בעצמונה לא מתרגשים: "יש מי שמוביל מהלך לסתימת פיות של השיח התורני"

כשנכנסים ליישוב נווה, המרוחק כקילומטר וחצי מגבול מצרים ושמונה קילומטרים מעזה, מתחילים להבין את הסיפור של המכינה התורנית הקדם־צבאית "עֹצם", הידועה בציונות הדתית כ"מכינת עצמונה". זהו סיפור ציוני מובהק של מחנכים ותלמידים שבחרו להתיישב במדבר, כפשוטו ממש, ללמוד תורה, להכין את עצמם לצבא ולחיים, ולהיות אנשים טובים יותר הפועלים בתוך החברה הישראלית.

ביקרנו במכינה באמצע השבוע, לאחר הסערה שפרצה בעקבות ההוכחה כי כתבה שהתפרסמה בערוץ 13, כללה עיוותים קשים. כזכור, לפי הכתבה שפרסם עמרי מניב בערוץ 13, אחד מרבני הישיבה, הרב אסף נאומבורג, מנהל ישיבה תיכונית, אמר בשיעורו כי לא צריך להתגייס לצה"ל, ויש להתרחק מחילונים וכי בן־גוריון היה רשע. אלא שבעקבות פרסום חלקים נוספים משיעוריו, על ידי ארגון "פרספקטיבה" בתוכנית של אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד ב'כאן', הוכח כי הדברים הוצאו מהקשרם באופן המכפיש ביותר שאפשר.

הרב נאומבורג הציג בשיעור עמדה חרדית כדי לעמת את תלמידיו עם ההשקפה הציונית־דתית. לא רק שהרב מעודד להיות שותפים מלאים לחברה הישראלית בכל התחומים, ברבים משיעוריו הוא מפציר בתלמידיו, שרובם המכריע מגיע מהציונות הדתית, להבין ולהעריך את בני־הפלוגתא של הכיפות הסרוגות בשמאל הישראלי. בעקבות הזעם הציבורי, כתב ערוץ 13 הושעה מתפקידו והערוץ שידר התנצלות פומבית במהדורת החדשות.

פרסום  דברי הרב נאומבורג ואחר כך הגילוי שהוא היה מוטעה לחלוטין, אם לא שקרי, הובילו לסערה ציבורית ולהתבטאויות חריפות של פוליטיקאים מימין ומשמאל. אבל במכינת עצמונה שבמדבר, קשה להבחין במשהו מהמהומה. אפשר אפילו לומר ששוררת שם אדישות בנוגע לעניין.

הרב רֵעי פרץ, ראש המכינה: "אנחנו שמים את טובת המדינה במרכז. כל התפיסה שלנו מכוונת לכך, איפה אני וכל אחד מאיתנו יכול לתרום למדינת ישראל"

במכינה מעדיפים לעסוק בחינוך ובלימוד תורה, והעניין התקשורתי כמו מהם והלאה. התלמידים שדיברנו איתם, הגיבו לרוב בחיוך. אלאור אסייג, בוגר המכינה שחזר אליה אחרי שירות בפלס"ר שריון, אומר כי היכרות מינימלית עם מכינת עצם הייתה מפילה את האייטם על שולחן העריכה. "קל לראות שהדברים הוצאו מהקשרם. שמע, זה הכי פשוט בעולם. במקום הזה כולם מתגייסים ורוצים לעשות שירות משמעותי. העובדה הזו כבר הוציאה את העוקץ מכל הדברים שפורסמו".

בוגר אחר של המכינה, שסיים שירות כקצין בחטיבת כפיר ולומד בבית המדרש לבוגרי צבא, אומר כי "זה היה בעיקר מצחיק. יש פה 99 אחוזי גיוס ויוצאים מכאן המון קצינים, אז להוציא כותרת שבמכינת עצמונה לא רוצים להתגייס – זה לא רציני. אני מקווה שהאירוע יביא להיכרות ופתיחות גדולה יותר כלפי עולם המכינות".

"התגובה שלנו לכל הסיפור הזה היא להמשיך לעסוק בטוב", אומר ראש המכינה הרב רֵעי פרץ, בנו של שר החינוך ויו"ר הבית היהודי – ומייסד המכינה – הרב רפי פרץ. "אנחנו שמים את טובת המדינה במרכז. כל התפיסה של הרבנים במקום הזה מכוונת לכך, איפה אני וכל אחד מאיתנו יכול לתרום למדינת ישראל. כל מי שמגיע להיפגש בבית המדרש הזה מתאהב. אבל צריך לבוא. אין דרך אחרת להראות את זה. צריך לבוא לכאן ולהיפגש".

