ב־16 באפריל, שבוע לאחר הבחירות שבהן זכתה ש"ס בשמונה מנדטים, כינס יו"ר המפלגה אריה דרעי את חברי הכנסת והפעילים לכנס ניצחון. ארבעה ימים לפני פסח, אך אף אחד מהפעילים לא העלה בדעתו להבריז. באוויר היה ריח עז של ניצחון, וברמקולים נשמעו שירי הקמפיין. כמובן, איש מהנוכחים לא דמיין בשלב הזה מציאות של בחירות נוספות. היו"ר נכנס לאולם לקול שירה אדירה, וכמעט נחנק מעודף החיבוקים. השמחה הייתה אותנטית כמו שרק חדוות הפועל בעמלו יכולה להיות. עשינו את זה, אמרו עיניהם של הפעילים.
אחרי התפילות וההודאות, תפס דרעי את המיקרופון כנואם המרכזי באירוע. אחרי שהבהיר שוב כי הוא תומך בנתניהו ללא סייג וסיפר כי עוד לפני היוודע התוצאות התקשר להודיע לו שימליץ עליו, ואחרי שעקץ את עמיתיו האשכנזים מיהדות התורה לקול צהלות הקהל, פנה דרעי אל הפעילים: "אתם זוכרים את הימים הקשים, כשהיינו חלשים וחסרי כוח? אתם צריכים לזכור אותם כדי לא לחזור לשם. ואיך לא לחזור? יש דרך אחת – לעזור, לעזור, לעזור. לכל מי שפונה אלינו, לא משנה מי. גם אם בחר בנו, וגם אם לא".
שנה וחצי קודם לכן עמד דרעי בפני אותו קהל, בכינוס במלון רמדה בירושלים. לעומת האווירה החגיגית ב־2019, אז, בשלהי 2017, מצבה של ש"ס היה קשה. בסקרים היא לא עברה את אחוז החסימה, היו"ר לשעבר אלי ישי בחש מבחוץ, וכותרות על חקירה פלילית נגד דרעי פתחו את מהדורות החדשות. דרעי ניסה להפיח תקווה, אך גם הזהיר את הנציגים המקומיים ואת אנשי השטח: "מבחוץ מנסים להרוס אותנו, להרוס את המפעל שבנה מרן. הם לא יצליחו. אבל אני אומר לכם, שתדעו – מי שלא יעבוד למען הציבור לא יהיה פה".
האזהרה של דרעי התקבלה בתרעומת אצל כמה מהפעילים הוותיקים. מאז הבחירות ב־2015 התלבטו רבים מהם האם להביע נאמנות לתנועת ש"ס, או להצטרף למפלגתו של היו"ר המודח אלי ישי. האזהרות הללו הפתיעו אותם. לא ככה מתנהגים לפעילים ותיקים שאתה זקוק להם, אמרו. היו מי שראו בכך פתיח למהלך טיהורים בצמרת, כפי שנהג היו"ר הקודם ישי לאחר שדרעי עזב. אבל דרעי בשלו. בישיבות סיעה הוא חזר על המסר הזה. לא חזרתי לש"ס כדי לתת לדברים להתנהל כפי שהתנהלו בעבר. לש"ס יש תפקיד ומטרה, ומי שלא חלק מזה – לא יהיה פה.
שנה וחצי אחר כך, בוגר שני סבבים של בחירות מקומיות וסבב אחד של בחירות ארציות, דרעי השלים את המהלך. נציגים ותיקים עזבו או נדחקו, רשימת חברי הכנסת השתנתה באופן דרמטי, ומוקדי הכוח הוותיקים שליוו את המפלגה עשרות שנים פורקו מנשקם. זוהי ש"ס חדשה, אחרת, צעירה יותר וחרדית יותר, שבה הכול יישק על פי היושב ראש.
דרכו של דרעי בחזרה לצמרת, שאותה נאלץ לנטוש לפני כמעט שני עשורים, לא הייתה סוגה בשושנים. איש לא עשה לו הנחות או זכר לו חסד נעורים, והוא התמודד כמעט עם כל משבר אפשרי: מות המנהיג הרוחני הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פרישתו של ישי, שנות אופוזיציה מול ברית לפיד ובנט, ומתחים עם הפוליטיקאים החרדים מיהדות התורה שלא קיבלו את חזרתו בשמחה. ולמרות הכול, לקראת יום הבוחר ב־17 בספטמבר, נראה שהשטח הש"סי הוא המוכן ביותר.
