חצי עוצמה

83,266 ישראלים, שהם 1.88 אחוז מהמצביעים, שלשלו לפני שבוע וחצי את הפתק 'כף' לקלפי. החישוב הכולל מלמד כי ריצתה של עוצמה יהודית גרעה ממחנה הימין, הנזקק בימים אלה לכל אצבע בכנסת החדשה, בין מנדט אחד לשניים. מה גרם לאותם מצביעים לעשות זאת, למרות כישלונותיה החוזרים של עוצמה יהודית על גלגוליה לאורך השנים? מדוע הסוקרים הבכירים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, חזו לקראת סיום מערכת הבחירות כי איתמר בן־גביר ואנשיו יעברו את אחוז החסימה, אף שבסופו של דבר היו רחוקים מכך?

כדי לנסות להשיב לשאלות הללו, נלך מעט אחורה בזמן. כבר עם הורדת המסך על הכנסת הקצרצרה שנבחרה באפריל האחרון, עלו סימני שאלה ביחס להמשך ההליכה המשותפת של 'עוצמה' עם האיחוד הלאומי והבית היהודי. כזכור, ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת ה־21 השתלבו נציגי עוצמה יהודית במקומות 5 ו־8. לאחר שמועמדותו של ח"כ לשעבר מיכאל בן־ארי נפסלה בבג"ץ, נותר רק בן־גביר במקום השביעי, שלא נכנס לכנסת. עם ההכרזה על בחירות נוספות, עוד לפני האיחוד עם הימין החדש, סירב בן־גביר לשוב ולחתום על ההסכם שנחתם זה לא מכבר. "הצענו לו שוב ושוב לאשרר את מה שהיה, כי האלטרנטיבה הייתה להמשיך לריב אחרי שלציבור כבר נמאס מכל המלחמות שלנו", טוענים בכירים באיחוד הימין לשעבר. "פנינו לרב דב ליאור שילחץ עליהם, אבל הוא טען שהוא לא מנהל אותם פוליטית".

אותם גורמים מספרים כי התחייבו בפני בן־גביר שסיעתו תקבל את המקומות 5 ו־12, אך הוא סירב להצעה. כלומר, למעשה הוצעו לעוצמה יהודית מקומות 4 ו־8 באיחוד הימין, עם התחייבות שבמקרה של הסכם עם הימין החדש הם יוזזו לכל היותר למקומות 5 ו־12.

במקביל למגעים שקיים בן־גביר עם איחוד הימין, הוא ניהל מו"מ עצמאי עם איילת שקד על הצטרפות לימין החדש, שאז עוד שקל אפשרות של ריצה עצמאית. "זה לגיטימי", אומרים אותם גורמים על המשחק של בן־גביר בין איחוד הימין לימין החדש, בניסיון להעלות את מחירו הפוליטי, "אבל צריך לקחת בחשבון שהמניה יכולה לא רק שלא לעלות, אלא גם לרדת. אחרי שחברנו לימין החדש, לא יכולנו לתת לו יותר מזה. הוא ניהל סיכונים בצורה מסוימת. אולי הוא חשב שנפתלי ילך עם פייגלין ואיחוד הימין איתו, וציפה שבמצב כזה המניה שלו תעלה, אבל בפועל היא ירדה אחרי האיחוד שלנו. בשלב הזה הוא החל לייצר ולפמפם נרטיב שקרי של ביזוי, כאילו השפילו אותו ולא הציעו לו הצעות ראויות, שזה שקר גמור".

לו בן־גביר היה מקבל את ההצעה להשתבץ במקום שמיני, ימינה הייתה מקבלת כמעט בוודאות מנדט נוסף והוא היה היום חבר כנסת. בימינה התקשו להיעתר לדרישות של עוצמה לא רק בגלל הסתייגות עקרונית מריצה משותפת איתם, אלא גם משום שפקפקו ביכולתם לספק את הסחורה האלקטורלית. הפרופיל של רבים ממצביעי עוצמה הוא של אנשי קצה, כאלה שלא יצביעו למפלגות ממסדיות המכילות גם גורמים מתונים יותר. אולי, חשבו בימין החדש, צריך להשלים עם העובדה שבימין תמיד יהיו קבוצות שוליים – משיחיסטים, כהניסטים ופייגליניסטים עם שיגעונות גדלות למיניהן – שיורידו לפח רבבות קולות שאין אפשרות להציל.

