מעמד לימוד השפה העברית בקהילות היהודיות ברחבי העולם אינו טוב, בלשון המעטה. אם משווים את מספר שעות הלימוד והרמה הלימודית שהיו באותם בתי ספר ובאותן קהילות לפני עשרות שנים לנהוג כיום, המצב עגום.
המיתוס מספר על צעיר יהודי־אמריקני בן 18 שעומד לעלות לטיסת אל־על לישראל. הנציג הביטחוני של חברת התעופה שואל את הצעיר כמה שאלות, ואחת מהן היא היכן למד. "היברו אקדמי", משיב הצעיר בגאווה. המאבטח עובר מיד לשוחח איתו בעברית, אבל האמריקני מתנצל במבטא כבד: "אני… עברית… לא מדבר…". "אבל למדת בבית ספר עברי", מפציר בו המאבטח. לחלק מ"האקדמיות העבריות" בחו"ל כדאי אולי לשנות את השם.
"כשהייתי שליח בני עקיבא בארגנטינה לפני 30 שנה, רמת העברית בקהילה הייתה מצוינת", מספר שרגא וילק, תושב משואות־יצחק המשמש נציג ההסתדרות הציונית העולמית לאמריקה הלטינית. "לצערי, המצב היום מאוד לא פשוט, וקשה מאוד למצוא דוברי עברית בקרב הדור הצעיר". כשהיה מורה בעת שליחותו, "כל בית ספר יהודי הקדיש בין שלוש לארבע שעות יומיות ללימוד עברית – לימוד השפה, לימודי קודש. כעת המצב שונה בתכלית, ובשבוע יהיו גג ארבע שעות עברית".
ממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, עוסק בירידת מעמדם של לימודי העברית ומוטרד מהמגמה. לדבריו, התופעה היא עולמית, ופוגעת בעיקר במדינות שאינן דוברות אנגלית. "פחות ופחות ילדים יהודים לומדים עברית", אומר חגואל. "בעולם הגלובלי השפה האנגלית חשובה, והצעירים רוכשים אותה ולא את העברית. התופעה מדאיגה אותנו מאוד כי השפה היא אחד מיסודות העם. ככל שנדע פחות עברית, כך העם יהיה פחות עם".
חגואל מספר שכשהוא מגיע לאירוע בדרום אמריקה, הוא יכול לדבר עברית עם כל המבוגרים ללא שום בעיה, אך "הצעירים כמעט לא יודעים מילה בעברית. זו תופעה מדאיגה".
לדברי וילק, בעבר היו בארגנטינה סמינרים יהודיים להכשרת מורי עברית, "עם תעודות רשמיות של אוניברסיטת בר־אילן והכרה רשמית בארגנטינה. רמה ההוראה הייתה מצוינת, וזה עבר לתלמידים. אך המשברים הקשים במדינה והיחלשות מוסדות הקהילה הקשו על החזקתם הכלכלית של המוסדות להכשרת מורים. יש גם פחות אנשים שרוצים לעסוק בהוראה, וברגע שאין מוסד מכשיר, הרמה יורדת. המורים הוותיקים שהוכשרו כראוי כבר נמצאים בפנסיה או קרובים לכך".
חגואל מספר שההסתדרות הציונית שולחת כ־200 מורים שליחים לרחבי העולם, ורובם עוסקים בהוראת עברית. "יש לנו גם מועצה לעברית שמתכנסת אחת לשנה בארה"ב, ושם חברים שליחים וגם מקומיים שהעברית חשובה להם. אני קורא לארגוני יהדות התפוצות ולממשלת ישראל לחזק את לימוד העברית, כי זה אחד היסודות החשובים שלנו כעם", הוא מפציר. "אפשר לבדוק מה קורה בעמים אחרים, בקרב התפוצות שלהם, ואיך הם מתמודדים עם זה".
אחד הגורמים העיקריים לירידה במעמד העברית הוא הדרישה של ההורים למצוינות במקצועות הכלליים. "הורים רוצים שהילד שלהם ידע אנגלית, ושירכוש ידע במחשבים ובמקצועות נוספים. פתאום יש תחרות על אותן שעות", אומר וילק, ומספר כי גם את התנ"ך מלמדים בבתי הספר היהודיים בארגנטינה בשפה הספרדית.