המזרחים החדשים
כבר עם חזרתו היה ברור שדרעי לא חוזר לאותה ש"ס שעזב. המפלגה שהפתיעה בבחירות 99' עם שבעה־עשר מנדטים, נתפסה אז כבשורה כלל־ישראלית, כזו שמדברים עליה במונחים של מפלגת שלטון אפשרית. אך מאז היא הלכה והצטמקה לעבר הבייס החרדי המקורי. לקראת סוף תקופתו של ישי נראה היה שש"ס הופכת למעין יהדות התורה בגרסה ספרדית. המפלגה הצעירה יחסית שדרעי הותיר מאחוריו בשלהי שנות התשעים, שנשענה על הישגי תנועת התשובה ועל כוחם של הרבנים הספרדים הפופולריים, הפכה למפלגה בוגרת ושבעה, עתירת מחנות וקליקות ורוחשת קבוצות אינטרס. חלק מהרבנים ששימשו בעבר כפנים הציבוריות שלה הלכו לעולמם, חלקם פרשו בכעס ואף התמודדו מולה, וחלקם קשורים למחנה אלי ישי, שמידו אכלו במשך שנות גלותו של דרעי. אמון הציבור, זה שפעם ראה בש"ס גאולה ובדרעי משיח, היה ברצפה.
בקרב המזרחים הלא חרדים, אלו שבעבר היו קהל היעד האולטימטיבי של ש"ס, שהייתה חרדית בהנהגתה וישראלית במצביעיה, צמח מעמד ביניים מזרחי חדש ומבוסס. פריחת המכללות בפריפריה החליפה את הכוללים; מערכת החינוך הממלכתית התייצבה; השינויים בתרבות, במוזיקה ובתקשורת הותירו מאחוריהם רבים מהאלמנטים של הקיפוח העדתי, ובכל רחבי הקשת הפוליטית צמחו מזרחים בכירים וחזקים. במציאות כזו, סימני השאלה סביב נחיצותה של ש"ס הלכו והתרבו. כדי להמחיש זאת די לשים לב לכך שבבחירות 2019 התמודדו חמישה ראשי מפלגות ממעמד הביניים המזרחי – חיזיון רחוק מאוד מהזירה הפוליטית הישראלית של שנות התשעים, שבה צמח ואותה עזב דרעי. ש"ס נזקקה לניעור פנימי אך גם למיתוג חיצוני, לדרך משלה ולדם חדש, וכל זאת על כתפיו של דרעי החדש שקם מדי בוקר לכותרות המשוות בינו ובין "דרעי הישן", בלי בעלי ברית, ועם פרופיל ציבורי הרבה פחות זוהר מזה שהורגל אליו בעבר.
דצמבר 2014 היה רגע השיא של השבר. מהדורת חדשות 2 נפתחה עם קלטת שצולמה בביתו של הרב עובדיה יוסף, שבה הוא נראה מאשים את דרעי בכך שגרר אותו לאוסלו, מסתייג מחזרתו לש"ס בגלל תדמיתו המושחתת, וקורא לו "רשע" משום שסירב למנות את חתנו לרב עיר. פרסום הקלטת הימם את דרעי, אך בצעד מבריק הוא הודיע על התפטרותו מראשות ש"ס. עד היום מתווכחים מקורביו האם ההתפטרות הייתה אותנטית או שמא על מנת לחזור, אך כולם מודים כי מרגע שהצהיר על חזרתו – התעורר האריה הישן מפעם. הצעד הראשון היה קמפיין "אבא, מה עשו לך" שהפך את סיפור הקלטת לגינוי המדליף, ובמשתמע תיאר את מרן הכבול בידי מקורבים שעושים בו כבשלהם. המומנטום נמשך עם "אבא מסתכל מלמעלה" ועם ריסוקה של 'יחד'. בהמשך, אחרי הבחירות, החל דרעי לנקות את האורוות של ש"ס.
