במסגרת הרצאה שמסר ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת־נגב, לסטודנטים באוניברסיטת בן־גוריון, הוא הציב להם את האתגר הבא: "קחו את מפת המועצה שלי, ותנסו למצוא אלף דונם פנויים לתיירות, אלף דונם לתעשייה ועשרת־אלפים דונם לחקלאות. מי שימצא שטחים כאלה, יקבל ממני מלגת לימודים לשנה". הסטודנטים לא מצאו את השטחים המבוקשים, אף שבמועצה של דורון לא חסרים שטחים ריקים. רמת־נגב היא הרשות המקומית ששטחה הוא הגדול בישראל: 4 מיליון דונם, שהם 22 אחוזים משטח מדינת ישראל. אלא שהנתון הזה לא ממש מועיל לתוכניות הפיתוח של רמת נגב, שכן 98 אחוזים משטח המועצה הם שטחי אש ושמורות טבע. "לא נשאר לי שטח פנוי", קובל דורון. "גם אם תרצה לפתוח חנות פלאפל, אין לי מקום".
אבל סוגיית השטחים הפנויים איננה הבעיה הגדולה שמטרידה את דורון בשבועות האחרונים. הרבה יותר מטרידה אותו הגזרה האחרונה מבית משרד הפנים, שלפיה תבוטל תקנת 'עיר עולים'. מדובר בתקנה היסטורית משנות החמישים שאפשרה למועצה האזורית רמת־נגב, שהוגדרה פעם מועצה קולטת עלייה, לגבות תעריף ארנונה מלא מבסיסי הצבא הנמצאים בתחומה, במקום תעריף מופחת. התקנה הזאת הייתה שווה לרמת־נגב הרבה מאוד כסף. ביטולה יביא לכך שהמועצה תפסיד מדי שנה כ־40 מיליון שקלים מתוך סך הכנסותיה העומד על כ־100 מיליון. אמנם מדובר בתהליך הדרגתי והקיצוץ לא יתרחש כולו באופן מיידי, אבל דורון, שרק לאחרונה אישר תוכנית חומש, מנסה להסתכל כמה שנים קדימה, והגזרה החדשה מקשה עליו להרחיק ראות.
לאחרונה שכרה מועצת רמת־נגב את שירותיה של חברת ייעוץ אסטרטגי־כלכלי כדי לבדוק כיצד תוכל המועצה להתמודד עם ביטול תקנת 'עיר עולים'. אנשי החברה אמרו לדורון שאם יממש את תוכניתו להכפיל את תושבי המועצה בעשור הקרוב, זו תהיה התאבדות כלכלית. ובכל זאת, דורון מסרב לחשב מסלול מחדש. "אני נתלה באילנות גבוהים", הוא אומר. "גם במלחמת השחרור, בזמן שבגזרת ירושלים עוד היו אבדות קשות, בן־גוריון לא היסס להצביע על אילת כיעד לכיבוש. אני יודע שזה סותר את ההיגיון הכלכלי, אבל בניסוח תוכנית החומש התעקשתי לכתוב שאנחנו פועלים ברוח חזונו של בן־גוריון ומתוקף המשימות הלאומיות של מדינת ישראל ליישוב, פיתוח ושימור הנגב למען עם ישראל ותושבי המדינה. היה לנו ויכוח במליאת המועצה אם המשפט הזה עדיין רלוונטי. לשמחתי, בסוף כולם הסכימו שאנחנו עדיין פועלים מתוך החזון הזה, ולא רק כי בן־גוריון אמר, אלא מכיוון שעדיין צריכים ליישב את הנגב".
יוצאים מהעיר
7,300 תושבים מתגוררים כיום ברמת־נגב ב־15 יישובים, ודורון מדווח על ביקוש גבוה להרחבת היישובים. ביישוב הדתי רתמים שווקו לאחרונה 104 מגרשים לבנייה, ומשפחות רבות מחכות לשיווק נוסף. שיזף, יישוב חדש של דתיים וחילוניים, הצליח להתגבר על ההתנגדויות להקמתו מצד החברה להגנת הטבע, ובקיץ הקרוב יוכל לקלוט 15 משפחות נוספות. "62 משפחות ממתינות להתקבל לשיזף. כשנשווק שם מגרשים לבנייה, נגיע בקלות ל־250 משפחות", משוכנע דורון. "יש רצון גדול לגור במרחב שלנו, מסיבות חברתיות, אידאולוגיות וחינוכיות. לא כולם רוצים לחיות בערים, וראוי שבמדינת ישראל תהיה גם אפשרות להתיישבות".
