אברטון סימפסון מביט בים הקריבי מסירת המנוע שלו, בוחן את רצועות הצבע המסנוורות ומחפש רמז למה שנמצא תחתיהן. ירוק בהיר פירושו קרקעית חולית. כחול ספיר מרמז על אצות. כחול כהה מסמן שוניות אלמוגים. אותן הוא מחפש.
הוא מנווט את הסירה לאזור לא מסומן שהוא מכנה "מעון האלמוגים". "זה כמו יער מתחת לים", מסביר סימפסון, מהדק את מכל החמצן שלו לפני שהוא צולל אל תוך המים התכולים. הוא צולל לעומק שמונה מטרים ונושא זוג מספרי מתכת, חוט דיג וארגז פלסטיק. על קרקעית האוקיינוס, שברי אלמוגים קטנים משתלשלים מחבלים תלויים, כמו גרביים שתלויות על חבל כביסה. סימפסון וצוללנים אחרים מטפלים במעון התת־ימי הזה כמו גננים בערוגות פרחים – מוציאים באיטיות ובקפדנות חלזונות ותולעי אש החוגגים באלמוגים לא בשלים.
כאשר אלמוג מגיע לגודל של יד אנושית, סימפסון אוסף אותו בארגז כדי "להשתילו" בנפרד על גבי שונית, תהליך הדומה לשתילה בנפרד של כל עלה דשא במדשאה. אפילו מיני אלמוגים הגדלים במהירות מוסיפים סנטימטרים ספורים בלבד בשנה. ואי אפשר פשוט לפזר זרעים.
שעות ספורות לאחר מכן, בשונית דיקי התת־ימית, סימפסון משתמש בחוטי דיג כדי לקשור אשכולות של אלמוגי סטרגהורן על גושי סלע – כריכה זמנית עד ששלד הכורכר של האלמוגים יגדל ויחבר את עצמו אל הסלע. המטרה היא להתחיל את הצמיחה הטבעית של שונית אלמוגים. עד כה, זה עובד.
כמעט כולם בג'מייקה תלויים בים, כולל סימפסון (68) האנרגטי. בעבר היה דייג צלצל, אחר כך מדריך צלילה, ולפני כשנתיים החל לעבוד כגנן אלמוגים – חלק מהמאמץ להשיב את שוניות האלמוגים של ג'מייקה לימי תפארתן. שוניות האלמוגים נקראות לרוב "יערות הגשם של הים" בגלל המגוון המדהים של חיים שרואים בהן מקלט.
רק שני אחוזים מקרקעית האוקיינוס מכוסים באלמוגים, אך הם מקיימים רבע מכל המינים הימיים. דגים מטילים ביצים ומסתתרים מפני טורפים בפינות השונית, ונוכחותם מושכת צלופחים, נחשי ים, תמנונים ואפילו כרישים. בשוניות בריאות, מדוזות וצבי ים הם מבקרים קבועים. בין דגים לאלמוגים יש קשרי תלות: הדגים סומכים על השונית כדי להתחמק מסכנה ולהטיל ביצים, והם גם אוכלים את יריבי האלמוגים.
אחרי סדרה של אסונות טבע ונזק מעשה ידי אדם בשנות השמונים והתשעים איבדה ג'מייקה 85 אחוז מהשוניות השופעות שהיו לה בעבר. אוכלוסיית הדגים ירדה לשישית ממה שהייתה בשנות החמישים, ומשפחות שתלויות בסחר בהם הידרדרו לעוני. מדענים רבים חשבו שרוב שוניות האלמוגים של ג'מייקה הוחלפו דרך קבע באצות ים, כמו ג'ונגל שמתפשט על קתדרלה הרוסה.
אולם כיום, האלמוגים והדגים הטרופיים מופיעים מחדש, בין השאר בזכות סדרה של התערבויות זהירות. עבודתו העדינה של גנן האלמוגים היא רק חלק אחד בשיקום שונית. מאמצים קשים יותר הם שכנוע דייגים לצמצם את הדיג ושליטה בפסולת המושלכת לאוקיינוס. ובכל זאת, המאמץ צובר תאוצה.
"כשאתה נותן סיכוי לטבע, הוא יכול לתקן את עצמו", אומר סטיוארט סנדין, ביולוג ימי במכון סקריפס לאוקיאנוגרפיה בלה־ג'ולה, קליפורניה. "עוד לא מאוחר מדי". סנדין בוחן את בריאותן של שוניות האלמוגים ברחבי העולם כחלק ממחקר "מאה האיים". הנחת המוצא שלו הייתה שהאיים המאוכלסים ביותר יהיו בעלי בתי הגידול הפגועים ביותר, אך הוא מצא שבני אדם יכולים להביא ברכה או קללה למערכות האקולוגיות, תלוי באופן ניהול המשאבים.
כאשר אוכלוסיות הדגים של ג'מייקה החלו לקרוס לפני שני עשורים, משהו היה צריך להשתנות. בעשר השנים האחרונות צצו יותר מתריסר משתלות אלמוגים ושמורות דגים, שבהן תמכו קרנות, עסקים מקומיים כמו בתי מלון ובתי ספר לצלילה וממשלת ג'מייקה.
בשמורת דג הנהר הלבן, שבה עובד סימפסון, ההוכחה הברורה ביותר להצלחה מוקדמת היא חזרתם של דגים טרופיים המאכלסים את השוניות, וכן שקנאים רעבים, שמרחפים על פני המים כדי לנסות לאכול אותם. הפתרון היה ליצור אזור מוגן לדגים צעירים, כדי שיגיעו לגיל הרבייה לפני שהם נתפסים.
לאחר שהתברר כי אזור ללא דיג עזר לאוכלוסיות הדגים הסמוכות להתאושש, היה קל יותר לגייס את התמיכה במאמץ. מספר הדגים במתחם הדגים במפרץ אורקבסה הוכפל בשנים 2011 עד 2017, נמסר מהסוכנות הלאומית לסביבה ולתכנון של ג'מייקה. שמורת אורקבסה הוכרזה בחוק בשנת 2010, והנוהג לגייס דייגים מקומיים לסייר שם ולתמוך בשוניות הפך לדגם הפעולה גם באזורים אחרים. "הדייגים ברובם תומכים במיזם ומאושרים – וזו הסיבה שזה עובד", אומר מנהל השמורה, אינילק וילמוט.
בלינדה מורו, חובבת ספורט ימי המנהלת את האגודה הימית של הנהר הלבן, מציינת כי בג'מייקה כולם תלויים בים. "אם אין לנו שונית בריאה וטובה וסביבה ימית בריאה וטובה, נאבד יותר מדי. רוב המדינה הזאת תלויה בים".
תרגם: אלחנן שפייזר
