נותר סגור. ההמונים הללו הגיעו אל שערי ההר השכם בבוקר יום ראשון מקצות הארץ, ובהם ילדים קטנים ומבוגרים בגיל שיבה, המתינו בצום ובחום שעות על שעות, מקצתם אף ישנו בכניסה במשך הלילה, וכל זאת כדי לזכות באפשרות לעלות ההרה – אף שאיש לא ידע להבטיח להם שההר ייפתח כלל, ולו להצצה חטופה.
ממש כמו תמיד, המשטרה ושאר הרשויות לא טרחו כלל להודיע אם ההר ייפתח לעליית יהודים ביום הזה שנפל על חג מוסלמי, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות אליהן חודשים מראש. מעולם לא הפריעה לגורמי הביטחון הידיעה שרבים יטרחו ויבואו ממרחקים לשווא. העובדה שלמרות כל זאת הגיעו רבים אל שערי ההר מוכיחה שאין מדובר במיעוט אלא בנהייה עממית הולכת ומתגברת, ביטוי ללבבות רבים שבשל האילוצים המובנים וחוסר הוודאות נותרו על הספסל בבית ותמכו בשקט מרחוק.
העקשנות הציבורית הזאת נקלטה היטב באמצעי התקשורת, והניעה באולימפוס הפוליטי את אמות הסיפים. השר בצלאל סמוטריץ' תקף בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, האשים אותו באחריות לסגירת ההר, תבע לכנס את הקבינט מיידית ולאפשר עליית יהודים להר, והגיע (לא מעט בשל כך) עד סף פיטורים. גם מפלגת ימינה שיגרה הודעת גינוי חריפה על מה שכונה "כניעה לטרור", וכמותה בכירים רבים בימין. סגירת ההר ליהודים פתחה את המהדורות, ובגלי צה"ל דווח שנתניהו עצמו החליט עליה. ראש הממשלה נזעק והכחיש שההוראה על כך יצאה מלשכתו, אלא שההר נותר סגור.
יש לציין שלאורך כל השנים האחרונות הקפידה לשכת נתניהו על יצירת מדיניות עמימות בנושא הר הבית, וראש הממשלה נזהר ככל יכולתו לא להותיר עקבות שיעידו שההתנהלות בהר – כולל מעצר והרחקה של יהודים מתפללים ומניפי דגלי ישראל במקום, כולל הגדלה דרמטית של כוח הווקף עד לממדים שלא ידע מעולם, גם לא בתקופה הממלוכית – מגיעה בהוראה ישירה מלשכתו. עד כה זה עבד לו. הפעם לא.
נתניהו נוכח לפתע, נראה שדי בתדהמה, שהתביעה להניח ליהודים לעלות להר עוד ביום הצום גורפת והמונית מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנה, ואיננה עוד עניין של מיעוט שאפשר לרמוס מתחת למפלס גלי האתר. הוא הבין שסגירה תירשם על שמו, ורק אז, ממש בלית ברירה, הורה לפתוח את השערים ולאפשר ליהודים ביקור חטוף באתר המקודש בחסות פיצוצים אדירים של רימוני הלם וגז.
אבל במקום שפתיחת ההר תנקז את הלחצים ותביא לרגיעה במטחי הביקורת שהופנו כלפיו וכלפי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, כעת לעגו לשניים וטענו שזגזגו. התמונה שהתקבלה, שנראה כי אכן משקפת את המציאות, הייתה שההנהגה פשוט נכנעה ללחץ הציבורי, ולולא זאת ההר היה נותר נעול בפני יהודים. הצעד הבא היה שליחת דובר הליכוד יונתן אוריך להדוף את המתקפה. "כרגיל, הרבה קשקשת בטוויטר. כל יהודי שרוצה לעלות היום להר הבית – עולה היום להר הבית", צייץ בטוויטר, אלא שהדבר הביא רק להתגברות ההתקפה הציבורית. המתח שנבנה באמצעות התקשורת לאורך הבוקר, כשהשער נותר נעול במשך שעות ארוכות, הביא לתוצאה ההפוכה מזו שקיוו לה בלשכות ראש הממשלה וארדן – במקום שבחים על האומץ, הכעס כלפיהם רק גבר.
בערוב יום הצום שוגר לתקשורת סרטון שבו ראש הממשלה התגונן, ובאופן נדיר ביותר נשא באחריות לנעשה באתר, בטענה שההחלטה לפתוח אותו רק בשעות הבוקר המאוחרות התקבלה עוד ביום חמישי, ולא חלילה בתגובה למחאה הציבורית המתעצמת ברשתות. גם השר ארדן טען שההחלטה התקבלה מראש, ונימק את הפתיחה המאוחרת והמהוססת בכך שהמוסלמים איחרו את שעת תפילת השחר של חג הקורבן וביטלו את התפילות בשאר המסגדים בעיר, כדי שעשרות אלפים ינהרו להר וימנעו ברגליהם את עליית היהודים.