ההתחלה: עשרים תלמידים

רק לפני שבועיים נפתחה שנת הלימודים הנוכחית במכינה. 300 תלמידים לומדים במקום. 150 מתוכם בשנה א', כלומר חדשים. תלמידים רבים נוספים הם בוגרי צבא שחזרו ללמוד במכינה לקראת הכנה ללימודים אקדמיים והקמת משפחה. השנה הוקמה גם מדרשה לבנות מבית מכינת עֹצם, ו־30 בנות החלו ללמוד ביישוב שלומית הסמוך.

רבים מהתלמידים חזרו ללימודים מחופשה קצרה, שבה הם התנדבו בעמותת "כנפי רוח" המסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים, שאותה מנהל המנהל החינוכי של המכינה הרב אהרון צוהר. כשבאנו למקום עמדו לא מעט תלמידים בתור להתרמת דם. אחר כך יכתבו בעמוד הפייסבוק של המכינה בציניות משעשעת: "בזמן שכולם מוציאים לנו את הדם אנחנו תורמים אותו באהבה".

על קירות בית המדרש תלויות מודעות המכריזות שבימי הבחירות מקפידים עוד יותר על "לשון הרע". ספר על מידותיו של רס"ן רועי קליין מסתובב על שולחנות התלמידים. מודעה מחוץ לבית המדרש מסבירה לתלמידים כיצד לפעול בעת ירי תלול מסלול מרצועת עזה (לתלמידים ומחנכיהם יש 15 שניות להתפנות לממ"ד). בכניסה לבית המדרש מתועדים על לוחות זכוכית שמות האנשים שתרמו לבניית הבימה, ארון הקודש וריהוט בית המדרש. אלו משפחות של לוחמים, בוגרי המכינה, שנפלו במערכות ישראל.

בשעה שראש המכינה מעביר שיעור תורה לבוגרי צבא ועמל לסדר כתובה לתלמיד שהוא יחתן בערב, הרב צוהר מלמד קטע מהספר "עין איה" של הרב קוק. הוא מסביר לתלמידים על ההבדל בין דוד המלך לאחיתופל: "דוד המלך הוא האדם השואף להתקדם תמיד, מאמין בטוב ופועל מתוך עמו ולמען עמו. דוד חי את הפסוק 'כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגד תמיד'. הוא כל הזמן עסוק בתיקון ובשיפור של עצמנו. אחיתופל לעומתו עסוק בעצמו וחשובה לו התדמית העצמית".

"בשבוע שעבר נכנסו לכאן 150 חבר'ה חדשים", אמר לנו הרב צוהר לפני תחילת השיעור, "ואנחנו אומרים למי שנכנס לכאן שאנחנו נותנים בו אמון. מי שרוצה להיות חלק משמעותי ממה שקורה פה צריך להיצמד לשלושה עקרונות: אמונה, כוח רצון ושיתוף פעולה. המקום הזה הוא נס, אנשים מסרו את הנפש שלהם בשבילו. המקום קם מתוך אמונה, כוח רצון ושיתוף פעולה, כנגד כל הסיכויים. מאז אברהם אבינו חבל הארץ הזה לא יוּשב".

הרב רעי פרץ מקשיב לדברי חברו בשקט. הוא מכיר את מפעל עצמונה מאז שהיה נער וראה את אביו מלקט בוגרי תיכון למחזור הראשון של המכינה, שנוסדה לפני 27 שנה. כשמדברים על "כוח רצון" ויכולת להזיז הרים, הוא נזכר בנקודות ציון משמעותיות של המכינה.

כשהוקמה המכינה היו בה כ־20 תלמידים. "החבר'ה האלה לא התקבלו לשום מקום. אבא שלי אסף אותם מהגורן והיקב, כשתפיסת העולם שמנחה אותו היא אמון מוחלט בכוח של התלמידים להתקדם ולפרוץ קדימה". אחרי שלוש שנים קפצה המכינה ל־70 תלמידים במחזור. הלימודים היו אז במבנים זמניים ובקרוונים. חמש שנים אחר כך הפכה המכינה למוסד ציוני־דתי בולט ומוכר, שרבים מבקשים לבוא בשעריו.

הטרור מכה

אלא שבשנת 2002 קרה הנורא מכול: פיגוע תופת בתוך המכינה. מחבל נכנס לתוך המוסד החינוכי, זרק רימונים ופתח באש. חמישה תלמידים נהרגו בפיגוע, 23 נפצעו. זו הייתה מכה קשה למכינה ואיימה על קיומה.

