רצף הפיגועים האחרון נפל על תושבי גוש עציון בעיצומה של חופשת הקיץ בבתי הספר ובגנים, כאשר הדור הצעיר מסתובב ומבלה בחוץ. המציאות הנוכחית מחייבת את ההורים והילדים לשמור על ערנות וזהירות. התושבים כאן חיים את שגרת הטרור בכל ימות השנה, עם מאות יידויי אבנים ועשרות מקרים של זריקת בקבוקי תבערה. הם מודעים לכך שגם נסיעה שגרתית ליישוב הסמוך כדי להביא מגש פיצה לארוחת הערב, עלולה להיקלע למארב אבנים וגרוע מכך. אבל שני האירועים הקשים האחרונים – רצח דביר שורק ז"ל ליד מגדל־עוז, ופיגוע הדריסה ליד אלעזר שבו נפצע קשה מאוד נחום נביס בן ה־18, ואחותו נעם בת ה־20 נפצעה באופן בינוני – מעלים חשש לעליית מדרגה ולהסלמה במעשי הטרור.
"אין ספק שבתקופה האחרונה יש החמרה באירועי הפח"ע באזור", קובע פנחס (פינצ'י) הרשלר, קצין הביטחון של מועצת גוש עציון. "בתוך עשרה ימים היו פה גם רצח וגם פיגוע דריסה. ברור לנו שזה מושפע ממה שקורה בגבול הרצועה בעזה, וגם ממה שקורה בהר הבית. ערביי יהודה ושומרון לא מנותקים ממה שקורה מסביבנו, והפעילות העוינת עלתה לאחרונה מדרגה. כל זה בלי קשר למה שקורה בשוטף – פיגועי האבנים, בקבוקי התבערה וההצתות ביערות ובסמוך ליישובים. אבל שני הפיגועים האחרונים, ברצף של כמה ימים, מעלים חשש לגל טרור מחודש".
פינצ'י, מהקב"טים המנוסים בגזרה, נמצא עם היד על הדופק 24 שעות ביממה. בין היתר, הוא אחראי לחבר בין הקהילה האזרחית בהתיישבות למערכת הביטחון. הקשר עם הצבא, המשטרה ושב"כ הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו, במקביל לקשר השוטף עם תושבי גוש עציון שהוא דואג לשלומם ולביטחונם.
בצה"ל סבורים שמעגל ההשתתפות בטרור כולל בין אחוז אחד לשני אחוזים מהאוכלוסייה הערבית. אם נדבר במספרים, באזור גוש עציון חיים כ־350 אלף פלסטינים. מתוכם כ־5,000 עוסקים בטרור ועלולים לבצע פיגוע. השבוע פורסם באתר ynet דו"ח מודיעיני מסווג של הרשות הפלסטינית, שנכתב עבור ראשי מנגנוני הביטחון ברשות עוד לפני רצח דביר שורק ז"ל. מחברי הדו"ח מזהירים מהתגברות הפיגועים באזור יו"ש ומהתפרצות עממית המונית, כלומר אינתיפאדה. הסיבות המרכזיות לחשש הם המשבר הכלכלי ברשות, בעקבות סירובם של מנהיגיה לקבל את כספי המיסים שישראל גובה עבור הרשות, בשל קיזוז משכורות המחבלים מהסכום המועבר; הבידוד הבינלאומי, המתבטא בהתעלמות גוברת של העולם מהסוגיה הפלסטינית; והייאוש של הדור הצעיר.
גם במערכת הביטחון הישראלית קושרים בין התגברות הטרור למציאות הכלכלית ברשות הפלסטינית, ומרבים להשתמש במונח ייאוש כדי להסביר את התעצמות הטרור. "גדל כאן דור שמרגיש שאין לו מה להפסיד", אומרים שם. על פי צה"ל ושב"כ, המחבלים שביצעו את הפיגועים הקשים האחרונים עונים בהחלט לפרופיל הזה.
