הרעיון הראשוני של הצעת החוק "איסור על הפליה מחמת מקום מגורים" התבשל בישיבת צוות של מוסף 'צדק' בעיתון 'מקור ראשון' לפני כמה שנים. את הנוסח הראשוני כתב גיל ברינגר, שהיה אז כתב במוסף. החוק התגלגל במשך כמה שנים במסדרונות הכנסת עד שנכלל בספר החוקים בזכות ח"כ שולי מועלם מהבית היהודי. את התביעה הראשונה על בסיס החוק הגיש השבוע צבי פיין, גם הוא כתב 'צדק' לשעבר.
צבי ורעייתו, הבונים את בית הקבע שלהם ביישוב מעלה־מכמש, רכשו אריחי קרמיקה וכלים סניטריים מחברת 'סטודיו קרמיקה'. לאחר ששילמו כדת וכדין הודיעה להם החברה שהיא "אינה מבצעת משלוחים לשטחים". נציג החברה התריס כלפי הרוכשים שהם "הסתירו במכוון" את מיקום ביתם, והוסיף שהוא "מכיר את המתנחלים האלה" שנוהגים באופן דומה.
כתב התביעה שהגיש עו"ד עמיחי זלצר מצטט את דברי ההסבר להצעת החוק של ח"כ מועלם: "כמי שחיה מעבר לקו הירוק מוכרת לי היטב מדיניותם של גופים רבים שעיסוקם באספקת מוצרים או שירותים ציבוריים, המפלים קבוצות רחבות באוכלוסייה באספקת המוצר או השירות הציבורי, וזאת על בסיס מקום המגורים של הלקוח.
"זו הפליה שלא מתקיימת במקום העסק, אלא כזאת שמבקשת כלל לא להגיע לבית הלקוח. לעיתים השירותים או המוצרים אינם מסופקים לאוכלוסיות המתגוררות באזורים מסוימים, דוגמת היישובים היהודיים ביהודה ושומרון או הכפרים והיישובים בפריפריה הרחוקה. לעיתים השירותים והמוצרים מסופקים למתגוררים באזורים אלה, אלא שדרישת התשלום בעבורם גבוהה מזו הרגילה, וזאת ללא כל סיבה, כששירותים דומים ניתנים באופן דומה לכל הארץ ללא כל הבחנה".
החוק פועל לפי המודל השוויוני הבא: אף אחד לא מכריח בעל עסק לבצע הובלות, אולם אם ההובלה מוגדרת כחלק מהשירות הוא לא יכול להפלות בין יישוב ליישוב. בעל עסק יכול להגביל את ההובלה לרדיוס מסוים, אך מחויב לנהוג באופן שוויוני. למשל, אם העסק מצהיר שהוא מוכן להוביל את המוצרים עד למרחק של 80 קילומטר, הוא לא יכול להחליט שיישוב בצפון שנמצא בתוך הרדיוס יקבל שירות ואילו יישוב ביו"ש שנמצא באותו מרחק יסורב.
החוק קובע שהפליה מחמת מקום מגורים היא עוולה אזרחית המזכה את התובע בפיצוי של 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק.