לעשות נקמה

בעוצמה יהודית טענו שהם פועלים בהתאם להנחיות רבני המפלגה, שהבולט שבהם הוא הרב דב ליאור, אבל ביום סגירת הרשימות הם לא ענו לפניותיו במשך יום שלם. כדי להשיג אותם בכל זאת התקשר הרב ליאור לח"כ מוטי יוגב. האחרון רץ עם הטלפון בידו לחדר ועדת הבחירות ואמר לבן־גביר שהרב רוצה לדבר איתו, אך זה סירב לקבל את השיחה. למרות זאת פרסם הרב ליאור בהמשך מכתב תמיכה בעוצמה יהודית, שבו נאמר כי כל מה שעשו היה בהתייעצות איתו. כאשר הקשו עליו כיצד כתב כך לאחר שאנשי עוצמה לא שמעו בקולו ודחו את הצעת המקום השמיני, הוא השיב: "לא אמרתי שהם הסכימו, אלא שהתייעצו".

עוד לפני כן טען בן־גביר שבאיחוד הימין הפרו את הסיכום עימו, כאשר לא התפטרו מהכנסת ה־21 כדי להכניס אותו. אלא שהסיכומים על ההתפטרות היו במסגרת החוק הנורווגי, שהיה מאפשר לראשי הרשימה לכהן כשרים אבל לא כח"כים. אם אין ממשלה, גם חוק נורווגי אין. "הלכנו יחד ליועץ המשפטי של הכנסת איל ינון", מספר שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', "והוא הסביר לנו שאין היתכנות לתרחיש כזה בממשלת מעבר, מאחר שהיא טרם קיבלה את אמון הכנסת. בן־גביר יודע שזה שקר להגיד שהפרנו את הסיכומים, אבל הדבר לא מנע ממנו להלהיט את התומכים שלו בתחושות של קיפוח. זו השיטה. הגרעין הקשה של בוחרי עוצמה ניזון מתחושת קיפוח ונרדפות. קצת כמו ביבי. מדורת שבט שנבנית על בסיס רדיפה".

לטענת בכירים בימינה, בן־גביר החליט להמשיך לרוץ אף שידע שהוא לא עובר את אחוז החסימה. "המטרה שלו הייתה להראות כמה הוא שווה לעתיד. הרבה אנשים שלאו דווקא מזוהים עם עוצמה הצביעו לו. הוא אמר 'תצילו אותי', ואנשים טובים ותמימים אכן באו להציל כביכול את הימין והצביעו לו. מדובר בקמפיין שכולו הונאה של הציבור".

שבוע לפני הבחירות התקיימה פגישה של שלושה רבנים עם הרב ליאור, בניסיון להביא לפרישת עוצמה יהודית מהמרוץ. "ראשי עוצמה הגיעו לשם, והאמירה שלהם הייתה חד־משמעית שאין הבדל בין ביבי לגנץ", אומר סמוטריץ'. "הם אמרו 'מקסימום זה לא יהיה ביבי'. זו אמירה מסוכנת. הם ידעו במאה אחוז שהם זורקים קולות. הסיבה היחידה שסולחים להם היא שלמזלם זה לא נופל עליהם, כי בכל מקרה אין מספיק מנדטים. יצא להם פוקס. אם ממשלת הימין הייתה נופלת על שני המנדטים שלהם, זה היה סיפור אחר לגמרי".

בעוצמה יהודית לא הסתפקו בהתקפות בוטות על בכירי ימינה, והפיצו גם מסרונים כוזבים. באחד מהם נטען שפרופ' ישראל אומן קורא להצביע להם. חתן פרס נובל נאלץ להגיב: "מדובר בשקר שמפיצה בשמי עוצמה יהודית. אמרתי במפורש שלעוצמה אין שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה". הם לא היססו לתקוף את שותפיהם הפוליטיים עד לפני רגע, בעוד שבימינה כמעט לא השיבו מלחמה אישית אלא בעיקר הסבו את תשומת הלב לחשש האמיתי מאובדן קולות ימין.

סמוטריץ': בן־גביר ידע שזה שקר להגיד שהפרנו את הסיכום שנתפטר בשבילו מהכנסת, אבל זה לא מנע ממנו להליט את תומכיו התחושות קיפוח. זו השיטה. הגרעין הקשה של בוחרי עוצמה ניזון מתחושת קיפוח ונרדפות. קצת כמו ביבי"

כשבועיים וחצי לפני הבחירות פרסמו בימינה סרטון וציטטו בו דברים שאמר איש עוצמה יהודית ברוך מרזל בריאיון: "המצב לא טוב כרגע", הודה מרזל, "אבל יכול להיות שאם נצליח לשרוף 100־120 אלף קולות, סמוטריץ' ופרץ יכבדו אותנו". מכאן ואילך הידרדרו הדברים לשפל חדש, ונשמעו דיבורים על נקמה. בשיחות סגורות אמר מרזל: "גם אם לא ניכנס, נשרוף לימין 100 אלף קולות והימין ילמד לקח. לפחות ננקום".

