בית המשפט לנוער בחיפה זיכה בחודש שעבר קטין שהואשם באונס קטין אחר. זאת לאחר שבמהלך המשפט, שנערך בדלתיים סגורות, התגלה כי בעת החקירה ואיסוף הראיות התרשלה המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה (מז"פ) בעבודתה: השוטרים אספו יחד עם בגדיו של הקורבן גם את בגדי הנאשם עצמו, ולא הבדילו ביניהם בשעת האיסוף ובשעת תיעוד הראיות.
ההתנהלות הכושלת הובילה לכך שאי אפשר היה לדעת של מי הבגדים שנבדקו במטה הארצי של מז"פ, מה שפגע אנושות באמינות הראיות שהוצגו בפני בית המשפט.
הנאשם הכחיש את המעשה לכל אורך הדרך, וטען לעלילה מצד המתלונן ומשפחתו. חוקר הילדים התקשה להעריך את מהימנותו של המתלונן נוכח דלות עדותו.
ובכל זאת, במאמץ להוכיח את אשמתו של הנאשם ניסתה התביעה להתבסס על הראיה הפורנזית, המדעית – הימצאות DNA של הנאשם על בגדי המתלונן.
אלא שבמהלך המשפט התגלה פרט דרמטי ומכריע: החוקר שהגיע לזירת האירוע נטל עימו ממנה הן את בגדיו של הנאשם והן את בגדיו של המתלונן, בלי לסמן אותם בדרך שתבהיר בהמשך ההליך הפלילי איזה בגד שייך למי מהשניים.
על הבגד שזוהה בהמשך כשייך לקורבן אותר אמנם DNA של החשוד, ועל הראיה הזאת ביססה התביעה את התיק. אך השופטת רבקה פוקס, שהחליטה לזכות את הקטין, קבעה כי לא ברור של מי הבגד וכי ייתכן שמדובר בכלל בבגדיו של הנאשם.
"חוסר הדיוק נמשך לאורך כל הדרך", כתבה השופטת בהכרעת הדין, "בתפיסת המוצגים, בסימונם ובבדיקתם, ומלמד בסופו של יום שאין לסמוך על הראיה הפורנזית לחובתו של הנאשם".
השופטת בבית המשפט לנוער ציטטה בהחלטתה את קביעת בית המשפט העליון, שלפיה "הנטל להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר הוא אמצעי ראשון במעלה להתמודד עם החשש מפני הרשעות שווא המתבססות על טעות עובדתית".
עו"ד נאג'י עאמר, שייצג את החשוד מטעם הסניגוריה הציבורית, מסר למקור ראשון בעקבות הזיכוי של מרשו: ״למרבה הצער, משטרת ישראל ומערך הזיהוי הפלילי לא הקפידו במהלך איסוף הממצאים והטיפול בהם על מניעת כל חשש של זיהום ובלבול בין המוצגים".
לדברי הפרקליט, "תקלות אלה ונוספות, אם לא היו נחשפות במהלך ניהול המשפט, היו עלולות להביא להרשעת הנאשם בעבירת מין חמורה.
"למרות הזיכוי, כתב האישום שהוגש פגע בשמו הטוב של הנאשם ואילץ אותו להתמודד מול משפט פלילי ממושך, שהיה עשוי להיחסך ממנו".