ייתכן שזה נכון, אלא שההשלמה של נתניהו עם העובדה שהמוסלמים הם המכתיבים, ולו חלקית, את העובדות בשטח, ברצותם יציפו את ההר וימנעו הגעת יהודים וברצותם יאפשרו אותה, די בה כדי לשלול מהשניים את עיטור הגבורה. וחוץ מזה, את נתניהו ויחסו להר אנחנו כבר מכירים, מהסרת גלאי המתכות ועד הפיכת מתחם שער הרחמים למסגד. מכאן מותר כבר להניח שגם לו התקבלה מראש החלטה לאפשר עליית יהודים להר בצום תשעה באב, זו הייתה נגנזת לבסוף בחסות נימוק ביטחוני כזה או אחר, התלהמות וזריעת חששות אפוקליפטיים מצד גורמים בכירים עלומים, ואם צריך גם תסריטי אימה שהיו משורטטים מיד וביד רחבה ברשתות השונות כדי להצדיק את הכניעה לגחמות האסלאמיות. רק הנזק התדמיתי והבחירות המתקרבות שכנעו את ראש הממשלה להיעתר להלך הרוח הציבורי הזה ולשנות כיוון.
והוא באמת השתנה. כותרת ידיעות אחרונות למחרת הצום, כמעט חזון אחרית הימים, היתה "תנו להם להתפלל", כשהכוונה היא ליהודים העולים להר. היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שנחום ברנע בכבודו ובעצמו מפציר שם בראש הממשלה לאפשר פולחן יהודי בהר: "אם יהודים מתעקשים להתפלל על הר הבית, זו זכותם. על המחזה המשפיל שבמהלכו שומרי הווקף ושוטרי משטרת ישראל נצמדים ליהודים ועוקבים אחר תנועות השפתיים שלהם, מוטב לוותר". גם אסתי פרז, לא בדיוק אושיית ימין, הטיחה ביומן הצהריים של כאן רשת ב' ביום הצום באימאם של לוד, יוסוף אלבאז, "העובדה שאתם לא מכירים במונח הר הבית לא אומרת שהוא לא קיים. בשבילנו הר הבית זה המקום הקדוש ביותר ליהודים. בית המקדש היה שם".
אין ספק שארדן חתום על התנהלות שונה מכל קודמיו בנוגע להר. הוא הרי הרחיק את המוראביטון, המוראביטאת ואת הפלג הצפוני מההר ומחוץ לחוק, הביא לפתיחת ההר ביום ירושלים אף שהיה מדובר בסוף הרמדאן ובניגוד לנהוג בכל השנים האחרונות, וכעת חתום על פתיחתו הדרמטית של ההר בתשעה באב, בעיצומו של חג מוסלמי. אלא שירצה או לא ירצה, ארדן כמו נתניהו חתום גם על הסרת גלאי המתכות משערי הכניסה של המוסלמים להר, והשארתם רק בשער הכניסה הבודד המוקדש ליהודים. הוא חתום על הרחקת יהודים ששרו "התקווה" בהר, שהתחתנו בו, שהניפו בו דגל או תקעו בשופר בראש השנה לא עלינו, בעוד אנשי ווקף אלימים זכו רק לעונשים מגוחכים. הוא נושא באחריות למציאות שאפשרה את מטח היריקות וההשפלות שספג בהר בלוגר סעודי חובב ציון לפני שלושה שבועות. ירצה או לא ירצה, הוא חתום גם על הפיכת מתחם שער הרחמים למסגד ועל המשך האפליה הגזענית שבמסגרתה אסור ליהודים לשתות מים מברזיות ההר כי הן "אסלאמיות טהורות".
אבל יותר מכך: אין הקומץ משביע את הארי. אי אפשר עוד להתהדר בכסות של ממשלת־ימין־סוף־הדרך, ובד בבד להמשיך במדיניות אפרטהייד גזענית באתר הקדוש בעולם. בעידן שבו נחום ברנע כבר השתכנע, אי אפשר לקבל את העובדה שממשלת הליכוד מנציחה את הגלות במקום. עצם העובדה שההר נפתח השבוע על אפו וחמתו של הבריון השכונתי, זה שזכה משום מה לחופש התפרעות בהר ולחסינות כשהוא מחריב שם עתיקות, מוכיחה שאפשר לעשות הרבה יותר מפתיחה בהולה של ההר להצצה חטופה.
אפשר וצריך להעלות את האור בהר הבית ולממש בו את חלום הדורות היהודי, לא פסיק פחות מכך. קורות השבוע מוכיחים שיום התמורה ממשמש ובא.
