ברשות הפלסטינית הכריזו על מלחמת סחר נגד מגדלי הבקר הישראלים: באמצע החודש שעבר הוציא משרד החקלאות הפלסטיני צו האוסר רכישת בקר מחקלאים או יבואנים ישראלים. חרם דומה הוטל על ייבוא בשר טלה מישראל לרשות בשנה שעברה, אך הוא בוטל במהירות בשל צעדי מחאה נגדיים. הפעם לא ננקטו צעדי תגובה, ובקרב החקלאים מגדלי הבקר כבר מרגישים את הפגיעה הכלכלית. "אנחנו עומדים בפני סכנת קריסה ולא יודעים מה יהיה", אומר רן דה־לוי מ"דה־לוי תוצרת חקלאית" מהיישוב מחולה בבקעת הירדן. "ההחלטה של הרש"פ תחסל את הפרנסה של מאות משפחות".
היקף ייצוא הבקר מישראל לרשות נאמד בכ־700 מיליון שקלים בשנה. בשוק הבשר הכשר בישראל שולטות משחטות ענק כמו דבאח ותנובה; בשוק הבשר הלא כשר יש נוכחות נרחבת למגדלי בקר פרטיים, המייבאים עגלים צעירים, ומגדלים אותם עד למשקל שבו הם נמכרים לשחיטה (כ־500 ק"ג). בענף מתפרנסים כ־600 בתי אב ומשקים חקלאיים ברחבי ישראל, המעסיקים כ־1,800 עובדים. הרשות הפלסטינית, בעזה ובגדה, היא היעד של כ־90 אחוזים מהתוצרת של מגדלי הבקר הפרטיים הללו, שנהנים מהאמינות ומהאיכות המיוחסים להם בקרב הסוחרים הפלסטיניים.
גם דה־לוי מוכר כמעט את כל העגלים שהוא מגדל לשוק הלא כשר, רובם לרשות הפלסטינית. "בכל שבוע עברו אלפי עגלים מחקלאים ישראלים לעזה ולגדה, במשך שנים, אבל מהחודש שעבר כל העגלים לייצוא תקועים בישראל", הוא אומר. "הרשות מאפשרת לשני סוחרים מטעמה לייבא בקר לתושביה. לנו, החקלאים הישראלים, אין למי למכור את העגלים, ומהר מאוד נפשוט את הרגל. זה מקור הפרנסה שלנו. ליבואן הפלסטיני מותר לייבא דרך ישראל ולמכור בפלסטין ובישראל ללא מגבלה, ולנו לא. זה מעמיד את ענף המקנה בפני סכנת סגירה".
דה־לוי טוען כי מי שעומדים מאחורי החלטת החרם, שהוא מכנה "לאומני־כלכלי", הם שני יבואני הבשר הפלסטינים, אשרף מראר תושב רמאללה ומוחמד עוואד תושב בית־לחם. לדבריו, סגן שר החקלאות הפלסטיני טארק אבו־לאבן הוא שותפם העסקי של שני היבואנים, והוא עודד את החרם על התוצרת הישראלית. "האבסורד הוא שהיבואנים הפלסטינים שהובילו את החרם נגדנו מחזיקים בתעודות אח"ם למעבר חופשי בישראל ובנתב"ג, והם הרבה יותר גרועים לנו מתנועת החרם. הם פוגעים גם בסוחרים הפלסטינים, שמחויבים לקנות בקר רק מהם".
חזי יחיה מהמושב גבעתי, סמוך לאשדוד, מגדל במשק המשפחתי שלו כ־1,200 ראשי בקר. לפני כשבועיים היה אמור לייצא את עדר העגלים שלו לרצועת עזה, אך בשל החרם הוא עומד בפני משבר כלכלי בלתי הפיך. "אנחנו תקועים עם הבקר שעבר את המשקל הממוצע לשיווק, וכבר לא יכולים למכור אותו", הוא מלין. "במשך שנים התנתקנו מהשוק המקומי, כי המשחטות הגדולות מגדלות בעצמן את העגלים שהן צריכות. התבססנו על השוק הפלסטיני והשוק הלא־כשר. הסוחרים הפלסטינים שמחים לעבוד איתנו, אבל עכשיו הם אנוסים לא לקנות מאיתנו". לדבריו, חברים בענף מספרים לו שהם תקועים עם עדרי בקר, ומתקשים לעמוד בהתחייבויות כספיות. "אני עוד אצליח לשרוד שבוע־שבועיים, אבל לא יודע מה נעשה אחר כך. פשוט אקרוס".
אחד מיבואני הבשר הגדולים ברצועת עזה, שהעדיף לא להזדהות בשמו כדי לא לצאת נגד ממשלתו, מאשר את הדיווחים בדבר החרם. לטענתו הוא וחבריו בענף התלוננו בפני הממשלה הפלסטינית, אך המפתח לפתרון מצוי בידי ישראל, שעליה להבהיר כי ההחלטה הפלסטינית מנוגדת להסכם פריז לסחר בין ישראל לרשות, שנחתם באפריל 1994 כחלק מהסכמי אוסלו. "אנחנו כל הזמן היינו מביאים מישראל את הבשר אלינו. זה יותר טוב ויותר נוח לנו. הבלגן החדש הזה עושה לנו בעיה גדולה", הוא אומר. "הממשלה הפלסטינית רוצה לקחת את הפרנסה של כולם בגלל פוליטיקה. זה כמו מאפיה: לתת ליבואנים מקומיים להפקיע מחירים, ולעשות כסף על חשבוננו".
לדברי היבואן, בכל חודש הוא נהג לקנות בין 500 ל־1,000 ראשי בקר. "הבקר הישראלי טוב יותר כי אתם נותנים לבהמות אוכל טוב ודואגים להן. הבקר מגיע באיכות טובה ובבריאות טובה, והמחירים משתלמים יותר מייבוא מחו"ל. להביא מחו"ל זה אולי זול, אבל יש הרבה תמותה וסיכונים, וזה פחות משתלם. פנינו לממשלה שלנו ברמאללה ואמרנו שאנחנו רוצים לקנות בקר מישראל. אבל יש בממשלה מי שרוצים להשתלט על העסק הזה".
בשנה שעברה, בתגובה ל"חרם הטלאים", נקטה ישראל צעדי מחאה שכללו איסור על ייבוא ירקות ופירות מהרשות, זאת בהוראת שר החקלאות אורי אריאל. בעקבות החרם ההפוך בוטל החרם הפלסטיני. הפעם ישראל אינה נאבקת בהחלטה הפלסטינית, לפחות בגלוי, ומאפשרת את הימשכות חרם הבקר, אף שהיקף הסחר בו היה גדול הרבה יותר מבשוק הטלאים. לפי גורם במשרד החקלאות, במשרד ראש הממשלה אסרו עליהם להתערב הפעם לטובת החקלאים, משום שהפתרון לחרם הטלאים בשנה שעברה לא תואם עם הדרג המדיני.
גורמים ביטחוניים מסרו כי ראש הממשלה הנחה את מתפ"ש, מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, לטפל בנושא.