אנשי תקשורת שהעזו להביע את הערכתם המבוססת כי עוצמה יהודית לא תעבור את אחוז החסימה, ספגו איומים בתביעות דיבה. בן־גביר איים על פרשן חדשות 12 עמית סגל בתביעה בסך חצי מיליון שקל, משום שהתבטא כי בעוצמה יהודית יודעים שלא יעברו את אחוז החסימה. גם סוקרים זכו לחיצי תרעלה ואיומים. כותבת שורות אלו הייתה אמורה לסקר את מטה עוצמה יהודית במוצאי הבחירות, אך שעות אחדות קודם לכן הבהירו במפלגה כי לא יאפשרו לנציגי 'מקור ראשון' ו'בשבע' להיכנס למקום, שכן העיתונים הללו לא סיקרו אותם בהגינות.

שבועיים לפני הבחירות, בעקבות הופעת הסקרים הראשונים שהעבירו את המפלגה, הפעילו אנשיה לחץ כבד על סביבת נתניהו כדי שזו תראה בהם שותפים לגוש הימין ותסייע להם, ולכל הפחות לא תיאבק בהם. במשך ימים ארוכים לא ידעו בלשכת רה"מ כיצד להתייחס לבן־גביר ושות', והתלבטו בין האפשרויות: האם הם גורם מפריע, כלומר מבזבזים קולות, או דווקא עשויים להגדיל את גוש הימין ואת הסיכוי לעבור את רף 61 המנדטים.

הלשכה זגזגה. פחות משבוע לפני הבחירות עוד אמר נתניהו לכתבים כי "בסקרים שלנו עוצמה יהודית עוברת", אך בבליץ הראיונות האחרון לפני הבחירות הוא התעשת והבהיר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים כי הצבעה לעוצמה יהודית תשרוף קולות לימין. יש מי שמדברים על מחלוקת פנימית בין דיירי בלפור ובין אנשי הקמפיין. לדבריהם, במשפחת נתניהו נרשמה תמיכה בבן־גביר, אך לא בשל דעותיו וסגולותיו, אלא בזכות יכולתו להכות בשקד ובימינה, ומתוך תקווה לא רציונלית שהוא יצליח לחצות את גבול אחוז החסימה.

כולם אשמים

מבט היסטורי קצר מלמד שזו איננה מדורת הקולות הראשונה שאנשי עוצמה יהודית מבעירים. הנה הרשימה: ב־2003 קיבלה עוצמה לישראל, כשמה אז, 32,764 קולות (1.25 אחוז מהקולות). ב־2006 היו אלה 24,282 קולות (0.79 אחוז). ב־2013 – 66,473 קולות (1.76 אחוז). מספר הקולות הגבוה ביותר ניתן לה ב־2015, בזכות הריצה המשותפת עם 'יחד' של אלי ישי: 125,158 קולות (2.79 אחוז). הפעם, כאמור, בוזבזו "רק" 83,266 קולות, שהם 1.88 אחוז מכלל הקולות. רחוק מלגרד את אחוז החסימה, שעומד על 3.25 אחוז.

קו עקבי מאפיין את תגובתם של ראשי עוצמה יהודית לכישלונותיהם החוזרים והנשנים: כולם אשמים, רק לא הם. לאחר כל הפסד הם מתחו ביקורת על כל גורם אפשרי בסביבה, אבל סירבו לקבל אפשרות של אחריות הרובצת עליהם. הפעם פרסם בן־גביר פוסט בפייסבוק שבו תקף את נתניהו ש"בצעד תמוה וחסר הסבר בחר ללכת לנו על הראש", את ה"אקזיט של בנט", את "בצלאל סמוטריץ' היהיר והשחצן", ואת "העיתונות המגזרית כמו בשבע וערוץ 7 ועמית וחגי סגל שחושבים שהציונות הדתית זה הם".

מהיכן הגיעו קולותיה של עוצמה יהודית בבחירות האחרונות? בדיקת התוצאות מלמדת כי כמחצית מהקולות הגיעו ממה שמכונה "השכונות", שם קוד לאזורים בעלי דירוג סוציו־אקונומי נמוך בערים הגדולות ובהן פתח־תקווה, נתניה, תל־אביב, רמלה, לוד, באר־שבע, אשדוד. המחצית השנייה הגיעה מיישובי יהודה ושומרון, אם מתוך תמיכה אידיאולוגית ואם משיקולים "אסטרטגיים" שהתבררו כמוטעים.