"אחרי הפיגוע היו חששות כבדים, שאלנו את עצמנו מה עושים", מספר הרב רעי. "אנשי המכינה הלכו ממשפחה למשפחה לניחום אבלים. שבוע אחרי כן הייתה שבת גיבוש למחזור י' ואני זוכר את אבי שאומר שאף אחד לא יגיע לשבת הזאת. אין סיכוי. באותה שבת הגיעו 120 חבר'ה למכינה שרק לפני שבוע היה בה פיגוע קשה".

אחר כך הגיעה תקופת הפצמ"רים והקסאמים על חבלי גוש קטיף ועוטף עזה. המקום היחיד שהיה ממוגן היה חדר האוכל, והוא הפך להיות גם בית המדרש וגם הפנימיות. כך למדו שם במשך שנה. שלוש שנים אחר כך הגיעה העקירה מגוש קטיף – "משבר מאוד גדול של המכינה אז", לדברי הרב רעי. "אנשים לא ידעו לאן הולכים ומאיפה ממשיכים. בחודש אב היה הגירוש ובא' אלול צריך לפתוח מכינה במקום חדש כשאף אחד לא יודע לאן הולכים".

צה"ל פינה בסיס צבאי ליד מסמיה ולשם עברה המכינה. "בחודש אלול פתחנו מחזור חדש עם יותר תלמידים, והמכינה הלכה וגדלה". בחודשים הראשונים עוד למדו שם באוהלים. "אחר כך הגענו ליתד ומשם לחולות חלוצה".

המעבר לחלוצה נבע מתוך תפיסה ציונית של הרב רפי פרץ שיש כאן משימה לאומית – ליישב חבל ארץ בלב השממה. "עברנו כל־כך הרבה משברים אבל מכל משבר צמחנו, ולדעתי זה נובע מהרוח שיש פה. אנחנו תובעים מהתלמידים שלנו להיות מחויבים למשימות הלאומיות ואנחנו דורשים את אותו הדבר מעצמנו", אומר הרב פרץ.

"יש פה תביעה מאוד גדולה מהתלמידים. אנחנו דורשים מהם לא לוותר לעצמם", אומר הרב צוהר."אפס ויתור עצמי. הם מכינים את האוכל של עצמם. הניקיון הוא באחריות כולם. המקום שייך לכולם. לפני כמה שנים השמירה פה הייתה של כולם. בכל שבת מגיעים לפה עשרות בוגרים. התלמידים צריכים לארח אותם. ביום כיפור יהיו פה 700 תלמידים ובוגרים. איך זה מתנהל? בחינוך שמגיע מתוך חירות אמיתית".

הנה סיפור אחד מתוך רבים שיכול להמחיש מה המשמעות של "אפס ויתור עצמי" ומימוש עקרונות המכינה: אמונה, כוח רצון ושיתוף פעולה. אחרי הרצאת פתיחת השנה של רבני המכינה מגיע לרב צוהר אחד התלמידים, מאיר רג'יניאנו, ואומר לו שהוא הקשיב טוב והוא רוצה להתגייס ליחידה קרבית. "מעולה", אומר לו הרב צוהר, "תאמין בעצמך ותגיע לשם". התלמיד מראה לו את ידו הימנית: בעקבות מום מולד לרג'יניאנו אין אצבעות ביד הזאת.

מכתבים ששיגר התלמיד לצבא זכו להתעלמות מוחלטת, וכעת ניסו רבני המכינה לשכנע את מי שצריך לאפשר למאיר רג'יניאנו לשרת ביחידה קרבית. בצבא המשיכו להתנגד נחרצות לאור המורכבות, עד שהרב צוהר הגיע לפגישה עם הקצין הבכיר שבידיו המפתחות לבעיה הזו. הוא נעל את החדר והעניק לו הרצאה על אמונה, כוח רצון ושיתוף פעולה. העיקרון השלישי, "שיתוף פעולה", הוא הנקודה שבה מצליחים לחבר בין האמונה והרצון לגורמים מסביב, במקרה הזה הצבא. הקצין הסכים בתנאי שרג'יניאנו יעבור בדיקת רופאים ויקבל אישור שהוא מסוגל לתפעל נשק.

