שר הביטחון אביגדור ליברמן מרבה להזכיר את מספר יחידות הדיור שאישר לבנייה ביו"ש מאז שנכנס לתפקידו הנוכחי: 10,500 יחידות, מתוכן 3,500 לבנייה מיידית. בסביבת השר טוענים שזהו הנתון השנתי הגבוה מאז שנת 2000, ומדגישים כי בהתחשב בכך שהממשל האמריקני סופר כל דירה שמתקדמת בצינורות התכנון במנהל האזרחי, המספר הזה ממש לא מובן מאליו.
בשבוע שעבר התכנסה שוב מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי כדי לקדם תוכניות בנייה חדשות. מי שמרכז את התחום הזה למען ליברמן הוא עוזרו לענייני התיישבות, קובי אלירז. מתוקף תפקידו מקבל אלירז את כלל התוכניות מכל המועצות ביו"ש, עובר עליהן ולומד כל אחת לפרטיה. כשצריך, הוא משמיע הערות מקצועיות, ולעתים אף מחזיר את התוכניות למהנדסי המועצות למקצה שיפורים. במקרים מסוימים הוא אף דוחק בראשי המועצות לקדם תכנון בשטחם כדי לשמור על קצב התפתחות אופטימלי. לאחר שלמד את התוכניות עורך אלירז מיון על פי סדר עדיפויות משוקלל, הבוחן את צורכי ההתיישבות בכפוף לשיקול המדיני. בשל היכרותו עם השטח ושליטתו בפרטים, אלירז חבר בצוות התיאום מול נציגי הממשל האמריקני בנושא הבנייה, ומסייע בגיבוש של מדיניות ממשלת ישראל ביו"ש.
מי שפתח לאלירז את הדלת למשרד הביטחון וחתום על מינויו לתפקיד הוא שר הביטחון הקודם, משה בוגי יעלון. הקשר בין השניים נרקם כשאלירז היה יו"ר הוועד המקומי ביישובו עלי, תפקיד מקביל לזה של ראש מועצה. במפגשים ביניהם מצאו אלירז ויעלון שפה משותפת בנושאים הקשורים בהתיישבות. יעלון הכיר את המושגים, אך במקרים מסוימים בחר להתייעץ עם אלירז והעריך את התמצאותו בדקויות המשפטיות. עם פרישתו של העוזר הקודם, גלעד אלטמן, מינה יעלון את אלירז לתפקיד.
לאחר התפטרותו של יעלון ממשרד הביטחון, ריחף סימן שאלה על המשך עבודתו של אלירז בתפקיד. כניסתו של אביגדור ליברמן למשרד אפשרה לו למנות אנשים משלו למספר מצומצם של משרות אמון, ולהחליף את מקורבי השר הקודם. ליברמן עשה זאת, אך מינוי אחד בחר שלא לממש: תפקיד עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות. שר הביטחון הנכנס החליט להשאיר על כנה, לפחות לתקופת ניסיון, את ה"ירושה" שקיבל מיעלון.
"החבורה שסביב ליברמן מגובשת והולכת איתו הרבה שנים באש ובמים, בגאות ובשפל", מספר גורם המקורב ליו"ר ישראל ביתנו. "האנשים שלו הולכים איתו עוד מהתקופות שהיה בחקירה ובמדבר הפוליטי, וגם בתקופות המוצלחות שלו במשרד החוץ. היו לו בערך חמישה מינויים לעשות, וליברמן הוא אחד שמנצל מינויים ומשרות אמון. משמעות ההחלטה שלו להשאיר את קובי אלירז בתפקיד היא בעצם ויתור על תפקיד למקורב שלו, ויותר מזה – שהוא משאיר בסביבה הכי קרובה אליו מישהו שלא מאנשי אמונו".