עוצמה יהודית: "הסקרים שלפני הבחירות שיקפו את המציאות ואיש לא שיבש אותם, אך מכיוון שאנשי האליטה הדתית־לאומית שמו להם למטרה לפגוע בעוצמה, מצבה השתנה בבחירות עצמן"

היישוב שבו אחוז מצביעי עוצמה יהודית הוא הגבוה ביותר הוא יצהר, עם כ־60 אחוז מהקולות. ביישובים הבאים קיבלה עוצמה בין 30 ל־40 אחוז: עמיחי, חברון, בת־עין, מעלה־לבונה, שבי־שומרון. בין 20 ל־30 אחוז מקולות המצביעים ניתנו לה בנחליאל, כפר־תפוח, נגוהות, איתמר, שילה, מצפה־יריחו, משכיות, שלומית, קריית ארבע, כפר־חב"ד, ענב ופני־חבר. גם ביישובים ביו"ש שנחשבים 'ממלכתיים' כמו עפרה, קיבלה המפלגה כעשרה אחוזים מהקולות. קהילות חב"ד ברחבי הארץ, שבעבר נרשמה בהן תמיכה גבוהה יותר במפלגת הקצה הימנית, העניקו לה הפעם מספר קולות מועט יחסית, לאחר שרבני החסידות קראו שלא להשחית קולות על מפלגות שלא יעברו בוודאות את אחוז החסימה. במספרים מובהקים, ירושלים הייתה העיר שבה עוצמה יהודית קיבלה הכי הרבה קולות (8,774). במקום השני, שימו לב, המעטפות הכפולות ובהן גם קולות החיילים (6,520).

בדיקות פנימיות וניתוח קלפיות שביצעו באיחוד הימין העלו שעוצמה יהודית הביאה ככל הנראה פחות ממנדט לרשימה המאוחדת בבחירות אפריל. מתוך 80 אלף מצביעיה בבחירות מועד ב', בין 25 ל־30 אלף לא הצביעו לאיחוד הימין או לימין החדש במועד א'.
יועץ התקשורת אמנון שומרון הוא דוגמה למי שאפשר לכנות "מצביע אסטרטגי" שבחר לתת את קולו לעוצמה יהודית, אם כי צריך לומר שבעיניו זו גם הכרעה מוסרית. "מבחינתי בן־גביר הוא חלק מגוש הימין, בדיוק כמו בבחירות הקודמות", הוא אומר. "אם בפעם הקודמת הוא העביר אותם את אחוז החסימה, והפרחים לביבי שבלי הלחץ שלו זה לא היה קורה, הפעם הרגישו בימינה מספיק חזקים בלעדיו וזרקו אותו. אחרי נטישת בנט־שקד את הבית היהודי, הבוגדנות וכפיות הטובה הזו הפכה לטבע שני בציונות הדתית. המצחיק הוא שרגע אחרי שזרקו אותו בטיעון שהוא לא תורם להם, התבכיינו שהוא הורס להם ולכן עליו לפרוש. הגירשתם וגם ירשתם?

"למרות זאת קיוויתי שהוא יפרוש, לא כי זה צודק אלא כי זה נכון. אבל מהרגע שהחליט שלא לפרוש, מוסרית ואסטרטגית סברתי שצריך לחזק אותו. הסיכוי היה כדאי למרות הסיכון, בוודאי כשהסקרים כבר הצביעו על סיכוי שלו לעבור. ב־2015 עוצמה ואלי ישי קיבלו 125 אלף קולות, שזה לא רחוק מאחוז החסימה. אז אלי ישי אמנם לא התמודד, אבל הפעם זה היה בן־גביר שנחשב אטרקטיבי יותר ממיכאל בן־ארי. בשום שלב לא הייתי בטוח שיעברו, אבל הסקרים העניקו תחושה שזה אפשרי".

לא חששת שהקול שלך ילך לפח?
"חששתי, אבל הסקרים הרגיעו".

הטיה מאורגנת

אכן, לאחר תקופה שבה עוצמה יהודית ניצבה בעמודות הסקרים ליד הספרה אפס, החל משבועיים לפני הבחירות צפו כמה מבכירי הסוקרים בישראל שהמפלגה עוברת את אחוז החסימה ומכניסה ארבעה מנדטים לכנסת. מה הביא אותם לצייר תמונה ורודה מדי ולגרום כנראה למתלבטים רבים להעביר את קולם לבן־גביר?

"הסיפור האמיתי של מערכת בחירות הוא בקצוות", אומר הסוקר צוריאל שרון ממכון המחקר והייעוץ האסטרטגי Direct Polls. "יש בעיה בשיטה, באג מקצועי. סוקרים שחוגגים את מדגם יום הבחירות זה מצחיק. זה משהו שקל לעשות אם אתה חכם. הבעיה שבמשך שבועיים לפני הבחירות הם נתנו מספרי מנדטים שלא מחוברים למציאות".