וילק מוסיף שבעבר לא היו כמעט דוברי אנגלית בארגנטינה, אך הדור הצעיר במדינה כבר מדבר את השפה באופן מקיף. "אם התלמיד בארגנטינה צריך ללמוד ספרדית ואנגלית, אין די זמן ללמוד גם עברית".
גם מיקי קצבורג, מייסד המרכז לקידום חינוך בתפוצות WCJE, הפועל לקידום תוכניות בחינוך הפורמלי שם, עוסק בהוראת העברית בקהילות השונות. לדבריו, הפגיעה חמורה ביותר במדינות שאינן דוברות אנגלית. "בקהילות כמו ארגנטינה, העברית הפכה משפה שנייה לשפה זרה", אומר קצבורג. "בבתי הספר החילוניים, שהיו מאוד ציוניים, העברית הייתה בעבר מוקד תרבותי, ולכן זה היה חשוב להם. היום בארגנטינה ספרדית היא שפת האם, אנגלית היא שפה שנייה, והעברית היא לצערנו שפה זרה. זה ניכר גם מבחינת תעדוף השעות בבית הספר". קצבורג טוען שגם בבתי הספר היהודיים בארה"ב ירד ממוצע שעות הלימוד בעברית, ועומד כיום על שלוש עד חמש שעות שבועיות. "אתה לא יכול להקנות לתלמיד שפה נוספת בשעות מעטות כל כך".
נוסף על כך, לדבריו, "איכות המורים ירדה, והתחלופה עלתה ברוב הקהילות היהודיות בעולם. רוב מורי העברית לא הוכשרו ללימוד שפה זרה. המורים עוזבים מהר, גם כי השכר לא גבוה וגם כי הם בדרך כלל ישראלים בשליחות או ברילוקיישן". קצבורג מוסיף כי "בעבר היו בתי ספר שלימדו חצי יום בעברית בשיטת 'עברית בעברית'. היום זה לא מקובל. זה מחייב שהמורה יהיה דובר עברית רהוטה – אם מורה רוצה ללמד תנ"ך בעברית, ואין לו עברית מדוברת, זה בלתי אפשרי. הוא יעדיף ללמד באנגלית".
להסתדרות הציונית מגוון מיזמים להוראת עברית. "יש לנו 60 אולפנים ללימוד עברית, שבכל אחד מהם כ־25 תלמידים", אומר וילק, אך מבהיר שהאולפנים מיועדים למבוגרים בלבד, ובשנות הנעורים, שבהן קל יותר ללמוד שפה נוספת, העברית "מתפספסת". שליחים בקהילות מורים עברית לחבריהן – "יש לנו שני זוגות מורים שליחים כאן, וזוגות נוספים באורוגוואי, בצ'ילה ובמדינות נוספות", הוא אומר. "דווקא במדינות שהקהילות בהן קטנות הרמה של הוראת העברית גבוהה יותר, כי יש לרוב אותו מספר שליחים ופחות חברי קהילה".
את העברית לומדים בעיקר אורתודוקסיים או חרדיים, אומר חגואל: "מי שיותר דתי או חרדי ילמד את השפה, אך כשפת קודש בלבד. מי שלא, לא ידע עברית. העברית היא אמנם שפת הקודש, אך כיום גם שפת העם".
עם זאת, בארה"ב יש הטוענים שדווקא בבתי הספר הקונסרבטיביים רמת ההוראה בעברית היא הגבוהה ביותר. בבתי ספר אורתודוקסיים־מודרניים מרבית המורים מגיעים מרקע חרדי או על גבול החרדי, ועל כן לא תמיד הוכשרו בצורה אקדמית מלאה. אצל הקונסרבטיבים, לעומת זאת, לכל המורים יש רקע מקצועי יותר, ואצלם מלמדים את השפה כחלק מהזהות הלאומית. במחנות הקיץ של התנועה הקונסרבטיבית, מחנות "רמה", העברית היא השפה המדוברת בכל פעילות ואירוע.
קצבורג מ־ WCJE מספר שהארגון מפעיל תוכנית להכשרת מורי עברית כדי לחזק את ידיעת השפה בתפוצות. "לפני כמה שנים הבנו שצריך להשקיע במורה. פיתחנו תוכנית שנקראת 'מדברים ועוד', יחד עם האוניברסיטה העברית, שהמרכיב המשמעותי שלה – מעבר לתרגילים, מצגות וקטעי שמע – הוא ליווי המורה במשך כל השנה בידי אנשי מקצוע של האוניברסיטה".