להחלטתו של ליברמן קדם לחץ גדול מצד ראשי ההתיישבות וראשי רשויות – גם מחוץ ליו"ש – שביקשו להמשיך לעבוד מול לשכת שר הביטחון בתיווכו של אלירז. למרות חילוקי הדעות המתגלעים מעת לעת, ראשי ההתיישבות רואים באלירז אדם ראוי ומתאים לתפקיד. "הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון", אומר עליו חננאל דורני, ראש מועצת קדומים ויו"ר מועצת יש"ע. גם עמיתו, ראש מועצת אפרת עודד רביבי, מרעיף שבחים: "אנחנו חיים במציאות הכוללת מורכבות מדינית ומשפטית, והדרך הטובה להתמודד איתה היא חשיבה מחוץ לקופסה. לקובי יש חשיבה כזאת. הוא איש חכם, מעמיק ויצירתי, שהשכיל לרכוש גם את אמונם של הממונים עליו וגם את אמונם של חבריו בהנהגת ההתיישבות. עם קובי אתה מדלג על שלב השכנוע. הוא מבין בדיוק את הצרכים, מכיר את הפרטים, את השטח ואת הכוחות הפועלים, ויש לו ראייה רחבה של כל מה שקורה. הוא עובד בשקט, לא מייצר כותרות".
הפז"ם עושה את שלו
אלירז, תושב עלי, נשוי ואב לשישה. בצעירותו למד במדרשיית נעם, ולאחר מכן למד שנים ארוכות בישיבת שבי חברון. את שירותו הצבאי עשה כלוחם בחטיבת גולני, ובמילואים הגיע לדרגת רב־סרן. חבריו מספרים כי השירות בחטיבה החומה השפיע על אופיו. "השירות בגולני חספס אותו והכניס לאישיותו אלמנטים קשוחים", מתאר אחד מחבריו הקרובים. אחרי השירות הצבאי עבד כראש מחלקת מפעלים בתנועת בני עקיבא, ובהמשך סייע ביישובם מחדש של חלק ממפוני גוש קטיף כפרויקטור מטעם משרד השיכון. במשך תקופה מסוימת כיהן כיו"ר אמנה, ואז כיו"ר הוועד בעלי במשך שמונה שנים.
אלירז אמנם חייב את מינויו ליעלון, אך מכיר תודה לליברמן שהשאיר אותו בתפקיד וגומל לו בנאמנות. כאיש הקשר בין שר הביטחון להנהגת ההתיישבות, בכל סוגיה או משבר משפטי הוא פורס בפני השר את כלל החלופות ומציג את יתרונותיהן וחסרונותיהן. תכונה נוספת שסייעה לאלירז לרכוש את אמונו של השר הנוכחי היא שלמרות מגוריו בעלי והתפקידים שמילא בהתיישבות הוא אינו רואה עצמו כנציג המתנחלים, ולא חש בהכרח מחויב להם. יש מי שרואים בכך חיסרון בהתנהלותו וטוענים כי הוא מעדיף לרצות את הממונים עליו, גם במקרים שבהם טובת ההתיישבות מתנגשת עם החלטות שר הביטחון או הדרג המדיני.
"אין הרבה אנשים שיש להם גישה חופשית כזו לליברמן", מתאר גורם במשרד הביטחון, "הוא קרוב לאוזנו של השר ונכנס אליו מתי שהוא רוצה, בלי לעבור דרך אף אחד. כולם מסביב יודעים את זה ומבינים מה הכוח וההשפעה שלו אצל השר. כיום יש לליברמן אמון מוחלט באלירז".
'וואן מן שואו' – כך מגדירים את אלירז אנשים שעובדים מולו. הם מתארים אדם דומיננטי בעל תפיסה מהירה וראייה מערכתית ורחבה. כזה שאינו מתיימר לדעת הכול ומרבה להתייעץ, אך בסופו של דבר יקבל את ההחלטה בעצמו. הוא ילמד כל סוגיה, ירד לפרטיה ויבחן את כל הגורמים הקשורים בה, ולא יהסס להגיע להחלטות גם כשאינן נעימות לבסיס שממנו בא או לחבריו ראשי ההתיישבות. "הוא לא סוליסט. כשהוא לא יודע הוא מתייעץ ושואל. הוא מבין שלא כל החכמה נמצאת אצלו. הוא יודע להתייעץ, אבל גם לחתוך ולהחליט. זה הפלוס שלו", מספר גורם המכיר את עבודתו מקרוב.