שרון ושותפו שלמה פילבר, שבמערכות הבחירות האחרונות עבדו עם 'מקור ראשון', היו היחידים שעמדו על כך שעוצמה יהודית לא עוברת. במערכת הבחירות הקודמת, כאשר סוקרים אחרים העבירו את זהות וצפו לה עד שבעה מנדטים, פילבר ושרון התעקשו לאורך כל הדרך שמפלגתו של משה פייגלין לא תחצה את אחוז החסימה.

כדי להבין את השיטה שבה עובדים מכוני הסקרים הגדולים בישראל, יש להכיר את המונח החם בתחום: פאנלים אינטרנטיים. מדובר בחברות סקרים באינטרנט, שכל אחד יכול להירשם אליהם ולהשיב לשאלונים בתחומים רבים בתמורה לתווי קנייה, השתתפות בהגרלות וכיוצא בזה. בימים כתיקונם רוב השאלות עוסקות בנושאי צרכנות שונים. לקראת מערכות בחירות, מכוני הסקרים הפוליטיים מעבירים לחברות הללו את שאלותיהם בענייני מועמדים ומפלגות, ועושים שימוש מפולח במאגר המשיבים שהן מעמידות לרשותם.

שרון ופילבר – שעובדים בשיטות אחרות, בין היתר באמצעות יישומונים ומסרונים – מבקרים את כשלי הפאנלים האינטרנטיים. "סוקר חכם יודע לזהות 'הטרלות' ולהגיד שהמספרים לא מסתדרים", אומר שרון. "ציבור מצביעים זה לא רק טבלאות אקסל. יש פער בין ההבנה שלהם את הציבור לבין הסקרים. הם מפרשים סקרים בצורה לא נכונה, כי הם לא מבינים את המגזרים ואת הסוציולוגיה. משתמשים בשיטה זולה של פאנלים אינטרנטיים, ואולי משלימים אותם בטלפונים כדי לדגום קהלים מבוגרים או כאלה שלא נמצאים באינטרנט. התירוץ הקבוע לפער בין הסקרים האחרונים לתוצאות הוא האמירה 'ביבי שתה', אבל הפעם נתניהו לא שתה את עוצמה ובכלל לא הייתה שום שתייה. הליכוד קיבל פחות קולות מבבחירות הקודמות".

לדברי פילבר, הוא ואנשיו בדקו בעצמם את שיטת הפאנלים ועמדו על פרצותיה, בעיקר האופן שבו תומכים נלהבים של מפלגה מסוימת יכולים להתגייס למשימה, להטות את התוצאות ולהשפיע על הסקרים. "עשינו תרגיל", הוא מספר. "הקמנו פאנל חדש משלנו, וכתבנו 'אנחנו הסוקרים של לפני החדשות עם אודי סגל'. הגיעו כ־5,000 נרשמים. רציתי לראות אם יש התפלגות נורמלית. קיבלנו את התוצאות הבאות: 22 אחוז כחול־לבן, 22 אחוז ליכוד ו־23 אחוז עוצמה יהודית. עשינו תרגיל נוסף ושלחנו סקר פיקטיבי: 'בשבוע האחרון שני סקרים הראו שעוצמה יהודית עוברת את אחוז החסימה. האם תשקלו להצביע?' קיבלנו 78 אחוז כן, כולם אנשים שמזוהים עם עוצמה יהודית. יש לי רשימה כזו של 220 איש, עם הטלפונים שלהם. כל הסוקרים הגדולים משתמשים בפאנלים. ככה זהות עברה בכל המקומות בבחירות הקודמות, ואותו דבר עם עוצמה עכשיו.

"איתמר בן־גביר שלח איום בתביעת דיבה לכל מי שלא מצא חן בעיניו מה שהוא כתב. בציוץ האחרון על עוצמה הערכנו שאין לה סיכוי לעבור. הוא לא הגיב, כי ידע שאם הוא פותח את הסוגיה ידו על התחתונה. אם הוא היה תובע אותי, דבר ראשון שעושים בבית המשפט הוא גילוי מסמכים ושאלונים, וכל צד חייב לתת תשובות אמת. מספיק שהייתי שואל: אדוני היקר, אתה מטריל או לא? יש לכם קבוצת וואטסאפ ייעודית לסקרים? יש לך קשר עם פעילים שאתם שולחים באופן מאורגן לסקרים? בדיעבד המספרים שלנו היו מאוד מדויקים".