ש"ס שלפני המהפכה השנייה של דרעי הייתה מורכבת מקבוצות אינטרס רבות. כל ח"כ ייצג עדה או קהילה אחרת, וכל אחד מהרבנים המרכזיים התנהל כסיעה פנימית. דרעי שם לעניין הזה סוף. לאנשי מחנה ישי הוא הראה את הדלת החוצה, אך ליושבים על הגדר ולמזוהים עם מחנה הביניים בראשות אריאל אטיאס ומשה יוסף, בנו הצעיר של הרב עובדיה, הוא האיר פנים. את השלום עם הקהילות שפרשו הוא השיג באמצעות טיפול באינטרסים שלהם. כך למשל העביר לצדו את הרב אדיר עמרוצי מחולון, מגדולי תלמידיו של הרב מאזוז, והחזיר אליו את קהילת הרב יורם אברג'יל ז"ל, שתמך באלי ישי אך נפטר – ובניו חזרו לש"ס. אם השיטה של אלי ישי הייתה פיוס באמצעות ייצוג, הרי שמבחינת דרעי שאלת הייצוג תמיד נשארת לסוף, והוא בוודאי לא מוכן להתנות ברית פוליטית בתמורה לייצוג. הרשת החינוכית שינתה את פניה, ועל מינוי הרבנים והדיינים הופקדו נאמניו של הרב יצחק יוסף, הראשון לציון ובנו של הרב עובדיה יוסף.
דרעי החזיר את האירועים ההמוניים שבעבר היו הסמל המסחרי של ש"ס, ובוטלו בידי ישי. הנציגים המקומיים הונחו לקיים מופעי זמר וקבלת פני רבו מדי חג וחופשה, ולהתאים אותם לדרישות הקהל הצעיר של ש"ס. אוהבים זמר חסידי? נביא לכם; אוהבים פיוטים מרוקאים? יהיו גם יהיו. בכל מקום שדרעי הגיע אליו הוא אסף את הנציגים והבהיר להם: מה שהיה נגמר, אנחנו מקימים ש"ס חדשה. הוא איחד שלושה משרדים – הכלכלה, הפנים ונגב־גליל – לתוך משרד אחד. לדרעי יש גם תוכניות כלל־ארציות, אך מי כמוהו יודע כמה המשרדים הללו רלוונטיים לצרכי הבוחר הש"סי, הפזור בפריפריה של ישראל. הוא התיישר לימין בהתאם לרצון בוחריו, שלל כניסה לארץ של פעילי BDS, והעניק שריון חסינות לנתניהו. לא חותר, לא מתחמן ולא מתמרן. לנתניהו לקח זמן להאמין לו, אבל בסוף זה קרה. את ההנהגה בש"ס הוא העביר מבתי הרבנים, חברי הכנסת והבכירים מפעם – לכוורת מצומצמת סביבו. הוא גייס אליה צעירים חרדים ספרדים, בוגרי תואר ראשון ושני, שהמבחן היחיד שלהם הוא עשייה בשטח. התנזים המפורסם אאוט, כוורת מקצועית אין.
את המבחן הקשה מכול, המבחן האנושי, הוא צלח בזהירות. לאט לאט הוא הראה את הדרך החוצה לש"סניקים של פעם – דור החוזרים בתשובה וקבלני הקולות, "החרדים עם כוכבית" כפי שהיו מכנים אותם החברים הליטאים. במקומם הוא הצניח צעירים בוגרי ישיבות, אפילו ליטאיות, שמכירים את השטח החרדי. המפתח הוא: מי שטוב, מתקדם. כך התקדמו לרשימה מיכאל מלכיאלי מש"ס הירושלמית, ינון אזולאי שהיה עוזרו של דרעי, ואפילו חבר הכנסת החדש והפעלתן משה ארבל, ששובץ ברשימה ללא רקע פוליטי אלא מקצועי וכבר מספיק לקצור שבחים מכל עבר. אלה שמות אלמוניים לציבור הרחב, אך כאלה שהפגינו את שתי התכונות היחידות שמעניינות את היו"ר החדש – נאמנות ומקצועיות.