תחום נוסף שנמצא בידיו של אלירז הוא ייצוג של משרד הביטחון בוועדות התכנון המחוזיות והארציות. ועדות התכנון מורכבות משורת נציגים ואנשי מקצוע, ובכל ועדה כזו יושב גם נציג מטעם משרד הביטחון שתפקידו לוודא שכל תוכנית המצויה בהליכי אישור איננה פוגעת בצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל ושל צה"ל. נציגי משרד הביטחון בוועדות התכנון כפופים לאלירז.
העתירות המרובות נגד ההתיישבות לימדו את אלירז לדבר בשפתם של היועצים המשפטיים. הוא סבור שעל האידאולוגיה להיות מחוברת למציאות, וכי התעלמות מהזירה המשפטית דומה לניסיון להטיח את הראש בקיר במטרה לשבור אותו. בהשקפת עולמו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיחות סגורות, מחלק אלירז את נושא ההתיישבות לארבעה תחומי משנה: התכנון והבנייה, ההתמודדות המשפטית, סוגיית הבנייה הבלתי חוקית – הישראלית והפלסטינית – ומעמד ההתיישבות בראייה מדינית ובינלאומית.
את התמצאותו המשפטית בענייני ההתיישבות רכש אלירז בדיונים המשפטיים הרבים שבהם השתתף, וגם בעקבות מעורבותו בתשובות המדינה לעתירות הרבות המוגשות בידי ארגוני השמאל נגד מפעל ההתיישבות. יחד עם אנשיה של שרת המשפטים איילת שקד, הם מביאים פעם אחר פעם את אנשי מחלקת הבג"צים של הפרקליטות לנסח תשובות בקו אחר לחלוטין מאלו שניתנו בעבר. אם בעבר היו אנשי הפרקליטות ממהרים לרצות את בית המשפט העליון ואת העותרים משמאל, ומנסחים עמדה מתנצלת תוך התחייבות לפינוי מאחזים, הרי שכיום הצוות המשותף עורך בחינה מדוקדקת של כל עתירה ובודק לעומק אם אפשר להסדיר את המבנים או היישובים המדוברים. אם ישנה היתכנות להסדרה כזו, זו גם תהיה תשובת המדינה ברוב המקרים. אלירז משוכנע שכך הצליחו בשנים האחרונות להביא להסדרתם של לא מעט מאחזים ובהם מצפה־דני, עדי־עד ותפוח־מערב.
בנוסף, אלירז חבר מתוקף תפקידו בצוות ההסדרה שהוקם לאחר הבחירות במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד. חברי הוועדה כיום הם ד"ר חיה זנדברג מטעם שרת המשפטים איילת שקד, ד"ר חגי וינצקי כנציג שר החקלאות אורי אריאל, נציג משרד ראש הממשלה רונן פרץ ונציגת משרד האוצר בינת שוורץ. הנציג הרשמי של משרד הביטחון בוועדה הוא היועץ המשפטי של המשרד, עו"ד איתי אופיר. אף שאלירז חבר בוועדה בתקן של משקיף, חברי הוועדה מספרים כי הוא משתתף פעיל ומעורב בדיונים באופן מלא, וכי הוא מביא עמו ערך מוסף של היכרות ישירה עם ההתיישבות והתמצאות בסוגיות המשפטיות.
פרוייקט משמעותי נוסף שאלירז עמל עליו בחודשים האחרונים הוא "דו"ח המאחזים". יחד עם צוות מצומצם אלירז ממפה את כל היישובים הלא מוסדרים ביו"ש – כשבעים במספר – בהתאם לגודלם, מספר התושבים, מספר בתי הקבע, מעמד הקרקע, דרכי הגישה ליישובים והאפשרויות המשפטיות להסדיר אותם. בסיום עבודת ההכנה יוצג המסמך לדרג המדיני, והוא יידרש לקבל הכרעה בעניין.