לדברי שרון ופילבר, בסקרים פנימיים שערכו באופן שוטף לכלי תקשורת שלהם סיפקו נתונים לקראת בחירות ספטמבר, ובהם 'לפני החדשות' ברשת 13, 'מקור ראשון' ועיתונים נוספים, העניקה החברה לעוצמה יהודית כבר ב־9 בספטמבר 2.1% בלבד. ב־15 בספטמבר, יומיים בלבד לפני הבחירות, הם צפו רק 1.9%, בניגוד מוחלט לכלל המכונים האחרים. לדבריהם, לא מעט גורמים בכירים במערכת הפוליטית נחשפו לנתונים הללו. כאמור, עוצמה יהודית סיימה את הבחירות עם 1.88% מהקולות.

אמת לשעתה

פרופ' קמיל פוקס ממכון 'דיאלוג', הסוקר של ערוץ 13, סבור מנגד שהסקרים שהוא ועמיתיו פרסמו היו בבחינת אמת לשעתה: "אנחנו רגילים לראות, וזה מוכח במחקר, שלקראת הסוף אנשים שמתלבטים בין מפלגות קטנות וגדולות יצביעו בסופו של דבר לגדוֹלה. יש סיכוי רב שחלק גדול מהאנשים שהשתעשעו ברעיון להצביע לעוצמה, לא עשו זאת בסופו של דבר. לקראת הבחירות ישנה התכנסות למפלגות הגדולות. כשאני אמרתי את הדברים לא לקחתי בחשבון את ההשפעה הגדולה שאולי הייתה למסע הציבורי של איילת שקד ונתניהו לא להצביע בשבילם".

היחידים שלא העבירו אותם אלה פילבר ושרון.
"אני לא מכיר מספיק את השיטה שמבוססת על מסרונים. יש מכון מחקר גדול בארה"ב שעובד בשיטה הזו, ואחרים קוטלים אותה. באופן כללי היא פחות מדויקת, במובן הזה שקשה מאוד לדעת איך אתה דוגם את האוכלוסייה. בפאנל יש יתרון שאנשים שנרשמים נותנים פרטים על עצמם, וככה אפשר לדגום אותה".

אני יכולה להירשם לפאנל ולכתוב שאני מתל־אביב. אתה לא יודע אם אנשים משקרים.
"כן, אבל אם אדם רוצה לשקר הוא לא נרשם לפאנל. אני לא קונה את הסיפורים של ההטרלות והשקרנים. הייתה טענה אחרת שאנשים שלהם נרשמו ברגע האחרון לפאנלים. זו כמובן אפשרות, אבל במקרה שלנו כל אלו שנרשמו לפאנל חודשיים לפני הבחירות לא נכנסו באף אחד מהסקרים, כדי שלא תהיה הטיה".

המבחן האמיתי שלכם כסוקרים הוא לא אם טעיתם במנדט או שניים לכחול־לבן, אלא אם הצלחתם לחזות את מפלגות הקצה שקשה יותר לחזות את התנהגותן.
"נכון, אני מודע לטענה הזו. דווקא בגלל זה, בכל הסקרים שלנו היינו מאוד זהירים. ההצטברות מראה שהיה באזז. אני חושב שכן היו אנשים שבאותו זמן חשבו להצביע לעוצמה יהודית, ואחר כך שינו את דעתם. עובדה שהרבה סקרים ראו את התופעה הזו; מבחינה סטטיסטית הסיכוי שתהיה הצטברות לא נכונה ושכולם יהיו לכיוון אחד – קטן מאוד".

אלא אם כולם עובדים באותה שיטה, ויש בה בעיה.
"קשה להאמין. הפאנלים כל כך שונים באנשים שנרשמים אליהם, אז קשה להניח. נראה שהתופעה הייתה קיימת".

פילבר מצידו טוען שפעילי עוצמה יהודית נמצאים בפאנלים כבר יותר משנה. גם זהות וגם עוצמה יהודית עודדו הרשמה אליהם, וברגע שהחלה מערכת הבחירות הם המריצו את תומכיהם להשיב, בין היתר באמצעות קבוצה ארצית של פעילים. בבחירות מועד א' רובם עבדו בעבור זהות, ובמידה מעטה יותר עבור איחוד מפלגות הימין – מה שבא לידי ביטוי בתזוזות בין 5 ל־8 מנדטים. כשזהות פרשה, הפעילים הללו התגייסו למען עוצמה.