על הנאמנות, אגב, הוא מוכן להתפשר. אחרון נאמניו של ישי ברשימה, ח"כ יעקב מרגי, הראה שיש לו ערך אפילו בש"ס החדשה. בתפקידו כיו"ר ועדת חינוך הוא העז לצאת למלחמה נגד מנהלי הסמינרים המפלים תלמידות ספרדיות, ונגד הקמפיינים שתקפו חיילים חרדים, וזכה לאהבה אדירה מהרחוב הספרדי. דרעי סבר וקיבל, ומרגי ביסס את מקומו ברשימה. עם שאר הדור ההוא דרעי סיכם על פרישה בהסכמה או תפקידים בחוץ. אפילו יגאל גואטה, הח"כ הנאמן שהתפטר בעקבות הסערה שקמה לאחר שסיפר על השתתפותו בחתונה להט"בית של בן משפחתו, נשאר נאמן ליושב ראש. לא תשמעו ממנו מילה רעה.
חודש הרחמים והבחירות
מערך השטח שביסס דרעי צפוי לשרת אותו בישורת האחרונה של הבחירות הקרובות, שיחולו בעיצומו של אלול, חודש הרחמים והסליחות. בש"ס מתכננים אירועי סליחות המוניים בכל הארץ, שיהפכו לכנסי בחירות. פייטנים מהארץ ומהעולם כבר מגויסים למטרה, דרשנים פופולריים עומדים הכן עם הקריאות "להציל את מורשת מרן", והנציגים המקומיים כבר שריינו אולמות ענק. בחודש אלול טיפוסי, העצרות הגדולות מתרחשות לקראת הימים הנוראים עצמם. השנה זה יהיה הפוך: החודש יתחיל בשיא ויסתיים – כך מקווים בש"ס – בעצרות סליחות שיהפכו לכנסי ניצחון.
אבל בש"ס לא מחכים לאלול. את החופש הגדול ניצלו בצוות הקמפיין כדי לשלוח את יוני קדם, כוכב רשת חרדי, לחופי הים ולמוקדי הבילויים של המגזר, לסדרת סרטונים קומיים בהם המטיילים והנופשים מהללים את השר והיושב ראש. מעבר לגימיק, הסרטונים הללו הן תופעה מרתקת שבה במרכז עומד כוכב רשת חרדי, סלב, מה שבעבר לא היה כלל במגזר החרדי שכוכביו הם בעיקר הרבנים וחברי הכנסת
בשנים הראשונות לחזרתו, דרעי, שפעל בזירה הפוליטית של שנות התשעים, לא הכיר את עולם התקשורת התוסס בעשור השני של שנות האלפיים. הוא התקשה, למשל, להתרגל לעובדה שכל חרדי צעיר בטוויטר יכול לחולל מהומות לא פחות מתחקיר ב'ידיעות אחרונות'. תחנת הרדיו 'קול ברמה' הוקמה על ידי ש"ס כדי לשמש תחנת בית לחרדים הספרדים, אך עם פרישתו של ישי הפכה להיות קול האופוזיציה. המו"ל שלה דאז, צבי עמר, היה אחד הספונסרים של אלי ישי, ודרעי פסק – להחרים. הוא כרת ברית עם התחנה היריבה 'קול חי', והצליח לפגוע בנתוני ההאזנה של קול ברמה. המריבה הזו קרובה לסיום, וקול ברמה הצליחה להתאושש ולהחזיר לעצמה את המאזינים ואת כוחה בעבר, זאת למרות שעד היום אף אחד מנציגי ש"ס, רבניה או כל מי שקשור אליה לא יעז להתראיין אליה.
מוקש אחר מבחינת דרעי היה ביטאון התנועה 'יום ליום', שנשלט על ידי נאמני ישי. בתחילה דרעי התייחס לנושא בביטול, אך עם רכישתו על ידי אשת העסקים נעמה עידן, החליטו בש"ס למוטט את העיתון הוותיק. הצורך בביטאון מפלגתי עשוי להיות עניין זר למי שאינו חרדי, אך במגזר שבו לכל תת־מפלגה יש ביטאון משלה, ש"ס הרגישה לא מיוצגת מול היומונים המפלגתיים והשבועונים, שבהם שולט הנרטיב האשכנזי־חרדי. איש עסקים מקורב נזעק לדגל, ועיתון 'הדרך' בא לעולם – ביטאון מפלגתי של ש"ס, שפעיליה טורחים לצרף לו מנויים. גם בזירת האינטרנט החרדי השיגו מקורביו של דרעי השפעה על האתרים 'בחדרי חרדים' ו'כיכר השבת', ואפילו קו נייעס – קו חדשות טלפוני – בשם 'דרך המלך' הוקם לטובת שידורי המהפכה.
