כיכר גורן בפתח תקווה, רביעי, 09:30
כשמגיעים בבוקר אל כיכר גורן בלב כפר גנים – האזור הבורגני ביותר של פתח־תקווה, עיר שגם ככה לא סובלת מדימוי פרוע במיוחד – קשה להאמין שמהמקום המנומנם הזה, שנראה שהדבר הכי מסעיר שעשוי לקרות בו הוא מבצע בחנות הפרחים, קיבלנו בשבוע שעבר את אחד מסרטוני הגידופים העסיסיים והמכוערים ביותר בזמן האחרון. יש פער בלתי נתפס בין האמוציות שמביאים איתם ציידי מנדלבליט, ובין שאננותם של הצועדים במרכז המסחרי. נראה כי העיסוק בנושא מוצה כאן, ועוד לפני שאנחנו מציגים את עצמנו בפני העוברים והשבים הם כבר יודעים היטב מה באנו לחפש, ורק התפלאו על השעה המוקדמת. למרות תלונותיהם של מארגני ההפגנות, קשה להגיד שמישהו מקפח אותם או מקמץ בסיקור האירוע המתגלגל הזה. מה שקשה יותר למצוא הוא סיקור של מי שהצעקות במגפונים נכנסות לחדר השינה שלהם, כשכל מה שחלמו עליו הוא דירת חמישה חדרים ומעלית שבת.
ברק פכטר, 44, ונועה עמית, 34, פתח־תקווה
קלפי: ברק: רק ביבי, כלום חוץ מביבי… סתם, צוחק. האמת הצבעתי לאלו, נו, המפלגה של גנץ, אבל שכחתי איך קוראים להם, איזה בלאק אאוט. אני אצביע להם גם עכשיו, אני מקווה שהם מחושלים ולמדו את הלקח מהפעם הקודמת.
נועה: הצבעתי למרצ ועכשיו אצביע למחנה הדמוקרטי. אני אוהבת את החיבור החדש של שתי המפלגות, אבל יותר בקטע של סתיו שפיר. החיבור עם ברק – פחות.
לאן הולכים: נועה: הלוואי שיהיה נס וכחול לבן יצליחו להרכיב את הממשלה למרות הסכם העודפים עם ליברמן, שזה מבאס. אני שנים במחנה רק לא ביבי, אז אני מוכנה להתפשר על כל אחד.
ברק: אני דווקא מאמין שהם ייקחו הפעם. לא מעניין אותי איזו קואליציה הם יקימו. אני הולך לקלפי, עושה את שלי ומעלה את מי שאני רוצה. כל השאר פחות מעניין אותי. מעניינים אותי הילדים שלי, שתהיה עבודה. אבל אני מאמין שאם יהיה מטאטא חדש אז הוא יטאטא טוב. ביבי חושב שהוא הכי טוב שיש, סבבה, אבל בוא ננסה משהו אחר. יצליח? סבבה. ואם לא, אז נחזור.
מחאת פתח־תקווה: ברק: שמעתי על זה פעם־פעמיים, אבל אני לא מחובר לחדשות. מי שרוצה למחות, שימחה. כל עוד זה חוקי – זכותם להפגין.
נועה: אני מכירה אותה לא רע, אבל אני אמא אז אני לא הולכת לשום דבר. אין לי בעיה בכלל שהם פה, המחאות והמהפכות הכי גדולות בהיסטוריה קרו כשאנשים יצאו לרחובות. בנחמדות לא יצא כלום, אם אעמוד עם שלט ואבקש מאנשים תמיכה לא יקרה כלום, צריך לעשות רעש. אני לא בעד אלימות, גם נניח במחאה של האתיופים. לא אהבתי לראות את הבלגן, אבל תכלס מי היה מתייחס אליהם אם היו סתם רק עומדים בכיכר? אף אחד.
איציק אסולין, 52, פתח־תקווה
קלפי: אגיד לך בכנות? לא הלכתי להצביע. אשתי בחרה ליכוד, שתי הבנות שלי, חיילות, הצביעו למפלגה של גנץ. גם עכשיו לא אלך להצביע, לא מגיע להם. יש פה בעיה, המדינה הזאת רק לוקחת ולוקחת. אני עצמאי שלושים שנה, ורק משלם. ואז כשמגיע לך משהו עושים לך את החיים הכי קשים בעולם. אתן לך דוגמה: יש לי בעיה עם הידיים עכשיו, וגם השופטת וגם העורכת דין קבעו שזאת מחלת מקצוע, אבל ביטוח לאומי נלחם מולי. אז כל הפרוצדורות האלו, להילחם, ואחר כך עוד להצביע? בשביל מה, זה משנה בכלל?
לאן הולכים: להערכתי הולכים לפרק את כל העצמאים. יש פה בעיה, הייתה ממשלה שנתנו ונתנו ונתנו, ונהיה בור כל כך עמוק שצריך לכסות אותו, ובשביל לכסות אותו אתה לוקח מעצמאים ולא משכירים. על מה המדינה שלנו מתקיימת? רק על העצמאים הקטנים, לא על הגדולים. אם הייתה אחת שאני יכול איכשהו לסמוך עליה, זאת אורלי לוי. בעיניי היא נלחמת בשביל האנשים, אבל היא לא במצב של יושב ראש מפלגה, אז אין לה באמת כוח לצערנו. פרץ בחור טוב, אבל לצערנו סוס מת.