גם דודי חסיד, מנכ"ל 'קנטאר סקרים' שעבד במערכת הבחירות עם ערוץ 'כאן 11' , מסביר את הפער בין הסקרים לתוצאות האמת בפער הזמן ביניהם: "ככל הנראה חלק מהאנשים שחשבו להצביע לעוצמה התחרטו בסופו של דבר, קשה לומר אם זה בגלל נתניהו והקמפיין שלו, או כי אנשים התעשתו ברגע האחרון. יכול להיות גם שהיו הערכות חסר בעניין הזה. לא מדובר בפערים גדולים אלא בפער של אחוז אחד, וזה דבר שיכול לקרות מבחינה מקצועית.

"הרבה פרשנים פוליטיים באים בטענות לסוקרים, למה הם אומרים שעוברים את אחוז החסימה אם מבינים שבסופו של דבר לא יעבור. מה שמבינים או לא זה לא רלוונטי, אנחנו חשופים לביקורת מבחינת נתונים. מכיוון שיש טענות שהדברים האלו משפיעים, ובמידה מסוימת סקרים אכן משפיעים על דעת קהל, לכן אין לנו חופש ואנחנו צריכים לדווח על התוצאות שלנו ולהיות חשופים לביקורת. אנחנו מחויבים להעביר לוועדת הבחירות המרכזיות את הנתונים הגולמיים שלנו, ואם אני רואה שעוצמה יהודית עוברת אני לא יכול להפעיל שיקול דעת מה באמת יקרה ביום הבחירות".

אין לך חירות לפרש את הנתונים בכלים נוספים?
"עד מידה מסוימת כן. צריך לזכור גם שרמת הביטחון של האנשים האלו בהצבעה שלהם גבוהה מאוד. אני לא יכול להפעיל שיקול דעת שאני לא מפעיל על מפלגות אחרות".

אולי המבחן שלך כסוקר הוא המפלגות הקטנות שקשה לחזות אותן?
"אני לחלוטין לא מסכים. המבחן הוא אותו מבחן אם לימינה יהיה אחד יותר או פחות. אותו סוקר שנתן שישה מנדטים לימינה עשה את אותה טעות עם עוצמה יהודית. מבחינה מקצועית, ההבדל בין 0 ל־4 לא שונה".

אולי יש בעיה בשיטה של הפאנלים.
"יש לי מערכת סגורה, אי אפשר להטריל אותה. אין לי אנשים חדשים בפאנל מאז שהתחילה מערכת הבחירות הקודמת. אני לא היחיד שפועל בשיטה הזו. לא יכול להיות שנכנסים אליי, אלא אם כן מישהו חשב על זה חצי שנה מראש. הפאנל שלנו מייצג, ומבוסס על דגימה של אנשים שאנחנו בחרנו. אני לא מצרף כל אחד, מה שמאפשר לי לדגום בשיטות שאנחנו רוצים לעבוד איתן. עוד לא ראיתי סוקר שפעל בצורה רגילה ומדווחת, שלא נתן לעוצמה יהודית משהו שלא מתקרב לאחוז החסימה. כולם היו בסדר גמור".

או שכולם לא היו בסדר גמור.
"זו הייתה אולי מערכת הבחירות הכי טובה שהייתה מבחינת הסוקרים, לפחות מ־2009. לא היו הבדלים מהותיים בין סקרי סוף השבוע לתוצאות האמת".

אולי הזמנים השתנו וצריך לשנות את השיטות?
"משנים את השיטות כל הזמן. פעם סקרים נעשו פנים אל פנים, אחר כך הגיעו הסקרים הטלפוניים, ועכשיו הפאנלים האינטרנטיים. ועדיין, עם כל מה שמשנים – בכולם יש סטטיסטיקה מנחה, עקרונות דגימה מנחים. מה שפילבר עושה הוא משהו שונה לגמרי. הם לא פועלים בשיטות סטטיסטיות מקובלות. הוא צריך לפרסם על הסקרים שלו שאסור להסיק מסקנות".

כאזרחית לא אכפת לי מה עומד מאחורי העולם המקצועי, אני רוצה סקרים שמביאים את התוצאות הכי מדויקות.
"חוקית אסור לנו, זה נורא פשוט. אם רואים בדגימה 3.5 אחוז, וגם כשמשקללים מרכיבים כמו ביטחון בהצבעה או ביטחון בהגעה לקלפי עדיין מקבלים כזה נתון, וחושבים בראש שבבוא היום הם לא באמת יעשו את זה מסיבות כאלו ואחרות, או שהנתון הזה לא יחזיק מעמד בגלל שתייה של מנדטים – אנחנו לא יכולים לדווח על הדבר הזה. אנחנו חייבים לדווח רק על מה שאנחנו מקבלים".