ש"ס של 2019 היא מפלגת ימין ישראלי, 'המזוזה' של הליכוד אך גם המפלגה החברתית היחידה בגוש. היא חרדית יותר מבעבר ומשקיעה מאמץ בלחזק את הבייס – תלמידי הישיבות והציבור התורני הספרדי, אף שמשאבים מסוימים מופנים גם לזירה המזרחית שאיננה חרדית. הנהגתה נשענת על היושב־ראש שביסס מחדש את סמכותו הבלתי־מעורערת, על הכוורת שסביבו ועל כמה סגני ראשי ערים פופולריים ברחבי הארץ. המטרות של דרעי, כמו תמיד, גרנדיוזיות. אחרי שגיבש את התנועה סביבו ומיגר את כיסי ההתנגדות, הוא מתכנן שינוי מקיף בסדרי השלטון המקומי בישראל. מדובר בתוכנית מפורטת שהוא עמל עליה עם שורה של אנשי מקצוע. כדי לבצע את התוכנית, המבטיחה צדק חלוקתי וצמצום פערים ונתמכת על ידי כלכלנים בכירים, הוא זקוק לממשלה יציבה, שר אוצר נוח ושקט תעשייתי, וכמובן לקוות שמשרד הפנים יישאר בידיו.
סבב הבחירות השני נכפה עליו לאחר שליברמן, ידידו הקרוב עד לא מכבר, מנע הקמת ממשלת ימין־חרדים צרה. דרעי הוא שהציע את הקמפיין "מה קרה לך איווט" – שנועד להזכיר למצביעי ישראל ביתנו את הידידות בין ליברמן לחרדים, אך המסר הזה לא ממש עבד. בינתיים ליברמן ולפיד הם שגוררים את החרדים לקמפיין שנאה חרדי־חילוני, שאולי מעורר את הרחוב החרדי אך מעורר גם את הקול האנטי־חרדי מרבצו. ברקע עומדים שורה של ראשי ערים שנכונים לעימות עם החרדים: רון קובי מטבריה, כרמל שאמה הכהן מרמת־גן, ניסן בן־חמו מערד, בני כשריאל ממעלהֿ ֿאדומים וחיים ביבס ממודיעין.
המשותף לרובם זועק לעין: כבר לא מדובר באנשי מרצ מצפון תל־אביב שמנהלים את מאבקי הדת והמדינה הקלאסיים. עכשיו אלה מזרחים, ימניים ומסורתיים שמעזים להתייצב מול הפוליטיקאים החרדים ולקרוא לסדר יום חדש בנושאי דת ומדינה. חוק המרכולים שחוקק דרעי לא תרם להבנות בין הצדדים, וכך גם שאלת התחבורה הציבורית בשבת, שמעסיקה עוד ועוד רשויות מקומיות בישראל. עם בצלאל סמוטריץ' כשר תחבורה, דרעי חושש כי השסע החרדי־חילוני, זה שממנו השתדל לחמוק בעקביות משחר צעדיו הפוליטיים, עלול לטרוף לו את הקלפים.
וכמובן, המבחן האחרון הוא מבחן היועץ המשפטי לממשלה: האם ומתי יחליט להעמיד את דרעי לדין, עד כמה יהיו חמורות העבירות שבגינן יואשם, והאם כתב האישום יאפשר לדרעי להמשיך להנהיג את ש"ס, או שהוא ייאלץ, שוב, להעביר את השרביט. חברי הכנסת, רבני התנועה ונציגיה יודעים כי ככל שש"ס של 2019 חזקה ועצמאית, היא עדיין חייבת בראשה את אריה דרעי. 