הקב"ט פנחס מצדו אומר כי ייתכן שקיים קשר כזה, אבל יש להודות על האמת שהערבים לא באמת צריכים תירוץ לפגע. "ברמות של אגף מודיעין, שב"כ וצה"ל בודקים אם יש קשר למציאות ברשות הפלסטינית", הוא אומר. "ממה שאני שומע בתדרוכים הם לוקחים את ההנחה הזו ברצינות, ויודעים להצביע על קשר בין הדברים. בפועל, אנחנו ביום־יום מעסיקים הרבה מאוד עובדים פלסטינים. בגוש עציון יש ברוך השם תנופת בנייה טובה, ורוב הבתים נבנים על ידי ערבים. זו המציאות לא רק פה, אלא בכל ישראל. אצל אלו שאנחנו חיים איתם אנחנו לא מזהים מצוקות כלכליות. יכול להיות שאצל המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים זה כן היה המצב. למשל המחבל שביצע את פיגוע הדריסה באלעזר, הבנתי שהוא התמודד עם בעיות כלכליות והיה מסוכסך עם אשתו. בגל הטרור שהיה פה לפני שלוש שנים, המחבלים היו כאלה שסבלו ממצוקות אישיות וכלכליות והחליטו להתאבד בפיגוע".
לייבש את הביצה
לאחר כל פיגוע רצחני שמסתיים "בהצלחה" מבחינת המחבלים, חוששים בהתיישבות ובמערכת הביטחון ממה שמכונה פיגועי השראה וחיקוי, ומכך שצעירים נוספים יבקשו ללכת בעקבות חבריהם שזוכים להערצה ולהאדרה ברחוב הפלסטיני. מיד לאחר כל פיגוע, ובעיקר לאחר שהתיעוד והפרטים מתפרסמים ברשתות החברתיות, מזהים בצה"ל ובשב"כ עלייה משמעותית במפלס ההסתה והשנאה לישראל. אמירות כמו "בדם ואש נפדה אותך פלסטין" נשמעות שוב ושוב. האתגר הביטחוני במציאות כזו הוא לייצב את הגזרה, ולא לאפשר לטרור להרים את ראשו ולהפוך לגל מתמשך.
"ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. רק נחישות של מערכת הביטחון תעצור את הגל הזה. במישור של ההתקפה הערבים צריכים להרגיש שצה"ל נמצא בכל מקום, ובצד של ההגנה אנחנו המתיישבים צריכים להרגיש את זה"
"אנחנו בטוחים שצה"ל יעשה הכול כדי לעצור את הגל ואני רואה את המאמץ הגדול בשטח, אבל שני פיגועים קשים ברצף של עשרה ימים זו מגמה מדאיגה ואנחנו חוששים", אומר פנחס. "בצה"ל ובשב"כ לא מרפים, ועושים המון. לדעתי המצב כרגע דורש לחץ על הגורמים שמעודדים טרור. לא כל ערבי שחי ביהודה ושומרון צריך להיפגע מהלחץ הזה או להרגיש אותו, אבל אם המחבלים באים מכפר מסוים אז כן, צריך להיכנס לכפר ולהפעיל לחץ. אם למשל המחבלים משתמשים במה שנקרא 'משטובות' (כינוי למכוניות המורכבות מחדש מחלקי כלי רכב ישראלים גנובים או כאלה שהורדו מהכביש; נ"א), אז צריך לזהות את התופעה הזו ולהילחם בה. אני מצפה שיופעל לחץ על מי שמעודד ומחולל טרור, לא על כל הפלסטינים. גם במועצה שלנו אנחנו מעסיקים ערבים, והם לא צריכים להרגיש את הלחץ. אם זה יוצא מהכפר שלהם אז כן, אבל לא כולם צריכים לסבול. צריך להילחם ברכבים, בנשק ובכספים שמשמשים את הטרור, ולעצור את האנשים שמעודדים טרור ברשתות החברתיות ובתקשורת".
