חוקרים בישראל קוראים לאסור בחקיקה שימוש בדימויים מהשואה. זאת בדומה לחוקים במדינות אירופה ומדינות נוספות, האוסרים להשוות אירועים או בני אדם למעשי הזוועות של הנאצים בשואה.
בשיח הישראלי הקיצוני, השימוש בדימויים כאלה נעשה קבוע. רק השבוע צעקה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) בדיון בוועדת הפנים בכנסת בנושא גירוש מהגרי העבודה: "אתם חברים של הנאצים!". היא אף סירבה להתנצל. בכותרות העיתונים מופיעים שוב ושוב דימויים למערכת ההשמדה הנאצית, המבקשים לגנות את גירוש האריתראים מישראל.
ד"ר בועז כהן, ראש התוכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי, טוען שהשימוש במושגים מהשואה הוא הכחשת שואה לכל דבר: "כל ההשוואות שנערכו השבוע בין אנה פרנק למהגרי העבודה או לנערה הפלסטינית שהכתה את החייל הן ממש הרצח השלישי של הנערה היהודית מהולנד. פעם אחת רצחו אותה הגרמנים, פעם שנייה מכחישי השואה, שמנסים לטעון כי היומנים שלה מומצאים, ועכשיו רוצח את פרנק מי שמגייס אותה לכל קמפיין, שהורג את זכרה ואת הסמל שהיא מייצגת".
לדברי כהן, השימוש בדימויים מהשואה נפוץ מימין ומשמאל ובכל המגזרים. "ראינו זאת עם מתיישבי גוש קטיף שהלכו עם טלאי כתום, עם הילדים החרדים שמצטלמים בהפגנות בידיים מורמות ופאות מתנופפות, ובדיון השבוע סביב מבקשי המקלט. איבדנו יכולת לנהל דיונים מעמיקים בלי לרוץ לשואה, וזה איום ונורא. אם כל דבר הוא שואה, אז שום דבר הוא לא באמת שואה", מבהיר כהן.
ד"ר פלורנס אייזנברג, חוקרת שואה במכללה האקדמית צפת, ביקרה בעשרות מחנות השמדה בפולין ועומדת בקשר עם מפעלי ההנצחה המקומיים. לדבריה, האירופים ערים לזילות השואה בשיח הישראלי, ומשוחחים איתה בעניין: "הם מופתעים מאוד שאנחנו משתמשים בשפה כזאת במדינה, כי אצלם אסור לומר דברים כאלה ואצלנו בישראל מותר". אייזנברג מציינת שמעורבות ישראל בהנצחת השואה באירופה – המתבטאת בסיוע לארגונים שפועלים להנצחת השואה או קשר עמם – חלשה משום ש"בישראל לא מכירים בהם". לדבריה, השימוש בזיכרון השואה בישראל מנוגד לכל המאמצים להנצחת השואה כרצח עם יחיד במינו.
איינזברג, לצד מומחים נוספים, קוראת לרשות המחוקקת לקבוע כללים ברורים לשימוש בדימויים מהשואה. "בכל המדינות שבהן קרתה השואה יש חוקים נגד סמלים נאציים. יש בהן סעיף בחוק העונשין שאוסר הסתה לשנאה, ובתוך הסעיף הזה כלולות גם קריאות כמו אלה שנשמעות לעיתים בישראל", מסבירה עו"ד טליה נעמת מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב. לדבריה, בישראל קיים אמנם חוק נגד הסתה, אך היועמ"ש נדרש לאשר כל מקרה של אכיפת החוק וממעטים להשתמש בו.
בהתייחסה להתבטאות של ח"כ זנדברג, מבהירה עו"ד נעמת: "מה שמותר לומר בשיח הישראלי אסור בהרבה מקרים באירופה. חברי פרלמנט בצרפת ובגרמניה נענשים על התבטאויות כמו השוואה לאנה פרנק, תחת סעיף של 'איסור הכחשה והשוואה לשואה'. בגרמניה ומדינות אחרות באירופה זה אסור במפורש".
עו"ד נעמת מוסיפה שבעיניה זהו מצב אבסורדי. "דווקא אנחנו, שלפעמים באים לחנך את אירופה ומדברים על הצורך באיסור שימוש בסמלים נאציים ואיסור הכחשת שואה, דווקא אצלנו זה שדה פרוץ. אנחנו לא ממש אור לגויים".
בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות לחקיקה נגד הכחשת שואה ושימוש בסמלים גזעניים, אך הצעות החוק ירדו במהרה מסדר יומה של הכנסת. שרת החינוך לשעבר לימור לבנת, יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, אומרת שיש מקום לשוב להעלות את הנושא לדיון ציבורי: "אני מכירה את הטענה של האירופים שכאן על ימין ועל שמאל יש זילות מחרידה בביטויים מהסוג הזה, שנשמעים גם בתוך כנסת ישראל. יש מקום למצוא את הדרך הראויה למנוע זאת".
