התעטשויות. גודש. שיעול. כשמצוננים, אין הרבה מה לעשות חוץ מלהמתין בסבלנות. אך ייתכן שמחקר חדש, שפורסם בכתב העת "נייצ'ר מיקרוביולוג'י", סולל את הדרך לגילוי תרופה שעשויה לחסל את הנגיף. חוקרים בקליפורניה גילו לאחרונה חלבון הדרוש עבור הנגיפים הגורמים להתפשטות הצינון בגופכם. אם משמידים את החלבון, משמידים את הנגיף.
זה בדיוק מה שעשו מדענים מאוניברסיטת סטנפורד ומאוניברסיטת קליפורניה. תחילה נבחנה השיטה בתאי סרטן אנושיים, אחר כך בתאי ריאה, ולבסוף בעכברים חיים. תוצאות המחקר מצביעות על כך שתרופה שתרחיק את הנגיף מהחלבון, עשויה להרתיע את התקררות החורף שלכם. "הדרך עוד ארוכה", אומר פרופ' ג'אן קרט, חוקר מיקרוביולוגיה ואימונולוגיה בסטנפורד, "אבל אני כן חושב שזה צעד חשוב".
מדענים מחפשים תרופה לצינון שנים רבות, ללא הצלחה, בין השאר משום שכ־160 זנים של נגיף יכולים לגרום להתקררות שלכם. כדי למנוע את השפעת, לשם השוואה, מדענים מכוונים לשלושה עד ארבעה זנים של המחלה בכל שנה. מדענים הצליחו ליצור חיסונים יעילים למדי לשפעת, אך קשה יותר לטפל ב־160 סוגי נגיפים. אם נוסיף לפאזל את מהירות התפתחות הנגיפים, קל לראות מדוע הטיפול בהצטננות הפך לחידה מדעית מתסכלת. "הצרה בניסיון לייצר חיסון היא שהוא לא עבד עד כה, כך שהוא כנראה לא יעבוד", אומר קרט.
מדענים אכן יודעים כמה דברים על התפשטות הנגיפים מסוג אנטרו־וירוסים. הנגיף חודר לתא מארח ומשתמש בכמה מהחלבונים שלו ובחלק מחלבוני המארח שלו כדי להתרבות, וכך יוצר מאות עותקים של עצמו. העותקים מתפשטים לתאים מארחים בריאים אחרים ומתחילים את התהליך מחדש, עד שמערכת החיסון מבינה שהגוף מותקף ומתחילה להילחם בזיהום.
"אנשים אומרים 'הצטננות היא לא נוראה, אתה מנוזל כמה ימים ואז זה נגמר'", מציין קרט. "זה נכון במידה רבה, אבל לאנשים מסוימים זו יכולה להיות מחלה קשה. הסובלים מאסטמה עלולים לסבול מסיבוכים מסוכנים. כמה אנטרו־וירוסים נדירים אחרים, שאפשר להביס בעזרת תרופה אנטי־ויראלית כללית, עלולים לגרום לתסמינים חמורים, כולל שיתוק".
המדענים בקליפורניה חיפשו דרך לעכב את התפשטותו של הנגיף מתא לתא, מה שעלול להוביל בסופו של דבר לתרופה אנטי־ויראלית חדשה. קרט התחיל את המרדף אחר תרופה אפשרית להצטננות בכך שגזר גנים של "חלבונים מארחים" אפשריים באמצעות CRISPR, טכניקת עריכה גנטית שיכולה לשנות רצפי DNA ספציפיים מגנום התא או האורגניזם. הצוות של קרט גזר גנים שונים באלפי תאים סרטניים, עד שמחקו באופן שיטתי כל גן בגנום האנושי. לכל תא היה חסר גן אחד וחלבון אחד מתאים. לאחר מכן, צוותו חשף את התאים לשני אנטרו־וירוסים.
חלק מהתאים נכנעו לנגיפים, אך אחרים פרחו. היעדר חלבון אזוטרי אחד – SETD3 – עצר את הנגיף. לאחר מכן, החוקרים כיבו את הגן ל־SETD3 בתאי ריאה אנושיים בריאים, אשר מזוהמים לעתים קרובות בזנים של נגיף צינון. הנגיף לא הצליח להתרבות ולהתפשט שם. לבסוף, אמר קרט, הם השתמשו בעכבר חי כדי לבדוק אם אורגניזם ללא החלבון יכול להיות מחוסן מהנגיף. מדענים הזריקו לעכברים נגיף אנטרו־וירוס עם השפעות דומות לפוליו. עכברים שלא השתנו הידרדרו עד שמתו מהשיתוק שגרם הנגיף. אבל העכברים ללא SETD3 שרדו.
החוקרים מצאו כי החלבון החסר חשוב לעכברים בהיריון ועלול למלא תפקיד בהתכווצויות הרחם, אך מלבד זאת היה מיותר אצל עכברים בריאים. "בהחלט יש לנו דרך חדשה ומרגשת לנסות להתמודד עם הצטננות", מכריז קרט.
חוקרים אחרים אמרו שהמחקר מבטיח. "אני חושב שאיכות העבודה יוצאת מן הכלל, והחקירות השונות והמקבילות שנערכו כדי להוכיח את הממצא הזה נעשו בצורה מעולה", אומר אלכס כרומיך, וירולוג וחוקר בכיר של מחלות זיהומיות באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה. "כחוקר הייתי מצדיע למחקר כזה ותומך במי שערכו אותו. כרופא שרוצה שהתרופות הללו יהיו מוכנות מחר, זה כנראה לא סביר. אבל עם ההתפתחות הנכונה, זה בהחלט יכול לקרות מאוחר יותר".
אף שתוצאות המחקר עשויות לקדם מדענים בדרך לטיפול בהצטננות, יש צורך במחקר רב יותר. "יש עוד דרך לעבור לפני שנדע אם נוכל לפתח תרופה אנטי־ויראלית שמכוונת לחלבון הזה. אנחנו מדברים על שנות עבודה רבות", אמר המיקרוביולוג וינסנט רנציילו מאוניברסיטת קולומביה ל"סיינטיפיק אמריקן". "זה שאתה יכול להוציא את החלבון הזה אצל עכברים, לא אומר שאתה יכול להוציא אותו אצל אנשים".
ניסויים בבני אדם עשויים להראות כי SETD3 ממלא תפקיד חשוב יותר בגופנו מאשר בעכברים ושהוצאתו תסכן את החולים, מה שעלול לאלץ את המדענים לחזור להתחלה. אבל קרט להוט להתחיל לחפש תרופה המסוגלת לעכב בבטחה את האינטראקציה בין הנגיף לחלבון SETD3. "אפילו כשיש לך את התרופה, לוקח זמן לעבור את הצינור הזה של בדיקות קדם־קליניות ובטיחותיות", אומר קרט. "בדרך כלל זה חמש שנים אם אתה מאוד אופטימי, או עשור אם אתה מציאותי יותר".