אחד הדברים שדורון מנסה לעשות מאז נכנס לתפקידו לפני כעשרה חודשים, הוא לנפץ את התדמית של רמת־נגב כמועצה של קיבוצניקים עשירים. כתושב מדרשת בן־גוריון, דורון הוא ראש המועצה הראשון של רמת־נגב שאיננו קיבוצניק, וגם עובדה זו היא ביטוי לשינויים הדמוגרפיים שמתחוללים בה בשנים האחרונות. שיעור הקיבוצניקים ברמת־נגב עומד היום על 28 אחוז בלבד. אחוז הדתיים בשני היישובים החדשים מרחב־עם ורתמים כבר מגיע ל־20. "אומרים עלינו שאנחנו קיבוצניקים אשכנזים, אבל בפועל אנחנו רשות הטרוגנית ופסיפס ישראלי. יש דימוי שחיים פה אנשים עם שפע מטורף, אבל בפועל ההכנסות שלנו הולכות לפיתוח מדרכות והגדלת גנים. 8.6 מיליון הולכים רק על הסעות של תלמידים, ועוד תשעה מיליון על פינוי אשפה".
כאמור, הבעיה של דורון איננה לשווק מגרשים, אלא ליצור תשתיות ושירותים נאותים לאוכלוסייה שתבוא. בנקודה הזאת יש לו בטן מלאה על המדינה. "המדינה לא רק שלא מחזקת אותנו, אלא מחלישה. בוועדת גבולות שפועלת כעת ממשיכים לדבר איתנו על חלוקת ההכנסות שלנו עם הרשויות השכנות, אף על פי שבוועדת רזין (ועדת הגבולות הקודמת, א"ר), שכבר חייבה אותנו להעביר הכנסות לרשויות, כתוב במפורש שאם תבוטל תקנת 'עיר עולים', רמת־נגב לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה לחלוקת הכנסות. מילא אם היו אומרים לי שכל שקל שנלקח ממני עוזר לאחרים, אבל זה לא המצב. העברנו למצפה־רמון 3.5 מיליון שקלים ב־2017, והמדינה הורידה להם את הסכום הזה ממענקי האיזון. כך יצא שהם נשארו באותו מקום, ואני נחלשתי".
במקום לשלוח את המועצות האזוריות ועיירות הפיתוח לריב על חלוקת ההכנסות מהמשאבים בנגב, מציע דורון להגדיל את עוגת המשאבים, ויש לו גם הצעות מעשיות. הצעה אחת היא להקים את שדה התעופה הבינלאומי בנבטים ולא בעמק יזרעאל כפי שמשרד הביטחון מעדיף. ההצעה השנייה היא להעביר את המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה לנגב. "אנשים נבהלים מהרעיון בגלל חשש לזיהום אוויר, אבל היום כשמקימים מפעלים כאלה עושים את זה בסטנדרטים גבוהים שלא מזהמים. אם המפעלים יעברו לנגב, זו תהיה תוספת של 100 מיליון שקלים הכנסות מארנונה לרשויות באזור, וגם 15 אלף מקומות עבודה טובים למהנדסים, כימאים וטכנאים. מהלך כזה גם ישתלם כלכלית למדינה, כי הוא יפתור בעיות דיור באזור מפרץ חיפה שתקוע כרגע. אין דוגמה טובה מזה להגדלת העוגה באזור הנגב".
בינתיים דורון ממתין להסברים ממשרד הפנים כיצד הוא אמור להתמודד עם הצמצום הדרמטי של הכנסות המועצה שלו בארבעים מיליון שקלים מדי שנה, שייכנס לתוקף במלואו בשנים הקרובות. "פקיד בכיר מאוד במשרד הפנים אמר לי: עוד ארבע־חמש שנים זה המון זמן. א־לוהים יודע. אם מדינת ישראל עדיין מאמינה בחשיבות ההתיישבות בנגב, היא לא יכולה לתת לחבל ארץ כזה לקרוס".