מתנגד לחוק ההסדרה
כהונתו של אלירז מסמלת במידה רבה סוג של חילופי משמרות בתפקיד הנחשב. שני קודמיו בתפקיד, איתן ברושי וגלעד אלטמן, היו אנשי ההתיישבות העובדת. אלירז אמנם אינו המתנחל הראשון בתפקיד, וקדם לו רון שכנר שהיה עוזרו של שר הביטחון שאול מופז. אלא ששכנר מילא את התפקיד תקופה קצרה יחסית, ועל תפקודו נמתחה ביקורת בדו"ח המאחזים של טליה ששון.
בניגוד לקודמיו בתפקיד ובזכות הגיבוי של שר הביטחון, אלירז מתמודד בהצלחה עם מאבקים פנימיים בתוך מערכת הביטחון בשאלות של קביעת מדיניות ביו"ש, בין היתר מול המנהל האזרחי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. לאורך השנים לא השכילה מדינת ישראל לעצור את הבנייה הפלסטינית הבלתי־חוקית המשתוללת ביו"ש בכלל ובשטחי C בפרט. אלירז סבור כי אם המחדל הזה יימשך, מדינת ישראל עלולה לאבד את שליטתה על חלקים משטחי C, ועל כן יש לפעול באופן מיידי נגד התופעה. זה תקופה שבמשרד הביטחון מגבשים סדרה של כלים משפטיים להתמודדות עם הנושא.
כל הריסה שמערכת הביטחון מבקשת לבצע במגזר הפלסטיני מגיעה לבג"ץ, ושם השופטים מבקשים לבדוק האם מתקיים איזון בין ההריסות שמבצעת המדינה ובין אישורי הבנייה שניתנים לאותה אוכלוסייה. בדרך זו למדו הפלסטינים להתיש את המדינה, ועד היום הגישו מאות עתירות – רובן תלויות ועומדות בבג"ץ. עתירות אלה יוצרות סחבת משפטית ארוכה, שלעתים מסתיימת רק כעבור שנים. כך למשל, המדינה מנסה כבר תקופה ארוכה להרוס את המאחז הלא חוקי חאן אל־אחמר שליד כפר־אדומים, או את המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי סמוך לסוסיא שבדרום הר חברון. גם הקהילה הבינלאומית מעורבת מאוד בסוגיית הבנייה הפלסטינית בשטחי C, ואלירז חשוף לכך מתוקף תפקידו. מסיבה זו הוא חשב, בניגוד לדעת חבריו בהתיישבות ולמרות המאבק שניהלו בעניין, שנכון לקדם את תוכנית קלקיליה למען האוכלוסייה הפלסטינית. כזכור, במסגרת התוכנית הוצע לבנות כמה אלפי יחידות דיור בתחומי קלקיליה ו'להלבין' אחרות בפרק זמן של עשרים שנה.
גם בעניין חוק ההסדרה הייתה דעתו של אלירז שונה מזו של חבריו בהתיישבות. מתוך הבנה שרכש מחווֹת הדעת המשפטיות המתנגדות לחוק, ובראשן עמדת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, גרס אלירז שלא נכון לקדם את החוק המורכב, ותחת זאת מוטב למצות הליכי הסדרה בכלים משפטיים אחרים, כמו למשל חלק מחוות הדעת שכבר חיברה ועדת ההסדרה. ביו"ש ישנם כ־4,000 בתים שמעמדם המשפטי רעוע, וההנחה בקרב הגורמים המשפטיים היא שוועדת ההסדרה יכולה להעניק פתרון לרובם המוחלט.