מחאת פתח־תקווה: בהתחלה אני חייב להגיד שהייתי בעדם. כל העניין של שוויון הוא חשוב, ושיהיה צדק ויבדקו מי לקח ואם באמת לקח. אבל מה שקורה פה זה כבר הגזמה. זה מציק, המספרה שלי פה על הצומת שמפגינים בה, וכל פעם אחרי ההפגנות החלונות מטונפים. שמים פה ידיים, לא מתחשבים וכל הזמן פה עם המיקרופון וצועקים. אני לא מבין אותם. הם גם רואים שזה לא עוזר, וזה לא יעזור כי היועץ הזה לא רואה ממטר אף אחד. מה שהוא יחליט הוא מחליט בלי קשר לכלום. אני רואה אותו פה הולך, רואים שהוא בחור מאוד מקסים והוא בחור מאוד ישר. תראה, ביבי מינה אותו והוא לא עושה לו שום הנחות, הוא איש ישר. אבל די, תעזבו לו את החיים האישיים, הורסים לו אותם. שומר ליד הבית, שומר בדרך לבית כנסת – זה מוגזם.
דימה טרלר, 35, פתח־תקווה
קלפי: האמת לא הלכתי להצביע, כי אני לא מרגיש שאני יכול לבחור אף מהמועמדים שכרגע מציעים את עצמם. לא נראה לי שאלך גם עכשיו ואם אלך זה יהיה מפלגת נישה, אולי משהו חברתי, רווחה, נכים, קשיים, משהו כזה שיוכל לעזור לאוכלוסייה החלשה.
לאן הולכים: ביבי כבר יושב אצלנו טוב מכדי שהוא לא ייבחר שוב. אנחנו עם ימני וזה מסתדר בסוף. שמאלה זה מפחיד, אנחנו לא יודעים לאן זה יביא אותנו. ליברמן בסך הכול עושה עבודה טובה, אבל המחשבה שיש לו קהל שבוי היא לא נכונה. עליתי מאוקראינה וכולנו מחשיבים את עצמנו קודם כול כישראלים. היה ביקור יפה של נתניהו שם עכשיו, וזה מצוין שראש הממשלה שם יהודי.
מחאת פתח־תקווה: איזו מחאה, מנדלבליט? שמעתי על זה משהו. על מה מדובר בדיוק? זה כבר כמה שנים אם אני לא טועה. מסכן, איך אפשר לחיות ככה. זה סבבה להפגין אבל באים לו מול הבית, אני מרחם עליו.
ארי ליכט, 52, פתח־תקווה
קלפי: הצבעתי לבנט ושקד, ועכשיו אותו הדבר. אני לגמרי מאמין בהם. מהלך ההיפרדות שלהם מהבית היהודי היה מאוד נכון לשעתו אבל הקמפיין היה קצת ילדותי ולא אהבתי אותו. גם החיבור המחודש נכון, וטוב שזה בלי עוצמה יהודית. רק חבל לי שפייגלין לא נכנס גם כן לסיפור הזה, כדי לא לאבד קולות כמובן. זה בסוף גוש טכני, אני לחלוטין רואה את הגוש הזה מתפצל לאחר מכן. בנט גם אמר את זה, והוא צודק.
לאן הולכים: אגיד לך משהו, הייתי שמח לראות ממשלת ימין־מרכז. לא פוסל בכלל את עמיר פרץ, הוא בן אדם מאוד מוערך. אני מוכן לראות אותו כשותף. זה שמרמזים שהוא מוכן ללכת לממשלה עם הליכוד זה כבר סימן טוב מבחינתי. אני לא פוסל גם ממשלה עם גנץ ולפיד, אבל אני לא חושב שגנץ יכול להיות מתאים לראש ממשלה, על אף שהוא בן אדם ראוי. בשביל להיות ראש ממשלה צריך סטאז'. זה לא רק הבן אדם שעושה את התפקיד אלא הפוך – התפקיד בונה אותך. לכן אני גם לא מאלו שחושבים שרק ביבי יכול, הוא לא אלוהים.
מחאת פתח־תקווה: אני גר פה בבניין הצמוד, אני בן אדם מאוד דמוקרטי, ומי שרוצה להפגין יש לו זכות ואני מצדד בו. אבל זה שרודפים אחרי מנדלבליט בערב שבת לבית כנסת, זאת כבר רדיפה, לא הפגנה. כאן בכיכר במוצאי שבת זאת הפגנה, אין לי שום בעיה עם זה אפילו שזה מתחת לחלון שלי. אני זורם עם זה לחלוטין, גם אם לא נוח לי. יש פה אחת שכבר שנתיים צורחת פה במגפון, חבל לך על הזמן. תאמין לי שאם הייתי עושה הפגנה הייתי שוכר אותה. אבל לרדוף אחרי בן אדם זה כבר יותר מדי.
