בראשיתו של יום אתמול ניכרה עוד מעט התרגשות על פניהם של עובדי הכנסת, שחיכו לח"כים הישנים והחדשים. לקראת סוף היום, ולאחר לא מעט סחרירים פוליטיים, כבר אי אפשר היה להשתחרר מניחוחות החמיצות באוויר.
היא הורגשה היטב במליאה, בעת נאומו של נשיא המדינה ראובן ריבלין ולאחר מכן בשעת נאומו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. היא ניכרה בהרמת הכוסית החגיגית באולם שאגאל. היא הייתה מובהקת גם בעת ההשבעה במליאה, כשחברי הכנסת אמרו "מתחייב אני" בעוד רובם הגיעו בלא בני המשפחה הרבים שליוו את רובם המוחלט לטקס זהה, לפני חמישה חודשים, בהשבעת הכנסת הקודמת.
החמיצות הזאת, שקשה לתארה למי שלא נכח אתמול במשכן, לא זכורה גם לוותיקי הפרלמנט. לא רק זיכרונות הכנסת ה־21 שפוזרה מוקדם מהצפוי מעיבים על הכנסת ה־22, אלא גם עתידה, שנראה לא פחות עגום ולא יותר ארוך, בשלב הזה.
לאחר שסידורי הפרחים הונחו במקומותיהם, מברשת צבע אחרונה הונפה להחליק את הצבע הטרי ותמונה שובצה בדיוק על הקיר, החלו לזרום חברי הכנסת אל המשכן בלבוש חגיגי. ככל שנקפו השעות, עוד ועוד חברי כנסת יצאו ממכוניותיהם בפתח כניסת הח"כים אל קבלת הפנים החגיגית־כמעט בתוך המשכן.
ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה אמר לצלמים שביקשו שיעצור: "קחו את התמונה מהפעם הקודמת. השינוי היחיד הוא שנוספו לי כמה שערות לבנות". אחריו הגיע יו"ר העבודה ח"כ עמיר פרץ, ואצלו דווקא נוכח השינוי: שפם – אין. יו"ר הבית היהודי הגיע גם הוא וניסה לשדר אופטימיות.
בכניסה קיבלו חברי הכנסת פרח לענוד על דש המקטורן, והצטלמו למזכרת. מעט הלאה משם הם זכו לתעודת חבר כנסת מן המניין מידיהם של חברי ועדת הבחירות. אלה, אגב, פינו במהירות שיא את חדרי הבניין, לטובת ישיבות הסיעות.
בכניסה למסדרון חדרי הסיעות נזפה רכזת סיעת ימינה באחד מעובדי הכנסת על העברת הסיעה לחדר של ש"ס: הסיעה שקטנה זזה ממקומה לכבוד זו שגדלה.
בני המשפחה הרבים שהגיעו למשכן בהשבעה הקודמת (ומגיעים בדרך כלל לטקס החגיגי והמרגש) נעדרו הפעם. רוב חברי הכנסת הגיעו בליווי קרוב משפחה אחד, כאילו לצאת ידי חובה. ח"כ אסף זמיר מכחול לבן אמר שביקש מאשתו לא להטריח את עצמה, אך היא דווקא הגיעה אל הטקס. קולות השמחה של הילדים הקטנים שהעירו לחיים את המשכן לפני חמישה חודשים הוחלפו בהבזקי מצלמות הסלפי של כוכבי רשת שהגיעו להנגיש את האירוע לדור הצעיר. הם בוודאי היו שמחים לתפאורה צוהלת יותר.
כהונתה הקצרה של הכנסת הקודמת הועילה לפחות בדרך אחת: אנשי משמר הכנסת זיהו בקלות את הח"כים הטריים יחסית. "כבר אין להם פרצוף אבוד", צחק אחד מאנשי המשמר, שהספיק לשנן בבית את פרצופיהם של שמונת חברי הכנסת החדשים שנבחרו ב־17 בספטמבר. היו שם גם חברים חדשים־ישנים, ובהם נפתלי בנט, איילת שקד ומרב מיכאלי, שחזרו לאחר היעדרות קצרה.
במליאה הסתדרו הח"כים מחדש במקומותיהם. בנט ושקד עברו לספסלי חברי הכנסת, ואילו סמוטריץ' ופרץ פקדו את מקומותיהם סביב שולחן השרים. ח"כ לשעבר נורית קורן, שלא נבחרה גם לכנסת הקודמת, התיישבה במפתיע בין ח"כ יוליה מלינובסקי לח"כ משה אבוטבול, וסיפקה נקודת מבט נוספת ליום המוזר הזה – חברי כנסת לשעבר המוזמנים לטקס מתיישבים בדרך כלל הרחק מאחור, ולא בלב המליאה.
חסרונם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שהחרימו את הטקס כחלק מיום השביתה והמחאה על האלימות במגזר הערבי, הורגש רק בזמן שירת התקווה: בדרך כלל חברי המשותפת עוזבים במחאה את המליאה, אך הפעם זה פשוט לא קרה.
בהשבעת הכנסת ה־21 החגיגיות הייתה חלק מהאמונה בכינון ממשלה בסוף התהליך, אך הפעם כולם מגיעים עם ציפיות נמוכות, ומעטים בלבד מקווים להיות מופתעים. ציונה, עובדת המזנון מאז שנות השמונים, אמרה אתמול בבוקר שהיא לא חושבת שיהיו שוב בחירות. לא הרבה מחברי הכנסת הצטרפו להערכתה, אך גם מי שהעריך שלא נשוב בקרוב לקלפי הבהיר כי נכונים לנו עוד שבועות ארוכים של משא ומתן מפרך.