מעורבותו של הממשל האמריקני והתעניינותו של העולם כולו בכל המתרחש ביו"ש, מקשה על ישראל לקדם בנייה בהיקף רחב וכמובן לבצע מהלכים דרמטיים יותר כמו סיפוח או החלת החוק הישראלי על היישובים. הדרג המדיני ובראשו נתניהו וליברמן נדרש לתמרן במציאות מורכבת ותחת לחץ בינלאומי, כאשר רוב המגבלות על הבנייה הישראלית ביו"ש הן תוצר של בקשות אמריקניות. עם זאת, במשרד הביטחון מתגאים כי למרות זאת ישנו גידול משמעותי בהיקפי הבנייה ואישורי התוכניות ביו"ש ביחס לעשור האחרון. הישגים נוספים שאנשי המשרד מצביעים עליהם הם אישור תוכנית הקבע למפוני מגרון, הקמת היישוב עמיחי למפוני עמונה, הסדרת היישובים נגוהות ורחלים, אישור התב"ע בכפר־עציון והקמת בית לבני גיל הזהב באלקנה בהיקף של 250 יחידות דיור. עוד מציינים במשרד הביטחון את ההחלטה להסדיר את מעמדו המוניציפלי של ועד היישוב היהודי בחברון, ואת האישור לבנות 30 יחידות דיור לאחר הקפאה ממושכת של הבנייה היהודית בעיר.
אביחי בוארון, בעבר תושב עמונה וממובילי המאבק נגד פינויו, מספר על חלקו של אלירז בעניין: "קובי עמד בתווך, בין מחויבות להתיישבות לנאמנות מלאה לדרג המדיני, אולם בנקודות ההשקה שהיו לי איתו בסוגיות עמונה והקמת הישוב עמיחי, ובאינספור העתירות שהוגשו לבג"ץ בענייננו, הוא פעל להביא לפתרון בעיות בצורה מאוזנת ועניינית. גם כשהיו לנו חילוקי דעות, וטבעי שיהיו, מצאתי אצלו אוזן קשבת בניסיון להביא לתוצאה טובה יותר. כשהצגנו למשל את מתווה נכסי נפקדים, הפתרון המשפטי שהיה אמור לסייע לתושבי עמונה להישאר על ההר, התגובות בפקידות ובדרג הפוליטי נעו בין חוסר הבנה לזלזול. קובי היה הראשון שהתייחס לדברים ברצינות והציג את המתווה ששרטטנו בפני היועמ"ש. מנדלבליט אימץ את המתווה, אבל הוא נדחה בבג"ץ בפסק דין ג'ובראן, שאגב אורחא חידש הלכות רבות וחשובות. אלירז גם עשה מאמץ, יחד עם אחרים, לקדם את אישור התב"ע של היישוב החדש בזמן קצר יחסית, ולייצר לדרג המדיני שקט תעשייתי. עם זאת, לא פעם דרגי פקידות שונים, בדגש על הפקידות המשפטית במנהל האזרחי, פעלו לסרס את השפעתו ופעולותיו, גם בענייננו וגם במקרים אחרים".
"קובי הוא מודל של המתנחל החדש. הוא לא חושב שצריך לגנוב סוסים, אלא מאמין שצריך לפעול על פי הדין", אומר עליו גורם משפטי. "הוא יצר לעצמו מעמד שלא היה לקודמיו בתפקיד. יש פה שילוב של ותק, ניסיון וידע. קובי בתפקיד כבר כמעט שלוש שנים, וזה אומר שרבים סביבו התחלפו. אין מה לעשות, הפז"ם עושה את שלו. הוא צבר אלפי שעות של ישיבות ודיונים עם היועץ המשפטי לממשלה, עם המשנים של היועמ"ש ועם מזכיר הממשלה. אני מניח שבהתחלה ניסו 'לסובב' אותו, אבל היום, עם הידע שיש לו, זה כבר בלתי אפשרי. ברמתו היום הוא יודע להנחות את הגורמים המשפטיים לאיזה כיוון ללכת, והם כבר לא מתעלמים ממנו. להפך, יש להם כבוד אליו".