ואכן, צה"ל ושב"כ הגבירו בתקופה האחרונה את פעולות הסיכול, ובשבועיים האחרונים עלה מספר העצורים בלילות בעשרות אחוזים. המטרה היא להגיע למיטתו של כל חשוד ומפגע פוטנציאלי ולהביא אותו לשיחה עם איש שב"כ כדי להבהיר – "או שתעצור או שאנחנו נעצור", כפי שמגדירים זאת בצה"ל. ברוב המקרים, אומרים בצה"ל ובשב"כ, שיחה כזו עובדת. אם המגמה נמשכת מתבצע מעצר, ובמקרה הצורך כל המשפחה מבינה שכדאי לעצור את הילד לפני שיעשה טעות. אלפים מקבלים ביקור כזה בשנה, ורובם הגדול מתרחקים מטרור.
"אנחנו לקראת תקופת החגים, וצה"ל צריך לתת את המענה השני שהוא הגנה", ממשיך קב"ט גוש עציון. "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. רק נחישות של מערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ, מג"ב ומשטרה, שעושים פה עבודה מדהימה – תעצור את הגל הזה. במישור של ההתקפה הערבים צריכים להרגיש שצה"ל נמצא בכל מקום, ובצד של ההגנה אנחנו המתיישבים צריכים להרגיש את זה. צה"ל צריך לתת מענה בכל המקומות המועדים לפורענות, ואכן יש תגבור במקומות שהיו פיגועים ובעוד כמה צירים וצמתים בעייתיים, וזה מעלה את תחושת הביטחון. צריך להשקיע ולחזק יותר את אנשי הביטחון האזרחיים וכיתות הכוננות, כדי שתהיה פה הרגשת ביטחון טובה יותר".
הרבה מן האור
גוש עציון מכיל את כל הקצוות של היחסים בין ישראלים לפלסטינים, והתושבים כאן ראו הכול מהכול – מאינתיפאדה קשה וגל טרור קטלני, ועד שגרת חיים פורה ומשותפת בעבודה ובמרכזי הקניות. כל גל קטלני מערער את תחושת הביטחון, אך לא את הנחישות להמשיך לחיות ולהתפתח כאן.
"אני משוחח עם התושבים והם אכן מדברים על הידרדרות במצב הביטחוני ובתחושת הביטחון, בטח אלו שחיים בסמוך לנקודות הפיגוע", מספר הרשלר. "מצד שני אנחנו חזקים ונמשיך ללכת בכל מקום, לטייל עם המשפחות, לבנות ולחיות כאן. אני שומע לא מעט תושבים אומרים בנחישות שאיפה שצריך להיות אנחנו נהיה, ולא ניתן לטרור לנצח אותנו.
"בכביש בין מגדל־עוז לאפרת, במקום בו נרצח דביר ז"ל, כבר למחרת צעדו אנשים. נכון שהצבא הציב שם תגבור כדי שאנשים ירגישו ביטחון, אבל אנשים ימשיכו ללכת על הציר הזה. עד הפיגוע הרגשנו שהציר הזה הוא חלק מהיישוב. אנשים הסתובבו שם גם בלילה עם הנשים והילדים, עברו בין היישובים – לחוג, לקנות פיצה או סתם למפגש חברים. אסור לנו לעצור את החיים פה. אנחנו נחזיר את הביטחון לאנשים, ונוסיף במקום תאורה חזקה יותר. אנחנו דורשים מהמדינה להשקיע בכביש הזה, אם בתאורה ואם בהרחבה ובניית מדרכות במקום שוליים, כדי שזה אכן יהיה כביש פנימי ולא כר פורה לטרור. התושבים צריכים להרגיש בטוחים בציר הזה, ולא רק שם".
רגע לפני שהוא מצטרף להערכת מצב נוספת לקראת החגים הקרובים, פנחס מבקש להעביר מסר לשכניו ולכלל הכוחות במערכת הביטחון. "שיתוף הפעולה בין הממשקים האזרחים והצבאיים הוא מהטובים שידענו", הוא אומר. "הצבא באמת עושה הכול, לצד כוחות הביטחון האזרחיים ואנשי המועצות שמתגייסים. מאז גל הפיגועים האחרון יש פה התגייסות מופלאה, מתוך נחישות להילחם בטרור ולקיים שגרת חיים שקטה ובטוחה".