"לקחנו אותו למטווח בחלוצה והתאמנו במשך תשע שעות, והוא עבר את המבחן. הוא התקבל לקרבי, היה לוחם בפלס"ר נחל", מספר הרב צוהר. "וגם אז היו לו קשיים מטורפים. יום אחד הוא מתקשר ואומר שאומרים לו שלא יוכל לסיים מסלול, כי הוא לא מצליח לטפס על חבל. אמרנו לנו, תקשיב, המכינה היא לכל החיים. ברגע שמישהו נכנס לפה, אנחנו איתו. למעלה, למטה, בכל המורכבויות. הבאנו רופאה אחת, פרופסור, והיא לימדה אותו לעלות בחבל כך שהוא מחזיק אותו בבית השחי. הוא התאמן על זה והצליח. עבר 'בוחן מסלול' בהצלחה וסיים כמצטיין מגמה. בצוק איתן הוא נפצע קשה והיה לו שיקום קשה ומורכב במשך שנתיים, והוא צלח אותו בהרבה אמונה וכוח רצון. אם אתה שואל אותי מה זה עצמונה, הבחור הזה הוא עצמונה".

היום רג'יניאנו נשוי ועוסק בחינוך בפתח־תקווה, ובין היתר מלווה חניכים במכינה ומעביר בה שיחות על התמודדות עם קשיים והכנה לצבא. עם סערת הקלטות הרבנים פרסם פוסט בפייסבוק וזעק על העוול שנעשה לרבנים ולמחנכים שהוא כה מעריך. "אני גדלתי בבית מכינת עצם ואני גאה על כך", כתב רג'יניאנו. "את כל האישיות שלי עיצבתי במכינה של הרב רפי פרץ. אני לא אוכל לתאר לכם במילים עד כמה המקום הזה הרים אותי מהמצב הכי שחור והכי שפל שהייתי בחיים שלי. הרבנים במכינה הם אלה שהאמינו בי כל הזמן".

"לא עוסקים ביחצנות"

הרב פרץ, איך אתה רואה את המגמה הזו של הוצאת אמירות משיעורי רבנים?

"יש כאן מהלך מתמשך שהתחיל כלפי מכינת עלי ורבנים נוספים, מצד גורמים שכנראה רוצים להשתיק קולות רבניים. בבתי המדרש של עלי וגם של עצמונה, ורבים אחרים, מחנכים לאהבת התורה, אהבת העם והארץ, אהבת האדם ואהבת הצבא. לפעמים הדברים נאמרים בסגנון בית מדרשי שמביא דעות אחרות, במטרה להפגיש את התלמידים ולעורר אותם לדיון.

"יש אנשים שהשיח התורני הוא לצנינים בעיניהם וכנראה מובילים מהלך של סתימת פיות. אני מעריך מאוד את המכינות החילוניות, את המחנכים שם ואת מי שבוחר ללמוד שם, וכמו שהם זוכים ללמד בדרך שלהם, אני סבור שהדרך שבה אנחנו לומדים ומלמדים היא שקולה וראויה, ולכן אין לנו מה להתרגש מהניסיונות לנהל משטרת מחשבות. יש לנו משנה ברורה וסדורה מאוד וגם תוצאות טובות. איני מנסה לכפות את דעתי או לשנות אנשים אחרים. אבל מי שבא לשמוע אותי, מי שמעוניין לבוא אלינו, יש לנו דרך בחינוך – איך להיות יותר אוהב שם עם ישראל, מדינת ישראל וצה"ל, ואנחנו עושים את זה מתוך תורה".

מדוע לא הגבתם בהתחלה, כשכל הסיפור פורסם לראשונה?

"אנחנו לא מתעסקים בכותרות וביחצנות. העיסוק במה לא טוב אצל האחר הוא חסר ערך. לכן גם לא התרגשנו כי אנחנו אנשים של בית מדרש, ואנחנו יודעים את האמת. החינוך הוא בפנים, בבית המדרש, מתוך עמל, מתוך התמדה, ומזה מגיעים לכל ההישגים. אנחנו מצידנו משתדלים לעשות את הדברים בצורה הכי טובה. כבר 27 שנה אנחנו מובילים תלמידים לעשרות אלפי משימות לאומיות, ונמשיך לעשות את זה".

"התשובה הטובה ביותר היא להראות את נס עצמונה", מצטרף הרב צוהר. "זו התשובה לכל אותם אנשים שמחפשים ובודקים. מגיעים לכאן 300 אנשים כדי להיות יותר טובים. לשם כך הם באים לפה, כי יש פה משהו אמיתי וטהור. אנחנו יושבים קילומטר ממצרים וקילומטרים בודדים מעזה, וברוך השם מגיעים אלינו מכל הארץ, ורבים גם בוחרים לחזור ולגור כאן. אנשים ממשיכים כאן את מה שהיה בקום המדינה. זה אותו מסע. אני מאמין שאם דוד בן־גוריון היה מסתובב בבית המדרש ורואה מאות תלמידים ומחנכים לומדים תורה ומיישבים את הארץ, הוא היה אומר־ זה מה שרציתי".

|