"טרוניית הקוזק הנגזל"

מ'עוצמה יהודית' נמסר בתגובה: "לצערנו העיתון 'מקור ראשון' ממשיך את התנהלותו מלפני הבחירות כאשר עורך העיתון שם לו למטרה לפגוע בעוצמה יהודית. לגופם של דברים:

1. הסקרים שלפני הבחירות שיקפו את המציאות ואיש לא שיבש אותם, אך מכיוון שאנשי האליטה הדתית־לאומית שמו להם למטרה לפגוע בעוצמה, מצבה השתנה בבחירות עצמן. הטענות נגדה בהקשר זה הן כטענות הקוזק הנגזל.

2. אכן הציעו לנו את מקומות 8 ו־12, אך לא הייתה מחלוקת שמקומות אלה אינם ריאליים. ההצעה שיקפה בדיוק את הלך הרוח בימינה: אנשי עוצמה יהודית יהיו שואבי המים וחוטבי העצים, וכמו בפעם הקודמת יכניסו על גבם לכנסת את אנשי ימינה. בהקשר זה נזכיר שבבחירות הקודמות, בזכות החיבור עם עוצמה, הרב פרץ וסמוטריץ' קיבלו משרות שרים. במקום שתהיה להם מעט הכרת הטוב, בחרו השניים לגלות כפיות טובה מדהימה.

3. הבחירות האחרונות מלמדות על הכוח הרב של עוצמה, ועל כ־80 אלף הקולות שהביאה לאיחוד מפלגות הימין בפעם הקודמת, לעומת לא יותר מ־35 אלף קולות שהביאו פרץ וסמוטריץ' כל אחד. מכאן ברור עד כמה ההצעות שהציעו לנו בימינה היו הצעות מבזות, וכל כולן משקפות את האגו הרב של אנשי ימינה.

4. לגבי ניהול משא ומתן מקביל, דווקא סמוטריץ' הוא ששלח את איתמר בן־גביר לשאת ולתת עם שקד והכול היה גלוי וידוע לכולם, אלא שלמעשה לא סמוטריץ', לא בנט ולא פרץ ניהלו משא ומתן עם בן־גביר. סמוטריץ' לא נפגש עם אנשי עוצמה במשך חודש וחצי, והרב פרץ טען שאין לו מנדט לשום דבר. היחידה ששוחחה עם בן־גביר ונפגשה איתו כמה פעמים היא שקד, אך היום ברור שהיא תפקדה כפרזנטורית ותו לא. עובדה: במהלך כל השיחות עם בן־גביר אמרה שקד כי הוא יהיה במקום החמישי, ומדבריה היה ברור שהיא מבינה כי עוצמה מביאה קולות ומוסיפה המון לחיבור. עם זאת, בסיומה של כל שיחה הבהירה שקד שמי שמחליט זה בנט. בנט עצמו מעולם לא שוחח עם בן־גביר ולא הסכים להיפגש איתו.

5. דבריו של ברוך מרזל בעניין שריפת הקולות סולפו ונחתכו דווקא בחלק שבו הוא מסביר את כוונתו: בכל מקרה אנחנו מייצגים ציבור גדול ורחב, ואין לנו מנדט לוותר על הציבור הזה ולהשליך את קולו לפח. גם בבחירות הבאות עוצמה תמשיך להתמודד, כדי שמי שמבקש למחוק אותנו יפנים ויבין שעוצמה מייצגת קול חשוב מאוד של רבים רבים מאנשי הציונות הדתית, וכמובן מגזרים נוספים ורחבים מאוד.

6. עו"ד איתמר בן־גביר עומד מאחורי טענותיו שאנשי איחוד מפלגות הימין לא רצו לקיים את ההסכם שנחתם בינינו בעניין החוק הנורווגי. גם כאשר כבר הוכרז על בחירות חדשות והמצב המשפטי השתנה, לא היה רצון וניסיון אמיתי מצד אנשי האיחוד לבדוק את אפשרות המימוש של החוק הנורווגי.

7. בנוגע לטענה העכשווית של סמוטריץ' כי אנשים הצביעו לעוצמה רק כדי להציל אותה, לא נתפוס את סמוטריץ' בזמן צערו ואין ספק שהוא במצוקה. אחרי שטען שאנחנו שווים 15,000 קולות ואף הביא מתחזה שהתחפש לסוקר שימסור נתון זה, היום השקר נחשף: עוצמה קיבלה בבחירות 84 אלף קולות. זאת ועוד, אם הטענה היא שרק בזכות הקמפיין של עוצמה היא קיבלה בקלפי עוד ועוד קולות, זה רק מלמד שבעוצמה יודעים לעשות קמפיין בחירות, בניגוד לימינה.

8. לעניין פרופ' אומן: יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, שמע את ההקלטה של פרופ' אומן שעליה הסתמכנו, וקבע כי דבריו לא הוצאו מהקשרם".